בן ימין רנא

ד' החכם חתנו שכ' דל"פ ר"ת והרא"ש מט' דר"ת נקיט ההוה דכיון דהוא שם שומע הברכה והוא ז"ל דחה דבריו באמת הבנין שבידו מהט' שכ' לעיל בעניותין. אלא דזוהי שיש להרגיש קצת ע"ד ה' דב"מ ז"ל דע"ו סע"ב שכ' וז"ל ולטעם ג' שכ' הרא"ש לפטור המוהל דאף שאמר האב לא זכה ונפ"מ כפי ט' זה אף במקו' דלא שייך ט' זה דענית אמן מפקינן מיניה עו' ט' ד' כ' הרא"ש בקריאת התו' משום דכולם חייבים ולטעם זה אפי' תפס מפקינן מיניה ולר"ת ל"מ מיניה ותמהני ע"ד דמה יתרו"ן לבעל הלשון לכתוב טעם ג' וד' דהרי מהא דפטרו לקורא בתורה פטרו ג"כ למוהל וכמו שיר' הרואה ולא ב' טעמים הם. הלא מעתה אסורא נא ואראה לטענת יעקב המוהל דקטעין לך וגבה המעות ממי שמנעך וקי"ל בדין אין שלד"ע והשולח את הבערה ביד פקח הפקח חייב א"כ ה"ן אף שהזיק את חבירו והפסידו יו' ז' משכר המצוה מ"מ דהר"ב ודה"ת ד"מ שומעין לפום ריהטא נלקע"ד דהא ודאי בדותא היא דאף דקי"ל אין שליח לד"ע ושליח כי גוזל לאו שליחו' דחבריה קעביד אלא דעושה מ' מעצמו וה"ה הכא דמשעה שמנעו חשיב גזלן כיון דעי"ז לא יוכל לקיים המצוה מ"מ כיון דהגזילה היא ביד המשלח מחייב לשלומי וא"כ ה"ן דחתף וגזל ממנו המצוה דא"א להחזירה דלא נתנה להשבון חייב ליתן לו דמי שיוויו שהיא היו"ד ז' דאף דאין ערך וקצבה לדמיה מ"מ הם תקנו דבר קצוב לכל מצוה דיתן יו"ד ז' כדי להשיב הגזלה דאי אפ' בשו' אופן אחר להשיבו וא"כ כיון דהגזלה קימת בבטן המשלח מחייב איהו לשלומי. איברא דק' לזה ההיא דמס' מציעא ד"י האו' לאשה ועבד צאו גנבו לי ה"ן דמחייב שולחן אמרי אשה ועבד בני חייובא נינהו השתא מיהא לית להו לשלומי ע"כ. הרי בהדייא דהאו' לאשה ועבד צאו גנבו לי פטור המשלח אף דהוא נהנה מהגזלה. ואולם אחר הישוב הא לא מכרעא כלל דכונת הש"ס דפטור היינו על הכפל אבל קרן פשי' שחייב לשלם המשלח וה"פ דסוגיין אלא מעתה האו' לאשו"ע צאו גנבו לי דלאו ב"ח נינהו לשלומי כלום אם גנבו ה"ן דמחייב שולחן לשלם גם הכפל דבקרן פשי' דחייב לשלומי כיון דהגזלה היה קיימת בידו וכפירש"י לעי' ד"ח ע"א עלה דאמרו בש"ס תדע שאלו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ופירש"י וז"ל פטור המשלח פטור לשלם הכפל דקי"ל אין שלד"ע להתחייב שולחו אלא שליח דדה"ר ודה"ת ד"מ שומעין עכ"ל. הרי דמפשט פשי"ל דפטור המשלח דוקא מכפל אבל קרן חייב לאהדורי. כי מן האמור תמהני קצת על ה' שרשי הים ז"ל ח"ב דק"פ ע"ב שהביא מה שנסתפק ה' מ"ל ז"ל באו' לשלוחו שיגזול וגזל ונתן לו ואכל כו' שכ' וז"ל