בן ימין רמד

גבי ברכת בנ"ר מתו"ד שם מוכח דב' מע"ג הוי דאור' וכ"כ מרן בשמו אף כי אני בעניותי יש לי קצת מן גמגום בזה שהרי כ' הרא"ש בריש פרקין עמ"ש דברכה כחי' בתו' מק' דהלולים כ' הוא ז"ל ומסקינן דמסברא בעלמא ידעינן דאסור ליהנות מהעוה"ז בל"ב וק' אסמכ' בעלמא דעיק' קרא לנט"ר דבעי חילול ופליגי כו' וקי"ל כמ"ד ברם כו' עכ"ל נראין הדברים דלא למדנו ברכה מהת"ו אלא מהסברא ואם איתא הא ק' צוח ואכלת ושו"ב והיכי תלינן ליה מסברא גם באותו פרק כ' גבי האוכל אורז כעין דייסא דמב' במ"מ ואחריו בנ"ר דלא נתקנה ברכת מע"ג אלא על ז' המינין מראין הדברים דברכת מע"ג לאו דאורייתא היא דאל"כ לא חייבה תו' מבעי ליה מאי לא נתקנה דקאמר אלא ע"כ כדכתיבנא ומיהו הן האדם הגדול מרן ז"ל סגר לנו את הדלת וקסבר דהרא"ש הכי ס"ל ואנן מה נענה אבתריה כי הוא אמר דהרא"ש הכי ס"ל דהויא דאורייתא וה"ן נס"תר מחמתו ומבטלנא דעתאי מקמיה עכ"ל. ואנכי הרואה הני מילי דכ' לה ה' ז"ל ג' המה נפלאו ממני ולא ירדתי לסו"ד ד"ע ראשון לצי'ון במ"ש דיש לגמגם מד' הרא"ש ר"פ כיצ"מ דמשם נראין הד' דהוי מדרבנן וא"א הא קרא צוח ואכלת ושו"ב. וכשאני לעצמי חזה הוית דלא כן ידמה כונת הרא"ש ז"ל כמ"ש מני"ר ז"ל דאיהו לא קאי אלא על שאר ברכות הנהנין ולא על ב' מע"ג דהרי דרשת הש"ס דבעו למילף מק' דהלולים אינו אלא לשאר ברכות הנהנין וכמו דקא' הש"ס בת"ה אלא דיליף לה מז' המינין עי"ש הרי בהדייא דמאי דס"ד דהש"ס הא למגמר מק' דהלולים אינו אלא לשאר ברכות הנהנין ועלה כ' הרא"ש ז"ל ומסקינן דמסברא ידעינן כו' וק' אסמכ' בעלמא דעיק' ק' אתא לו' דכל דבר הטעון שירה כו' וקי"ל כמ"ד כרם כו' ברם לגבי ברכת ז' המינין לא קאי ה' ז"ל ולא דבר בזה כלום וליכא שום הוכחה בד' אלו די"ל דס"ל דהוי דאו' וכמ"ש לקמן גבי ברכת בנ"ר כו' וילמד סתום מן המפו' והיכן מצא ה' ז"ל דס"ל דלברכת מע"ג הוי דרבנן כי היכי דליצוח עליו ק' דאכלת ושבעת ותו דעדין לחלוחית הדיו קימת במאי דאתא ואייתי בידיה ל' ר"י ר"פ כיצ"מ שכ' וז"ל ק' הלולים לה' מלמד שטעון ב' כו' ואין זה אלא אסמכתא דודאי מה"ת אפי' ז' המינים שטעו' ברכה לאחריהם אינם טעו' ב' לפניהם אלא מדרב' וה' תמה עליו דזה הוי הפך מ"ש סו"פ מתבאר מד' אלו דס"ל דק' דהלולים דדרשינן מינייהו ב' ברכות כ' דאינו אלא אסמכתא וסמוך ונר' קאמר דז' המינין הוי מדאו' לאחריהם ע"ש והיינו כדכתיבנא. גם מאי דדייק ה' ז"ל מלישנא דהרא"ש דקא' לא נתקנה כו' דנראין הדברים דמדרב' קאמר דאל"כ לא חייבה תו' מבע"ל עהס"ר אין מכאן שום ראיה כלפי לייא