בן ימין רמא

אין כאן מקום יש'וב כלל דמי זה אמר ותהי דמאי דאייתו דינא דר"ג היינו הא למיגמר דעיקר חיובא יו"ד ז' הוי דכונת הש"ס ברורה דרבא א"ל אסמייה הדין ברייתא דלא שבקת חיי לכל בריה וא"ל רב דלא תצטריך לאסמויי אלא תתרגם מתניתך בשור העו"ל ובאילן העו"ל ופריך א"ה מאי קטעין ליה ומשני דקטעין אנא בעינא למיעבד הא מצוה ואתה חטפת ממני וחייב לשלם לי והשתא מייתי עובדא דר"ג לגלוי מלתא וה"ק תדע דמצי טעין כה"ג דאנא בעינא למעבד האי מצוה כו' וחייב מהא דר"ג דחייבו למכסה בשביל דחטף לו את המצוה, וא"כ ה'ן יש לתרגם מתניתא בשור העו"ל ויפה קטעין ליה אידך על שחטף לו אה"מ והשתא ליכא מהכא שום משמעותא וילפותא על חיוב היו"ד ז' די"ל דהכא בשור ואילן חייב ה' דוקא והתם שאני דאיכא מצוה וברכה ובש"ס לא הוצרכו לבאר דהיכא דלא טעין ליה דחייב ה' משום דלא הובאה מימרא זאת לעיקר חייובא אלא לגלוי מלתא דמצי טעין אידך דבעי למעבד הא מצוה ומ"ז ראיה דפשי' להסוג' דהחובל דחייובא הוי על חדא מתרי וקושית ה' תאוה לעינים ברורה ושו"ר לה' דינא דחיי ז"ל שתי' לזה ודבריו ברורים ודוק. איך שיהיה הנה נתבאר מסוג' זאת דהחו' מצוה מחבירו חייב לשלם לו יו"ד ז' שכר הברכה שאבד ממנו והו"ל כגזלן דצריך להשיב הגזלה וכאן לא נתנה להשבון וע"כ חייבוהו ע"כ ברכה שיתן יו"ד ז' והיינו הראויים להיות לו על שכר המצוה שעשה יחזירם לבעה"מ. ולא"ד שכר ברכה דחייב ליתן אלא אף מצוה בלא ברכה נמי חייב וכמו דמוכח מסוג' זאת וכמ"כ כ' הר"ן ז"ל בהלכות. וחזי הוית להלחם חמודות פ' כסוי הדם שה"ד הר"ן הללו וראיתו וכ' דא"כ דשכ"מ איכא ישלם שכר המצוה והברכה לחוד וצ"ע עכ"ל ואני בעניי תמהתי על המראה דאיך אשתמיט ממנו מ"ש התוס' פ' החובל דצ"א שהק' קו' זו וז"ל בפ' כסוי הדם מוכח שזהו שכ"ב וא"ת שכר דמצוה היכא אזיל וי"ל דמ' וב' הכל א' ואע"ג דשור העו"ל ואילן יש שכ"מ אעפ"י שאין ברכה מ"מ התם שכר מצות כסוי וברכה לא היה כ"א יו"ד ז'. וכונת דבריהם פשו' שה"ק דכיון דהחיוב אינו אלא על הב' א"כ שכר המ' היכא אזיל וצריך לשלם נמי שכר המ' וכמו שהק' הלח"מ ז"ל ולזה תי' דמ' וב' הכל א' וא"כ אי ליכא מצוה גם ברכה ליכא וכיון שחייב על הב' היינו נמי על המ' ואע"ג דשור העו"ל חייב ליתן יו"ד ז' על שכר המ' אף דליכא ב' א"כ מינה דאי איכא ב' ליחייב שתים מ"מ התם גבי כסוי שהיה שם שנים מ' וב' לא מצינו כ"א על שניהם יו"ד ז' והיינו מהטעם האמור דבמצוה דאיכא ב' כיון דכבר חייבנוהו על הב' אין מן הראוי לחייבו גם על המ' כיון דב' בלא מ' אי אפשר. ברם