בן ימין רמח

וא"כ דה"ה בכל המצות כמ"ש הכנה"ג יו"ד סי' כ"ח הגה"ט אות י"ט ולדעת הב' כ' דהורה כן בכל המצות כפ' הא' לא ס"ל וכפי' הב' כתבו לבסוף א"ד נר"ו. ועהס"ר גם בזה לא צדק כלל ונראה דלא ראה הדברים בשורשן דלא כ"כ ה' ז"ל אלא היכא שמביא בתחי' ל' הגמ' בלי הוספה ואח"כ כ' בל' י"א כו' אז הוא דאמרי' דעתו לפסוק כדעת הב' כיון דבדעת הא' לא פירש אלא שהביא ל' הגמ' ובהאי לישנא פליגי הפוסקים והי"ל להביא י"א וי"א ומדלא הביא כ"א ס' הפוס' דמפרשי בכונת הש"ס מוכח דדעתו לפסוק כדעת הי"א משא"כ הכא דכבר הביא מחלוקותם ומשום דלא כ' בהדייא דלא גמרינן לדינא אחרינא דמילתא דפשי' הוא לא משום זה נאמר דלא ס"ל כסתם ול"ד כלל לד' ה' ב"ד ז"ל. ומה גם דאישתמיטתיה ד' השו"ג ז"ל שם בכללי הש"ע אות ח"י שמיאן בכלל זה וכ' דלא מסתבר כלל והחי' שחי' עוד ה' לזה הרואה יראה כמה חבילי ראיות מצדו אלף ומימינו רבבה הפך ד' נר"ו ועיין בש"ע יו"ד סי' צ"ו גבי צינון ולה' ב"ד א"ח דמ"ה ע"ב ודוק. ועיין עוד לה' שער יוסף מה שתמה יקרא תו על הכנה"ג ז"ל במאי דק"ל על השה"ג וכמ"ש גם אנן בעניותין לעיל ועהס"ר לק"מ וד' הכנה"ג נכונים וכמו שביארתי שיחותי לעיל ומה שתמה על הכנה"ג עוד ממ"ש דלהר"מ אין גובין מפני שהוא קנס דמש' דאי לא הוה קנס כו' עיין לה' נשמת כ"ח מה שהליץ על מרן החבי"ב ז"ל ודבריו נכונים ם בזה. והנה דעת רהט"ו ז"ל נר' דס"ל דדינא הוא מאחר שכ' בסו"ד דבכל מ"ע חייב ליתן יו"ד ז' אלא דזוהי שק"ט דא"כ איך כ' לעיל מיניה כמו שיראו הדיינים וכבר עמד עליו ה' ש"ך ז"ל והניח ד' בצ"ע וגם מרן החבי"ב הק' כן וה' מוהרי"א שם תירץ כמ"ש ר"י דבמצוה בלא ברכה אינו חייב ליתן יו"ד ז' ועיין ג"כ שם מה שתמה להש"ך ז"ל ובעיקר ד' הש"ך שכ' דצ"ל הרמב"ם כ' ה' מכת"ל ז"ל דאין כן הדבר ע"ש ועהס"ר ליתא לדבריו וד' הש"ך ברורים הם וכן ראיתי בהדייא בש"מ הנ"מ להרמב"ן אשר בס' מזבח כפרה ודוק. ועיני ראו לה' חבי"ף אדם נר"ו שם אל נכ"ח פני מה שתמה לה' שער יוסף ז"ל וז"ל ואם איתא דכך דרכו של ה' ש"ך לא הוה מתמה ע"ד הש"ך להניחו בצ"ע ולק"ד לא זכיתי להבין ד"ק דמאי ראיה היא זו דמשום דלא תי' קו' זו הש"ך א"א לתרצה אנן בדידן ומכ"ש ה' ש"י ז"ל דרב גובריה ורב חיליה ומה גם דהוא לא הזכיר ד' הש"ך ז"ל בזה אלא שכ' די"ל עפי"ד ר"י ז"ל. ועל מה שתמה הוא נר"ו על הש"ך דכיון דכפי ד' ה"ה מבואר דלס' הראשונה שכ' הר"מ הוי קנסא א"כ איך הביא ראיה הש"ך לדבריו דלכ"ע הוי דינא וכ"כ ה"ה א"ד ואחהמ"ר גם בזה לא צדק כלל דמ"ש וכ"כ ה"ה היינו למה שפי' הוא ז"ל בכונת הר"מ דקאמר קנס קצוב דלא"ד קנס אלא ר"ל דינא מדין קנס וע"ז הוא דהביא דעת ה"ה דכן הבין בכונת הר"מ דס' אחרונה שהביא היינו דינא וקנס לא"ד מדכ' והרי"ף הכריע דעת האחרון וכ"מ שהק' עו' על הש"ך בנקל יש לדחותו זולת קו' מהרי"א. וגם שאר ד' הש"ך יש לעמוד אליהם כאשר יר' הרואה. ולעיק' קו' הש"ך על רהט"ו ז"ל חזה הוית להרה"ג מהרח"א ז"ל בס' עה"ח ס' שלח שתי' לקו' זו וז"ל והק' הש"ך דגם שור ואילן יש מ"ע דשמור נפשך ול"ת דל"ה דמים וליתא דכיון שהיא מ"ע כוללת ואינה מנויה במנין המצות אף שהוא דינא ולא קנסא סגי כמו שיאמרו הדיינים והרה"ג נכ"ח נר"ו שם תמה תחי"ד דהרי מ"ע דועשית מעקה הוא מנויה במנין המצות כו' ושו"כ דראה ראה שם כשהעתיק קו' הש"ך שכ' מ"ע דשמור נפשך וד' תמוהים דהרי אמרי' אעיק' כל השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ובהדייא דרשו כן בגמ' ע"פ זה בעצמו והר"מ מנאו פכ"ו מה' סנהדרין לל"ת גמור בענין מקלל עצמו והוא מפו' בשבועות דל"ו וא"כ מ"ש ה' דאינה מנויה במנין המ' שפיר קא'. אבל לא לכך כיון הר"מ והטור סי' תכ"ז לכתוב דבטל מ"ע מקרא זה כ"א מועשית מעקה כי ע"כ דבריו צ"י עכ"ל ואני בעניי דבריו אלה ל"י לעומקם דנר' דהבין דמ"ש הע"ח ז"ל וביאר דמאי דאיכא עשה דשמור נפשך היינו במה שפ' מרן סי' תכ"ז וז"ל כל המניח גגו בלא מעקה ביטל מ"ע ועבר על ל"ת שלא ת"ד בביתך עכ"ל והבין הע"ח דמ"ש ביטל מ"ע היינו דשמור נפשך וליתא כי זה אינו מ"ע ולא נתכונה לכך כ"א מועשית מעקה ועהס"ר נר' דנעלם מיניה דמר ד' מרן ז"ל שם באותו פרק ובאו"מ וז"ל וכן כל המכשול שיש בו סכנת נפשות מ"ע להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנא' השמר לך ושמור נפשך מאד ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאם לידי סכנה ביטל מ"ע ועבר ע"ל תשים דמים עכ"ל. הרי בהדייא דד' ה' עה"ח ז"ל הן הם ד' מרן והוא ל' הר"מ פי"א מה' רוצח ה"ד בדמותם כצלמם. א"כ מאי קא מק' ליה לה' ז"ל כיון דהאי דינא גופיה הוא שצוין ה' ש"ך ז"ל שם שכ' וז"ל והלא גם זה מ"ע הוא וכדלקמן סי' תכ"ז ס"ח והיינו האי דינא דכתיבנא וה' עה"ח הוא דביאר דבריו יותר דהמ"ע הוא מקרא זה וכמ"ש מרן בהדייא. איברא דצריך להבין ד' הר"מ ומרן דאיך נקטו דהוי מ"ע דהרי כל השמר אינו אלא ל"ת. אמנם אחר הישו' חזה הוית דיש לישב לזה ולו' דנהי דכל השמר הוי לאו מ"מ השמר דעשה עשה ואף דקי"ל כר"י דאמר השמר דעשה נמי לאו הוא וכמו דאיתא בהדייא פ' הקומץ דל"ו ופסקו רבינו ה' תפילין פ"ד מ"מ כבר כ' התוס' ז"ל בעירובין דצ"ו ד"ה השמר דעשה וז"ל ואף ר"י