בן ימין רכז

דנ"ד ע"א עמ"ש הגלודה מכשיר ר"מ כו' כ' רש"י גלודא שניטל עורה כו' ולא נשתייר כלום עי"ש. דון מינה ואוקי באתרין כי לא נשתייר כי אם קרום התחתון והכי מוכרח דהרי הטור בסי' ל"ו ס"ב פ' דנגלד כשר והוסיף וז"ל ומיהו צריך בדיקה וכ' שם בב"י דהוא דברי הרא"ש דאייתי דברי בה"ג דכ' והוא דלא מפקא זיקא וכ' הרא"ש מתוך לשונו משמע דבעיא בדיקה אעפ"י דלשון הש"ס כשר מש' אף בלא בדיקה מ"מ כיון שנשתנית מברייתה וקרום התחתון דק צריך נפיחה כו' עי"ש. הרי מבואר דעסקינן בגלודה דהיינו שאין בה שום ריעותא כ"א דוקא שינוי מברייתה ולהיות דקרום התחתון הנשאר דק להכי הצריכו בדיקה. והגם דה' נד"ל זצוק"ל שם כ' דהסכמת רוב הפוס' דבנגלד צריך נפיחה. מ"מ כיון דשורשו פתוח מדברי הרא"ש דדקדק כן מדברי בה"ג ולהכי בנו הטור כ' ומיהו צריך בדיקה והרשב"א הביאו מרן בב"י שכ' דיש לחוש לדבריו ונמצא דמשו' חשש נגעו בה יצא לנו מזה לדינא דאם נאבדה ולא נבדקה לאיזה סבה שתהיה דכשירה. וכן הביא הר' טוב לישראל בסי' כ"ח ד"ז בסופו להקת הפוס' דהכי ס"ל וע' לה' ש"ת שם בסי' ל"ו סק"ב ע"ש וכן הוא הסכמת עט"ר הר' זקן ביתי זלה"ה בסוף אותה תשו' וכן בספרו הבהיר תורת זבח בסי' ל"ג אות ד' כ' כן בפשיטו' ודחה דברי הרב ל"ש עי"ש. וסיים לדינא כא דהכי נהגינן להכשיר יעו"ש. עד כאן אופן הא' של גלודא. ולא אכחד כי בזה האופן דיבר בקדשו מרן בשלחנו הטהור בסי' ל"ו דהיינו באופן כי נר' ברור דא"כ שום שינוי ושום תוספת בריאה כ"א נגלה קרום העליון. ולא נתהווה שום דבר חדש כו"ע כ"א שנשאר קרים התחתון ומחמת דקותו הצריכו נפיחה דעל דברי הטור קאי ומר ניהו שפי' דברי הטור ומיהו צריך בדיקה. והיינו מטעם חששא לחוש לדברי בה"ג. וכן הרב שו"ג שם בס"ק וי"ו הביא דברי ב"י כי כן דרכו דרך הקדש להביא מוצא מקור הדין וד"ב. האמנם לפעמים ועל הרוב ימצא גלודה באופן אחר והוה ורגיל לכל שו"ב והיינו כי בגלודה הנז"ל היינו שנקלף קרום העליון דנראה שהוא מזמן הרבה מתהווה עליו קרום דק ולבן יוצא ממקום הגלודה ומתפשט אל אורך גב האומה על פני כולה ותחתיו חיטים דקים לבנים ומנהגנו לקלוף אותו הקרום. הגם שימצא אדוק בריאה ע"י הצפורן ע"ג החוטים נקלף מכל צדדי האומה עד בואו למקום הגלודה וכ"כ ימצא ג"כ חלב בלוי ע"ג הגלודה. ובדיקת בשר בלוי ידוע ממ"ש הרב המפה בסו"סי ט"ל כי צריך לקלוף ואם תחתיו נמצא שלם ויפה כשירה. וכאשר נבאר עו' בדברינו והנה הב' אופנים הנ"ל מצוי וביותר פריסת קרום לבן ע"ג