דהגם דנימא דב' מע"ג הוי דאו' הא מיהא המטבע נסח הלשון והמליצה אינו אלא תקנת רבנן א"כ אמטו להכי כ' הרא"ש ז"ל לא נתקנה וא"ן י"ל דאין כונת לא נתקנה כמו דס"ד דה' ז"ל דהיינו מדרב' אלא לא נתקנה מדאו' קא' וכמ"ש בסוכה דמ"ט ר"י הוא דקאמ' הוא סבר מדרד' קאמר ולא היא מדאו' קא' והא התקין קאמר מאי התקין דרש והתקין דנר' בהדייא דל' נתקן שייך לו' גם על ד"ת ועיין בס' סמיכה לחיים ד"ב שכ' דיש לדחות דל' נתקנה שי"ל גם על ד"ת דר"ל נתקנה מה"ת דהכי מש' ל' נתקנה ולא קאמ' תקנוה אלא דשם לא ניח"ל למימר הכי דקאי על בר' ס"ת ושם כ' הפוס' וז"ל וצריך לחזור ולברך על קריאתו בצבור שנתקנה שם ברכה לפניהם כמו שנתקנה ברכה לאחריה והרי כבר ידוע דלכ"ע ב' התורה לאחריה מדרב' עי"ש. וגם מ"ש בד"ג עיב בתו"ד וז"ל דנ"ל ברור דאין כ"כ הכרח במ"ש ל' נתקנה דהוי מדרב' דר"ל שאפי' שעיקר ברכות הוא מה"ת מ"מ איכא תק' חכמים במה שתקנו בנסחתם ולאו' בקס"ת בצבור כו' וכמו שבלא"ה מוכרחים אנו לו דהרי אמרינן דאנשי כנה"ג תקנו ברכות כו' וכן ראיתי שכ"כ להדיא הרשב"א בת' ח"ד סי' רצ"ה שכ' דברה"מ לאחריה הוי מהת"ו וברכהת"ו לפניה הוי מה"ת כ' דנוסח של ברכות הוי מתקנת אנשי כנה"ג עי"ש א"ד נר"ו. הרי בהדייא כמ"ש אני עני בעניו בדעת הרא"ש וא"כ גם ל' הרא"ש הלזו אין שום הוכחה בדבריו דמדרב' קאמר די"ל דכונתו דמדאו' חייב וז"ב ואביא את השלישית במ"ש דהן האדם הגדול מרן ז"ל סגר לנו את הדלת וקסבר דהרא"ש הכי ס"ל ואנן מה נענה אבתריה כי הוא אמר דהרא"ש הכי ס"ל כו'. גם בזה לא ירדתי לסו"ד דמלבד דכפי המתבאר אין נסתר מנגד עיניו וכמ"ש עוד בה קל"ט ע"ד אלו במ"ש דמרן אמר דהרא"ש הכי ס"ל ואנן מה נענה אבתריה כו' דבהדייא בא הדבר מפו' יוצא מפי הרא"ש דהויא דאו' וכמו שהבאנו לשונו לעיל וגם הרב ז"ל גופיה הביא ל' הרא"ש לקמן ע"ש. ואיך כ' דמרן מהריק"א סגר לנו את הדלת כי הוא אמר דהרא"ש הכי ס"ל וליתא ולא מפיו אנו חיים ולמרן ז"ל נמי יש לדקדק קצת שכ' משמע כו' ושו"ר שכבר תפסו עליו בזה ה' מעד"מ ז"ל ע"ש ובאמת דכל ד' ה' משאת משה ז"ל בפרט זה מתחלתם וע"ס נפלאו ממני וצל"ת. איך שיהיה למאי דאתאן עלה מבואר יוצא דדעת הרא"ש הוא דס"ל בהדייא דברכת מע"ג דאו' הויא וכ"ן דעת בנו רהט"ו ז"ל סי' ר"ט ע"ש וכ"פ ה' בה"ג ז"ל ע"ש ומה שתמה מרן ב"י על רהט"ו ז"ל סהדי במרומים שתכף תי' דברי רהט"ו ז"ל בדרך פשוט והן עתה ראיתי לה' מ"מ ז"ל שם שקדמני חדאי נפשאי ודעת מרן מוהריק"א ז"ל נר' דס"ל כדעת הר"מ ז"ל שכ' דאם נסתפק לו בשאר הברכות חוץ מן הלחם אינו חוזר