בן ימין רמו

ה' מ"מ ז"ל. ובאמת דלע"ד נר' הדבר פלא ולא ירדתי לסו"ד ד"ע דמה יענו שפתי צדיקים להא דפס' מרן ז"ל דאם קבע סעו' על פת הבב"כ ושבע ממנו שהוא איסטניס בשיעור שאין דרך בנ"א לקבוע עליו שהוא פחות מג' ביצים למ"ד שזהו שיעור קביעות או פחות מד' ביצים כמו שיעוין בד' הפוס' דאי אזלינן לחומ' דפת גמור הוי ברכתו מה"ת והו"ל למימר דליברך עליה ג' ברכות ואין להתעקש ולו' דבקבע סעו' כשיעו' שאין דרך בנ"א לקבוע עליו מסתמא לא שבע דהא משכחת לה באדם איסטניס שאכילתו מועטת ובשיעור שאין דרך בנ"א לקבוע עליו מושב"ע ועו'מד הוא וכה"ג נקטו לה הפוס' דבקבע סעודתו היינו שיעור שביעה וכמ"ש ה' באר מים חיים ז"ל בגירסא דינקו' וז"ל הצ"ל וא"כ בנדון ה' המחבר דמיירי שלא קבע סעו' על הכיסנין דאלו קבע סעו' לית דין ולית דיין דצריך לברך מס' דס' דאו' לחומ' עכ"ל. הרי בהדייא דמפשט פשי"ל לה' ז"ל דבקבע סעו' היינו שביעה גמורה וחייב מה"ת לברך ובאמת דדינא קא משתעי על הרה"ג מש"ה שפיר ספרא רבא דישר"אל ואין להק' עליו ככל מה שהקשינו דאדרבא ראיה לדברינו דלא תהי עלה מרישא אלא מסיפא והיינו כמ"ש דשניא ההיא דתהי על מוהרש"ח כיון דבדקבע סעו' מסתמא מוש'בעים ועומ'דים ואינם גומרים מלאכול אא"כ נתמלאה כריסם. א"כ אף שאין דרך בנ"א לקבוע עליו הוה לן למימר דניבריך מספק דס' דאו' הוא משא"כ גבי ההיא דעביד לה ספיקא דמסתמא בנדון ה' מ"מ ז"ל לא קבע סעו' וכמ"ש ה' ז"ל אשר מכ"ז מבו' יוצא דגם בקבע סעו' בשיעו' שאין דרך בנ"א לקבוע עליו אי אמרינן דפת גמור הוי חייב לברך מהת"ו וכמ"ש לעיל משם הרדב"ז גבי זקן וחולה דבכזית שובעים ואפי"ה מצו להוציא אחרים י"ח מטעמא דשביעה בעינן והא איכא ואף דלגבי אחרים לאו שביעה היא אפי"ה חייב לברך מהת"ו ושאני פת הבב"כ דבעינן שיעור כל אדם וכמו דיהיב טעמא ה' ב"י ז"ל שם סי' קס"ח עי"ש. איברא דמד' ה' מכת"ל שזכרנו לעיל ראה יראה דרצה לחלק בין קבע סעו' לשביעה מהת"ו דכי אכיל בשיעור שאין אחרים רגילים לקבוע מסתמא לא שבע דמנ"ל הא. ולקע"ד נר' הדבר פלא דהא משכחת לה באיסטניס כמש"ל או בזקן וחולה דבשיעור מעט אוכל לשובע נפשו מצטמק ויפה לו ומה יענה לתשו' הרדב"ז הלזו כי ע"כ אלין דהוו נר' בעיני לישב דבריהם קצת דבקבע סעו' בשיעו' שאין אחרים רגילים לקבוע עליו וה"ט דמשכחת לה שקובעים על משהו וכמ"ש הראב"ד בתוך הלשון ואי קבע עליו אפי' במשהו כו' א"כ בכגו"ד חייובו מדרב' דמסתמא ליכא כדי שביעה ואמטו"ל נקטו לה דמדרב' הוי אף בשבע ממנו דאל"כ נתת דבריך לשיעורין