בן ימין רלח

כשיש נגלד תחתיו נמי דכל כמיניה דכל כה"ג צריך בדיקה בנגלד מ"מ אין מציאות לעשות נפיחה בנגלד אם לא אחרי ש שקים את הסיר' מע"ג הנגלד הדק היטב שלא ישאר שום סי' שם ואז עושים נפיחה בנגלד ואם אירע שעשה בצבוץ שם מה כחנו יפה להטריף ולומר דגם קרום התחתון ניקב הלא איכא למיתלי ולומר דמה שבצבץ הוא מחמת חריפא דסכינא דבשלמא אם היה נגלד לחוד ועשה בצבוץ כיון דליכא למיתלי בשום דבר ניכר הדבר במה שעשה בצבוץ שניקב גם קרום התחתון. לא כן היכא דעכיפ איכא למיתלי כגון דא יש להכשיר מטעם דכמו דמהני הך תלייה לגבי סיר' זו יהא מהני, גם לנגלד. דאין לומר דכ"ז דמהני הוא בסיר' עם מכה בלתי נגלד דאזי תלינן בסכין. דעכ"פ יש מכה בדופן להגן על הסיר' לא כן כשיש ג"כ נגלד תחתיו דאז צריך לבדוק את הנגלד כדינו דמה יושיענו תליית הסכין הלא הנגלד עכ"פ לא נבדק כדינו והמכה אינו מגן על הנגלד לדידהו זה אינו. דהלא במאי דהתיר מוהרד"ח שם באות י"א מטעם דכיון דמפרקין הסיר' מן הדופן בסכין דלא חליש פומיה וע"י הטורח בהיות הבהמה סגורה דא"א לכוין מס' לתלות בסכין ואין צורך לבדיקה. יש להקשות כן אמאי התיר מה"ט. הלא כיון דצריך הנגלד בדיקה מה יושיענו לתלות דמחמת הסכין ודאי ניקבה הריאה עכ"פ לא נבדק הנגלד כדינו ומה אית לך למימר דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן. הה"ן הכא איכא למימר הכי מכל היכא דאיכא למיתלי תלינן כיון דחזינן לדידהו דהשוו תלית הריאה עם תלית הדופן דבכולם תלינן בסכין. ומעתה איכא למימר דמאי דנקט מהרד"ח ז"ל טעם ההיתר משום דהבהמה בארץ סגורה וא"א לכוין. לא בא לאפוקי היכא דהבהמה תלויה והסיר' קצת ארוכה. אלא שדיבר לפי מנהגם דהבדיקה הוי בהיות הבהמה בארץ סגורה. והה"ן היכא דהבהמה תלויה והסיר' קצת ארוכה דיש להכשיר מכח ה"ט דתלינן בסכין כשמנקים את הסיר' דזו היא עילה המתרת כיון שנהגו כמ"ש הרשו"ג לתלות בסכין. ועיין להר' טוב לישראל ד"ה ע"ג שהביא דברי הר' תורת הזבח בזה הלשון. ואם נגלד בריאה ומשם סיר' לדו"ר ומכה בדופן כיון דהדין דמפרקין הסירכא מן הדופן בסכין דלא חליש פומיה א"כ איכא לתלות דמחמת הסכין ודאי ניקבה ואין צריך לבדיקה יעו"ש. הרי דתפס דעיקר טעמו היתה משו' דתלינן בסכין א"כ נוכ"ל דמכח ה"ט נתייסד המנהג בעירכם דגם בכה"ג דהסיר' ארוכה והבהמה תלויה להכשיר בלא בדיקה בנגלד. וגם יש סמך וסעד ממנהג עירנו יע"א שנהגו כן הגם שאינם שוים בטעמם זהו נראה לי להליץ בעד המנהג הגם דאין בו כ"כ כדי שביעה ותל"מ. נאום הדו"ש וטובתך כי נער ישראל ואוהבהו. הצעיר. אברהם בכמוהר"ר יצחק ברכה ס"ט סי' נג וזאת תשובתי אליו שפעת שלומים. ישפיע ממרומים. הצור תמים. לכבוד הרב השלם קופה של בשמים. כמוהר"ר אברהם ברכה נר"ו. אלהי אברהם יהיה בעזרו כיר"א. יפעת אורות גלילי ידיו ק' האירו אל עבר פני ואהי כג'וה כל היום ואומר האח אברהם בראש הביא לנו ד' הרשו"ג ז"ל בסי' ל"ו סק"ה ובסי' ט"ל ס"ק ע"ז ובהם בנה יסוד למנהג מח"ק יע"א שמכשירין את הנגלד שתחת הסיר' לדו"ר עם מכה בלתי נפיחה מכח המכה דכיון דנגלד עם בשר בלוי עשה אותם הרשו"ג ענין זה (צ"ל ענין אחד] וכבר כ' דבשר בלוי קרי ליה הר' ימין משה סיר' וה"ה לנגלד דהו"ל סיר' וכיון דדין סיר' יש לו א"כ המכה מציל אותו את"ד מעכ"ת נר"ו. ואנכי הפעוט כמעט שעברתי בד' הרשו"ג דסי' ט"ל הנ"ל תמהתי על המראה במ"ש על הימין משה ז"ל שהחלב בלוי קרי ליה סיר' וקאמר טרפה לפי מנהגו שאינו נוהג בנפי' בשום סיר' כו' דאיך כ' על הימין משה שאינו נוהג בנפי' מאחר שקודם זה סמוך ממש הביא תחילת לשונו וז"ל כפל מתחי' ברייתה ומשם סיר' יוצאת לזולתה כשרה ע"י