בן ימין רמג

דקרא ועל השנ'ות לישנא דהלולים וכדתרגמה הרב ז"ל דליתא וא"כ עדיין איכא למימר דלמ"ד נטע איתר חד הלול לברכה וקו' הלח"מ ז"ל במקו' עומדת וכעת ד' הרה"ג מ"מ ז"ל לא ירדתי לעומקם וכעת צ"ע ועיין ג"כ לרע"ב ז"ל פרק דערלה על מתני' הלזו דהעלים והסמדר פטו' מנט"ר וז"ל דיהיה כל פריו כו' כתיב והני לאו פרי נינהו עי"ש ודוק. ולעיקר קו' הלח"מ ז"ל עהס"ר דנר' דאשתמיטתיה ד' התוס' שם ד"ה אלא סברא הוא וק' דנסיב לעיל אסמכתא בעלמא הוא והגמ' היה סבור מתחי' דלימוד גמור הוא עכ"ל וכ"כ כ' הרשב"א וז"ל אלא סברא הוא כו' כלו' בכלהו בין במידי דבר נטיעה בין במידי דלא ב"כ ובין למאן דתני נט"ר ובין למאן דתני כרם רבעי מסברא בעלמא הוא וקרא אסמכ' בעלמא עכ"ל. וא"כ היא גופה אפ"ל בכונת הר"מ ז"ל וכמ"ש באופן דנמצ"ל בדעת הר"מ ז"ל דמע"ג איכא אלא דרבנן וכ"ן דעת ר"י שכתבו תלמידיו בשמו סו"פ כיצ"ת וז"ל ונר' למורי הרב נר"ו דברכת מע"ג אינה אלא דרבנן ומביא ראיה מדאמרינן שאם בירך על התמרים ברכת הזן נמי יצא אלא ודאי אינה אלא דרב' ולפיכך אם אמר במקומה ברכת הזן כיון שהזכיר בה"מ יצא ויש שהיו דוחין ואו' כי מ"ש יצא ר"ל שאי"ץ לו' על העץ ועל פרה"ע שהיא כנגד הברכה ראשונה וכיון שאמר ברכת הזן נמי יצא מזה אבל צ"ל ארץ טובה ורחבה ואילך מפני שצ"ל מעין ב' הברכות ואין זה מתקבל דל' יצא לגמרי משמע ע"כ ומזה נר' דס"ל כדעת רבם. איברא דמידי עוברי בל' תלמידי הר' ז"ל הללו נתקשיתי בהם טובא במה שכ' ואין זה מתקבל דל' יצא לגמרי מש' דהרי בהדייא אמרו פ' כיצ"מ בנימין רעיא כריך רפתא ואמר בריך מאריה דהאי פיתא ואמר רב יצא ופריך והא אמרינן כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ומשני דאמר בריך רחמנא ופריך עוד והא ג' ברכות בעינן ומשני מאי יצא דקא' רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה ע"כ והשתא אם איתא זל' יצא לגמרי מש' א"כ היכי קאמר מאי יצא דקא' רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה ואיך אפ"ל הכי הרי ל' יצא לגמרי מש' אף ידי ג' ברכות ובהיותי משתומם ע"ז עלה בדעתי דעת הדיוט לישב לזה דמ"ש בגמ' מאי יצא דקא' רב יצא ידי ברכה ראשונה הכונה דקבלה בידם דכי אתמר הכי אתמר אמ"ר יצא ידי ברכה ראשו' ואף שלע"ד דחיקא לי מלתא טובא למימר הכי מ"מ ניתן ליאמר בדעת תהר"י ושוב נתישבתי בדבר וראיתי דניתן ליאמר בכונת הש"ס הכי דקא' מאי יצא דקא' רב נמי כו' די"ל תיבת נמי מגומגמת היא הרבה ומש' דאמאי דאתמר אעיק' קאי הלא זה הדבר דתחי' קאמ' בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מאריה