בן ימין רמה

דרוב המפ' מסכימים דמש' דאי לא הוו רוב המפ' הו"א דהוי דאורייתא וכפי"ד הכי הו"לל דכיון דאיכא דאמרי דספירה בזה"ז דרבנן ולמ"ל למימר רוב המפ' דנראין הדברים דכיון דרובם ככולם הסכימו דספירה בזה"ז דרב' משו"ה דוקא נקיטינן להקל אלא ודאי דד' ה' ליתא לע"ד אלא כיון דיש חולקים רבים ואומרים דב' מע"ג דאו' חוזר ומברך והו"ל ספיקא בדאו' ולחומרא. גם חזה הוית תו לה' מ"מ ז"ל שם שעלה לחלק מה שהק' מוהרש"ח ע"ד מוהריק"א גבי ספי' העו' דטעמא דלא מברך היינו משום דהוי ס' בדרב' ותהי עלה דאפי' ליהוי ס' בדאו' לא היה ראוי לחזו' ולברך כמ"ש ה' ביתה יוסף סי' כ"ח ובס"ה וכ"כ שם סי' רצ"ה לענין מילה כ' המ"מ ז"ל דאי מהא לא תברא ע"ד מרן דחי' יש בין היכא שמסופק אעיק' אם אאאאאאאאאאאא מצוה אם אין דהיכא דמסופק אעיק' אי חייב באותה מצוה כי הדר עביד לה מפני הספק אינו חו"מ כיון דעיקר עשיתה מפני הס' והיינו ההיא דסי' כ"ח ורסי' רצ"ה דעיקר הכיסוי והטפת דמים אינו אלא מפני הס' שמח כשירה לה או טריפה או שמא ערלה כבושה יש כאן אכן היכא דמחוייב ודאי לעשות המצוה אלא שאין ידיעתו מכרעת אם יצא כבר י"ח או לא אינו נפטר עד שיחזור ויעשנה כראוי. ושו"כ דאחר החיפוש ראה להכנה"ג סי' ס"ז שחי' כחי' זה על מ"ש מרן ע"ד הרמב"ם שדעתו כדעת תר"י שכל דבר שהוא ס' של תורה מברכין עליו דכפי מה שביאר ה' המגיד בדעת רבינו דבכל המצות אין מברכין עליו אם נסתפק לו אם עשאה או לא אלא יעשנה דוקא ולא יברך וכ"כ בטומטום ואנדרו' אי"נ. גם בפ"ג דמילה כ' בנולד מהול ואנדרו' אי"מ עליו וא"כ איך כ' שדעתו כדעת תהר"י וע"ז עלה לחלק ה' ז"ל דגבי טומטום ונולד מהול שיש ס' אי גברא ב"ח או"ל ס"ל דלא יברך. ברם אם הוא מסופק אם יצא כבר י"ח או"ל כשחוזר לעשות המצוה חוזר ומברך. וכשאני לעצמי תמהני טובא עליו דלא ידענא מה תקן בזה לישב כונת מרן שכ' וכ"ן דעת תהר"י כו' דעדין ק"ט דהרי ר"י כ' וז"ל ס' קרא ק"ש ס' לא קרא חוזר וקורא אותה בברכותיה דכל דבר שהוא ס' של תורה מברכין עליו וראיה לפי מאי דאמרינן דאי"ע על הדמאי מפני שהוא ס' של דבריהם דמש' דאי הוה ס' של תו' מברכין עליו ע"כ. הרי דמש' ליה לר"י דאין חי' להיכא דגברא ב"ח ואח"כ נסתפק לו להיכא דיש ס' אעיק' אי גברא ב"ח הוא או לא שכ' גבי דמאי דאי"מ משום דהוא ס' דרבנן דמש' דאם הדמאי היה ס' תורה מברכין. ואיך היו מברכין הרי התם הוא ס' אי גברא ב"ח להוציא מ' מזה וצריך להפריש מפני שהוא ס' דומייא דנולד מהול שכתבו דהוי ס' אי