בן ימין רמז

וכשאני לעצמי עם כי שיעורי זוטר וכתותי מכתת אמינא ול"מ דלא ירד אל עומק ד' ה' ז"ל בזה דכונת ה' ז"ל היינו דכולהו ס"ל דהוי דינא ואף האיכא מ"ד הכי ס"ל דהוי דינא אלא דפלוגתייהו איירי דלא ס"ל האיכא מ"ד דמה שחייב ר"ג יו"ד ז' ולא פחות היינו משום דדינא הכי הוא דצריך ליתן יו"ד ז' דוקא אלא ס"ל דאה"ן דמן הדין חייב ליתן בעד שכר המצוה אלא זה החיוב אינו קצוב אלא תלוי בדעת הדיין ובשקול דעתו דאם ראה יראה שהאיש הזה אשר חטפו ממנו המצוה הוא אדוק הרבה במצות ראוי לקונסו לחוטף את המצוה לשלם יותר ואם לא יתן פחות ומה שחייב ר"ג יו"ד ז' היינו מה"ט גופיה דכך נראה לו לקונסו יו"ד דוקא ולא פחות מזה ואה"ן דדינא הוא מה שחייב ליתן ולמדים ממנו לדינא אחרינא כדעת הרי"ף והרא"ש ומ"ש האיכא מ"ד קנסא הוא ולא גמרינן מינא לדינא אחרינא הכונה כמ"ש דמה שחייב ר"ג יו"ד ז' ולא פחות הוא קנס שכך נ"ל לקונסו כ"כ כיון דבדעת הדיין תלה רחמנא ואין כונת קנס דנקיט ככל קנס דעלמא אלא ר"ל כמ"ש דלא יתן דבר קצוב לכל מצוה יו"ד ז' אלא מה שירצו הדיינים יתן ומעתה נחה שקטה האר"ש וכי גברא למצוה קא מכוין ואנן ניקום ונקנסיה כו' דליתא דלאו קנס קאמר אלא דינא הוא ומצה"ד הוא דחייב ליתן ומה שחייבו ר"ג יו"ד ולא פחות היינו שקנסו ר"ג לפי ראות עיניו ואין הכונה דהוי קנס דמן הדין פטור מלשלם וחכמים קנסוהו אלא הקנס גופיה הוי דין שבדעת הדיין תלה רחמנא וכשקנסו הוא ליתן יו"ד היינו דינא גופיה וכן מדויק בדברי הכנה"ג ז"ל. וגם ההיא דמס' חולין הכל ניחא ויפה קמיבעיא להו שכ"מ או שכ"ב דנפ"מ טובא לענין דינא כפשטיה דסוגיין אלא דזוהי שיש לגמגם קצת לפום ריהטא דא"כ למה נקיט ואי שכ"ב מ' הויין דמניינא ל"ל כיון דאינו אלא כפי מה שיר' לדיינים והא דר"ג היינו דלפי ראות עיני ר"ג היה חייב ליתן יו"ד ולזה י"ל בפשיטות דמאי דנקיט מ' ז' היינו כעין ד' ר"ג וכלו' שאם יראה לדיין לחייבו יו"ד ז' ע"כ ברכה כמו שחייבו ר"ג א"כ הויין מ' והכל ניחא וסהדי במרומים שזה ימים שיש בהם ירחים שראיתי דרך אגב ד' הרי"ף הללו ובהשקפה ראשונה נטיתי לבי לישב ד' האיכא מ"ד ככל מ"ש לעיל חדאי נפשאי ועיין בס' נשמת כ"ח לרבין חסידא מהר"ח פאלאג'י יצ"ו ח"ב סי' מ"ו שד"ד מוהרי"א הללו וכ' דלק"מ והגם דתליא בפלוג' דרב ושמואל מ"מ מחלק ביניהם דלא גמרינן לענין שיעור קצב אבל לפי ראות עיני הדיין דנים. ואה"מ ד' קשים לשמוע דהיא גופא קו' מוהרי"א ז"ל דאי לא גמרינן מקנסא א"כ לא גמרינן מידי דמה ט' לחלק בין מועט למרובה. וגם מה שדחק עצמו לישב עו' בזה לדידי אחרי