אי ליכא כ"א מ' חייב על המ' נמי וליכא למגמר מינה דבמ' דאיכא ב' ישלם שכר ב' זה נר' פשוט כונת התוס'. ומאחר עלות כל האמור מאי קא מק' הל"ח ז"ל דישלם על שניהם ובאמת דאשתמיטיתיה ד' התוס' הללו וכעת צ"ע וסהדי במרומים דשוב אחר קצת ימים חזי הוית להכהן הגדול בס' ש"ך סי' שפ"ב שתמה עליו כן מס' דנפשיה וגם עליו יפול התימא דעדיפא מינה הו"ל למיפרך דקו' ה' ז"ל ה"ה כתובה ע"ס הישר כאמור ועיני ראו לה' ב"ן יאודה אשכנזי ז"ל בחי' למכילתין שהק' ע"ד התוס' הללו דעדיפא מינה הו"ל לאקשויי דכיון דשכ"ב הוא מנ"ל לדמות הא דקצץ התם ליכא ברכה והיינו דחייב ר"ג היינו שכ"ב עכ"ל ודבריו תמוהים דהרי אי מאי דאמרינן דהוי שכ"ב אין הכונה דבמ' דליכא ב' פטור אלא דנפ"מ לבהמ"ז דאם הוא כל שכר המ' הוי דוקא יו"ד ז' ואם קאי על שכר הב' הויין ארבעים וזה מוכרח מריהטא דסוגייא דקא' ונ"מ לברהמ"ז ולא קא' ונפ"מ למ' בלא ב' דבהא פשי"ל דחייב ומשו"ה מאי הו"ל לאקשוי וז"פ. ובהיותי בזה שלטה עיני עו' בד' מהרש"א הנ"ל בס' תאו"ל שהק' עי' בעיק' הסוג' הלזו במאי דקא' אי שכ"ב מ' הויין דחמשים הול"ל דהאיכא ברכת בפה"ג והתוס' ל"ק להו הכא אלא גבי רבי דקא"ל כוס ש"ב אתה שותה או מ"ז כו' וי"ל דסברי הם ז"ל דהתם ליכא קו' משום דהכא לא קא מדכר כוס וכבר הבעין כמ"ד אינה טעו' כוס אבל לקמן גבי רבי דקא' כוס ש"ב אתה שותה דמדכר כוס ק' דנימא ו' עכ"ל: וכשאני לעצמי אחה"מ הראויה לא זכיתי להבין כו"ד וכנר' דאשתמיט ט מיניה דמר מ"ש התו' בפס' דק"ג ד"ה ולא היא שתי' לקו' גבי רבי דקא"ל כוס ש"ב אתה שותה או מ"ז אתה ניטל דן' הול"ל ותי' עו' דפעמים מברכין בהמ"ז בלא כוס. הרי דאף הכא דקמדכר כוס הי' דאינה טעו' כוס וכונתם דכיון דפעמים מברכי' ברה"מ בלא כוס וה"ט משום דאי"ט כוס דאל"כ צריך לחזור אחר כוס ואסו' לאכול אי ליכא כוס מוכן לפניו א"כ נמצא דחייובא ליכא ואי הוה בעי רבי לא הוה מייתי כוס ש"ב וע"כ תנאי התנה לו אם תרצה תשתה הכוס ש"ב ותברך אתה או אתן לך מ' ז' בשכר ד' ברכות של ברהמ"ז ועל ברכת בפה"ג איני משלם כיון דאי"ט כוס והרשות בידי שלא להביא אבל המ' ז' מוכרח הוא ליתנם דלא סגי בלא"ה ז"ן לע"ד כונת התוס' וברור. ומעתה לא אדע שכ'ול מאי קא' הרב ז"ל דמה שלא נרגשו לעי' כ"א הכא היינו דאין לת' דליכא כוס והוא פלא וצ"ע. והואיל ואתא לידן ד' התוס' הללו נימא בהו מלתא במה שהק' דאמאי לא קאמר ן' דהא איכא בפה"ג ותי' דס' כמ"ד דאי"ץ לברך על כסא דברכתא אלא על כסא קמא וחזי הוית לאישי כ"ג שהעלה ע"ד שפתיו ד' התוס' הללו ותמה