גברא ב"ח שמא ערלה כבושה יש כאן או שמא נולד מהול ממש וכ"כ הכא שמא כבר הופרש מעשר ואי"ח להפריש או שמא לא הופרש וצריך להפריש וא"כ נמצא דהוי ס' אי גברא ב"ח ואפי"ה כ' דאי הוה ש"ת מברך הפך חי' הרב ז"ל וא"כ איך כ' מרן אצל ד' הר"מ וכ"ן דעת ר"י ומה תיקן הכנה"ג בזה וגם על ה' מ"מ ז"ל ק' דחי' חי' זה בדעת מרן ועהס"ר ליתא וכמ"ש דמד' מרן מוכח לה להיפך מדהשוה ס' הר"מ לס' ר"י ועיין בס' קול בן לוי שכ' דאין חי' בספק חייוב לס' פיטור וכי היכי דבס' פיטור חוזר ומברך ה"ה בס' חיוב דחו"מ והביא ראיה ממ"ש ר"י בברכת כסוי כוי דמברך וראיה לדבר מדמאי מפני שהוא ס' של דבריהם הא דאו' מברכינן והשתא א"א דחי' יש בין ס' פיטור לס' חייוב מאי ראיה מייתי מס' פיטור הא דמאי ס' פיטור הוא וכוי ס' חייוב הוא א"ו אין חי' בין ס' חייוב לס"פ עכ"ל כפי הרשום בזכרוני ולכאו' ד' תמוהים הם טובא לענ"ד במאי דכ' דדמאי ס' פיטור הוא דהרי פשי' דס' חייוב הוא דשמא כבר הופרש וא"כ הוא פטור או שמא לא הופרש וצריך להפריש דומייא דכוי דשמא מין חיה הוא וא"כ איכא חיובא לכסות או שמא מין בהמה הוא ופטור. וכן נולד מהול דצריך להטיף ממנו דם ברית שמא ערלה כבושה יש כאן ובר חיובא הוא לקיים מצות מילה או שמא כבר הוא מהול ולאו ב"ח הוא. וא"כ אין מד' ר"י אלו שום ראיה כלפי לייא וטפי הו"ל לאתויי ההיא דפ' מי שמתו שזכרנו לעיל. עוד חזיתיה לה' מ"מ ז"ל שכ' דלפום ריהטא איכא תו לאקשויי ע"ד ה' מדין פת הבאה בכיסנין דנחלקו בו רבוואתא דלדעת ר"ח והרשב"א והריב"ה ושאר מפרשים היינו אותן העשויים כמין כיסים שממלאין אותם בצוקא"ר וחבלים ובטנין ושקדים ולדעת הר"מ ז"ל למטה מזה כל הנילושין במי פירות והבלים ואפאם כמין פת ההוא יקרא פת הבב"כ. ולדעת ר' האי גאון פת הבב"כ היינו כעכין יבשים ואפי' מחוסרי תבלין הנקראים ביסקוגוס ומרן מוהריק"א אחר שהביא דעת כלהו רבוואתא סיים עלה דלענין דינא נקיטינן כד' כולם להקל כיון דהוי מידי דרב' ואפי' כעכין יבשים מברך עליהם במ"מ ואחריו מעי"ג ולא המוציא וג' ברכות אא"כ קבע עלייהו סעודה כנודע. והשתא אם איתא להא דמוהרש"א דהיכא דאיפליגו רבוואתא למר מדאו' ולמר מדרב' נקטינן לחי' ומברכין א"כ הך דקמן נמי דכוותא היא וס' בדאו' חשיבא שהרי לדעת ר"ח ודעמייהו כל אשר איננו מאותו הסוג פת יקרא וברכתו מה"ת ג' ברכות והיכי פסיק ותני דאמטול דמידי דרב' הוי מנקט לקולא עדיף הרי לפי"ד מוהרש"ח ספיקן לחימ' בעי למיהוי אלא ע"כ דליתא להך כללא א"ד ז"ל. ולכאורה היה