הגלודה מצוי ביותר. ולנו לדעת ס' בדיקתו דהיינו קליפה מקום מוצא דין זה איה מקומו נמצא ומי הוא ראש המדברים ומאיזה דין חוצב. וכתר לי זעיר ואחוך דברים אמתיים לכל ישר הולך וארחיב הדבור. והוא כי הנה הטו' בסו"סי נ"ח כ' וז"ל. יש בה גילדי גילדי. פי' קליפות כמו נתק. והיא שלימה כשירה. והיא מימרת רבא בחולין פא"ט דמ"ו ע"ב האי ריאה דקיימה גילדי גילדי כו' כשירה. רש"י פי' גילדי גילדי. קליפות קליפות קרושט'אס בלע"ז כעין מכות עי"ש ורבו הפי' בזה. ולאהבת הקצור אביא לך מ"ש הר' תו"ז באות ג' סי' ל"ב או"א אחר שהביא פי' רש"י כתב והרי"ף ורי"ו כ' דדמי למצורע. והדמש"א כ' שהוא יבלת. והשו"ג מכנה אותו בשם מאל די פראנסייא עי"ש. ובס' הנחמד בית הזבח להר' המפורסם מוהר"י גן זצוק"ל באות א' הביא פי' גילדי וז"ל. הוא מלשון גליד דאי' באהלות השלג והכפור והגליד. וכן בפ"ז דמקואות והם המים שקפו מרוב הקור ושם אותו קפוי נקרא גליד. ויש גליד מל' מכה המתייבשת בפ"ט דמקואות מ"ב. וכן פי' רש"י באיוב י"ז שק חפרתי עלי גילדי מכה יבשה וכן בלשון משנה הוגלד פי המכה. ובכתו' ובחולין ד"ץ בר"ה דכ"ז גררו והעמידו על גילדו עי"ש. והנה. מרן שם בב"י הביא דברי הרוקח וז"ל. ואם על הריאה כמו חלב כיסוי והוא כבשר בלוי קולפין אותה ואם הריאה תחתיה יפה ושלימה כשירה עכ"ל. והביאו לפסקו הלכה ה' המפה סו"סי ל"ט עי"ש. והרב בית הזבח באות ח' דכ"ח ע"א באות א' כ' וז"ל. מרן בב"י סי' ל"ח הביא משם הרוקח אם יש ע"ג הריאה כמו חלב בלוי וכו'. ובש"ע כ' דין הקליפות כמו נתק דכשירה שהוא מש"ל בדיני גילדי ולא כ' דין הח"ב ומור"ם כ' בסי' ט"ל ומסתמא דלא שייך התם אלא מקומו כאן בסי' ל"ח דמסתמא הח"ב דומה לגילדי וכמ"ש מוהרש"י דהח"ב וגילדי שוין הן לעיקר הדין כו' עי"ש. ואחד הרואה דהכי ס"ל להשו"ג ז"ל בס' הקצר אשר לו הנקרא זובח תודה. והוא דבסי' ל"ו ד"ט ע"א כ' דין הנגלד והביא: דברי מרן בדמותן ובסי' ל"ח דכ"ח ע"א ס"ק יו"ד הביא דברי הרוקח כדמותן. ודאי דהכי ס"ל דדברי הרוקח איירי בדיני גילדי ולאו היינו גלודה דב' שמות להן. דגלודה פירושא הופשטה והיינו נקלף. וז"ה הרמז בדברי מרן הק' דכ' נגלד קרום העליון פי' נקלף והיינו פי' הופשט. וגילדי פי' מכה כפירש"י כו'. ונכנס בסוג זה ח"ב כדברי הרוקח. ויוצא לנו מזה דכל דבר המשתנה בריאה דהיינו. קליפות ח"ב גלודה ונתהווה עור חדש ע"ג הריאה הכל דין אחד להם דצריך קליפה ז"ה הנראה כעת. וסיעתא גדולה כי הביאו הש"ג דברי הרוקח בס' הקצר שלו