בן ימין רלא

לב ח"א סי' ל"ו והביאו בס' תורת זבח אות ה' סי' ן' סי"א דכתב לנדון שלו דאם נקרע הריאה במקום הסיר' כשנשארת ראש הסיר' בריאה והעלה דצריך לעשות נפיחה באותו מקום וסיים שם דאם נקרע הריאה באופן דאינו יכול לעמו' על בדיקתו דהיא מותרת יעו"ש ולא קי"ל הכי דאנן קי"ל דהבדיקה במים מעכבת וכשאין אנו יכולין לעמוד ע"ב אנו מטריפין אותה עכ"פ נמצינו למדים דגם לדברי המחמירים וסוברין דבדיקת הנפיחה מעכבת כמנהגנו מבואר יוצא מדבריהם שכל עיקר מה שאוסר הב"ח ודעימיה אם ניקב סמוך לסיר' הוא משום דא"א למבדקיה. אבל אם יש אופן לבדוק במקום הסיר' בנפיחה אפי' אם ניקב קרוב למקום הסיר' אם אין הנקב בשטח מקום הסיר' או סמוך ממש למקום הסיר' בלי שום הפרש ביניהם דאז אי אפשר לצמצם שפיר תלינן בי"ד וכן דקדקתי מדברי הב"ח עצמו בסי' ט"ל סט"ו דכ' שם בתוך דבריו ומה שנהגו לבדוק בנפי' אחר שניתק הסיר' במשמוש היד ואם מבצבץ מטריפין אותה איכא לתמוה הלא כיון דתלינן דאין זה סיר' אלא ריר כיון שניתקה במשמוש היד א"כ למה צריך בדיקה ותו אפי' אשתכחא דמבצבצא איכא למיתלי במשמו' י"ד וי"ל דודאי כך הוא דתלינן דהנקב הגיע ע"י שממשמש ביד בחזקה אלא דעדיין לא יצאנו מספק סיר' דדילמא לאו ריר הוא אלא סיר' ומה שניתקת ע"י משמוש הוא לפי שלא היה ממשמש בנחת אלא נתקה בחוזק ולכן היא מבצבצת עכ"ד יע"ש. הרי דאפי' במקום הסיר' עצמה קא פסיק ותני דתלינן במשמוש י"ד אלא דאית לן ספיקא שמא לאו ריר הוא כו' אבל כשהנקב הוא חוץ למקום הסיר' ובאופן דאפשר לבדוק במקו' הסיר' בנפי' בודאי דאותו הנקב תלינן בי"ד כיון דלא אית לן דבר שמעכב הבדיקה ואותו מקום שניקב שם אין שום ריעותא ודוק. היר"א אדרבא מדברי הב"ח יש להוכיח להפך דע"כ ל"ק הב"ח דתלינן בי"ד אלא במקו' הסיר' עצמה דממשמשין בה כדי לקולפה ואפי"ה מטריפינן מספק דדילמא לאו ריר הוא. אמנם חוץ לסיר' דשם אינו צריך למשמש כלל מי יימר דתלינן בי"ד ואף שכדי לקלוף הסיר' מן הריאה צריך לשום ידו על הריאה להעמידה שלא תתנענע לכאן ולכאן אין משמוש קל כזה כדאי לתלות בו כמ"ש להדייא מרן ב"י בסי' ל"ו וז"ל ומ"ש רבי' כגון במקום שהעביר הטבח ידו או שתלשה בכח תיבת בכח קאי נמי להעביר הטבח ידו שאם לא העבירה בכח או שלא היה מקום דחוק ודאי לא תלינן ע"כ וכן יש לדקדק מדברי הב"ח גופיה דקא' וי"ל דודאי כך הוא דתלינן דהנקב הגיע ע"י שממשמש ביד בחזקה כו' דמשמע דהא דתלינן בי"ד הוא דוקא באופן שממשמש