בן ימין רמב

התוס' הלזו דכיון דברכת הטוב והמטיב אינה אלא מדרבנן א"כ כבר כ' מוהרש"ל דבמ' דרבנן פטור א"כ הטוה"מ ביבנה תקנוה ועם בפה"ג ליכא אלא ד' א"ד ז"ל וד' ה' ז"ל תמהים הם טובא בזה דכפי שיטתו דבמ' דרבנן פטור א"כ מאי איבעי"ל אי שכ"מ או שכ"ב ופירש"י ליתן לו מפני שמפסידו שכר ולקמן בעי שכ"מ או שכ"ב דמכ"ז מבו' יוצא דהבעיא הוא אי מה שחייב ר"ג היינו בשביל ברכת הכסוי ולפי"ד ה' הנז' מאי איבעי"ל הא פשי' דמאי דחייב ר"ג היינו בשביל שכר המצוה דהא כל הברכות דרבנן וכן תמה עליו ה' מוהרי"א שם ועו' תמה עליו דלדידיה איך נחה דעתו ד"ע לאפוקי הטוה"מ ולעיולי ברכת בפה"ג הלא גם בפה"ג דרבנן וה' ז"ל דחיקא ליה שעתא טובא ליתובי דעתיהו דרש"ל ודהש"ך זלה"ה ובאמת כי דבריו דחוקים הם טובא וכמו שהוא בעצמו העיד עליהם היותם ע"צ הדוחק. וכשאני לעצמי מקום יש בראש לישב דבריהם בטו"ט ודעת דכונת רש"ל שכ' אבל מ' דרבנן הכונה אם המצוה שעשה היא מדרבנן בין אי איכא ברכה בין דליכא ברכה פטור כיון דהברכה ג"כ היא מדרב'. ברם אם המ' היא מדאו' ויש בה ברכה אפי"ה חייב יו"ד ז' על שכר הברכה אף שאינו אלא מדרבנן הא מיהא כיון דהיא ברכה על מ' דאו' ואינה אלא חלק מחלקי המצוה ומש"ה חייב זה נ"ל כונת רש"ל ומעתה זהו מ"ש הש"ך כיון דבמ' דרבנן פטור וא"כ הטוה"מ ביבנה תקנוה והיא מ' בפ"ע ואינה ברכה על המ' אלא דאסמכוה לאומ' בבהמ"ז וא"כ כיון דאינו אלא מדרב' פטור וא"כ עם ברכת בפה"ג ליכא אלא ד' שאף שהיא דרב' מ"מ כיון דהיא הברכה על הבהמ"ז ובהמ"ז טעונה כוס ומשו"ה חייב זה נ"ל כונת הש"ך ז"ל. ומעין דוגמא לחי' זה מצאנו ראינו דאם נסתפק לו אם בירך ברהמ"ז דקי"ל דחוזר ומברך מ"מ הטוה"מ אי"ץ לאומרו כיון שהיא מדרב' וספיקא דרב' לקולא ומה שצריך לחזור ולאו' כבר כ' ה' מהרש"ח סי' מ"ב דטעמא דמלתא כי היכי דלא ליתו לזלזולי בה הא לא"ה אי"ץ לחזור ולאו' ואם נסתפק לו אי קרא ק"ש א"ל כ' הפוס' דצריך לחזור ולאו' דקי"ל ס' דאו' לחומרא ואפי"ה חוזר וקורא אותה בברכותיה אף שהם מדרב' ומ"ש מבהמ"ז דאינו חו"מ ברכת הטוה"מ משום דס' דרב' לקולא ה"ן נימא בק"ש אלא הוא הדבר אשר דברנו דשאני גבי ק"ש דהיא דאו' וע"כ חוזר וקורא אותה בברכותיה כמו שנתקנה מאז ומקדם אף שהם מדרב' כיון דהק"ש גופא הוי מדאו' משא"כ גבי ברכת הטוה"מ דהיא מ' בפ"ע ואינה ברכה על מ' דאורייתא וכיון שכן אינו חו"מ דס' דרבנן לקולא אם לא מטעמא כי היכי דלא ליתו לזלזולי ביה והיא גופא איכא לחלק ה"ן דבמ' דרבנן פטו' מלשלם