בן ימין רכו

בשלחנו הטהור שם דתלמיד אצל רבו אינו צריך הסיבה אפי' אינו רבו מובהק אלא א"כ יתן לו רבו רשות וכתב שם בב"י דכ"כ הרא"ש והמרדכי מדקדוק סוג' הגמ' והוא דעל מ"ש שם בגמ' אמר אביי כי הוינן בי מר זגינן. רכי דהדדי כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכתו מורא רבך כמורא שמים מתיבי עם הכל אדם מיסב ואפי' תלמיד אצל רבו כי תניא ההיא בשוליא דנגני ע"כ. כתב הרא"ש ז"ל שם וז"ל. ואפילו אינו רבו מובהק מדלא אוקמי ברייתא ואפי' תלמיד בפני רבו אלא בשוליא דנגני עכ"ל. הרי מוכח דסתם רבו הוי שאינו מובהק דאלת"ה היכי מצי לאוקומי הברייתא ברבו שאינו מובהק דהא רבו סתם קאמר. כי מן הבאר מה מאד תמהני ע"מ שראיתי עתה להר"ב יד מלאכי ז"ל בכללי הר' דקמ"ז ע"א שכ' וז"ל הצריך לנו והטעם הוא משו' דסתם רבו הנאמר בגמ' הוי שאינו מובהק וכמ"ש ה' פ"ח א"ח סי' תע"ב וקול ן' לוי ד"ט ע"ג יעו"ש אך הב"י ביו"ד סי' רמ"ב ובכ"מ פ"ה מה' ת"ת כתב דסתם רבו הוי רבו מובהק. ולפ"ז צריכי' אנו לו' דמ"ש איהו גופיה בח"מ סי' הנ"ל דקרי רביה לכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה לדעת הר"מ והטו' קאמר וליה לא ס"ל. עכ"ד. ואהמ"ר ונע"ר אנכי לא ידעתי איך אפשר לומר דמ"ש בח"מ לדעת הר"מ והטו' קאמר וליה לא ס"ל מאחר דממ"ש בא"ח סי' תע"ב מורה להדייא דגם ליה ס"ל כן דסתם רבו הוי שאינו מובהק וכמו שהק' בס' קול ן' לוי והביאו הוא ז"ל גופיה וכעת צ"ע. וגם על ה' קול ן' לוי ז"ל יש להרגיש דנר' דאשתמיט מיניה דמר דברי הב"י בסי' רמ"ב מדלא הביאם להק' עליהם ג"כ עו' ק' על ה' ז"ל דאיך לא הק' כן בעיקר דברי הטור ז"ל בסי' תע"ב דבה' נ"ר הוכיח דסתם רבו היינו מובהק וכמו שכן הק' הר"ב מלכי בק' ז"ל בסי' תע"ב ד"ט ע"א. וגם על ה' מ"ב ז"ל יש להרגיש דנר' דנעלם ממנו דברי ה' קול ן' לוי ז"ל. עוד. חזה הוית בד"ק וז"ל ובהיותי בזה ראיתי דדין זה דהרב יכול להרשות את התלמיד לזמן קבוע פסקו הרמז"ל פ"ד מה"ס ה"ט וכן יש לסומכין ליתן רשו' עד זמן ולומר לנסמך יש לך רשו' לדון או להורות עד שיבואו הנשים לכאן או כל זמן שאין אתה עמנו במדינה כו' ע"כ וע"ז תמהתי הרבה למה דין זה לא פסקו כי אם הר"מ ושאר כל הפוסקים השמיטוהו כו' וגם סי' זה אשר לקח הרמז"ל עד שיבואו הנשים לכאן לא ציין לנו מרן ז"ל מהיכן הביא הרמז"ל הסי' הזה ובסוג' ליכא כי אם עד שתבא אצלינו עכ"ד. והנה מה שהביא מדברי הרמז"ל שכ' עד שיבואו הנשים לכאן. כנראה שספר מוטעה נזדמן לו ובספרי' שלנו לא כתוב כי אם עד שיבא הנשיא לכאן. ועל עיקר תמיהתו דלמה לא פסקוהו דין זה שאר פוסקים נ"ל הטעם משו' דאעיק' בעיית הגמ' אינה אלא על נטילת רשו' מריש גלותא אפילו שאינו רבו ומשו' סמיכות כדי שאם ח"ו טעה בדין שיהיה פטור מלשלם שהרי כ' רש"י ז"ל וז"ל. לפלגא כגון רב דיהיבי להו רשותא למידן ולא להתיר בכורות ע"כ. ורב לאו תלמידו של רבי היה וע"ז הוא בעיית הש"ס דאם לא סמכו אלא ע"ת מאי אי מהני בתוך הזמן לפטור עצמו מלשלם אם טעה או לא וא"כ כיון דעתה בעונותינו בטלה הסמיכה לא הוי אלא הלכתא למשיחא ומשו"ה הרמז"ל דדרכו לפסוק הכל פסקו. אבל שאר פוסקים דאין דרכם לפסוק הלכתא למשיחא לא פסקוהו כנלע"ד כעת. ואסופא דמלתא ראיתי לרו"ם נר"ו ע"מ שהק' כת"ר ויהי מאז עמ"ש ה"ה מוה"ד הרמ"ז ז"ל בס' כסא אליאו בא"ח סי' ח' ס"ק ז'. ואנכי הצעיר יצאתי להליץ טוב בעד הרמ"ז ז"ל ומצאתי אילן גדול לסמוך עליו הוא הרשב"א ז"ל ככתוב באורך ובקונ' הראשון קחכו משם והי עתה לא מלאו לבו לרו"ם נר"ו להיות מודה על האמת ומשו"ה הוכרח לפרש דברי הרשב"א ז"ל הכל הפך ממשמעות דבריו כאשר יראה