המח"ר לא ניתן ליאמר כלל וכונת הכנה"ג פשו' כדכתיבנא וד' ה' שער יוסף ז"ל תמוהים הם לענ"ד. הנה נתבאר דדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל הוא דחייובא דנא ממונא הוא וגמרינן מינ"ה לדינא אחרינא דבכל מ"ע חייב ליתן יו"ד ז' וכ"ן דעת הר"מ ז"ל שכ' וז"ל. שור שהיה עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הרבים וקדם אחר ושחט שור זה חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים וכן מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וכסה הדם שלא מדעת השוחט חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים ויש מי שהורה שהוא נותן קנס קצוב והוא יו"ד ז' וכן הורו שכל המונע הבעלים מלעשות מ"ע שהן ראויין לעשותה וקדם אחר ועשאה משלם לבעלים יו"ד ז' עכ"ל ונר' דדעתו להכריע כס' אחרונה מדכ' וכן הורו שכל המונע הבעלים כו' ומדהביא דכן הורו כס' אחרונה נראה דדעתו מסכמת לזה, ועיין לה' המגיד ז"ל שם שכ' דד' רבינו הם ב' סברות שהביאם הרי"ף בהל' והרי"ף הסכים לס' אחרונה עי"ש. נראה בהדייא דלס' אחרונה שכ' הר"מ הוי דינא ואף שכ' קנס קצוב כו' ל"ד. אלא ר"ל מעין קנס דומייא למ"ש פ' החובל דפ"ד קנסא קא מגבית מבבל וכ' התוס' דלאו קנס הוא אלא כיון דלית ביה ח"כ דין קנס הוא ע"ש. כי מן האמור יש לתמוה קצת על השה"ג פ' החובל שכ' דהר"מ כ' שהוא קנס והביא דהמ"מ והגה"מ הבינו בדעת הר"מ דאין גובין אותו בזה"ז. ושו"כ וז"ל ולפי"ז יהיו כל הפוס' שוין דאין גובין אותו בבבל למימוני מפני שהוא קנס ולשאר המפ' משום דלאו מידי חסריה ומיהו פליגי אי הם דינא או קנסא וק"ט ע"ד אלו דכיון דהביא ד' המגיד תחלה א"כ איך מלאו לבו לכתוב אח"כ דהר"מ ס"ל דהוא קנס כיון דבהדייא כ' ה"ה שם דהרי"ף הכריע דעת האחרון שהביא הר"מ ואלו הרי"ף ז"ל כ' בהדייא דהוי דינא. א"כ מ"ש הר"מ קנס ל"ד אלא ר"ל מדין קנס ואף שה' ז"ל כבר כ' שם סמוך ונראה דמסו"ד הר"מ נראה דגם איהו ס"ל דהוא דינא מאחר שכ' שהורו כן בכל המצית מ"מ אכתי ק' דהיכי ס"ד לכנות ס' זו על הר"מ מאחר שה"ד ה' מ"מ תחי"ד. ואם נאמר דהבין בדעת הר"מ דס"ל כס' ראשונה א"כ מה זו הוכחה שכ' שהורו כן בכל המצות וזכני ה' דשו"ר לה' המאסף זלה"ה סי' כ"ח הגה"ט אות ס"ו שקדמני בזה יעלוז לבי. אמנם ה' ז"ל שם כ' וז"ל וי"ל כו' ונראה הסכמתו כן מדהביא ס' באחרונה ע"כ. וחזיתיה לה' ש"י זלה"ה שם שתמה ע"ד הכנה"ג הללו דלא נאמר כלל זה אלא היכא שהפוסק מביא הב' סברות בל' י"א. אמנם כשהראשונה כתבה בסתם דעתו לפסוק כאותה ס' שכ' בסתם וכמ"ש איהו גופיה