בן ימין רלה

איך מתבאר משם לנדוננו להקל ולהכשיר הנגלד בלא בדיקה דהתם שאני דבמקום הסיר' הסרוכה למכה אין בו שום ריעותא הצריכה בדיקה ולכן כשראינו שבצבץ תלינן דמחמת הסכין ניקבה דומיא דבא זאב או גוי ונטלה הריאה קודם בדיקה והחזירה רה כשהיא נקובה דתלינן בהם ואמרינן שהם נקבוה וכן הכא נמי תלינן דמחמת הסכין ניקבה. ברם הכא בנגלד הרי איתחזק ריעותא לפנינו והוצרך בדיקת הנפיחה ואין אנו יכולין לו' שהנגלד בעצמו נתהוה ע"י הסכין כמו שאנו אומרים בנקב שנמצא תחת הסיר' הסרוכה למכה שהנקב בעצמו נעשה ע"י הסכין אלא דאנו רואין בעינינו שמקום אותו הנגלד שהיה צריך בדיקה נתקרע או ניקב ע"י הפרקת הסירכא מן הדופן בסכין ואינו שייך לו' בזה תלינן דפירושו הוא דעל הספק תלינן אלא אף שברור לנו כשמש דע"י הסכין נתקרע אדרבא מפני זה ראוי להטריף כיון שאין אנו יכולין לעע"ב. ומן הב'אר מ"ש אדוני נר"ו לבאר דברי הגאון ז"ל וז"ל והשתא במכ"ש אתיא לדין נגלד דהא אם נקוב לפנינו ובודאי בצבץ תלינן בסכין כ"ש בנגלד דלא בדקו אותו אלא דהיה צריך בדיקה ואת"ל דהיה מבצבץ איכא למיתלי בסכין ע"כ אחרי המחי"ר דבריו אלה שגבו ממני ולא יכולני להבינם דשנא ושנא בין דין לדין ורב המרחק ביניהם וכמ"ש בעניותין. גם מ"ש אדוניר"ם וז"ל אלא דאנכי תמיה ע"ז דאמאי לא פי' דבריו לו' דאם יהיה האופן דלא נגע ולא פגע בסכין כו' ונפרקה מאליה מה דינו כו' ע"כ מלבד דכל לגבי דידי אדרבא מצד הנגיעה בסכין היה ראוי להטריף וכמו שהוכחתי אף למטוניה קשה דעדיפא מינה הי"ל לתמוה דאמאי לא ביאר שאם הסיר' הסרוכה למכה ארוכה דאפשר לכוין להטות הסכין אצל הדופן שלא יגע כלל בריאה (וכמו שאנו רואים כן כמה פעמים] מה דינו. באופן שדברי הגאון ז"ל בהיתר זה פליאה דעת ממני וכעת צע"ר לי. והן עתה אניפה ידי יד כהה על מה שהקשיתי אני עני להרשו"ג ז"ל על מ"ש בסי' ל"ח מחו' ד' דמנהג שב שאלוניקי היכא דהאדימה מחמת מכה קולפין הקרום האדום מע"ג הריאה וכו' דאיך יתכן זה מאחר דאיהו ניהו אייתי משם מוהר"י פיגון ז"ל דטעם טרפות זה הוא משו' דעתידה לינקב כו' וע"ז השיב אדוני נר"ו וז"ל. ואני אומר דמלבד דכבר קדמו בזה הגאון ז"ל בס' תו"ז בסי' ב' סעי' ד' בסגנון אחר. כל לגבי דידי מעיק' קו' ליתא והוא דזה דכתב דקולפין הקרום פשוט היא דעל קרום העליון קאמר ונשאר הקרום התחתון שלם ולא נשאר שום אודם בקרום התחתון כלל ואז בודקין אותו בנפי' דהוי ממש כמו נגלד דמנהג שאלוניקי יע"א ג"כ לבודקו בנפי' ומוכרח הדבר להיות כן דהא ממ"ש בס' זובח תודה דאם בצבץ שם טרפה ואם לאו כשרה. והשתא אם איתא דגם הקרום התחתון נקלף בודאי שתבצבץ אלא מוכרח דעל קרום העליון קאמר זה נ"ל פשוט בכונת דבריו עכ"ל נר"ו. ואנכי הדיוט נוראות נפלאתי דמי הוא זה אשר יעלה בדעתו לו' דכונת הרשו"ג ז"ל הוא שקולפין גם הקרום התחתון עד שהוצרך אדוני כר"ו להודיענו דעל קרום העליון קאמר. דהרי פשוט הוא אפי' לבר בי רב דחד יומא דאם גם הקרום התחתון יקלוף יתקרע הריאה אלא כל עיקר קושייתנו הוא דאף אם יקלוף הקרום העליון לבדו ויבדוק התחתון ולא יבצבץ היכי תכשריה בהכי שכיון שעיקר טעם הטרפות הוא משום דעתיד לינקב מאי אהני דקרום התחתון שלם ויפה לפנינו כיון דכנקוב דמי מחמת שהעליון נתאדם וזהו מה שהוקשה להגאון ז"ל בסי' ב' סעי' ד' כאשר יראה המעיין בדבריו. אולם אפריון נמטייה לאדוניר"ם דבהראותו אלי דברי הגאון ז"ל שבסי' ב' סעי' ד' אנהרנהו לעינין דראיתי גם מ"ש עו' בסי' זה סעי' ח' על האיסקאלדו דשם בסופו כתב וז"ל. ולזה אפשר שכיוין הרשו"ג במחו' ד' במנהג קליפת עור האדום שכתבתי דבריו לעיל בס"ד עכ"ל דבהכי אין אתנו