המעיין כדי להסיר טעותי ומן הראוי היה שלא להשיב ע"ז לא דבר ולא חצי דבר אך משו' דלא להוי שתיקה כהודאה ח"ו הוכרחתי להאריך במקום שאמרו לקצר והוא דכל חיליה דרו"ם נר"ו לומר דאין כונת הרשב"א ז"ל כמ"ש אני עני הוא משו' דא"כ הו"ל להרשב"א ז"ל למינקט בסו"ד שכתב אבל לא יצא מתחילה אלא לדבר עם חבירו כו' לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר. הו"ל ג"כ לפרש שיחותיו גם בתפלין דאם חלץ לצורכן כמו ליכנס לבה"כ א"ץ לברך כמ"ש בסוכה ואנא דאמרי דאי מהא לא אירייא כלל מכמה טעמי חדא דכיון שכבר כתב דכשיוצא ממנה מתחי' יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר דהוי כחליצה דתפלין ומברך עליה כל זמן שנכנס בה מינה נשמע להדיא דמ"ש אח"כ אבל לא יצא מתחי' אלא לדבר עם חבירו כו' לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר כו' דבתפלין נמי דינא הכי הוי דאם חלצן לצורכן דהיינו לילך לבה"כ וכיוצא ודעתו לחזור וללבוש אותם לאלתר דא"ץ לברך ובדברים כאלו לא מבעיא להרשב"א ז"ל שהוא מכת הראשונים ודרכם לדבר בקצי'רת האו'מר אלא אפי' לאחרוני זמנינו אינו מן הצורך להאריך בדבר כזה. ועו' דהרשב"א ז"ל כאן לא נחית לפרש דיני תפלין כדי לפרש כ"כ ועו' דכבר שרטט וכתב ה' ז"ל לעיל הבאתי דבריו בקונ' הראשון וז"ל. והיינו דאוקימנא מילתיה כתנאי דתפלין דתניא כו' אפי"ה כיון שחלץ אותם ומתערטל מהם גמרה לה הנחה ראשונה לגמרי וכשחוזר ומניחן הוי תחי' מעשה לגמרי ובעי ברכה כו' ע"כ. הרי שכבר ביאר ה' ז"ל דמאי דס"ל לר' דכל זמן שמניחן מברך עליהם היינו דוקא כשחולצם ונתערטל מהם ואין בדעתו לחזור וללובשם מיד וע"ז הוא דקאמר אח"כ דהא דאמרינן דהלכה כר"י בסוכה דמברך עליה כל ז' כל זמן שנכנס בה משו' דקאי כר' בתפלין וקי"ל כר' בתפלין היינו דוקא כשיוצא ממנה מתחי' יציאה גמורה כו' והשתא מה לו להאריך עו' דבתפלין ג"כ דינא הוי דאם חולצן להכניס לבה"כ דא"ץ לברך כיון שכבר בא הדבר מפורש לעיל והדבר פשוט אצלי ולכל מי שיודה על האמת. וא"כ מוצל אותו אי"ש צדיק הרמ"ז ז"ל ממה שהק' עליו כת"ר וכמ"ש בקונ' הראשון ואפוכי מטרתא למ"ל. ע"כ השיגה ידי יד כהה להשיב ע"ד דודי ב' כתובים ואם נטו אשורי כפעם בפעם כך היא דרכה של תורה ויצאו מים רבים. רק שלום ואמת יהיה בין ב' אהובים כמונו חיים שניים שלמים נקרבים כ"ד העבד ישראל קטן שאין בו דעת להשאל כי נער ישראל יושב ומצפה כל היום רחמי האל והוא. הצעיר חיים יאודה ישראל ס"ט סי' מג שייך ליו"ד תשובת שאלה מרב טבחייא מעיה"ק ירשת"ו בדין נגלד בריאה וז"ל ואען ואו' כי בגלודה מהותא למי שיודע ורגיל ומשמש אפי' בר בי רב דחד יומא יודע כי יתהוה בב' אופנים. הפן הראשון שנגלד קרום העליון ונראה בשר הריאה גילדי גילדי קמטים קמטים האמנם אין שום קרום עליה כ"א דנראה בשר הריאה החוצה ובודאי קרום התחתון קיים ולית ביה שום רעותא כלל וכלל זה מנהגן של ישראל לבדוק בנפיחה כי אין מה לקלוף וזה פי' נגלד ושורשו פתוח מהא דאמרינן בחולין דמ"ו סע"א א"ר האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשירה רש"י שם פי' שניטל קרום העליון והופשט כמו גלודא דמתני' לקמן עכ"ל. והרה"ג עמד בפרץ ירושלים זקן ביתי בס' הבהיר נדיב לב ח"א בחיו"ד סי' י"א שאל שאלת חכם בדין נגלד מה דינו וכיצד ראוי לנהוג. ופתח דבריו הביא מימרת רבא הלזו האי ריאה דאגליד כו' ופירש"י היינו דנגלד קרום העליון ונשארה הריאה בקרום התחתון לבד כו' עי"ש. והגם כי אחד הרואה אינו כן בפי' רש"י אולי הוסיף משלו שנשאר קרום התחתון לבד דנלמד ממ"ש רש"י כמו גלודא דמתני' לקמן. ושם במתני' דלקמן