דהאי פתא ופריך והא צריך הזכרת השם ומשני דקא' בריך רחמנא דהזכיר שמיה דקב"ה והדר פריך תו דהא בעינן ג' ברכות ומשני מאי יצא דקא' רב נמי יצא כו' כלו' כמו דמשנינן בההיא קמייתא דלא אמר בריך מאריה כמו שהוזכר בש"ס אלא בריך רחמ' אמר כ"כ הכא נמי יצא דאמרי' משמיה דרב לא יצא בלבד קא' דמש' לגמרי אלא יצא י"ב ראשו' קאמ' ועם כי יד הדוחה נטויה מ"מ כבר מלתי אמורה דניתן ליאמר בדעת תהר"י וחלילה מלדבר עליהם דאשתמיט מיניהו סוג' ערוכה. איך שיהיה הלה נתבאר דדעת ר"י ותלמידוהי דברכת מע"ג אינה אלא מדרב'. איברא דחזה הוית שם ר"פ כיצ"מ שכתבו וז"ל ק' הלולים לה' מלמד שטעון ברכה כו' ואי"ז אלא אסמכתא דודאי מהת"ו אפי' ז' המינים שטעו' ברכה לאחריהם מהת"ו אינם טעו' ברכה לפניהם אלא מדרבנ' עכ"ל מבו' יוצא מדבריהם אלו דס"ל דברכת ז' המינים מיהא מהת"ו הוי וזה סותר למ"ש סו"פ כיצד. וכבר ראיתי להתייר הגדו' ה' משאת משה ז"ל שם שכ' דבאמת דבריו צל"ת וכ"כ יש לתמוה עו' עליו ממ"ש שם פ' ג' שאכלו שכ' גבי שבולים שחרכן או הקמח שלהם עצמו מה יברך אם יברך על האדמה ועל פרהא"ד כמו שמברך על העץ ועל פרה"ע וכ' דזה אינו נר' שלא מצינו שהוזכר נוסח זה בתלמוד. ואם נאמר שלא נברך לא יתכן שהחטה מז' המינין צריכה לאחריהם מהת"ו והיאך אך יפטר עצמו מחייוב התו' עכ"ל נראין הדברים דס"ל בהדייא דב' שבעת המינים צריכה לאחריהם מה"ת הפך מ"ש סוף פרקא. ואולם כשאני לעצמי קטן המוטל בהרי'סה לק"מ דמ"ש דברכת ז' המינים אין הכונה ע"כ ז' המינים אלא כונתי למינים הטעו' ברכה לאחריהם מה"ת והיינו ה' מיני דגן דוקא וז' המינים לא"ד וזיכני ה' דראיתי לה' חי' אנשי שם אשר בסביבות הרי"ף ר"פ כיצ"מ שכ' וז"ל אפי' ז' המינים כו' ל"ד ז' המינים דאין לנו ברכה מה"ת אלא על הלחם וכ"כ המפרש הזה עצמו למטה בשם ר"י עכ"ל הרי שכ' כמ"ש אני עני וז' המינין דנקט ל"ד והיא גופה הוה קל"ט ע"ד מרן הק' זלה"ה בכ'סף נבחר לשון צדיק מדב'רת גדו'לות על מ"ש הר"מ וכן מד"ס לברך אחר כל מה שיאכל כו' כ' הוא וז"ל בר"פ כיצ"ע אמרינן דילפינן ברכה לאחריהם מז' המינין ודחי התם בגמ' ואסיקנא אלא סברא הוא ואיכא למידק שרבי' כ' מ"ע מה"ת לברך אחר אכי' מזון וכל הדברים בכלל מזון חוץ מן היין ומן המלח וכדתנן פ' בכל מערבין וא"כ היכי קא' בתר הכי דמד"ס לברך אחר כל מה שיאכל וי"ל כיון דקרא ואכלת ושבעה וברכת דכתי' בתר קרא דארץ חטה ושעורה כו' איכא לן למימר דלא חייבה תו' לברך אנא על ז' המינים הכתו' באותו פסוק וכמ"ש הסמ"ג ולפי"ז מש"ר דמהת"ו לברך אחר אכי' מזון