אך במה שנסתפק ה' גבי גזל אם מוציאין מיד המשלח או"ל ק"ט דאמאי לא מפשט פשי"ל דפטור כיון דקי"ל אין שלד"ע כל היכא דשליח ב"ח לרבינא ואי בעי עביד אי בעי לא עביד לר"ס דמט' זה אמרו בג"מ פ"ק דב"מ ד"י אל"מ האומר לאשו"ע צאו גנבו לי ה"ן דמחייב שולחן הרי מבו' להדייא דגבי גזל נמי פטור להחזיר המשלח וכעת צ"י א"ד ז"ל. ולקע"ד יש לתמוה טובא עליה דמר דאיך כ' דפטור המשלח מלשלם מכח סוג' זאת ואיך אשתמיט מיניה דמר סוג' זאת די"ח דקמפרש"י בהדייא דקרן חייב לאהדורי ולא נאמר הך דינא דאין שלד"ע אלא לענין הכפל והיא גופה קל"ט על ה' גזע ישי ז"ל הנ"מ אות קי"א שתמה על ה' שו"ה ז"ל מתשו' מהר"מ מלובלין ז"ל שפי' כונת הסוג' דהמשלח פטו' היינו כשלא באה הגניבה ליד המשלח אלא דמתה או נגנבה הבהמה בזמן שהיתה תח"י השליח קודם שהספיק ליתנה ליד המשלח ועל חייב זה דאחריות הדבר הגנוב הוא דאמרינן אין שלד"ע ולא קנאה המשלח במשיכתו של השליח מרשות בעלים לענין שיתחייב המשלח מיד באחריות הגנבה אבל בבאה הגנבה ליד השליח הו"ל המשלח גנב ב' וחייב הוא באחרייות ואם אכלו חייב לשלם ותמהני טובא עליה דמר דלא היה צריך להביא עצות מרחוק וטפי הו"ל לאתויי ראיה מהא דרש"י שכ' בהדייא דקרן חייב לשלם ומאי דמייתי מתשו' מהרמ"מ ז"ל לא מצאתי כעת בתשו' מהר"מ מלובלין. ואפשר דהוא ט"ס וצ"ל הרדב"ז בישנות דפ"א סי' רכ"ט ע"ש שפי' פי' זה וגם הפי' הא' דכתיבנא בעניותין עי"ש וכעת דבריהם צ"ע אלא דאעיק' לק"מ על המ"ל מכל מה שהקשו עליו גם בקי' ה' גזע ישי ז"ל עי"ש וכי תן המעיין את רוחו בד' המ"ל ראה יראה דלק"מ ודוק כי קצרתי וכן יש להביא ראיה מהא דכ' המבי"ט זלה"ה סי' נ"ז ח"ג דקכ"ו על ענין אחד שתפסוהו מן המלכות בשביל אחיו שיצא ערב בשביל ראובן שהיה עוסק במלאכת המלך והיה חייב כו"כ למלך ולהציל עצמו ואת אחיו אמר על אחר ששמו כשם אחיו וצוה לאיש יהודי משרתו שילך עם משרת המלך ויראהו אותו והראהו וניצול הוא ואחיו ואותו ששמו כשם אחיו פרע למלך שלא כדין ועתה רוצה לחייב לזה שאמר למשרת המלך שהוא חייב וזה רוצה להפטר באומרו שאותו השליח הוא חייב שאין שלד"ע וכ' הוא ז"ל דאין בטענתו כלום דאעפ"י דאין שלד"ע והשליח חייב היינו כשאין שום הנאה למשלח במה שעושה השליח אבל כשהוא נהנה ממעשה השליח ולא השליח הוא חייב ולא השליח עכ"ל. הנה כתב' בהדייא דדעת ה' המבי"ט כדכתיבנא דבנהנה המשלח חייב המשלח ולא השליח אף דאינו אלא הצלת וממון כ"ש הכא דהגזל בידו דצריך להחזיר הגזלה והשכר שהיה ראוי לבעל המצוה לקח