דאמר בהקומץ רבה השמר דעשה נמי לאו הוא ולהכי המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בלאו מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה דלענין הנחת היום השמר דעשה עשה הוא כיון דהוי ק"ע ודוקא לענין הנחת תפי' דלילה קאמ' ר"י דהוי לאו דהוי כמו השמר בנגע הצרעת דחשיב ליה לאו דפי' לא תקוץ בהרתו הכ"ן לא תניח תפי' בלילה. ומעתה לק"מ דההיא דכ' הר"מ פכ"ו מה' סנהדרין ופסקו מרן דהמקלל עצמו עובר בלאו היינו דפי' הוי השמר שלא תקלל עצמך. ברם הכא הוי עשה דפי' השמר לך וקום ותסיר המכשולות המביאים לידי סכנה ותשמר ממנו והוי ק"ע וכמ"ש התוס' גבי תפילין ביום דהוי עשה דפי' קום ולבוש תפי' ה"ן פי' קום והסר המכשולות וז"ב באו' דד' ה' נכ"ח נר"ו נפלאו ממני וצ"ע. איך שיהיה הנה נתבאר דד' רהט"ו ז"ל נכונים וכמ"ש ה' עה"ח זלה"ה. ולהיות דובב שפתי ישנים מצוה להביא מן החדש מה שמצאתי כ' לא' מרבני ירושת"ו ואת שמו ל"ו אגיד כמוהר"ר יעקב קוראל ז"ל בחי' להר"מ ז"ל ה' ברכות שהביא ד' אגב ד' הש"ך הללו שתמה על רהט"ו ז"ל דלמה לעיל כ' כמו שיראו הדיינים ושו"כ דכן הדין בכל מ"ע ליתן יו"ד ז'. ועלה הוא ז"ל לישב דבריו והוא דהוצרך רהט"ו לכתו' כך משום דנתקשה דא"כ דהוי שכ"ב וכמו דמסיק בחולין ולא שכ"מ. א"כ מה ראו בקמא לו' בההיא דשורי הרגת נטיעותי קצצת כו' דהרי התם מצוה הוא דאיכא ברכה ליכא. א"כ למה יהיה חייב לשלם יו"ד ז' וע"ז חי' רהט"ו ז"ל דמאי דחייבו שם בקמא לאו יו"ד ז' דוקא יהיה חייב אלא כמו שיראו הדיינים דאף דהוי דינא כדעת אביו הרא"ש מ"מ אינו חייב ליתן יו"ד דוקא אלא כמו שיראו הדיינים ומה דמסיק בחולין היינו על יו"ד ז' דחייב דוקא על הברכה דהיינו במ' דאית בה ברכה ומ"ש וכן הדין בכל מ"ע כו' היינו דומיא דכסוי ובהכי אזדא לה נמי מה שהק' הלא ג"ז מ"ע הוא וכדלקמן סי' תכ"ז דהטור ידע דקצץ אילן כדי שלא יזיקו בנ"א היא מ"ע. מ"מ כי היכי דלא תיקשי מהא דכיון דמאי דחייב הוא דוקא שכ"ב א"כ למה חייב על מצוה דליכא ברכה משו"ה הוצרך לחלק ביניהם וס"ל כד' הרא"ש דר"ג דינא הוא ואפי"ה יש לחלק כמ"ש עכ"ד. והרואה יר' דדברים הללו דחוקים הם קצת לפרושי דכונת רהט"ו זלה"ה היינו בכל מ"ע דיש בה ברכה. איך שיהיה עלה מן המחובר דדעת הני כולהו רבוואתא שזכרנו דהאי חייובא דיו"ד ז' דינא הוא ולא קנסא וגמרינן מינה לדינא אחרינא אלא שאין גובין בזה"ז משום דלית ביה א"כ הא מיהא אהני לן לענין שאם תפס בזה"ז ל"ע מיניה וא"כ לפי"ה בנ"ד לא מחייבינן ליה להחוטף אלא אם תפס ל"א מיניה וכ"כ חזה הוית לר"ת הביאו הרא"ש