ומברך כדעת הר"מ ז"ל כללא דמלתא דדעת הר"מ ור"י ותלמידיו והסמ"ג ומרן מוהריק"א כולהו ס"ל דב' מע"ג אינו אלא דרבנן ודעת הרשב"א והרא"ש ובה"ג ורהט"ו דהוי דאו' ואינו אלא מחלו' שקול בין הפוס' ואם נסתפק לו אם בירך מע"ג אי צריך לחזור בפלוגתא מתניא דלדעת הר"מ ור"י וסמ"ג ומרן אינו חוזר ולדעת שאר המפ' חוזר. ואת זה תמהני דרך אגב על מוהרש"ח ז"ל בס' בני שמואל סי' מ"ב שכ' דכלהו רבוותא סברי דב' מע"ג הוי דאו' ולא מצינו חו' ע"ז כ"א הסמ"ג והר"מ ז"ל ותמהני דהא גם ר"י הכי ס"ל וכמ"ש תלמידיו בשמו סו"פ כיצ"מ בהדייא וכן הסכימו תלמידיו ומ"ש דדעת ר"י דס"ל דמדאו' חייב מהס"ר ליתא ולא נאמרו ד' הללו כ"א מתלמידיו ולאו תו' דיליה היא וכונתם היינו כמ"ש לעיל דמדרב' דוקא מחייב ולענין דינא כ' מוהרש"ח שם דנ"ל דראוי לפסוק דהוי דאו' וא"כ נקטי' דב' מע"ג וברהמ"ז דאו' נינהו וכל דבר דפלוגתא דרבוואתא שיבא בהן אי צריך לאומרם אי לא דיינינן בהו להחמיר וצריך לאומ' עכ"ל. וכ"כ חזה הוית לה' מ"מ ז"ל שם שכ' דראוי לפסו' כמ"ד דהוי דאו' וס"ד לחו' וחיליה מד' מוהרש"ח הללו וחזה הוית ד' אגב להר' שם שכ' דד' מוהרש"ח ז"ל לא יכולתי להולמן דמאי דקס' ה' ז"ל לו' דכל דאפליגו רבוואתא דינא הוא דניזיל לחומ' לחזו' ולברך. ת'ם אני לא אדע היכי הוי ספיקא דאו' לחייוב דליבריך אדרבא זיל לאידך גיסא דכיון דאיכא מ"ד דהויא מדרב' דינא הוא לאקולי בה לבלתי יחטא ואשם בלאו דלא תשא. ותו דכפי"ד תיק' ליה ספי' העומר דאיכא מרבוואתא דס"ל דבזה"ז הוי דאו' ולדעת שאר דרבוואתא אינו אלא דרב' ועכ"ז קי"ל דהיכא דמספ"ל אינו חו"מ וכמ"ש מרן סי' קפ"ט וז"ל ולפי מ"ש דרוב המפ' מסכימים דספי' העו' בזה"ז א אינו אלא דרבנן הו"ל ספיקא במידי דרבנן ולקולא ולפי"ד מוהרש"ח איפכא הו"לל א"ד ז"ל ומרוב קיצורי אנא דאמרי יהל'מהו צדיק דהרי דעת מרן מבו' בהדייא דכונתו משום דרוב המפ' מסכימים דאינו אלא דרב' וא"כ נמצא דכבר איפסיקא הלכתא כמ"ד דהוי מדרב' והו"ל ספיקא במידי דרב'. והיא גופה כונת מוהרש"א דראוי לפסוק כמ"ד דאורייתא דהסמ"ג והר"מ הוו להו יחידים לגבי שאר רבוואתא וא"כ כיון דראוי לפסוק דהוי דאו' משום דרוב הפוס' אומרים דהוי דאו' הו"ל ספיקא במידי דאורייתא ולית הלכתא כוותיהו. איברא דהן הן הדברים שנשמר המ"מ ז"ל שכתב לעיל מזה וז"ל ובאמת דאין מקום לחלק בזה בין היכא דהחולקים מרובים או מועטים דדא ודא חד שיעורא נינהו וכו' עכ"ל. ואחד הרואה דיש להשיב גם בזה תשו' נצחת דאם הדבר כן דהיכא דאיכא פלוג' דרבוותא נקיטינן להקל א"כ למ"ל למרן לומר