בין אי איכא ברכה בין אי ליכא ברכה. ברם אם המ' דאו' אף ששכר יו"ד ז' אינו אלא על הברכה כיון דאינו אלא על מ' דאו' חייב לשלם וד' רש"ל והש"ך ז"ל ברורים הם ואין בהם נפתל ועקש. וחזה הוית לה' מכתם לדוד ז"ל סי' מ"ב שהק' כן על הש"ך ז"ל וכ' וז"ל ומ"מ אפ' לישב עפ"י דרכו ולא על ברכת בפה"ג אלא על ברכה אחרוכה של הכוס דדלמא סבר ר' בר"ג זקנו דברכת מעי' ג' נמי אחר ז' המינים דאו' היא ובהכי הוו ד' ברכות דאו' וכן צ"ל לפ' ד' רי"ו דמייתי שם הש"ך ז"ל לראיה לדבריו עי"ש ומ"מ ה' לא כיון לזה עכ"ל וקל"ט ע"ד אלו שכ' דס"ל לר' כר"ג זקנו דהנה מצינו לר"ג דס"ל דברכת מע"ג הוי דאו' דזה אינו אלא מחלוקת הפוס' דאיכא מאן דס"ל דהוי דאו' ואיכא מאן דס"ל דהוי דרב'. ברם ר"ג לא הוזכר בזה כלל אלא גבי ג' ברכות ממש דס"ל דמברך גם על ז' המינים ברהמ"ז וכמו דתנן פ' כיצד מברכין גבי ההיא דאכל ענבים תאנים ורמונים עי"ש. איברא דחזה הוית למ"ש התוס' שם דל"ז דאית ליה לר"ג מע"ג לכששתה מלא לוגמיו עי"ש מ"מ אכתי ק' דמנ"ל דס"ל דהוי דאו' דילמא מדרב' קאמר. ואבא היום לבאר דעת הפוס' דברכת מע"ג הוי דאו' ובר פלוגתייהו ואם כי הענין אינו שייך כ"כ לעניננו הא מיהא כיון דאתא לידן אמרתי אעלה פה מה שנתחדש לי בהאי ענינא היותי מברר ומלבן דעת הפוס' וזה החלי בעזר צורי וגואלי. הנה דעת הר"מ ז"ל נר' בהדייא דס"ל דברכת מע"ג אינה אלא דרב' שכ' בפ"ח מה"ב דכל הברכות אם נסתפק בהם אי בירך או"ל בירך לא יברך זולת גבי ברהמ"ז שפ' סופ"ב דאם נסתפק חו"מ וכ"כ כ' בדעתו מרן הק' סי' ר"ט עי"ש. וחזה הוית להל"מ ז"ל שם פ"ח הי"ד דרמי ומק' בד' הר"מ אלו דס"ל דברכת מע"ג הוי דרב' דמה יענה לההיא דר"פ כיצד מברכין דל"ה דמש' בהדייא דמהת"ו הוי שכן אמרו שם אלא דיליף לה מז' המינים ואע"ג דאמרו שם בגמ' אלא סברא הוא מש' דמהא לא מהדר כו' ולכך סבור דכשאמרו בגמ' אלא מז' המינים ר"ל אפי' דתאמר דז' המינים הוי דאו' אבל לפי האמת אינו כן מ"מ ק' דלמ"ד נט"ר אייתר חד הלול לברכה ואע"ג דבגמ' אמרו כו' וא"כ ק' על רבינו שפסק כמ"ד נט"ר איך כ' דכל הברכות הם מדרב' הא בכל ברכה דנטיעה מש' דהוי מהת"ו וצ"ע עכ"ל. והנה למאי דעלה בדעתו ד"ע לצדד דמ"ש אלא דיליף לה מז' המינין לצדדין קתני חזה הוית להגאון תנא דבי חזקיהו זלה"ה בפריו בליקו' לא"ח שהק' כן ות' ככל החזיון הזה. גם ראיתי אחרי רואי להרה"ג מוה"ר ה' משה שפיר ספ'רא רבא דישר"אל חא"ח סי' א' שהאריך גם הוא בזה ויסמוך משה את ידיו דמ"ש ה' לצדד בדרך אפשר הן הן