בסו"סי ל"ח וד"ב, האמנם מה נענה ביום הראות דברי השו"ג בצביונן בסו"סי ט"ל ס"ק ע"ז וז"ל הצ"ל. מנהג סאליניקי הוא לבדוק אותו במים כשאר סיר' ונראה דלמדו כן מדין. נקלף קרום הריאה הנ"ל בסי' ל"ו דבדקינן שם במים כמ"ש שם ולא דמי לדין הקליפות הנ"ל בסו"סי ל"ח דהתם הם ג גלדי גילדי אחת הנה ואחד הנה כמבואר שם. ולא דמי לסיר' כלל אבל דין זה דח"ב דמי טפי לנקלף קרום הריאה ומשו"ה לא הביאו רבינו דין זה בס' הקצר כיון שכבר כ' בסי' ל"ו דין נקלף דדין זה מדין נקלף נגע ביה הרוקח. ובזה סרה כל תמיהת הכנה"ג בסי' ל"ח בהגהת ב"י או' מ"ו שתמה על רבינו למה השמיט דין זה של הרוקח מס' הקצר ונשאר לו בתימה. ואצלי אין כאן תימה דהא אמרי' דמדין נקלף נגעו בו עכ"ל. והרב טוב לישראל בד"ו ע"ג הסכים לדבריו וכ' וז"ל. ומעתה נר' לכתוב כאן דין ח"ב דהרי כ' השו"ג בסוהסי' דמרן ז"ל שלא הביא דין זה של הרוקח וכו' דסמיך עמ"ש כאן ומעתה גם אני כמוהו כו' עי"ש ולא הרגיש בזה כלום. ואחד הרואה בדבריו נפלאו ממני דאחד הרואה תרווייהו הם סוגייא ערוכה מימרת רבא ריאה דאגליד כנ"ל. ומימרת רבא ריאה דקיימא גילדי גילדי והרוקח הכי ס"ל דגולדי היינו בשר בלוי ומרן ז"ל פי' מימרת רבא ריאה דאגליד ולסברתו די באחת ולהכי השמיט דין הרוקח. וא"ך הדבר ק' דלדעתו למה נשנו בתלמודא לתרי בבי ולתרי אמוראי דהא דא ודא חדא היא. וכיוצא בזה ראיתי לה' בית הזבח בדיני ח"ב אות ב' דכ"ח ע"ב דכ' וז"ל. ובס' שו"ג כ' שח"ב דומה לדין נגלד וכו' ובחבורי כתבתי עליו שלע"ד אין דעת סובל בזה וכו' עי"ש. וזכני ה' ואינה תחי' חיבורו הגדול בכת"י ע"ס א"ב ובאות ח' אות ב' בד"ז ע"ב הביא דברי השו"ג וכ' וז"ל אות. באות. ולע"ד לא ידעתי דאיך הוי דין ח"ב תילדה דנגלד. שנגלד עינינו הרואות שיש ריעותא בגוף הריאה עצמה שנגלד הקרום ומשו"ה צריך נפיחה דיש לחוש לקרום התחתון. אבל גבי ח"ב שאינו בגוף הריאה אלא שע"ג הריאה נתהווה הח ב ואינו אדוק כ"כ בריאה אלא שנקלף ביד וקיל מדין סירכא תלויה ובסיר' תלויה כבר פ' כל הפוס' דכשירה בהחלט בלי בדיקה כ"ש לדין ח"ב. ועוד דהנגלד ריעותא חשבינן לה לדין הר"ל וח"ב לא הוי ריעותא כלל א"כ אך השוה ח"ב לדין נגלד דלא נגע כלל ועו' הר' ט"ז בסי' ט"ל כ' דל"מ נפיחה לדין נגלד כו' עי"ש. הרי שאסור הנגלד כיון שתלוי ע"י נפיחה וא"א שדין הח"ב הו"ל כדין נגלד ומשו"ה צריך נפיחה א"ך לדעת הט"ז יש לאסור כיון שתלוי ההתר כדין נגלד דבעי נפיחה והלא הוא מכשיר אף דאיכא ריעותא אחרת