אחר אכי' ז' המינים קא' ומיהו ק' דא"כ היל"ל דכתי' ואכלת ושבעת וברכת ולכן נ"ל לו' דרבי' דייק כו' ואכלת ושו"ב ומשמע ליה דה' מיני דגן קאמר דוקא ואין לך דבר שמשביע אלא ה' מיני דגן עכ"ל: ולכאורה דברים הללו הם תמוהים טובא דהרי דעת הר"מ דעל שאר מינין חוץ מן הלחם ברכתן אינן אלא דרבנן וכמו שביארנו לעיל וכ"כ איהו גופיה בכמה דוכתי וא"כ היכי קא' דס"ל להר"מ דכיון דקרא וברכת אחר ז' המינים כתיב א"כ איכא לן למימר דלא חייבה תו' לברך אלא על ז' מינין כו' דהרי ז' המינין גופייהו דכל שאר מינין ח ץ מן הלא' דרבנן נינהו ואיך כ' תו דכן דעת בה"ג דהרי דעת שפתיו ברור מללו דברכת מע"ג דאו' ואלו דעת הר"מ איפכא שמענו וכמ"ש ואף שה' כ"מ ז"ל חזר בו היינו מטעם אחו'רי תנינא. ואולם עפ"י כל הדברים הללו הנאמרים באמת אפ' לישב נמי ד' מר"ן ז"ל דמאי דנקט דהכונה דס"ל להר"מ דכיון דכתיב ואכלת ושו"ב בתר ארץ חטה ושעורה דחייב על ז' המינים ל"ד ז' המינין אלא כונת מרן היינו לאפוקי שלא יתחייב גם על שאר דברים חוץ משאר מינין לזה קא' דמשמע ליה דכיון דכתי' בתר ארץ חטו"ש כו' הכונה דוקא ז' המינין ולא שאר מינין נמי ואה"ן דאף ז' המינין ל"ד דאתא ארץ ופסקיה למימר דדוקא על הלחם הוא דחייב לברך מה"ת ואשארא אינו אלא דרבנן ומה שהביא ד' ה' בה"ג ז"ל היינו כמ"ש דקרא וברכת כו' לא קאי אלא אז' מינים ולא אשאר מינין. ואה"ן דגם על ז' המינין לא"ד זה נר' לישב קצת דעת מרן וכמ"ש בכונת תר"י. איך שיהיה הנה שפתינו אתנו דדעת ר"י ז"ל דברכת מע"ג היא דרב' ומ"ש פ' כיצ"מ ל"ד וכן ההיא דשבוליה שחרכן שכ' דהחטה מז' המינים הצריכים ברכה הכונה דבק' דז' המינים הוי חטה בכלל ובתר הכי כתי' וברכת דחייובו מה"ת ואין הכונה דעל כל ז' המינים חיובן מה"ת אלא על הלחם שהוא מהחטה ושעורה המוזכרים בק' דז' המינים ועיין למרן ב"י סי' קפ"ד מה שכ' ע"ד הרא"ש גבי הא דשכח יחזור למקומו ויברך כו' עי"ש ותמצא סעד לדברינו אלה. ועיין בס' יעיר אזן מער' הב' או' ך' מה שישב ועהס"ר אשתמיטתיה ה ד' ר"י הללו דהוי הפך חי' ה' ז"ל וצ"ע. ואולם דעת הרא"ש ז"ל נר' בהדייא דס"ל דהוי דאורייתא כמ"ש פ' כיצ"מ וז"ל ויש להסתפק בברכץ בנ"ר אי צריכא שיעור או"ל דדלמא דוקא ב' מע"ג דכתי' ואכלת ושבעת וברכת הוא דבעי' שיעור למר בכדי אכילה ולמר בכדי שביעה אבל בנ"ר לא בעי שיעור א"ד לא נתקנה בנ"ר שהיא מדרב' אלא דומייא דברכה א' מע"ג שהיא דאו' עכ"ל הרי בהדייא דס"ל דב' מע"ג דאו' הוי זה חזה הוית לגדול אדוננו ורב ה' משאת משה ז"ל זאת שם שכ' דמד' הרא"ש ז"ל שב' פ' כיצד דאיכא לספוקי