הדברים שניתנו ליאמר בפה מלא ולרווחא דמילתא קא' עי"ש ומן הצד הזה כ' ה' ל לישב נמי ההיא א דנט"ר שהק' הלח"מ ז"ל וז"ל ונלע"ד עפ"י מ"ש דודאי תלמודא יהיב ליה מדיליה דאפי' נעלים עינינו בא' מן הצדדים אכתי לא איפרק מחולשיה. ומזה הצד כי קאמר הש"ס הניחא למ"ד נט"ר לאו למימרא ואליביה ודאי גמרינן ברכה דהא לדידיה נמי איכא למשדי נרגא אלא דלרווחא דמלתא קא"ל דאכתי למאן דהני כרם לאו מלתא פסיקתא היא וזה דאי' בירוש' פ"ק דערלה אמתני' דהעלים והלולבים והגפנים תני ר"י פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגים פי' דבשנה הד' אינו רשאי לפדות כו' עד שיגיע לעו' המעשרות וכמ"ש שם ה' שדה יהושע ז"ל פ"ז דפאה גבי מתני' דכרם רבעי אי"ל חומש ואי"ל ביעור דקדריש בירוש' הלולים ל' חילולים כדאיתא בתלמו' דידן אחליה והדר אכליה וכ' ה' שדה יאושע ז"ל ואע"ג דאיכא קרא אחרינא ואיש אחר יחללנו תרוויהו צריכי דאצטריך לדרשת פרי אתה מחלל וא"א מחלל סמדר. ואידך איש אחר יחללנו אעפ"י שאינו בעליו עמו אלמא איכא דרשת אחורי תניינא דפרי אתה מחלל וכמו שכ"פ הר"מ כו' ונשוב לתכלית מבוקשנו דמקום אתנו לו' דאפי' למאן דתני נט"ר לא אייתר קרא לברכה דתרי הלולים דקרינן בהו חלולים תרוויהו מצרך צריכי לגופייהו חדא אחליה והדר אכליה ואידך לפרי אתה מחלל ואי אתה מחלל סמדר וממילא עדין לא שמענו ברכה מגופיה דקרא אלא דהש"ס הרחיב לו את הדרך לו' הניחא דאלו לקושטא דמלתא אפי' למ"ד נט"ר קשיא א"ד ז"ל. וכשאני לעצמי מה אענה ומה אומר דדבריו אלו נפלאו ממני ולא ירדתי לסו"ד ד"ע חדא דא"כ דמקום אתנו למדחייה דקרא דהלולים אצטריך לגופייהו א"כ אדפריך בגמ' למ"ד נטע דהתינח כל מידי דבר נטיעה דלאו נטיעה כגון בשר ודגים כו' מנין דמשמע מיהא דלכל מידי דבר נטיעה ילפותא גמורה היא תיקשי ליה אעיק' דגם לזה ליכא שום ילפותא דאצטריך לגופיה הא למגמר דחדא אחליה והדר אכליה ואידך פרי אתה פודה כו' ותו אף דיה דיהיבנא ליה כל דיליה קל"ט דהך דרשא דפרי אתיפ איננה אלא מיתורא דגופיה דקרא דקאמר כל פריו ק' הלולים דלמאי אצטריך תו האי קרא דאי לדרשת אחליה והדר אכליה הא נפקא מאיש אחר יחללנו וניחא לן דאצטריך האי ק' לדרשת פרי אח"פ ואי את"פ סמדר וזהו דקא' כל פריו ק' הלולים פרי דוקא והשתא אף דקרא לא הוה אמר אלא כל פריו ק' הלול הוה דרשינן תרויהו דהלול אתא לאחליה והדר אכליה והיינו דהלול הוא לח'לול א"ן אצטריך לפרי אתה מחלל כו' והיינו מכל פריו דוקא פרי וכו' ולא ילפינן הך ילפותא מיתרון