בן ימין רלט

אנו מנקין הסירכות בסכין כ"א אנו קולפין אותה ביד דודאי דצריך לבדוק הנגלד כדינו דהרי אין במה לתלות ובכן לדברו הוחלתי להודיעני אם צדקתי בדברי כי לבי דוני על הקולא זאת שאנו עושים פה מבלי סעד וסמך ואני תפלה ה' יצילנו משגיות בשחטות וטרפיות ולא נכשיל את הבריות נסו"א נאם נא"ה המעתיר בעד שו"ט לאל העבד ישראל. הצעיר ראובן אליהו ישראל ס"ט סי' נד שייך ליו"ד את זה שלחתי לעט"ר מו"ר מ"ד הרה"ג ראב"ד בעיה"ק ירוש"תו כמוהר"ר רפאל יצחק ישראל נר"ו. ראיתי להר' שולחן גבוה ז"ל ביו"ד סי' ב' שהק' למוהרשד"ם ז"ל והצ"ע. ואנכי בער תמה אני איך נעלם מעיני הר' ז"ל גמר דברי הרשד"ם שם דהיינו אפי' אינו ידוע אם יודע ה"ש אלא אי קשיא הא קשיא להרשד"ם ז"ל דפסק דלא כמאן דהרשב"א [הביאו הב"י] מתיר אף לכתחילה והר"ן והמרדכי אוסרים אף בדיעבד והוא ז"ל אינו מתיר אלא בדיעבד נא אדוני יודיעני אם יש ממש בדברי ואם קדמוני בזה עבדו ותלמידו. הצעיר ראובן אליהו ישראל ס"ט סי נה וזאת תשובתו אלי רב הש' לידידי מאורות קדשך האירו אל עבר פני למה שהקשית להר' שו"ג דח"ו לא ראה סוף דברי מוהרשד"ם ז"ל אנא דאמרי לא כן הוא האמת דלשון מוהרשד"ם שאמר ואפי' אם אינו ידוע דיודע הלכות שחיטה ימאן פירושך ולכל הישר הולך כך הוא כונתו לא מבעיא אם ידוע דיודע ה"ש דכשר בדיעבד אלא אפי' אם אינו ידוע כשר בדיעבד ולכן תמה השו"ג אלא דיש ג"כ להקשות מה שקשה לכבודך עליו דפסק דלא כמאן. ולע"ד ל"ק על מהרשד"ם לא זה ולא זה מאחר דסוף דברי מוהרשד"ם הוא "ויש חולקים בזה" והוא דמוהרשד"ם מדידיה עשה חומרא ופשרה מדעתו דבדיעבד יהא כשר בין ידוע שיודע בין שאינו ידוע דיודע כיון דיש פוסקים באינו ידוע דכשר לכתחילה. ולכן אף דידוע היותר טוב להחמיר ולהקל ולו' דבין בין דוקא בדיעבד כשר. ואחרי כן כתב ויש חולקים בזה ולדעתי כונתו בין בידוע שיודע דאומרים כשר לכתחילה לה הפך דעתו וגם באינו ידוע יש אומרים אף לכתחילה כשר וי"א אף בדיעבד פסול וא"כ לק"מ על מוהרשד"ם ואף לפי הבנתך כבר כתב ויש חולקים ומה נשאר לכבודך להקשות עליו כ"ן לע"ד פשוט. ועד עתה לא ראיתי בפוסקי' אחרים שהביאו דברי מוהרשד"ם זלה"ה והיה זה ש' מאתי המתפלל בעדך לאל לפקודת בנים זכרים בעזרת השוכן בציון ירוש' עיה"ק נחלה לישראל.. הצעיר רפאל יצחק ישראל ס"ט סי' נו וזאת תשובתי אליו הן. אמת שלשון מוהרשד"ם בהשקפה ראשונה יורה כמ"ש אדוני נר"ו דכונתו הוא לא מבעיא אם ידוע דיודע ה"ש דכשר בדיעבד אלא אפי' כו' אך צריך לדעת מאי דוחקיה דהרשד"ם להחמיר כולי האי בידוע דיודע ה"ש דלא יהא כשר אלא בדיעבד הפך הש"ס והפוסקי' דמכשירים אף לכתחיל' מאחר דברור לנו דלא שביק היתרא ואכיל איסורא היה די לו מה שפשר באינו ידוע [בין הרשב"א להר"ן דחלוקים בזה מן הקצה אל הקצה] דיהא כשר בדיעבד. ועוד דלפי דברי אדוני שהרשד"ם חידש ופשר