בחזקה. וכן בנדון השו"ג ז"ל הוא דממשמש בכח הרבה כדי שיבא הרוח בחצי מקו' הסיר' הב']. ובאופן אחר יש לחלק דדברי הב"ח ז"ל דאוסר בניקב סמוך לסיר' ולא תלינן במשמוש י"ד אינו אלא משו' תנ"ל וכמו שיראה הרואה שם בתוך דבריו באר היטב ולזה י"ל דנקט בדבריו לדיוקא סמוך לסיר' ר"ל סמוך דוקא ואין שום הפרש ביניהם ממראה ריאה יש הפרש ביניהם אינו נקרא עו' תר"ל. וכן כ' הר' שמ"ח סי' ל"ז סקט"ו בדיני תר"ל ובסעי' קכ"ד כ' ה' ל"ש ז"ל דהר' משבצות זהב בדין תר"ל או' בי"ת כתב דצריך רוחב קש ביניהם וכ' עליו ולא ידענא מנא ליה הא דאם למד דין זה מתרי בועי דסמיכי דבעינן הפרש קש או ב' שערות אין ראיה מסמיכי כלל דסמיכי חמיר מדין תר"ל שהוא מדין הש"ס משא"כ תר"ל לכן העיקר נלע"ד דאין שיעור בדבר רק שיהא מעט הפרש עד שנראית שם הריאה בריאה את"ד עיש"ב. וכן משמע בס' מזבח העולה סי' כ"ג ס"ד. שו"ר להר' ל"ש בסוף הספר סי' י"ז וח"י בדין הדלדולים אשר נקלפים עם הסיר' דדקדק בדברי הב"ח הללו שהוא עיקר המחמיר ביסוד דין זה לבלתי תלות בידא דטבחא שהרי כ' שנמצא נקב במקום משמוש י"ד סמוך לסירכא עוברת כו' הרי דעכ"פ באינו סמוך לא אסר ומודה דתלינן בי"ד כל שאינו תחת שטח עובי הסיר' או סמוך ממש אל שטח עובי הסיר' שאין שום הפרש ביניהם כו' זולת אם הבצבוץ סמוך אל שטח עובי הסיר' אעפ"י שאינו על השטח ההוא עצמו טרפה אף אם לא היה שם דלדול כלל דהיינו דינא דהב"ח והוא מתורת תר"ל כו' ושיעור הסמיכות בזה הוא כשיעור הסמיכות בתר"ל ושו"ש כעל כל הון דרמז בתוך דבריו החילוק שחילקתי אני עני אפי' לנדון שלנו שכ' אף אם לא היה שם דלדול כלל דהיינו דינא דהב"ח והוא מדין תר"ל ולימד לנו בזה שיעור הסמיכות כשיעור תר"ל ובסו"ד כ' אבל במקום שאין המנהג מבורר אין ראוי כלל וכלל להפסיד ממונם ש"י. ובפרט בדברים אלו דשכיחי טובא ויהיה נמשך הפסדים רבים. באופן ש שיצאה השאלה בהיתר גמור כל שהנקב אינו סמו' ממש לשטח עובי הסיר' ככל מה שביארנו לעיל ואפי' בסירכות האסורות מדינא דש"ס והנלע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויורנו בדרכיו ונלכה באורחותיו אכי"ר. [היר"א כפי מה שהוכחתי לעיל דמה דתלינן בי"ד הוא דוקא כשידוע לו שממשמש בחוזק וכיוצא אין כאן היתר גמור. וגם הר' ל"ש שכ' על הרב"ח דבאינו סמוך לא אסר ומודה דתלינן בי"ד היינו דוקא באופן דראוי לתלות וכדכתיבנא. ובכן עלה בידינו דבנקב שנמצא קרוב למקום הסיר' אין לנו לתלותו בי"ד אלא דוקא