בן ימין רנב

מהני טעמי שכ' הר' משה שפיר זלה"ה אלא ט' רבה איכא וה"ט דהגוזל חפץ מחבירו חייב מן הדין להשיב לו הגזלה ואם לאו לשלם לו דמי שיוויו ברם הכא כיון שהוא עשה המצוה וגזלה ממנו כיון דא"א להחזירה בשום אופן אחר דלא נתנה להשבון חייבו ליתן לו יו"ד ז' על שכר המצוה הזאת והם תקנו דבר קצוב לכל מצוה דיתן יו"ד ז' כדי לקיים מצות השבת הגזלה אלא דאין גובין אותו בזה"ז דהגזלה שגזל לאו ממון חסריה כלל ומעתה כיון דחיוב יו"ד ז' היינו מדין שיווי הברכה דצריך להשיב דמי המצוה א"כ היכא דלא נהנה מהמצוה כ"א שמנעו או באופן דכשעשאו הוא לא עשה שום מצוה כלל פשי' דפטור כיון דהוא לא גזל ממנו שום מצוה כי היכי דישיב לו המצוה דהיינו היו"ד זהובים אלא הו"ל כמזיק בעלמא וגרמא בניזקין פטור זה נלקע"ד כו' הט"ז ז"ל. ברם חזה הוית להתיו"ט ז"ל בסה"ב מעדני מ' בפי' על הרא"ש פ"ו דחולין שכ' וז"ל כ' הר"מ וז"ל יש מי שהורה שכל המונע בעלים מלעשות מ"ע שהם ראויים לעשותה וקדם אחר ועשאה משלם לבעלים יו"ד ז' ע"כ נר' דר"ל דהמונע הוא חייב לפי שזה האחר כדין עשאה כיון שהבעלים לא היו יכולין לעשותה ולפיכך מחייבין לאותו שהיה מונע להבעלים מלעשותה עכ"ל מבו' יוצא מד' אלו דס"ל בדעת הר"מ דהמונע הוא חייב הפך ד' הט"ז הללו ולפום ריהטא נראין לכאו' דברים תמוהים דהרי אין זה אלא גרמא בניזקין כיון דכל עיקר טעמא אינו אלא בעד חייוב שכר המצוה שעשה וא"כ היכא שמנעו והוא לא עשה שו' מצוה מהי תיתי לחייבו דבשלמא אי אמרי' דקנסא הוא ניחא דכיון דחשב למונעו אף דלא עשה שום מצוה חייב אבל לפי כל מה שנתבאר לעיל דדעת הר"מ דדינא הוי וחייב לשלם לו דמי המצוה שגזל ממנו א"כ היכא דלא נהנה מהי תיתי לחייבו. ונר' לו' דכונתו היינו דאף דלא עשה שום מ' מ"מ כיון דכל כונת המונע הן היתה לעשו' המצוה חשבינן ליה כאלו כבר עשאה ומאי דלא עשאה היינו משום שקדם אחר הא לא"ה תכף היה עושה אותה ומשו"ה מעה"כ כאלו עשאה וחייב לשלם דהו"ל גזלן גמור מאותה שעה אלא דקדם אחר וגזלה ממנו ועכ"פ הט"ז ז"ל פליג בהדייא וס"ל דפטור ועטיר מלשלם כל שלא נהנה. ואפ"ל לכאו' דגם הט"ז ז"ל מודה גם בזה היכא דכונת המונע היתה לעשות הוא המ' ומאותה שעה הו"ל גזלן גמור. אלא דמצד אחר באו וגנבו לו. ברם היכא דכונת המונע מתחלה הן היתה להזיקו וידע איניש בנפשיה דבעשות מצות הכיסוי לא יעשה שום מצוה ולא יהיה לו שום שכר ע"ז כההיא דהט"ז ז"ל או במונע א"ח והוא לא יעשנה כלל דמעיק' כשהתחיל למנוע א"ח לא היה דעתו כלל לעשות הוא שום מצוה א"כ לא חשיב ליה גזלן אלא מזיק וגרמא בנזקין פטו' ופשי' דלא גרע זה מההיא דפס' מור"ם סי' שפ"ו דהמזיק לחבירו בעצתו שיעץ לו פטור דאינו אלא גרמא בניזקין עי"ש וא"כ ה"ן אף שמנעו אינו אלא גרמא בניזקין ושאני לן להיכא דכונת המונע היתה לעשות הוא המצוה דמאותה שעה חשיב ליה גזלן ול"ד לשאר דיני גזלה דבעלמא דזה שנקרא גזלן היינו כשגזל החפץ דבאותו החפץ יש ממשו' ובשעה שגזלו דוקא כק' גזלן ברם הכא כיון דמה שיוכל הוא להיות גזלן היינו ע"י שימנע את חבירו דאם לא ימנע איך יהיה אופן לעשות הוא המצוה וא"כ בההיא שעתה שמנעו דכונתו היתה כדי שעי"ז יוכל לקיים המצוה תכף נק' גזלן דכבר גזל ממנו המצוה אלא דבא אחר וקדם וגזלה ג"כ ממנו. ומעתה אחרי הודיע אלהים אותנו א"כ זאת נר' ברור דפטור לוי המונע מטעם גרמא בניזקין דלא גרע מההיא דכ' מור"ם סי' שפ"ו דכתיבנא לעיל ואף ה' מעד"מ זלה"ה אזיל ומודה בזה היכא דכונתו הן היתה להזיק ולא לעשות הוא המצוה דאז פטור המונע וכ"ש היכא דלא עשה כ"א עפ"י שליחותו