בקבע בשיעור שאין דרך בנ"א לקבוע עליו גופיה דכי אכיל משהו מברך מע"ג וכי אכיל כשיעור שביעה דידיה מברך ברהמ"ז כנ"ל לישב קצת ד' כל הרבנים הללו ואמטו"ל כתבו דאינו אלא ס' דרבנן ומדאו' ליכא אלא כדי שביעה דאפי' כי קבע סעו' ושבע כיון שאין אחרים רגילין לקבוע עליו ברכתו מדרב' כדי שלא ליתן דברינו לשיעורין וכ"ז אינו אלא במילתא דמספקא לן בפת הבב"כ וכמו דיהיב טעמא מרן ז"ל סי' קס"ח. ברם בפת גמור אף כי שבע במילתא זוטרתי לא בעינן שיעורא דאחרים וכמ"ש הרדב"ז וז"פ ולית דין צריך בושש. וחמ'ותי ראיתי או"ר להרה"ג מ"מ ז"ל שם סמוך ונראה דתיובתא זאת דתהי על מוהרש"ח מקום יש בראש למדחייה שהרי כ' הרמב"ן דאפי' ברכת מזון אין לו מטבע מהת"ו. אבל כך נצטוינו לברך כ"א כפי דעתו וכדבריך מנימין רעיא וכ"כ הר"מ וכ"כ מרן בשמם פ"ב דברכות דהשתא ליכא תו לאתמוהי עפ"י שיטתו מפת הבב"כ שלא הלכו בס' להחמיר להצריכו ג"ב כדכתיבנא כיון דאפי' לדבריהם אי בריך מע"ג פטר נפשיה מדאו' והשתא ליכא אלא ס' דרב' לקולא וכמ"ש מרן ועי"ש מ"ש עוד דאעיק' קשיא בהאי מילתא דכ' מרן דאין מנין ברכות מה"ת ותמה עליו ה' ז"ל מכמה דוכתי עי"ש. ולקע"ד יש להשיב בכל ראיותיו שהביא תשו' נצחת אך מה אעשה שאין הפנאי מסכים כי סמכתי על המעיין כאשר יכ' הרו' וגם אשתמיט ממנו ד' הלח"מ פ"ב דברכות ולא אעמוד אלא עמש"ר עו' לה' ז"ל שכ' דכפ"יד מרן הללו דמצי פטר נפשיה מדאו' בברכה א' מקום אתנו למדחייה מה שתמהנו מעיק' בד' מוהרש"ח ועם כי גמגמנו בזה אין הכרעתנו מכרעת וסמוך לזה כ' עו' דכי דייק כן בה פורתא עדיין ק' דהרי מהרש"ח דחה ד' מרן הללו באמת הבנין שבידו ובודאי דג' אלה ד"ת הוי והלום דבריו נוחים ומתקבלים מ"מ ממאי דפליג איהו על מרן בזה ארוחנא דמפת הבאה בכיס' הוי תיובתיה לההיא דברכת מע"ג ככל הרשום בכתב עכ"ל. וכשאני לעצמי לא ירדתי לסו"ד ד"ע דאף דה' מהרש"ח תהי עלה דמרן וס"ל דהוי דאו' הג"ב הא מיהא מרן ז"ל ס"ל דאינן מדאו' אלא א' א"כ אמטו"ל כ' מרן ז"ל דהו"ל ס' דרב' כיון דמצי פטר נפשיה בב' מע"ג א"כ מאי קא ק"ל למהרש"ח דכפי"ד הו"ל למרן ז"ל לו' דניזיל לחו' כו' דכיון דס"ל למרן ז"ל דמצי פטר נפשיה בב' מע"ג אמטו"ל נקט לה מרן בס' דרב' ולקולא ומאי כפ"מ שה' מהרש"ח תמה ע"ד ובאמת דלא ירדתי לסו"ד וד' נפלאו ממני וצ"ת. ולעיקרא דדינא כ' המ"מ ז"ל דיחזור ויברך מטעם ס"ס עי"ש ועיין לה' באר מ"ח ז"ל בגי' דינקותא די"ב ע"ב ואילך שהאריך לתמוה בעיק' פס"ד של הרה"ג הנז' וכ' הוא ז"ל דלא יברך כיון דמרן ז"ל כבר