מדידיה בין סברות הפוסקים שכן נראה בעיניו איך צודק שיאמר וי"ח בזה ? גם מ"ש בסו"ד וז"ל ואף לפי הבנתך כו' אנכי בער לא זכיתי להבין דבריו שהרי הבנתי הוא שמוהרשד"ם לא פשר ולא פסק מדידיה כלום אלא מה שהבין מהפוסקים ולכן הקשיתי עליו דמי מהפוס' סבר כן דבאינו ידוע אם יודע אינו כשר אלא בדיעבד וא"כ מה יועילנו מ"ש וי"ח בזה ? לכן אם ירשני אדוני אוכל לו' דכונת מוהרשד"ם הוא כמו שהבנתי מתחי' דהיינו לא מבעיא בידוע דיודע ה"ש דכשר אף לכתחי' [וכדעת הש"ס והפוס'] אלא אפי' [ומשום סברת הר"ן אמר אפילו] דאינו ידוע אם יודע ה"ש כשר בדיעבד והיינו כלשון ראשון של הרשב"א בתורת הבית הארוך דבמומר לאותו דבר אי לא ידעינן שיודע ה"ש אסור לכתחילה דמשמע הא בדיעבד שרי ואף דהטור נטה אחר לשון שני וכמ"ש הכנה"ג בהגהט"ו אות וי"ו הרשד"ם רצה לחוש ללשון ראשון או אפשר ג"כ שגם הרשד"ם נטה אחר לשון ב' והבין [הפך הבנת הטור] שלא כ"כ הרשב"א אלא במומר לאחד מן העבירות ולא באוכל נבלות לתיאבון וכמ"ש שם הכנה"ג ואיברא שהיה מקום לומר כו' והיש חולקים בזה הוא הר"ן דפסק באינו ידוע אם יודע דאף בדיעבד שחי' פסולה ולכן דקדק מוהרשד"ם לומר ויש חולקין בזה לאפוקי דבידוע שיודע אין מי שחולק דלכ"ע שרי לכתחילה אלא בזה דהיינו באינו ידוע חולק הר"ן ואפשר דהרשו"ג הבין דברי מוהרשד"ם כמ"ש אדוני נר"ו ולכן תמה עליו ולפום מאי דכתיבנא בנא בעניותין נראה דלק"מ. ואחרי כתבי ראיתי ואתבונן שדברי הכנה"ג שם תמוהים הם לעין כל איזה דמדבריו נראה שהטור ראה והבין בדברי הרשב"א בתורת הבית הארוך והרי הוא הפך הכלל הידוע דהטור לא ראה כ"א תורת הבית הקצר ולא הארוך וכמ"ש הב"י בכמה מקומות ה"ד הר' יד מלאכי ז"ל בדק"ץ אות ט"ו וכעת צע"ר לי והשתא לפי זה נוכל לו' בשופי דהרשד"ם שראה דברי הרשב"א בת"ה הארוך הבין שדעתו באינו ידוע שיודע דאינו כשר אלא בדיעבד וכדכתיבנא לעיל הנלע"ד כתבתי. ואם כשר הדבר בעיני אדוני המלך. ישמח לבי גם אני. רק אין דבר כס"א כבוד תהלתו. ירום ונשא וגבה כאו"ן הר'מה. וכנפש עבדו ותלמידו. השותה בצמא את דבריו ומיחל ברכתו ותשובתו. הצעיר ראובן אליהו ישראל ס"ט סי' נו כל שחכמתו מרובה ומשנתו סדורה. אופן א' בארץ יוצא ובא במלחמתה של תורה ותורה שם בישראל כל זית שיש לו שם לאש'ור איש"ר אר'ש לו מתוארה. סו'בר הר'זים יורד לעומקא דדינא זבה וברה. חקיו ומשפטיו לישראל כל מילי דמר קול וסוב'רו עמו בתר ער'בא קא אזיל כשו"רי מכשרא. אוריתא דיליה היא ערוכה בכל ושמורה נחלה לישראל כל לרבויי שואל כענין ומשיב כהלכה לעבדה ולשמרה. הד"ר הוא נה'דר רב נהו'ראי ורב רחו'מאי החכם השלם והכולל בישראל להלל עצ'ור תמים הנה זה יפה דו"די כמוהר"ר רחמים חיים יאודה ישראל יצ"ו קולע א השערה קדוש ישראל האותיות שאלוני בראובן שנולד לו בן וקודם שהגיע זמן המילה רצה לכבד את שמעון אוהבו שימול את