מקום לל'ון על הרשו"ג ז"ל דכונת דבריו אינו אלא על הקרום האדום המתהווה ע"ג הקרום העליון דקלפינן ליה ואם לא נשאר אדמומית בריאה תחתיו כשרה דהרי אין כאן אודם וכדברי הגאון ז"ל וכן מתדייק מדברי הרשו"ג ז"ל שדמהו לשאר סירכות דקאמר ובודקין אותו במים כשאר סירכות שהמנהג לקולפם מעל גבי הקרום העליון ולבדוק תחתיהם בנפיחה. ובכן גם מ"ש בס' זובח תודה דאם בצבץ שם טרפה וא"ל כשרה היינו אחר שקלף אתו הקרום האדום הנקרא איסקלדאדו המתהווה מחמת המכה וק"ל הנלע"ד כתבתי והגם שנטו אשורי מני דרך אדוני שיל"א. כך היא דרכה של תורה והיה אם ייטבו דברי בעיני אדוני ר"ם ישמח לבי גם אני ואשים קנצי למילין בתפלה לאל שדי למען ינוב בשיבה טובה על הארץ הטובה ובא לצי'ון גואל הרופא לכל תחלואיו חזו' חזו"תייהו דרבנן והיה על'הו רעכו בעושר וכבוד ונוה שאנן כאות נפשו הרמה וכנפש וחפץ המיחל לתשובתו וברכתו העבד ישראל. הצעיר ראובן אליהו ישראל ס"ט סי' ן' חזר והשיב אלי אני שלום וכי אדבר מקבלת כיה"ק וראיתי כל הכתוב דרמי ומקשה על החי' שחילקתי ממ"ש הרשו"ג ז"ל בסי' ל"ו בב' מקומות דכל מקום שצריך בדיקה אם לא הספיקו לבודקה הוי טרפה משו' דהוי ספקא דאורייתא כו'. ואני אומר דלמה לא הקשיתה עליו ממ"ש ה' תו"ז ז"ל גופיה בסי' פ"ז או' כ' סק"ט מה שהביא משם הר' כנה"ג ז"ל וז"ל. וכי הוא משוך נמי לא תלינן ביד הטבח או בזאב כי ליכא ריעותא בריאה. אבל כי איכא ריעותא בריאה במקום הנקב כגון סיר' או מראה פסולה או מקום אטום וכיוצא טרפה כיון דא"א לעע"ב כו' עי"ש וכמו שכן הקשה מני"ר שיל"א להגאון ז"ל באגרת ראשונה. אלא דאנכי הרואה דל"ק והוא כשתדקדק בדברי מוהר"י פיגון ז"ל שהביא הר' כנה"ג וגם הרשו"ג וגם ה' תו"ז דאמאי לא השמיט שום אחד מהם לו' ג"כ נגלד דאם נאבד בדיקתו דאזלינן לחומרא. אם לא שנאמר דבכונה מכוונת לא אמרו נגלד משום דס"ל דגבי נגלד אזלינן לקולא וטעמא רבה איכא בדבר משו' דמדינא דגמ' כשרה בהחלט בלי שום בדיקה אפי' היא כולה כדאיתא בחולין דמ"ו אמר רבא האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה כו'. ועיין פי' רש"י ז"ל וכ"פ הרי"ף והרמז"ל בפ"ז מה"ש ולא הצריכו שום בדיקה וכ"פ הכל בו ז"ל וכן דעת הרא"ה בס' בדק הבית עי"ש. אמטו להכי ס"ל להפוס' דאף אם יארע איזה דבר דאין אנו יכולין לעע"ב כשרה וראיה לזה ממ"ש הר' פ"ת בסי' ל"ו סק"ב דאף אם נגלד כולו אם לא בדקוהו מאיזה סיבה דכשרה כיון דבש"ס לא הצריכו בדיקה אלא הגאונים ומשום ספקא לא החמירו אלא לכתחי' אבל בדיעבד לא עי"ש. ועיין להרב פ"מ בח' ש"ד סי' ל"ו סק"ב. והנה במ"ש מאיזה סיבה לא הספיקו לבודקה וכשרה משמע בודאי דאף אם נאבדה בדיקתה כשרה וכ"פ הגאון בס' נדיב לב ח"א סי' י"א ופסקו ג"כ בס' תו"ז בסי' ל"ג סק"ה וז"ל. אע"ג דלכתחי' מצריכינן נפי' בכל נגלד מ"מ אם בדיעבד לא נפחו אותה העליתי בתשו' דאין להחמיר ולאסור וכו' וכן דעת הר' כנה"ג בסי' ל"ו והיינו טעמא דאינה צריכה בדיקה דהיינו נפיחה מדינא והכי נהגינן להכשיר ע"כ. ונראה דה"ה נמי אם נאבדה בדיקתה כגון נ"ד דיש במה לתלות ואין לאומר שיאמר אמת דאם לא בדקו אותה בדיעבד כשרה משום דלא מצינו ריעותא אחרת בריאה אלא דוקא משו' הנגלד דהיה צריך בדיקה אבל בכגון נדון שלנו דהרי נקובה לפניך הוי דינא כמו שפסקו הפוס' דאם איני יכול לעע"ב טרפה אף אתה אמור לו דלאו דחיה היא חדא מדהביא הר' תו"ז ז"ל ראיה מהר' כנה"ג דקאי בשיטתו והר' כנה"ג בנקובה איירי וכמו שאכתוב דבריו לקמן. ועוד במ"ש להר' שי"ג בסי' ל"ח מחו' ד' בסו' הסעי' אחר שהביא מנהג שאלוניקי יע"א לנפוח הריאה היכא דנמצא בה אודם אם יחזור למראתה