עליהם דהא כוס ש"ב קא' ודוחק לו' משום דמברכין עליו ברהמ"ז וה' ז"ל תי' לזה דכיון דהא דחייב יו"ד ז' אינו אלא במצוה דאורייתא ולא במ' דרבנן וכמ"ש מהרש"ל פ' החובל סי' ס' דנ"ט דבמ' דרבנן פטור א"כ הטוב והמטיב ביבנה תקנוה ואינה אלא דרבנן וא"כ עם ברכת בפה"ג ליכא אלא ד' כו' א"ד ז"ל וד' הש"ך הללו אין להם מובן לפום ריהטא מתחלתם וע"ס , ראשון לצי'ון מאי דקשיתיה להרה"ג מוהר"א ז"ל כי מטא לפי' לפי'תחא בסי' הנ"ל באו' דמאי דדחיקא ליה שעתא להש"ך לו' דכוס ש"ב קאי לבה"מ הנה נכון וכמו דאמרו בפס' דק"ג ר"י אקלע לבי רב חזיה דבריך בפה"ג אכסא קמא והדר בריך אכסא דברכתא כו' פי' רשב"ם אכסא דברכתא בברהמ"ז גם בברכות דנ"א אמרו יו"ד דברים נאמרו בכוס ש"ב ופירש"י כוס ש"ב בהמ"ז עכ"ל. ואחד הרואה יראה לכאו' דדינא קא משתעי. ולע"ד עם שאיני כדאי נ"ל ליתובי דעתא דאישי כ"ג דגם הר' לא יכחד מזה דפשי' דכוס ש"ב נקרא נמי על ברהמ"ז אך כונת הרב ז"ל היינו דכיון דהתוס' קא' דלא היו מברכין עליו א"כ כשאין מברכין אין מן הראוי לקרותו כוס ש"ב ואף דאפש' לומ' דכיון דמברכין עליו ברה"מ אפי' שאי"מ לפעמי' ראוי לקרותו כוס ש"ב אך זהו דוחק זה נ"ל כונת הש"ך ובהכי אזדא ליה כל הראיות שהביא הר' שער יוסף מההיא דפסחים וברכות דמקום אתנו למדחייה דקא' בהדייא דבריך בפה"ג על כסא קמא והדר בריך על כסא דברכתא והת' מוכרח לו' שהוא על ברהמ"ז דהא והדר בריך בפה"ג קא' ואיך שייך לו' על כסא דברכת' בפה"ג. ומה גם כפי מה שביארנו דקרי ליה הכי משום דאיכא נמי בפה"ג וכן נמי ההיא דברכות. ברם היכא דליכא ברכה דמקרי ליה שם זה כוס ש"ב אף די"ל דקאי על בהמ"ז מ"מ הוא דוחק זה נ"ל לידחק קצת בכונת הש"ך ז"ל ועי"ע לה' שער יוסף ז"ל שם שהק' על הפרישה וז"ל הצ"ל אין לחייבו יו"ד ז' ר"ל יו"ד ז' הידועים כו' אבל אין לפרש יו"ד ז' בין הכל שהרי ר"ג חייבו מ' ז' על ברהמ"ז ומ"ש שהרי ר"ג כו' הוא אגב שיטפיה דר"ג לא נזכר כ"א בכסוי והא דמ' ז' הם ד' רבי לצדוקי א"ד ז"ל ולקע"ד נראין ד' הפרישה ברורים דהרי האי דינא דחייב האדם יו"ד ז' על שכר המצוה אינו אלא מר"ג ואילך דחייבוהו למכסה יו"ד ז' ופריך בגמ' האי דחייבו ר"ג היינו על שכר המצוה או על שכר הב' ונפ"מ לבהמ"ז אי חייב מ' או לא וסליק דמ' חייב מעובדא דרבי ומשם נשמע בהדייא דר"ג חייב שכר הברכה ומינה דלבהמ"ז כפי"ז יחייב לו מ' ז' ויורה יורה ידין ידין דחיוב יו"ד ז' שהוא על הברכה א"כ בבהמ"ז הוי ארבעים וזהו מ"ש הפרישה ז"ל דהרי ר"ג חייב מ' ז' על בהמ"ז וז"ב עו"כ הש"ך ז"ל לישב קו'