בן ימין רמ

בנו הנולד לו יען כי לא נסה באלה. ויעקב מוהל אחר והיה כראותו שלא נתן לו את בנו למולו עשה המצאה ע"י איש הבי'נים לפתות את שמעון המוהל שלא יוכל למול את הבן וכגון שביום המילה בבקר קדם האיש הבינים הלז והלך לביתו של שמעון המוהל ועכב אותו בדברים באומרו שעדין יש שהות לילך ולמול את הבן ויחידי הקהל כראות שלא בא המוהל הנז' קם יעקב המוהל אחר ומל את הבן. ותכף אחר המילה בא שמעון המוהל וראה שכבר מלו את הבן והיטב חרה לו עד מות וקובל ומתרעם על יעקב המוהל דחייב לשלם לו שכר המצוה שהיא יו"ד זהובים ומה הי"ל לקדם ולמול אותו. ויעקב משיב ע"ז כי אני לא מנעתי ממך שום מצוה כי כיון שלא היית בקהל הוכרחתי לקום ולמול את הבן וע"ז טוען שמעון דאיברא דכן הוא האמת דכיון דלא היה בקהל מוהל אחר הוכרחת לקום. אך כיון דאתה היית סבה לבטלני מהמצוה וצוית לפ' שיעכבני בדברים א"כ אתה בעצמך חשיב מונע ושלוחך הוי ויעקב המוהל אחר משיב מה לך אצלי לך וגבה המעות ממי שמנעך כיון דאין שלד"ע והשליח חייב. ואפי' את"ל דיחויובו אחד מב' יש להסתפק מי יזכה ביו"ד זהובים הללו המוהל או אבי הבן ? ובקשו לדעת מה שורת הדין נוטה ושכמ"ה. תשובה הנה עיקרא דהאי מילתא שרשו פתוח בפ' כיסוי הדם דפ"ז תניא ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה ומעשה בא' ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג ליתן לו יו"ד זהובים איבעיא להו שכר מצוה או שכר ברכה ולמנ"מ לכוס של ברכה דבהמ"ז אי שכר מצוה אחת היא ואי שכר ברכה מ' הויין ת"ש ההוא דסעד אצל רבי כו' וא"ל כוס ש"ב אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל א"ל כוס ש"ב אני שותה יצתה ב"ק ואמרה כוס ש"ב שוה מ"ז ע"כ. והנה ברייתא זאת דושפך וכסה הובאה נמי בת"כ בשינוי ל' קצת וז"ל ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה ולא יקפיד אם אחר יכסה ע"כ ולכאו' ק' דאיך קאמר ולא יקפיד אם אחר יכסה כיון דמצינו כו דר"ג חייבו להחוטף המצוה יו"ד זהובים והרב קרבן אהרן ז"ל תרגמה דהכונה לו' שמ"ש שהוא בעצמו יכסה הוא שלא יצוה לאחר לכסות אבל אם אחר כסה בעצמו לא יקפיד בזה שע"ז הדר ובעי מנין אף אחרים דעד השתא לא אמרנו אלא שאם אחר יכסה לא יקפיד ומנין שאם לא כסהו שאחרים הרואים אותו בלא כיסוי חייבים לכסותו עכ"ל ונאים הדברים למי שאמרם ואור עיני המה ראו להתייר הגדול ה' מכתם לדוד ז"ל לה' כמוהרד"ף חיו"ד סי' מ"ב לדו"ד בשנו"תו שהביא בתוך ד"ק ד' ה' קר"א הללו ותהי עלה ומקהי בה אקהיתא דאיך כ' דאם אחר כיסהו דלא יקפיד דנר' דאשתמיט מיניה ב' סיגייאי בין הך דכיסוי בין הך דהחובל א"ד ז"ל. וכשאני לעצמי אחרי נשיקת עפרות זהב לו דבריו נפלאו ממני וכונת ה' קר"א ז"ל ברורה בכונת הברייתא דה"ק מי ששפך הוא יכסה והכונה שהוא בעצמו יכסה ואי"ל רשות לצות לאחר לכסות אפי' מדעתו ורצונו הטוב אלא התו' תלתה לו לכסותו דוקא הוא ולא שליח ברם אם אחר כסה מעצמו והוא לא צוה לו מקדמת דנא לא יקפיד בזה דעבר על מ"ש ושפך וכסה והיינו לעיכובא ול"מ כשכסהו אחר ואפי' שאין רצונו להקפיד עליו מצד מה שחטף את המצוה אלא מצד קרא ושפך וכסה דמי ששפך הוא יכסה ועבר על ד"ת לא יקפיד בהא דע"כ לא אמרו אלא שלא יצוה לאחר אבל אם אחר כסה מעצמו לא מילתא היא וכ"ז איירי דענין ההקפדה הוי על שנר' לו כאלו עבר על ושפך וכסה. ברם אי צד ההקפדה יהיה על שחטף המצוה ממנו בודאי שיקפיד וזה פשוט וברור וד' המ' דוד ז"ל לא ירדתי לעומקם וצ"ע. ושו"ר לה' המאסף חיו"ד סי' כ"ח הגה"ט או' כ"ג שה"ד הת"כ הללו וכ' דהכונה דה"ק דלא יקפיד לחזור לגלותו כדי לכסותו הוא עצמו אלא יניחנו מכוסה ויקח יו"ד זהובים בשביל הברכה ולפ"ז כל שלא כסהו הוא אם רוצה לחזור ולגלוהו ולכסותו חוזר ומגלה אותו ומכסהו ואפ' כו' עי"ש מ"ש עוד