בן ימין רלד

אותותי אלה הם המדברים מקבלה ואילך ואורו עיני כי טעמתי מעט דבש דברי פי חכם חן דרמי ומקשה להגאון תנא ירושלמאה ז"ל על מ"ש בס' תורת זבח באו' ג' סעי' י"א דהרב ז"ל גופיה שם באות ט' כ' בנגלד שנמצא תחתיו אחד מהדברים המונעים לעבור הרוח שראוי להטריף מטעם שא"א לבודקו כראוי וא"כ הכא נמי כיון שע"י הפרקת הסיר' מן הדופן מתקרעת הריאה שם במקום שא"א לבודקה ראוי להטריף ע"כ. ולענ"ד נ"ל לומר דשנא ושנא היכא דאיכא איזה דבר המונעת הבדיקה משום ריעותא שבריאה מצד עצמה וליכא למיתלי לצד היתר בההיא ודאי ראוי להטריף דהא מצטרף הרעותא עצמה שבריאה מלבד מה שהוא תרתי לריעותא ואין לנו צד היתר במה לתלות. אבל בסיר' לדופן ופרקוהו ע"י הסכין כיון דקי"ל דהסכין ודאי חותך ויש לתלות דנעשה ע"י ודאי דתלינן ומ"ש כמו שאכתוב לקמן כונתו לו' דהא מקילינן נמי בנגלד עם מכה ואף כי מן הראוי היה לאסור אפי"ה מקילינן משום דעל הרוב הכי הם באים כמ"ש בסו' סעי' י"ב. כ"ש הכא דיש במה לתלות דודאי יש להקל ומ"ש וכמו שכן מתבאר לקמן כו' והקשה מני"ר שיל"א דאדרבא משם בארה דיש לאסור כו' והצ"ע עי"ש. ולע"ד נראה דזה כיוין למ"ש בסי' פ"א סעי' ל' דכ' וז"ל אומה הסרוכה לדו"ר ואיתרמי משום ס' אחר שנפחו הריאה ובצבץ שם במקום הסיר' מדברי הרמז"ל בפ"ז מה"ש מתבאר דכשרה וכו' והביא פוס' המטריפין ובסיום לשונו כתב ברם הרב שו"ג מחו' מ"ג כ' משם מוהר"ש יצחקי ז"ל דכשרה דתלינן בסכין כדעת הרמז"ל וכן מנהג שאלוניקי וכן דעת ה' אשדות הפסגה יו"ד סי' ב' ועיין מקור ברוך בסי' ל"ח ותשו' הגאונים סי' ג"ל ומנהגינו ג"כ כמנהג שאלוניקי להכשיר ותלינן בסכין ועיין במהריב"ל ח"ג סי' פ"ז שחילק בין סכין לסכין ומזה נ"ל סמך למנהגינו להתר דבזמנינו הסכינים שלנו חליש פומיה ותלינן בסכין ודוק ע"כ. א"כ איפה מה שציין בסי' ג' ועיין לקמן באות ן' הוי השמטת הקולמוס וצ"ל באות ס' והשתא במכ"ש אתייא לדין נגלד דהא אם נקוב לפנינו ובודאי בצבץ תלינן בסכין. כ"ש בנגלד דלא בדקו אותו אלא דהיה צריך בדיקה ואת"ל דהיה מבצבץ איכא למיתלי בסכין וכמ"ש באות ס'. אלא דאנכי תמיה ע"ז דאמאי לא פי' דבריו לו' דאם יהיה האופן דלא נגע ולא פגע בסכין דהיינו דראינו במשמוש היד המכה שהיה בדופן עם הסיר' ונפרקה מאליה מה דינו. והנה במ"ש כאן בדיני נגלד דתלינן בסכין וגם לקמן באות ס' נראה ודאי דצריך לבדוק הנגלד בנפיחה וכן אני נוהג והגם שלא ראיתי לרבותי ע"ה עושים כן וגם להגאון ז"ל בעצמו שהיה רבי לא ראיתי שנהג כן אפי"ה אני נוהג ואין בזה משום לעז על הראשונים כמ"ש איהו גופיה בס' נדיב לב ח"א סי' מ"ט לענין דו"ץ לעצם לבדו. וכבר כתוב אצלי ע"ע זה במקו"א ואין כאן מקומו נקוט מיהא דכן ראוי לנהוג ולבדוק בנפי' אם יש שם נגלד. וגם מ"ש מני"ר שיל"א עכ"פ לפי טעמו ז"ל משום דא"א לכוין בהיות הבהמה בארץ סגורה וע"י טורח וכתב מני"ר נר"ו פה עירנו שהבהמה תלויה ואנו מפרקין הסיר' מן הדופן בנחת כו' עי"ש. כל לגבי דידי אנא דאמרי דאדרבא כשהבהמה תלויה הוא יותר עלול לינקב הריאה והאי דנקט הר' ז"ל בהיות הבהמה בארץ היינו משו' דהמנהג בכאן כך הוא ולא בא לאפוקי דכשהיא תלויה הוא יותר בנקל להוציא הסיר' דאדרבא איפכא מסתברא שכיון שהיא תלויה שוכב תמיד האומה ע"ב הצלעות והוא טורח ליפרק הסיר' מן הצלעות וא"א אם לא תינתק הסיר' בחוזק ואפשר שינקב הריאה. אבל אם נראה לעיני הבודק שנפרק הסיר' בנקל בלא סכין וראה המכה בצלע ונמצא נגלד תחת הסיר' בודאי שצריך לבודקו וכמ"ש לעיל. עוד הקשה מני"ר נר"ו להרשו"ג ז"ל בסי' ל"ח מחו' ד' במ"ש