ממנו וע"כ חייב לשלם לו יו"ד ז' וז"ב. ועיין לה' שורשי הים זלה"ה ח"ג פ"ג מה' רוצח די"ג ע"ש. ועוד מלתא בפומאי דבנ"ד נר' ברור דחייב המשלח ואין זה בסוג אין שלד"ע דלא נאמר כן אלא היכא דעיקר הנזק או האיסור קעביד השליח והמשלח לא קעביד שום איסור כלל כלל לא. ברם הכא שמי שעשה המצוה היינו המשלח והשליח לא קעביד מדי כ"א שעכבו בדברים והמשלח הוא שחטף את המצוה בהא פשי' דחייב המשלח. ונר' להביא קצת ראיה לזה מההיא שכ' הפוס' גבי מודר הנאה מחבירו דאסו' ליתן לו ע"י שלוחו וק' דכיון דאין שלד"ע א"כ איהו לא קעביד שום איסור א"ו כל שזה המודר נהנה מנכסיו כאלו היא בעצמו נתן מיקרי ועיקר האיסור בגופיה תלייא וסהדי במרומים שחי' זה קיימתיו מסברתי וזיכני ה' דמצאתי דדבר הזה נפתח בגדו' וחזה הוית לה' מ"ל ז"ל פ"ו מה' מלו"ל שכ"כ בפי' וז"ל ע"כ ל"א אין שלד"ע אלא היכא שהמשלח אינו עושה האיסור כגון כהן שאמר לישר' צא וקדש לי אשה גרושה שעיקר האיסור הוא הדבור שאמר השליח הרי את מקוד' ובזה לא עשה המשלח שום איסור וכן ההיא דאקף לי קטן אבל היכא דהאיסור עושה המשלח כגון רבית ע"י שליח שהאיסו' בעצמו עושה המשלח פשי' שאסור אף שאינו שולח לו הרבית אלא שאו' לשליח תן לי ואני נותן לך כיון שמתחייב לפרוע הר"ז כאלו זה הרבית מנכסי המשלח והביא ראיות לזה עש"ב. א"כ אמור מעתה בנ"ד נר' ברור דחייב המשלח דוקא דאיהו נהנה ממעשה המצוה ולא המונע וז"ב. תו איכא למימר טעמא אחורי תניינא לפטור להמונע דהא כיון דלא נהנה מידי אינו אלא גרמא בניזקין וכמו שכ"כ ה' ט"ז ביו"ד סי' כ"ח וז"ל ולפי"ז אין חייוב לשלם יו"ד ז' דדוקא שכר ברכה שהוא נהנה ומבטל את חבירו ממנו צריך לשלם לו משא"כ כאן שאינו נהנה ואינו אלא דמבטל א"ח מן הנאת חבירו ומזיק בעלמא הוא עכ"ל. הראת לדעת דבנ"ד נר' בהדייא דפטור המונע. איברא דחזה הוית לה' דב"מ ז"ל ח"מ סי' י"ט שדחה ד' הט"ז הללו וכ' וז"ל ואני שמעתי ולא אבין דהנה אי חשבינן ליה כהגיע לידו כיון דהמצוה לפניו ומוטל עליו לעשות ומשו"ה החוטף ממנו הו"ל כגזלן א"כ מ"ל דהחוטף המצוה נהיה ועשאה מ"ל חטפה המצוה ממנו והוא לא עשאה דס"ס הא הפסידה מחבירו כו' ואי לא חשבינן ליה כהגיע לידו וא"כ הו"ל כמניעת ריוח אי מניע' ריוח חשבינן ליה כניזקין דפטור א"כ מ"ל עשאה ונהנה מ"ל לא נהנה כיון דאפי' נהנה הוא ממנה פטור כו' עד שכ' דאין ללמוד מד' הט"ז הללו דדבריו אינם מובנים א"ד זלה"ה. ואנכי הרואה לפקע"ד נראין ד' הש' ט"ז ברורים ונכונים וכל עיקר ט' דחייבו ר"ג יו"ד ז' לאו