מקום להק' ע"ד ה' מ"מ הללו דקא קארי ליה ספיקא דאורייתא דהרי לדעת רוב הפוס' דאין עליו חיוב מה"ת אלא באכל כדי שביעה כנודע א"כ מ"ש מרן ז"ל דאזלינן לקולא היינו בדלא אכל כדי שביעה שלא קבע סעודתו עליו דבהא דרבנן הוי אמטו"ל כ' מרן ז"ל דס' דרבנן הוי. ואולם במעט ההתבוננות חזה הוית דלק"מ דהרי רהט"ו ז"ל והר"מ וכל הפוס' פסקו דאם קבע סעודתו ושבע כשיעור שאין דרך בנ"א לקבוע כדרך האסטניס דאי"מ המוציא וג' ברכות. והשתא כיון דשבע וחייב מה"ת לברך א"כ הו"ל ס' במידי דאו' ולחומ' א"ו דאזלינן לקולא ועיין להרדב"ז ח"ה הנ"מ סי' ש"א רכ"ד דפשי"ל בהדייא שאם אכל שיעור שאחרים אינם שובעים כגון חולה וזקן או שאכל תחי' חייב לברך דושבעת וברכת כתיב והרי כבר שבע א"כ מבו' יוצא בהדייא דבאכל שיעור שאין דרך בנ"א לקבוע עליו ולשבוע כיון דהוא שבע חייב לברך מהת"ו וא"כ לדעת הסוב' דכל אשר איננו מאותו הסוג'פת יקרא א"כ כיון שכבר. שבע הוא למה נקל שלא לברך ג' ברכות כדין פת הבאה בכיסנין דהרי מן הראוי הוא לברך ג"ב דס' דאו' הוי ועיין למ"ז ה' שני אליהו זלה"ה על הא'רץ הטובה מער' בי"ת אות י"א מה שנסתפק שם ומאי דמספק"ל למני"ר ז"ל פשי"ל להרדב"ז ז"ל בסי' שזכרנו ודוק. וסהדי במרומים שאחרי כתבי כ"ז חזה הוית לגדול אדוננו ורב בס' קול אליהו חא"ח סי' ו' בשתי'ם ועל'תה לו שתפס על ה' מ"א מההיא קמיית אע"ש גם מהא דכתיבנא וז"ל גם במה שתפס עליו מדין פת הבב"כ לא ירדתי לסו"ד ד"ע דבאמת מידי דרבנן הוא בלי ספק דאפי' למ"ד דכל שהוא למטה מזה הוי פת גמור אין עליו חייוב ברה"מ מדאו' אלא באכל כדי שביעה ומה שפס' מרן ז"ל בכולן להקל היינו אם לא אכל כדי שביעה דחייוב ברכה אחרונה הויא מדרב' אליבא דכ"ע דאלו באכל כדי שביעה הרי פסק אם קבע סעו' עליו מברך המוציא וג"ב. באופן כי ד' ה' אבא מארי ז"ל נפל"מ עכ"ל. וכשאני לעצמי אחרי כיו"ק אדרבה דבריו נפלאו ממני דהרו' יר' לרהט"ו שכ' דאם קבע סעו' על פת הבב"כ שיעור שאין דרך בנ"א רגילים לקבוע עליו מברך מע"ג דוקא וכפי האמור הרי כשאכל כדי שביעה פשי' שהוא חייב מהת"ו וא"כ מן הראוי היה לו' דהו"ל ספיקא במידי דאו' א"ו מחוורתא דלא כהר' מוהרש"ח זה נ"ל פשוט כונת המ"מ ז"ל וד' ת' קו"א ז"ל צע"ר לי טובא וכ"כ חזה היית בס' אהלי יצחק לה' יצחק הכהן חסיד ז"ל בחי' להר"מ ה' ברכו' ד"א שתמה כן על המ"מ וגם על ה' גנת ורדים חא"ח סי' א' כלל כ"ד תמה כן עליו. ה' פרח שושן כלל א' סי' ג' וגם מוהרד"ף בס' מכתם לדוד א"ח סי' א' ד"ח תמה על