ועהס"ר אין צורך לכ"ז ופשטות כונת הת"כ היינו כמ"ש הקר"א ז"ל ולא ידעתי אמאי לא הזכיר דבריו ואפ' דהוי בזמן אחד ומיהו למה שבקש לצדד דאם ירצה לחזור ולגלותו יכסנו ק"ט א"כ למה חייבו ר"ג יו"ד זהובים על שכסה שלא מדעת השוחט הרי מצי מימר המכסה הרי אני אחזור ואגלה את העפר ותכסה אתה א"ו דליתא דדוקא כסהו הרוח דלא בא מכח אדם חייב לכסות אבל אם כסהו אחר פשי' דפטו' מלכסות וז"פ וד' מרן החבי"ב ז"ל תמוהים לענ"ד ועיין עוד לו שם אות כ"ה ודוק. אמר המגיה אחרי בקשת המחי' מכת"ר נלע"ד דד' ה' כנה"ג נכוחים וישרים וכונתו מבוארת דלא יקפיד השוחט לו' מלבד שאקח היו"ד ז' גם זאת אעשה לגלותו ולכסותו מחדש אלא יתרצה בלקיחת היו"ד זהובים ולא יקפיד כ"כ זהו כונת הברייתא וכ' עוד ולפי"ז דעצ"ט הוא דקמל"ן שלא יהיה קפדן יוצא לנו מזה דאם רוצה לחזור ולגלותו ולכסותו יכול לעשותו ואין איסור בדבר ואפשר שגם להניחו מגולה מותר כיון דהמצוה כבר נשתהה ע"י אחר שקדם עכ"פ אם יקפיד או לא יקפיד הדין עמו לתבוע היו"ד ז' זה נ"ל ברור בכונת הכנה"ג ודלא כמו שהבין ה' החרי"ף נר"ו דאם רוצה לחזור ולגלותו ולכסותו חוזר ועושהו ומפסיד היו"ד זהובים דא"כ זה אינו הקפדה והבחירה בידו לעשות אחת משתיהן ומד' עט"ר אבא מארי הכ"מ להלן בתשובתו אליו נר' שגם הוא הבין כן כהרב החרי"פ נר"ו. ואחרי נע"ר לפי האמור אינו כן. וחזיתיה להרה"ג מוהר"א פאלאגי נר"ו בס' ויקרא אברהם דצ"ח סוע"א שכ' וז"ל וראיתי בכנה"ג הגהט"ו אות כ"ה דהביא מהפרישה דכסהו הוא בעצמו לאפוקי הרוח כו' דפשט התוס' לאפוקי הרוח יעו"ש ולכאו' ק' עליו ממ"ש איהו גופיה בפי' הברייתא דת"כ ולא יקפיד דאם כסהו אחר ורוצה לגלותו ע"ש באות כ"ג ולפי דבריו ה"ן נוכל לפרש לאפוקי אחר ואולי יאמר הרב ז"ל כו'. ואנא זעירא עבד אברהם אנכי לא ידעתי מאי קא ק"ל מאחר דה' ז"ל שם באות כ"ג לצדדין קתני בפה"מ דכסהו ונתגלה פטור מלכסות דאפשר לאפוקי אחר ואפשר לאפוקי הרוח. ואח"ז כ' עוד שם וז"ל ומד' התוס' משמע דס"ל דדוקא כסהו הוא פטור מלכסות ועו' אכתוב בזה בס"ד ע"כ דמשמע מדבריו דעדיין לא החליט האמת בכונת התוס' אך באות כ"ה החליט ואמר דהתוס' לא באו אלא לאפוקי הרוח וכהצד הב' שכ' באו' כ"ג ואפשר שפטור מלכסות כו' והגאון מלבי"ם ז"ל בהתורה והמצוה שלו כ' וז"ל בגי' הספרים ולא יקפיד ואין לו ביאור ועיקר הגי' ולא יפקיד שאחר יכסה ע"כ ותמהני איך פשיטא ליה כ"כ דאין לו ביאור מאחר דהקרבן אהרן והכנה"ג זלה"ה ביארוהו בפנים שונים עכ"ל. ואגב ארחין קל"ט בעיקר הסוג' דאמאי לא מיבעיא להו אי יו"ד ז' דחייב ר"ג היינו ה' על המצוה וה' על הברכה. ואני אמרתי בחפ"שי וא"ז חזי הוית להגאון חיד"א ז"ל בסה"ב שער יוסף בתשו' סי' ז' שהק' כן ומטי ביה משמיה דגב"ר הגאון מוהרש"א בס' תאוה לעינים יגל לבי שזכיתי לכוין דעת גדולים אשר בא'רש המה וה"ה כי שמי בקרבו יו"סף תהלות ז"ל שם ארו'כה לו עלתה דלק"מ דמסוג' דפ' החובל מבו' בהדייא דפשיט"ל דפטור מליתן ה' וה' אלא הכל הוא על הברכה לבד או על המ' לבד וז"ל הסוג' תני רבב"ח קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו פטור ותרגמה רב בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה דטעין אנא בעינא למעבד הא מצוה דתניא ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה ומע' בא' כו' וחייבו ר"ג ליתן לו יו"ד ז' והשתא הבעיין פשי"ל דחייוב יו"ד ז' דר"ג אי אפ"ל שהוא על שכר ברכה דבשלמא אי אמרת שכר מ' או שכר ב' ניחא לן דהך ברייתא דהחובל לא אצטריכא לן לפרושי בהיכא דלא טעין אתה אמרת לי דחייב כו' דעל מי סמך שהבין דחיוב ר"ג למכסה היה שכר ברכה די"ל דהוא שכ"מ או שכ"ב כו' א"ו מסתמא דההיא ברייתא דהחובל מש' דאין מקום לו' דהוא שכ"ב א"ד ז"ל. ואחרי התאבקי בעפ"ר שער"י דחי"ה לא ננעלו ולדידי