בא"ח כללי הפוס' אות ב' ובשיירי א"ח שם אות י"ו עי"ש ובאמת דדינא קמשתעי על מרן החבי"ב ז"ל ולהר"מ לק"מ איך סתם דעתו כי"א הפך דעת הרי"ף רביה ומה גם דכבר הביאה הרי"ף ס' זו ודחאה די"ל דלא נאמר כלל זה אלא היכא שמביא הסתם ואח"כ המחלו' ואינו כותב אח"כ כלום. אמנם אח"כ כותב דהורו כסברא אחרונה נר' דדעתו מסכמת לס' אחרונה ומ"ש וכן הורו היינו להחזיקה במסמרים ועיין למרן ב"י ח"מ סי' שפ"ב שכ' דדעת הר"מ דהוי דינא וכדעת הרי"ף והרא"ש. ועי"ע לה' מוהרי"א ז"ל שם שתמה כן על מרן בס' הקצר דאיך שבק לכללין דכל היכא דפליגי הרי"ף והרא"ש עם הר"מ פוסק כוותייהו א"כ איך סתם הכא כהר"מ דנר' דדעתו לפסוק הכי דהוי קנס מהכלל המסור בידינו דהו"ל כסתם. ולקע"ד תמהני טובא על רוב בקיאותו דאיך אשתמיט ד' מרן הללו בבית יוסף שכ' בהדייא בדעת הר"מ דדינא הוי א"כ מה הל' אומ' דלמה סתם כהר"מ כיון דהרי"ף והרא"ש פליגי עליו כו' דכפי שיטתיה עדיפא הו"ל להקשות דאיך סתם כדעת איכא מ"ד מאחר דכולהו רבוואתא פליגי עליה. ומה גם דהוא ז"ל בב"י לא הזכיר כלל ס' זו אלא דאעיק' לק"מ כלל וכלל דד' מרן הללו הן הם ל' הר"מ גופיה וכיון דדעת הר"מ כס' אחרונה כמ"ש הוא בב"י אף דקי"ל גם בדעת הר"מ הלכה כסתם והו"לל דדעתו כס' ראשונה אפי"ה בהאי דינא ליתא להאי כללא כמ"ש אני לעיל. א"כ גם דעתו הכי הוי ולא נאמר כלל זה אלא היכא דמביא הב' סברות אשר הם כתובות כל אחת במקו'. לא היכא דמעתיק ל' הפוסק ובאמת דד' ס' מוהרי"א הללו צ"ע. וכזאת יש לתמוה ג"כ על ה' נשמת כ"ח הי"ו שתי' לקושית הש"י הלזו דלמרן בש"ע לק"מ דאף שדעת כל הפוס' הוא דס"ל דהוי דינא ולא קנסא וכמ"ש בב"י מ"מ כיון דדרכו של מרן בש"ע לפסוק כל' הר"מ אף במקו' דס"ל דהלכה כהרי"ף והרא"ש דבש"ע פ' כהר"מ לארץ המערב כמ"ש ה' שו"ג חא"ח כללי הש"ע או' י"א. ולקע"ד ד' נפלאו ממני דכיון דבב"י כ' דדעת הר"מ דהוי דינא א"כ איך סתם כאן בש"ע דהוי קנס ובפרט לארץ המערב דדעתייהו לפסוק כס' הר"מ. ותו קל"ט עליה דמני"ר יצ"ו דאשתמיטתיה ד' ה' הלכה למשה ה' גזילה ואבידה פי"ז דקל"ג ע"א שאחר הביאו ד' הכנה"ג הללו כ' דלא נאמר כלל זה במקום דפליגי עליה דהר"מ הרי"ף והרא"ש כיון דב' עמודי ההוראה עומדים בדעת אחד אין ראוי לפסוק כר' אף בארץ המערב עו"ש. עו"כ ה' לישב לזה וגם לישב ד' הר"מ עפ"י מ"ש ה' ב"ד ה' ר"ה סי' ת"ט דק"ו ע"ג דל"א סתם ואח"כ מח' ה' כסתם אלא כשפי' בדעת הא' מה שפי' בדעת הב' אבל כשלא פי' בד' הא' מה שפי' בד' הב' דעתו לפסוק כדעת הב' יעו"ש וא"כ מאחר דלדעת הא' לא כ' כ"א מה שיראו לדיינים