בן ימין רל

דבמקום שטח עובי הסיר' לא מבצבצא כשרה או נאמר כיון דכ"כ סמוך עד כמו ב' שערות או רוחב אצבע יותר מבצבצא אע"ג דאינו תחת שטח עובי הסיר' נימא דתלינן הקלקלה במקולקל ומחמת הסיר' הוא דמבצבץ ג"כ באותו מקום ונטריף אותה אפי' דבמקום הסיר' אינו מבצבץ כלל. היר"א לא ידעתי כונתו במ"ש שמחמת הסיר' הוא דמבצבץ סמוך לה דאיך יתכן שהסירכא תגרום לבצבץ חוצה לה בסמוך. ובמקום הסיר' עצמה שהיא מקום הריעותא לא יבצבץ ולא היה לו לו' אלא אי תלינן כו' או לא תלנן דאמרינן שהיתה נקובה מחיים]. והנה כשנמצא שם אצל מקום הסיר' איזה חתך בסכין או קרע או איזה נקב גדול ע"י דטבחא הא ודאי פשיטא לן דטרפה מפני שאין אנו יכולין לעמוד על בדיקתו ולעשות נפיחה כראוי במקום הסיר' וכמו שהביא הרב כנה"ג [סי' ל"ו] בהגהב"י אות ל"ז [צ"ל אות ל"ה] בשם מהר"י פיגון ז"ל יעו"ש. אלא כשמבצבץ במים דק דק אצל מקום הסיר' בנקב כל שהוא ויש אופן לעשות נפיחה בטוב ע"י שמחפה במקום שמבצבץ ולבדוק במים הסיר' עצמה ע"ד קא בעינה מה דינה. ואען ואומר דהנה בדין זה ראיתי להר"ב כמהר"י מולכו ז"ל בס' שו"ג סי' ל"ו ועוד הביאו ג"כ בס' זובח תודה סי' ל"ו וז"ל על דברי מור"ם ז"ל שכתב שם יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה טרפה וכ' עליו הר' כנה"ג שם אות וי"ו בשם הש"ך וז"ל נראה דמיירי שנפחוה כדרכה אבל אם נפחוה יותר מדאי כשרה דאמרינן בעודה בחיים לא הייתה נפוחה כ"כ וכן מעשים בכ"י שמכשירי' והב"ח ז"ל בסי' ט"ל הביא הגהה זו וכ' עליו ולא נהגו כן ומעשים בכ"י שנשבר הקרום מחמת חוזק הנפיחה ומכשירינן לה עכ"ל וכן המנהג. וגדולה מזו נהגו פה שאלוניקי היכא דנסרכה הריאה למקום שצריך נפיחה וחתכו הסיר' בסכינא חריפא ונפחו את הריאה לבודקה במים ובא שמה הרוח במקצת מקום הסיר' ונתנו שמה מים ולא בצבץ ואח"כ חזרו לנפוח אותה ולמשמש ביד כדי שתבא שמה הרוח בשאר מקו' הסיר' וכשנתנו שמה מים בצבץ במקום הא' שכבר בדקו ובמקום הב' אינו מבצבץ כשרה דאמרינן מכח משמוש ידא דטבחא נקרע הקרום שמה או מחוזק הנפיחה כמ"ש הב"ח והש"ך ז"ל כנז"ל והוא שמתחילה היתה הריאה נפוחה כל צורכה במקום שמבצבץ עתה כו' יעו"ש. הרי לך דאפי' אם מבצבץ עתה במקצת מקום הסירכא שכבר בדקו שהיא מקום הריעותא ומבצבץ סמוך ממש לשאר מקום הסירכא שאנו רוצים לבודקה עדיין בנפיחה תלינן מכח משמוש י"ד או מחמת חוזק הנפיחה וכיון דבמקום שאר הסיר' אינו מבצבץ מכשירין אותה