הכריע דב' מע"ג אינו אלא דרב' והו"ל ס' במידי דרב' ולקולא ושומע לנו יחזור ויאכל מאותו המין כדי לצאת מידי ס' החולקים עי"ש. והאמת אגיד דעדיין היה לי מקום להרחיב הדבור בזה כי הענין סובל אריכות זמן אך אמנם להיות כי הענין אינו שייך כ"כ לעניננו חזרתי לאחורי בעיק' ד' ה' מכתם לדוד ז"ל דעדיין ק' לדבריו דמנ"ל הא דס"ל לר"ג דמע"ג דאו' הוי ואף שהבאנו ד' התוס' שכ' דס"ל לר"ג דאית ליה מע"ג לכששתה מלא לוגמיו אכתי ק' דמנ"ל דמדאו' קאמר ותו דכל כי הא הו"ל לה' ז"ל לבאר ודבריו צ"י איך שיהיה למו'דעי א"ץ דכפי כל האמור ומדו' תו' יוצאה לע"ד ותצא דינ'א דאם ראובן חטף כוס ש"ב מיד שמעון אינו חייב לשלם על ב' מע"ג דאף דאיכא מאן דס"ל דהוי דאו' וחייב לשלם אפי"ה לא מפקינן מיניה ממונא דמצי"ל קי"ל כמ"ד דהוי דרב' ובמצוה דרבנן כבר כ' מהרש"ל דפטור ואם שמעון תפס מראובן המזיק מצי"ל קי"ל כמ"ד דהוי דאורייתא ולא מפקינן מיניה וז"ב. איך שיהיה לכו ונלכה הגל'גל דמבו' יוצא מכ"ה דהחוטף מ' מחבירו חייב לשלם לו שכר הברכה שהיא שוה יו"ד ז' והשיב את הגזילה אש"ג ברם צריכים אנו למודעי אם האי חיובא דינא הוא או קנסה ואלקטה נא באמ'רים מפי סו' ומפי ס' הנה הראשון אדם גדול המחב' הרי"ף זלה"ה הביא דאיכא מ"ד דקנסא הוא דקנסיה ר"ג לפי ראות ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא וכ' עליו הרי"ף דכד מעיינת בגמ' לא אשכחת להאי סברא דהרי רב גמיר מינה להא דשורי הרגת. וגם הרא"ש ז"ל הוסיף תוס' על העיק' דאי קנסא הוא גברא למ' קא מכוין ואנן ניקום ונקנסיה. ותו דהא איבעיא לן שכ"מ או שכ"ב למאי נפ"מ לכוס ש"ב עי"ש. וחמו'תי. ראיתי או"ר למרן החבי"ב זלה"ה שכ' וז"ל ומחו"ד הר"מ למדתי תי' אחר על האיכא מ"ד מכל מה שהק' עליו הרי"ף והרא"ש דאיכא מ"ד סובר דמה שחייב ר"ג לאו דינא הוא ובכל מ"ע יתן שכר קצוב יו"ד ז' אלא שקנס הוא שקנסו לפי ראות עיניהם ומינה גמרינן לדינא אחרינא דלשאר מצות תלוי בראית הדיינים ולשכר קצוב הוא דלא גמרינן מינה אבל לחייבו כפי מה שיראה לדיינים גמרינן ואני תמיה על הרי"ף והרא"ש איך נתעלם להם זה עכ"ל וה' שער יוסף ז"ל כ' דאין לו מובן דהך פלוג' תליא אי קי"ל כרב או כשמואל דפליגי אי ילפינן מקנסא וכמה פוס' ס"ל כשמואל דלא ילפינן מקנסא ומאחר שכן אין כאן תימא על הרי"ף והרא"ש כו' דסברי מרנן דכיון דקנסא הוא גמרינן מינה לדינא אחרינא. ועו' תמה עליו דבזה למד תי' לכל מה שהק' עליו הרי"ף והרא"ש דהרו' יראה דב' קושיות הרא"ש בקומתן ובצביונן עומדות א"ד ז"ל.