במנהג שאלוניקי יע"א דבהאדימה מחמת מכה קולפין הקרום ובודקים בנפי' ואילו לעיל מזה הביא משם מוהר"י פיגון ז"ל דטעם טרפות זה הוא משו' דעתידה לינקב וכ' עי"ש. ואני אומר דמלבד דכבר קדמו בזה הגאון בס' תורת זבח ז"ל באו' ב' סעי' ד' בסגנון אחר כל לגבי דידי מעיקרא קו' ליתא והוא דזה שכתב דקולפין הקרום פשוט הוא דעל קרום העליון קאמר ונשאר הקרום התחתון שלם ולא נשאר שום אודם בקרום התחתון כלל ואז בודקין אותו בנפי' דהוי ממש כמו נגלד דמנהג שאלוניקי יע"א ג"כ לבודקו בנפיחה ומוכרח הדבר להיות כן דהא ממ"ש בס' זובח תודה דאם בצבץ שם טרפה ואם לאו כשרה והשתא אם איתא דגם הקרום התחתון נקלף בודאי שתבצבץ אלא מוכרח דעל קרום העליון קאמר זה נ"ל פשוט בכונת דבריו וחפץ הייתי להאריך עוד אבל מה אעשה שיסור יסרני י"ה בחולי החזה ולא אוכל לישא וליתן בדברי תורה שעה אחת בצירוף ולא נתנני השב רוחי עד ישקיף וירא ה' משמים וירפאני רפואה שלימה אמן וש'. הצעיר ן ציון נ'וקריל ס"ט סי' מט וזאת תשובתי אליו יפעת אורות גלילי ידיו ק' האירו אל עבר פני. ואהי נג"וה כל היום מידיעת טו"ש. ומצד אחר נפוגותי ונדכתי על צערו ש"ץ כי ידעתי את מכאוביו חז"ה צי"ון. יה"ר ה' יסעדנו וירפאהו ר"ש. והן אל ישגיב בכחו גם עד זקנה ושיבה ברבות הטובה כיר"א. חמו'תי ראיתי או"ר בנוגע למה שהקשיתי אני עני להגאון ח'ד בדרא ז"ל. ואדוני נר"ו לחלק יצא וכה דבר בקדשו וז"ל. ולענ"ד נ"ל דשנא ושנא היכא דאיכא איזה דבר המונעת הבדיקה משום ריעותא שבריאה מצד עצמה וליכא למיתלי לצד היתר בההיא ודאי ראוי להטריף דהא מצטרף הריעותא עצמה שבריאה מלבד מה שהוא תרתי לרעיתא ואין לנו צד היתר במה לתלות. אבל בסיר' לדופן ופרקוהו ע"י הסכין כיון דקי"ל דהסכין ודאי חותך ויש לתלות דנעשה ע"י ודאי דתלינן ע"כ ולדידי אחרי המחי"ר הראויה אליו הא לאו מילתא היא דא"כ מה יענה למ"ש הרשו"ג בסי' ל"ו סק"ב וז"ל נקרע הקרום במקו' שיש מראה פסולה או מקום אטום או תרתי בועי או תחת הסיר' בין במקום שעושים נפיחה בין במקו' שאין עושי' נפי' אלא בהגבהה כיון דהיה צריך נפי' ואי אפשר לעמוד על בדיקתה טרפה וזה פשוט ע"כ דמתבאר משם דכל ריעותא הצריכה בדיקה וא"א לעמוד ע"ב טרפה אף דמניעת הבדיקה לא באה משום ריעותא שבריאה מצד עצמה כאשר חילק אדוני נר"ו] אלא מסיבת שנקרע הקרום דומיא דנדון שלנו שבמקום הנגלד נקרע הקרום ע"י הסכין כיון שא"א לעע"ב טרפה וכמו שכן שבואר היטב דין זה בשו"ג שם מחו' ג' סקי"ט וז"ל הצריך לענינינו. אבל כשקרה לה מקרה ר"ל שבא ריאה לפנינו שיש בה איזה ספק שצריכה בדיקה ולא הספיק לבודקה עד שנקרעה או ניקבה מתוך שאינו יכול לעע"ב טרפה דאז נעשה כספקא דאורייתא דאזלינן לחומרא כו' יעו"ש. עוד כתב אדוני נר"ו וז"ל. ומ"ש כמו שאכתוב לקמן כונתו לו' דהא מקילינן נמי בנגלד עם מכה ואף כי מן הראוי היה לאסור אפי"ה מקילינן משום דעל הרוב הכי הם באים כ"ש הכא דיש במה לתלות דודאי יש להקל ע"כ. ואנכי בער לא אדע שכי"ול מה ראיה היא זו דהא דמקילינן בנגלד עם מכה היינו שלא להטריפה בהחלט כדעת הזבחי תמים דסבר דלא מהניא בדיקה. ברם בדיקה מיהא ודאי צריכא דלא עדיף מנגלד סתם בלא מכה דלא מכשירינן כ"א בבדיקה ומאי כ"ש איכא. האומנם על מ"ש הגאון ז"ל וכמו שכן מתבאר ממה שאכתו' לקמן בס"ד באות נו"ן והקשיתי דאדרבא משם בא'רה דיש לאסור צריך להגיה כמ"ש אדוני נר"ו סמ"ך במקום נו"ן וכונתו למ"ש בסי' פ"א סעי' ל' באומה הסרוכה לדו"ר ואיתרמי משום ספק אחר שנפחו הריאה ובצבץ שם במקום הסיר' דכשרה דתלינן בסכין אלא דאכתי לא זכיתי להבין