ואין לומר שאני הכא דכבר בדקו בתחי' באותו מקום במים ולא בצבץ א"כ כשמבצבץ אח"כ גלוי ומפורסם דהוי מחמת משמוש היד או מחוזק הנפיחה ולא דמי לנדון שלנו זה אינו דמכ"ש אתייא אם במקום הסיר' ממש שהיא מקום הריעותא דמידי חשדא לא נפיק שמא לא נפחוה כראוי כידוע לכל מי ששירת במלאכה הלזו אפי"ה תלינן בידא דטבחא ועו' דהכא בנדון הרשו"ג מוכרחים לבדוק באותו מקום משום שהיה שם מקום הסיר' עצמה. אבל כשאינו במקום הסיר' אפי' שהוא קרוב למקום הסי' שמבצבץ לא היה לנו שום ספק מקודם באותו מקום כדי לבודקו ומה שמבצבץ אח"כ שפיר יש לתלות מחמת משמוש היד או מחוזק הנפיחה. [היר"א לגבי דידי אין כאן כש"כ דשאני התם דמאחר שכבר היתה הריאה נפוחה כל צורכה במקום שמבצבץ עתה כמ"ש להדייא הרשו"ג לא נשאר לנו שום חשש שמא לא נפוחה כראוי ולכן כשחזרו לנפוח ולמשמש בחוזק מפני חצי מקום הסיר' הנשאר ובצבץ במקום הא' מוכרחים אנו לומר בשופי דמחמת המשמוש והנפיחה יתרה ניקב ובצבץ משא"כ בנ"ד דלא הוכרח לנפוח יותר מהצורך בעת בדיקת הסיר' דכיון דהמנפחים הם בעלי הבהמה הלואי ינפחו כראוי ולא יערימו וא"כ אין כאן נפיחה בחוזק וכמו שכן העיד הוא גופיה בתוך דבריו נר"ו אפי' בסתם מנפחים שכ' וז"ל זה אינו דמכ"ש אתיא אם במקום הסיר' ממש שהיא מקום הריעותא דמידי חשדא לא נפיק שמא לא נפחוה כראוי כידוע לכל מי ששירת במלאכה הלזו אפי"ה כו'. הרי דלדעתו כל מי ששירת במלאכה הלזו לבו נוקפו בענין הנפיחה אם היא כראוי או לא. וגם למשמש בריאה בחוזק בעת קליפת הס הסירכא אינו צריך כי אם מעט דוקא במקום הסיר' כדי לקולפה. וא"כ מאין הרגלים לתלות בידא דטבחא או בחוזק הנפיחה ומ"ש ועוד דהכא בנדון כו' לא ירדתי לסו"ד בזה דמה בא להוסיף]. איברא דלכאורה נר' דאיכא לתמוה בדברי הרשו"ג ז"ל שלא חולק אם זה שמבצבץ במקצת מקום הסיר' שכבר בדקו הוא סמוך ממש לשאר מקום הסיר' שאנו רוצים לבודקה עתה. או יש שום הפרש ביניהם וסתם דבריו והתיר בהחלט דהרי זה עומד לנגדנו מה שראיתי להר' ב"ח ז"ל בסי' ל"ז וז"ל ומ"ש אם נמצא נקב בבועא ואיכא למיתלי במשמוש י"ד וכיוצא בו הא לא הוי תרתי לריעותא כיון דאיכא למימר דהנקב לא בא מחמת חולי וליכא ריעותא אלא בועא לחודא וכן פירש"י ותוס' פא"ט סוף דמ"ו וכ"כ הר"ן ז"ל ויתבאר עוד בסמוך מיהו בסיר' של"כ דטרפה מדין התלמוד אלא דאנן נהגינן להקל במשמוש היד כדלקמן בסי' ל"ט אם נמצא נקב במקו' הסיר' או בסמוך לסיר' לא תלינן לה