כשידוע לו שממשמש בכח הא לאו הכי לא תלינן וכן הר' חכמת אדם ז"ל בכלל יו"ד דכ"ה ע"א כ' ולצורך גדול יש להתיר אם ידוע שהעביר ידו בכח באותו שטח אעפ"י שא"י בבירור שהיתה ידו במקום הנקב ע"כ. וגם בנפיחה אין לתלותו כי אם כשנפח בחוזק. אמנם בנפי' בנונית לא תלינן וכמו שכן משמע מדברי הכנה"ב סי' ט"ל הגהב"י או' ל"ג שכ' משם מוהר"י פיגון וז"ל כל מקום שצריך נפי' אם במקום דליכא סיר' מבצבץ לית לן בה דתלינן לאחר השחיטה ומחמת הנפי' דהא מעשים בכ"י שפעם אחת משימין אותה במים ואינה מבצבצת ופעם שניה מבצבצת שנקרעה מחמת נפי' ע"כ משמע דבפעם שנית שהוסיפו בנפיחתה נקרעה שאם לא הוסיפו בנפי' בחוזק בפעם ב' למה לא נקרעה בפעם ראשונה וכגון דא הוא דתלינן. אלא דאעיקרא תמ'ה אני דאף אם יהיה כונת החכם הפוסק באופן דראוי לתלות במשמוש י"ד או בחוזק הנפי' פליאה דעת ממני במ"ש בתחילת שאלתו וז"ל. אלא כשמבצבץ במים דק דק אצל מקום הסיר בנקב כל שהוא ויש אופן לעשות נפי' בטוב ע"י שמחפה במקום שמבצבץ ולבדוק במים במקום הסיר' עצמה ע"ד קא בעינא מה דינא ע"כ. הך חיפוי דקא' איני יכול להולמו שאם הנקב רחוק מן הסיר' כשיעו' אצבע או חצי אצבע כמ"ש הוא נר"ו הך חיפוי ל"ל שכיון שהנקב דק וקטן לא יעכב הרוח מלבא במקו' הסיר' ואף שאיני צריך ראיה לזה כלל דהבוחן יבחן וינקוב קרוב לסיר' במחט אחר שבצבץ במקום הסיר' ועיניו יחזו שיבצבץ במקום נקיבת המחט ובמקי' הסיר' ולא יעכבו זה את זה שהרוח עולה לכאן ולכאן עכ"ז יש להביא ראיה מדברי הרשו"ג ז"ל שהביא החכם השואל שהכשיר בהחלט בנדונו ואי איתא להא הי"ל לבאר ולומר דכשבצבץ במקום הא' צריך לחפות באותו מקום כדי לבדוק במקום חצי הסיר' הנשאר כיון דעיקר הבדיקה בהא תליא שאם לא עשה כן י"ל שמה שלא בצבץ במקו' חצי הסיר' הב' הוא מחמת הנקב הזה שעיכב הרוח מלבא שמה. וכן ראיתי בס' חכמת אדם שם בכלל הנז' שכ' משם הנ' תב"ש ז"ל וז"ל הצ"ל וזה שייך דוקא כשיש להסתפק שמא היה שם סיר'. אבל ברחוק קצת שלפי ראות עינינו לא היה שם הסיר'. הרי יש לה בדיקה ע"כ ולא ביאר דצריך לחפות במקום הנקב כדי לבדוק בסיר' אלא כ' סתם הרי יש לה בדיקה ואם ההפרש שיש בין הסיר' לנקב הוא כש כשיעור ב' שערות כמ"ש בשאלה. גם זה לא יתכן חדא דלגבי דידי היינו סמוך לסיר' כיון דא"א לצמצם בשעו' כזה וטרפה כמ"ש הב"ח ואם תאמר דאפשר לצמצם ולא יקרא סמוך ממש כיצד יוכל לחפות בריוח קטן כזה דהא בהכרח יתחפה גם מקו' הסירכא ולא יבדקנה כראו'].