בן ימין רלו

כשרה וכן הוא מנהגינו כ' וז"ל. ולכן נ"ל דהיכא דנקרעת או נאבדה הריאה שהאדימה מחמת מכה קודם בדיקות הללו דכשרה משו' ס"ס המתהפך ס' אם היתה עולה בנפיחה או לא ואת"ל לא דילמא הלכה כרוב הפוס' דס"ל דהאדימה מחמת מכה כשרה כו' עי"ש. הרי לך בפי' דאף את נקרעה דהא ודאי נאבדה בדיקתה אפי"ה מכשיר. אלא דק"ל ע"ז ממ"ש איהו גופיה בסי' ל"ו סקי"ט ע"ד מוהר"י פיגון וז"ל וטעמא רבה אחרינא איכא דכל דבר הצריך בדיקה ולא הספיק לבודקה טרפה. ועל דין אודם שכתב לעיל משם הר' כנה"ג קאי וקא פסיק בסכינא חריפא דאם נאבדה בדיקתו טרפה ואילו כאן היכא דנקרעה דהיינו נאבדה בדיקתו הכשיר מכח ס"ס וצ"ע ובדוחק י"ל דלסברת מוהר"י פיגון ז"ל קאמר וליה לא ס"ל הכי וראיה לזה ממ"ש לעיל בסק"ט במחו' ב' וז"ל נקרע הקרום במקום שיש מראה פסולה או מקום אטום או תרתי ביעי או תחת הסיר' בין במקום שעושין נפיחה בין במקו' שאין עושי' נפי' אלא בהגבהה כיון דהיה צריך נפי' וא"א לעע"ב טרפה עי"ש הרי דלא הזכיר אודם משום דס"ל דבאודם משכחת לה לעשות ס"ס ואע"ג דהזכיר מראה פסולה ובמראה פסולה צריך לבודקה בנפי' כמ"ש מרן בסי' ל"ח סעי' ב' שאני התם דהוי האי בדיקה מדינא וכמ"ש הרמז"ל לא כן גבי אודם דאינו מנהג אע"ג דמילתא דמסתבר הוא. ועוד דאין לעשות ס"ס במראה פסולה כמו אודם זה נ"ל לכאורה לתרץ ד' הר' שו"ג ז"ל בדוחק מפני שכתב איהו גופיה וטעמא רבה איכא. א"ן נאמר דס"ל להשו"ג ז"ל דאע"ג דבעלמא אמרי' בדבר שא"א לעע"ב טרפה היינו היכא דליכא ס"ס. אבל בדאיכא ס"ס ודאי דליתיה להאי דינא דאי אפשר לעע"ב טרפה. ועיין להגאון ז"ל בס' תו"ז בסי' ב' סעי' ה' דשדי נרגא בהאי ס"ס מהשו"ג עי"ש אלא דבעיק' דבריו של הגאון ז"ל ק"ל דנראה דפתח בודאי וסיים בס'. וגם למה שהקשה להשו"ג לפקע"ד נר' לתרץ דכונת השו"ג ז"ל קאי למנהג שהביא קודם לזה דנראה מפשטן של דברים דבכל אודם דאנן חזינן לעולם הוא בס' כמו מראה פסולה עד שינפח הריאה ולאחר נפיחה יתברר לן דאם חזרה הריאה למראיתה כשרה ואם לאו טרפה א"כ איפה השתא דלא נפחוה ואתרמי מילתא דנקרע אותו מקום או נאבדה הוי ס"ס גמור כמו שעשה איהו נמי ומ"ש השו"ג ז"ל ס' אם היתה עולה בנפי' או לא לאו למימרא דלא היה עולה בנפי' מחמת נקב אלא כונתו לו' דלא היה עולה בנפי' ר"ל למראית בשר וא"כ הוי ס"ס גמור דאילו היה מחמת נקב מה שאינו עולה בנפי' בודאי הגמור דגם השו"ג יודה לס' זה דאינו זה נ"ל לתרץ דברי השו"ג ז"ל. ועוד ק"ל על השו"ג בזה שכ' ע"ד מוהר"י פיגון וטעמא רבה איכא בזה דכיון דאיכא ריעותא בריאה וצריכה בדיקה ואינו יכול לבודקה כו' דלגבי אודם איך שייך לומר וצריכה בדיקה מאחר דאם אנו רואין האודם ומכה כנגדה מה בדיקה שייך בזה תכף אנן מטריפין. ואם נאמר דהבדיקה לבבי אודם היא היכא שנר' כמו שהביא המנהג בסי' ל"ח היכא שנר' לנפוח הריאה ואם לזה כיון היה לו להביא ראיה מדברי מוהר"י פיגון ז"ל כשהביא ראיה למנהג הזה מדברי הרא"ש והטור והש"ך והפ"ח הי"ל להביא ג"כ דברי מוה"רי פיגון דהוא מארי דאתריה. איך שיהיה תבנא לדיננא דשאני נגלד דהגם דאם המצא ימצא דבר אחר דאינו יכול לעע"ב אי איכא למיתלי תלינן כמ"ש בדברי הראשונים ואם לא הרוה צמאונך בזה אביא לך דברי הר' כנה"ג בסי' ל"ו הגהב"י או' ז' דכתב וז"ל נגלד קרום העליון ונמצאו בה תולעים או לקחה זאב והחזירה נקובה שמעתי בודקים מטריפין. אמנם נר' שיש להכשיר כיון שאינה צריכה בדיקה מדינא וכן אם נמצא בה כו'. הרי לך ברור מללו דגבי נגלד שאני והיינו כמ"ש אנן יד עני. והגם דיש להרגיש קצת בסיום