דהא ודאי כולם מודים דחייב המשלח וכמו שהארכנו לעיל דחייב להחזיר דמי המצוה וז"ב וע"ד הספק הנופל בשאלה מי יזכה בנכסים הללו המוהל או אבי הבן נראה ברור דזוכה המוהל דוקא וכמו שמבואר יצא מד' ר"ת והרא"ש שהבאנו לעיל שכ' בהדייא ותבע הראשון מן הב' וז"פ. איך שיהיה אסיפא דמלתא בהא סלקינן ובהא נחתינן דחייב המוהל הב' לשלם למוהל הא' דמי המצוה שחטף ממנו ואף דלא מגבינן לה השתא מ"מ אי תפס למ"מ ועיין לה' לב חיים נר"ו דק"ל ע"ד מ"ש ע"ש ודוק. זהו מה שעלתה מצודתי ציד העני ותפלתי על חכם תשוב צור ישר' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כ"ד איש המעתיר עני בעוניו השמח בחלקו. הצעיר רחמים חיים יוסף פראנקו ס"ט סי' נח וזאת תשובתי אליו ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת ידי"ן רחימא דנפשאי שאר בשרי החכם השלם רחמי"ם לחיי"ם יוס"ף עינינו נר"ו ורצה לעמוד ע"ד דעת הדייוט. וכשאני לעצמי אין הפנאי מסכים לצאת ולבא בדרך ארוכה כי ע"כ הנה אנכי בא אליך בקצי'רת האו'מר. הק' כת"ר על מרן החביב ז"ל ביו"ד סי' כ"ח על מאי דצדד לו' דאם ירצה לחזור ולגלותו חוזר ומגלה אותו ומכסהו. דא"כ למה חייבו ר"ג יו"ד ז' על שכסה שלא מדעת השוחט הרי מצי מימר המכסה אחזור ואגלה את העפר ומכסה אתה א"ו דליתא כו'. ולדידי לק"מ דע"כ ל"כ ה' ז"ל אלא דהבחירה בידו אם ירצה לחזור ולגלותו וכיון דהבחירה בידו מה כחו יפה של המכסה לו' לו אחזור ואגלה ואתה תכסה כדי לפטור עצמו והיו"ד ז' וז"פ. עוד הק' בעיק' הסוגייא דאמאי לא מבע"ל אי יו"ד ז' דחייב ר"ג היינו ה' על המצוה וה' על הברכה ואחר החיפוש אף הוא ראה להר' חיד"א ז"ל בשער יוסף בתשו' ס' ז' שהק' כן משם גבוה מהרש"א ז"ל בס' ת"ל כו'. לא היה מן הצורך לחפש מאחר דהר"ב מכתם לדוד ז"ל שם דקי"ד סע"ד הק' כן. עוד הק' ע"מ שרצה לישב ה' חיד"א ז"ל שם לדקדוקו של מהרש"א ז"ל דאי"כ מקום ישוב כלל דמי זה אמר ותהי דמאי דאייתו דינא דר"ג היינו הא למגמר דעיקר חייובא יו"ד ז' הוי דכונת הש"ס ברורה כו' עד מ"ש ומה זו ראיה דפשיטא להסו"ג דהחובל דחייובא הוי על חדא מתרי ע"כ. וכשאני לעצמי הן הנה דברים שאין ראוי להשיב עליהן אמנם כדי שלא תהא שתיקה כהודאה וכמסכים ע"ד. זאת אשיב דאטו ה' ז"ל קא' דמאי דאיתו הך דר"ג הוא למילף דעיקר חייובא יו"ד ז' ואדרבא איפכא קא' הרב ז"ל דבריתא דחובל לא קתני אלא פיטורא דהיכא דטעין אתה אמרת לי דפטור ההורג או הקוצץ אלא דה' ז"ל עשה הכרח דהתינח אי פשי' לן דיו"ד ז' שחייב ר"ג הוי שכ"מ או שכ"ב אתיא שפיר דלא הוצרך תנא דברייתא לאשמועי' דבר והופכו דאי לא טעין אתה אמ"ל דחייב ההורג יו"ד ז' משום דסמך על הך ברייתא דכסוי. אלא א"א דיו"ד ז' דר"ג הוי שכר שניהם הו"ל לתנא דברייתא לאשמועינן דאי לא טעין כן חייב לשלם ה' כיון דיש מקום לטעות ולו' דמה דחייב ר"ג התם הוי על א' משניהם וא"כ ה"נ אתי לאחייובי יו"ד ז' אלא ודאי מדלא הוצרך התנא לבארו משמע להדייא דפשי' ליה הדבר דחייובו דר"ג לא הוי אלא על אחד משניהם שכ"מ או שכ"ב ומינה נשמע דהכא ג"כ אי לא טעין אתה אמ"ל חייב יו"ד ז'. עוד הק' ע"מ שהק' ה' לחם חמודות פ' כסוי הדם ע"ד הר"ן ז"ל דאשתמיטתיה מיניה ד' התוס' פ' החובל ושו"ר להש"ך ז"ל סי' שפ"ב שתמה עליו כן מס' דנפשיה כו' ואנכי לא ידעתי מה הל' אומרת מס' דנפשיה דהש"ך לא הק' כ"א מד' התוס' הנז' והפוס' כאשר יר' הרואה ובל' קצרה דבר. עוד הק' ע"מ דטעמא טעים מהרש"א ז"ל בס' ת"ל ע"מ דק"ל להתוס' בפ' כ"ה עמ"ש בגמ' או מ' זהובים אתה נוטל ולא הוק' להו כן במ"ש מקודם אי שכ"ב מ' הויין