במשמוש י"ד דדוקא בבועא שאין הבהמה בחזקת טרפה ע"י הבועה תלינן הנקב במשמוש י"ד משא"כ בסיר' של"כ דאין להוציאה מחזקת טרפה אלא בידוע שלא היה שם נקב עכ"ד הרי דכתב אם נמצא נקב במקום הסיר' או בסמוך לסיר' לא תלינן במי"ד. אמנם נר' דיש לחלק בדבריו דע"כ לא קאמר הר' ב"ח ז"ל אלא כשנמצא נקב גדול במקום הסיר' או בסמוך לסיר' שנעשה עי"ד באופן שאינו יכול לעמוד ע"ב ולהוציאה מחזקת טרפה ע"י הנפיחה ומש"כ הרשו"ג ז"ל שאם בצבץ במקום הא' שנעשה נפי' שכשרה הוא באופן שיכול לבדוק במקום הב' ואינו כ"כ סמוך כנלע"ד היר"א וכשאני לעצמי אין חילוקו עולה יפה דכל עיקר כונת הרב"ח אינו אלא דבבועא שאינה בחזקת טרפה תלינן בי"ד ובסיר' של"כ שהיא בחזקת טרפה מדין התלמוד לא תלינן וסמוך לה דקא' היינו סמוך ממש בלי שום הפרש בינו לסיר' דחשיב כבמקו' הסיר' עצמה וכיון שאין ידוע לנו בבירור שאין שם נקב טרפה ואיך הפה יכולה לדבר שכונתו הוא שהיה בו נקב גדול שנעשה ע"י דטבחא דא"כ דידוע לנו שהנקב נעשה עי"ד לא שייך לו' אי תלינן אי לא תלינן דאין כאן ספיקא כ"א הי"לל דטרפה משו' שאינו יכול לעמוד ע"ב אלא מה שיש לחלק בפשיטות הוא דבנדון הרשו"ג הנקב שנמצא עתה הוא דוקא במקום הראשון ולא בסמוך ממש לשאר מקום הסיר' הנשאר וא"כ נוכל לו' בשופי דידוע לנו בבירור שאין שם נקב ולא הוצרך לבאר שם הוא סמוך לה דטרפה דכיון שהוא סמוך לה ממש היינו במקום הסיר' וכדמשמע מדברי הרב"ח שמשוה מקום הסירכא לסמוך לה]. וכן מצאתי ראיתי לה' תבואות שור בסי' ל"ו ס"ק כ"ב עמד בזה ופי' בטעם הב"ח משום שהבדיקה בפושרין אחר המיעוך מעכב בדיעבד וכיון שניקב בסמו' לו ממש ואי אפשר והו"ל כנאבדה בלי בדיקה יעו"ש וה"ד ה' לבושי שרד במ"ב סט"ו יעו"ש וכ"כ ה' שמלה חדשה סי' ל"ו סי"א וז"ל אם נמצא הנקב במקום סיר' אפי' עוברת ע"י משמוש או סמוך לה וכדומה במקום שצריך בדיקה טרפה דהא אי אפשר לבדוק במקום הנקב יעו"ש וכ' ה' ל"ש שם טעם הש"ח בזה ביאר בתבואות שור דע"י המשמוש לבד אין אנו מתירין אלא בצירוף הבדיקה שאחר המשמוש משום הכי הבדיקה מעכבת ויסוד דין זה מדברי הב"ח וכ' עו' שם דנפקא מינה דבסיר' שעברה ע"י מיעוך ונאבדה בלי בדיקה או שנקרע העור אחר שחיטה קודם המיעוך באופן שאי אפ' לבדוק ברוק להשמ"ח טרפה והמשבצות זהב כאן ובסי' ט"ל סקי"ו מכשיר בהפ"מ וכן הסכים הרב גבעת שאול בתשו' סי' מ"ט וכן יש להורות לצורך גדול את"ד יעוש"ב. ועיין להר' כמוהרד"ח בס' נדיב