דברי הכנה"ג במ"ש לקמן באו' ל"ה [לא ע"ט האסף]. ועוד אוסיף להביא ראיה אלימתא ומבוררת ממ"ש הגאון הר' תו"ז ז"ל בסי' ג"ל באות י"ד וז"ל מעשה בא לידי בבהמה אחת שנמצא ע"ג האומה נקב אחד משוך והקרום נקלף קצת ועמוק בבשר הריאה דהיה נר' לעין כל דהיה ידא דטבחא שנ שניקבה בהוציאה אותה החוצה והכי קי"ל לכל השוחטים ם דלא ניקב מקודם שחיטה כאשר הקפנו ע"י נקב אחר שעשינו בסכין והיו שוים ודומים זה לזה. זו בלבד נסתפקתי בדבר יען שם נמצא באומה באותו מקום נגלדין הרבה וכאשר עשינו נפיחה לבודקן כנז"ל בסעי' ב' לא בצבץ בשום מקום שהיה שם נגלד כ"א באותו מקום של הנקב הנז'. והשתא א איכא למיחש שמא באותו מקום שניקבה הריאה היה שם נגלד כאשר עינינו הרואות דהיו שם הרבה נגלדין סביב הנקב ונמצא דאם היה שם נגלד אין אנו יכולין לעע"ב דאף במקומו ניקב רוחב הסכין. ושוב נתישבתי בדבר ועלתה הסכמתי להתיר בלי שום פקפוק דע"כ לא הוצרכנו כו' וכ"ש לפי מאי דכתיבנא לעיל סעי' ה' דכשר אפי' בודאי נגלד אם לא בדק בנפי' בדיעבד וכן הדין אם א"א לעע"ב עיין בלוח הטעיות] דודאי דכגון דא דהוי ס' ודאי דראוי להכשיר כו' עי"ש. הרי לך ברור מללו דגבי נגלד לא נאמר האי דינא שכתבו הפוס' דאם א"א לעע"ב טרפה והיינו מטעמא דכתיבנא. בנא. עוד הקשה מני"ר שיל"א במה שתמהתי להגאון ז"ל וכתב מני"ר שיל"א דעדיפא מינה הי"ל לתמוה דאמאי לא ביאר שאם הסיר' היא ארוכה כו'. האמת דכולי האי לא אסיק אדעתאי דימצא מי שהקשה כן דהא ממה שכתבתי דמשכחת לה שלא יגע בסכין בכלל מאתים מנה. וגם אם יבא על אופן כזה אם הסירכה ארוכה ואין לי לו' אלא שכונתך להשיג. גם מה שהקשה דמי הוא זה אשר יעלה בדעתו לו' בכונת הרשו"ג ז"ל כדבר הזה. וגם אנכי תמיה עליו איך עלה בדעתו לו' כן ואני לא כתבתי כדבר הזה אלא כדי להחזיק דברי וזה פשוט קנצי למילין דקם דינא דאם סירכא יוצאה מדופן רחב לאומה והוכרח להיות שם סכין על אופן שיהיה ונמצא נגלד באומה אין צריך בדיקה ואפי' נמצא שם נקב אנו מכשירין אותה וכמו שפ' הגאון הר' תו"ז והכי נקטינן. והאמת אגיד כי רצוני היה להסכים עמך. אבל מה אעשה דמלבד שאין בידי לחלוק על רבותי ז"ל וגם על המנהג. עוד בה דהאמת היא יותר ויותר אהובה אצלינו כי כפי הדין כך ראוי להורות כמ"ש למעלה וש' כנלע"ד וש"ב. הצעיר ן' ציון ג'קריל ס"ט סי' נא וזאת תשובתי אליו יקרת מכתבו הבהיר האירה במעוני וראיתי כל ראיותיו שכולם מתאימות. אמנם ראיתו האחרונה מדברי הגאון ז"ל בתו"ז סי' ג"ל אות י"ד. הגם שהיא אלימתא ומבוררת כמ"ש אדוני נר"ו. ברם דא עקא כי דברי הגאון ז"ל סתראי נינהו דממ"ש בסו' סי' הנ"ל. וכן הדין אם א"א לעע"ב כו' נראה להדייא מסתמיות דבריו דאי א"א לעע"ב כשרה בכל אופן אף שאין במה לתלות וכגון אם נאבדה הריאה ולא הספיק לבודקה ואילו שם בסעי' ט' היכא שנמצא תחת הנגלד דברים המונעים לעבור הרוח כתב דראוי להטריף דמלבד הטעם דתר"ל. עוד זאת מצד הנגלד עצמו דלא נבדק בנפיחה כו'. דנראה ברור דבמקום שאין במה לתלות טרפה אם א"א לעע"ב והיא גופא ק"ל בדברי מני"ר נר"ו שבתחי' כתב וז"ל תבנא לדיננא דשאני נגלד דהגם דאם המצא ימצא דבר אחר דאינו יכול לעע"ב אי איכא למיתלי תלינן כמ"ש בדברי הראשונים ובסו"ד כ' וז"ל. הרי לך ברור מללו דגבי נגלד לא נאמר האי דינא שכתבו הפוס' דאם א"א לעע"ב טרפה והיינו מטעמא דכתיבנא ע"כ דנר' דאף שאין במה לתלות כשרה. ועל מה שתמהתי אני הדל עליה דמני"ר שיל"א דעדיפא מינה הי"ל לתמוה על הגאון ז"ל דאמאי לא ביאר שאם הסיר' היא ארוכה כו' תמה אדוני נר"ו דהלא בכלל