נפי' במים שאינו רק מחמת. הסיר' ע"כ. הרי דנוהג כפי' בסיר'. וגם על מה שהביא עו' מהימין משה. וז"ל ח"ב בריאה טרפה דמוכחא מלתא. שהיתה סיר' סרוכה כזה החלב למקום אחר וטרפה ע"כ אשתומם כשעא חדא דאיך יתכן דהימין משה יאסור מדנפשיה דבר המותר שהרי מאריה דהאי דינא הוא הרוקח ז"ל הביאו הב"י והמפה ז"ל דאם הריאה תחתיו שלם ויפה כשר אלא דהר' המפה ז"ל כ' דצריך לבדוק הריאה בנפי'. ומה כחו יפה לאסור איס"ר ולו' דטרפה ועו' איך מוכחא מילתא שהיתה סיר' סרוכה בזה הח"ב למקום אחר והלא עינינו הרואות מעשים בכ"י מוכיחות להפך דלא היה שום סיר' מעולם בהחלב בלוי. וזה פשוט וידוע אפי' לריק שבקצבים וע"כ אלין דהוו הוכרחתי לראות הדברים בשורשן ואפנה על ימין משה וימצא כתוב וז"ל חלב דלוי בריאה טרפה כו' [ולא בלוי בב'ית] [ואינם ד' הימין משה כ"א ד' הרמ"ו ז"ל] וכונתו ז"ל שכיון שהוא דלוי כתמונת סיר' ואינו שטוח ע"ג הריאה ככל חלב בלוי מוכחא מילתא שהיתה סיר' סרוכה בזה החלב למקום אחר ונתוסף צערי על הרשו"ג ז"ל דאיך נתחלף לו דל'ת בב"ית ולא נרגש ככל מ"ש בעכותון. ושוב האיר ה' את עיני וראיתי להגאון כמהרד"ח ז"ל בתו"ז ד"ק סעי' ך' שקדמני בקיצור שהביא די הימין משה וכ' וז"ל. ועיין להרשו"ג שהבין בדבריו דהוא חלב בלוי ואינו כן. אלא חלב דלוי ע"כ. ובכן תמהני על מעכ"ת נר"ו איך לא ראה ד' הר' תו"ז ז"ל ובנה יסוד למנהג מח"ק על מקום רעוע ולא עו' אלא דהוסיף לבנות עליו בנין חדש וכה אמר מר דנפ"מ נאה היכא דנמצא נגלד עם סיר' ובדקו אותו ועשה בצבוץ ושוב ראה שהיה מכה בדופן במקום ההוא דמכשירין אותו וכמ"ש הרשו"ג בסי' ט"ל מחו' מ"ג אומה הסרוכה לדופן כו' ולפי האמור דנפל היסוד ממילא נפל הכל. ומעתה למנהג מח"ק צריך לו' כמ"ש מני"ר עוד דכיון דאין מציאות לעשות נפי' בנגלד אם לא אחרי שמנקים את הסיר' מע"ג הנגלד הדק היטב ואז עושים נפי' בנגלד מה כחנו יפה להטריף ולו' דגם קרום התחתון ניקב הלא איכא למיתלי דמה שבצבץ הוא מחמת חריפא דסכינא בשעה שמנקין את הסיר' כו'. אלא דמני"ר נר"ו אחר שהביא ד' הגאון כמוהרד"ח ז"ל בסי' פ"א אות ל' כ' וז"ל. הרי דכל עיקר סמיכתו של כמוהרד"ח להתיר הכא גבי נגלד היינו משו' דתלינן בסכין כו' דהגם דעשה בצבוץ באותו מקום דתלינן בחריפא דסכינא וכמ"ש הרשו"ג וקאמר דכן הוא מנהג איזמיר כו' כו' ומעתה איכא למימר דמאי דנקט מוהרד"ח ז"ל טעם ההיתר משו' דהבהמה בארץ סגורה לא בא לאפוקי היכא דהבהמה תלויה והסיר' קצת ארוכה אלא שדבר לפי מנהגם כו' והה"ן היכא דהבהמה תלויה והסיר' קצת ארוכה דיש להכשיר מכח ה"ט דתלינן בסכין כשמנקים את הסיר' דזו היא עילה המתרת כיון שנהגו כמ"ש הרשו"ג לתלות בסכין עכ"ל אדוני ש"י. ואחרי המחילה הראויה אליו זה לא יתכן להעמיס כלל בדעת הר' תו"ז ז"ל מאחר דבאיזמיר אינם נוהגים נפי' כ"א הגבהה לבד כידוע. ואינם מנקים את הסיר' מהריאה לא בסכין ולא ביד כדי שיהיו תולין בסכין אלא דבהסתפק להם אם נעשית ההגבהה בפנים כראוי אם לאו בודקין אחר ראש אותה הסיר' ואם ימצא ראשה בריאה קולפין אותה בנחת כמ"ש בסי' ן' סעי' ה'. וזה שכ' מני"ר לא שייך אלא במח"ק דמנקים את הסיר' מן הריאה בסכין וכמ"ש הרשו"ג ז"ל ומ"ש בתורת זבח דתלינן בסכין היינו בשעת הפרקת הסיר' מן הדופן דוקא כמ"ש להדייא בדל"ז אות י"א דאלו מן הריאה אין שם אלא הגבהה ובכי האי גוונא דאין שייך בה הגבהה נוכל לו' דאלו היתה שם הבהמה תלויה והסיר' ארוכה קצת ונגלד תחתיה ואנו רואין שלא נגע ולא פגע בסכין ע"ג הנגלד היו מצריכין לבדוק הנגלד כדינו אחר קליפת הסיר' שעליו בלי סכין כיון שאין במה לתלות וממוצא דבר נלמוד גם לעירנו זאת יע"א דאין