בן ימין רכד

יראה הרואה ואנא דאמרי דלדבר כזה וכיוצא בזה יותר טוב הי"ל שלא להשיב כלום. עוד חזה הוית בד"ק ע"מ שהשוה כת"ר בדברות הראשונו' לה' חיד"א ז"ל בס' כסא רחמים עם מ"ש ה' פ"מ ז"ל וס"ל דבנבואה ליכא דין מורה הלכה. ואנכי הצעיר כתבתי ע"ז דה' חיד"א ז"ל לא ס"ל כן וכמ"ש שם באורך וכת"ר חזר עוד להחזיק בטעותו וכ' דדברי מן המתמיהים ופי' ד' ה' ז"ל לפי דרכו. ואנכי הרואה דמשמעות דורשין איכא בינינו ברם מי שמודה על האמת יראה דכונת ה' ז"ל כדכתיבנא ואינו מן הראוי להאריך בדברי' פשוטים כאלו. ומ"ש מו' כת"ר דלא הבין דברי במ"ש דלא בא לחלק ה' ז"ל אלא דבנבואה די בשאינו מקפיד לא כן במורה הלכה דהא מאי דאינו מקפיד בנבואה הוא משו' דאינו מורה הלכה אלא מאת ה' היתה כו' ולא שייך לומר דאינו מקפיד אבל דין מורה הלכה אית ליה דזה הס כי לא להזכיר כו' ולזאת אשיב דבדבריו אלו ראיתי דכל מה שמתלונן עלי כת"ר דמרוב חשקי להשיב איני מדקדק יפה בדבריו נר"ו ולא בדברי רז"ל ניבא ולא ידע מה ניבא דכולהו איתנהו ביה שהרי כתבתי אחת למעלה שם בקונ' הראשון משם ה' ז"ל בס' פת"ע דנ"ב ע"ד דאף דבנבואה איכא דין מורה הלכה אפי"ה טעמא רבה איכא לחלק בין נבואה לדין ולו' דבנבואה די בשאינו מקפיד וא"כ מ"ש עלי כת"ר לעיל מה תצעק אלי כו' מלבד דלא דמיא כעוכלא לדנא מ"ש כת"ר למ"ש רבני האחרוני' ז"ל כדי לצעוק עליהם וכמ"ש לעיל אלא דאפי' לד' כת"ר אנכי הקשיתי על מ"ש בד"ק ולא ראיתי שכדבריו כתבו רבני האחרונים. אבל אי ק' הא ק' על כת"ר שמאחר שכבר כתבתי כן משם ה' ז"ל גופיה בפת"ע א"כ מה תצעק אלי דהס כי לא להזכיר לו' כן דכיון דה' ז"ל הזכירו כ"ש וק"ו שאני הדל לא אשקוט ולא אנוח מלהזכירו אלא דאעיק' אנכי הדיוט לא חזינא אפי' ריח קו' והוא דה' ז"ל לא קאמר שם בס' כסא רחמים דמאי דאינו מקפיד בנבואה הוא משו' דאינו מורה הלכה אלא מאת ה' היתה לה וכמו שהבין כת"ר בדבריו דכל עיקר חי' הוא זה דשפיר יש מקום להקפיד על שמכין עצמו לנבואה וכמ"ש שם ה' ז"ל משם מוהרח"א ז"ל אלא כונת ה' ז"ל לומר דבנבואה די במה שיודע שאינו מקפיד ויכול להתנבאות דכיון דמאת ה' היתה לה לא כן במורה הלכה ממש דאפי' שיודע בודאי דרבו אינו מקפיד כמו בני אהרן שהיו יודעים בודאי שלא היה מקפיד ח"ו משה רבם אפי"ה אסור להם להורות וכל לגבי דידי האריכות בזה אינו אלא יגיעת בשר. עוד. חזה הוית בד"ק עמ"ש עו' אנכי הדיוט דממ"ש אח"ך ה' ז"ל שם בד"ה ומיהו וכו' מבואר דס"ל דגם בנבואה איכא משו' מורה הלכה דהאמת כן הוא אבל הוא חי' אחר כו' ברם בחי' הראשו' שחי' הוא פשוט שבא לחלק כמ"ש וכאשר יראה העיני בשר לו ע"כ. גם לזה אנכי אשיב דעיני ראו ול"ו זר והגם שכתבתי אחת למעלה דאינו מן הראוי להאריך בדברי' פשוטים כאלו עכ"פ בראותי דבריו אלו לא יכולתי להתאפק מלפ' ד' ה' ז"ל רחב רחב. והוא דה' ז"ל הביא מהגה"א דיליף ממה שהתנבאה חולדה במקום ירמיה משו' דקרובת ירמיה היתה ומסתמא שביק לה ירמיה. דה"ה ג"כ שיכולין להורות במקום דידוע דלא קפיד רביה. וע"ז הק' ה' ז"ל לכאורה דשם בפ' הדר איכא למ"ד שלא מתו בני אהרן אלא על שהורו בפני משה רבן והרי מרע"ה לא היה מקפיד גם אלעזר בן אחיו כו' גם יאושע ן' נון כו' אלא ודאי מוכרח לחלק בין נבואה ובין מורה הלכה כו' וכלומר דדוקא בנבואה כיון שיודע שאינו מקפיד מותר אבל במורה הלכה אפי' שיודע שאינו מקפיד אסור ומשו"ה מתו בני אהרן. וא"כ איך השווה אותם בהגה"א ויליף מנבואה למורה הלכה. ואין לו' דהיינו דקאמר הגה"א וקצת גמגום יש דזה אינו גמגום אלא בר מהדר הוא ואפשר לישב דמ"ש בהגה"א הוי כמו חולדה דכבר ידעה כו' וכה"ג דהתלמיד יודע שאסור להורות במקו' רבו אך ידע דאינו מקפיד בהא שרי וכלומר דמאי דיליף הגה"א מנבואה למורה הלכה אינו אלא באופן זה שכבר ידע שאסור אך ידע דאינו מקפיד אך בני אהרן דלא ס"ד כלל דאסור להורות אמטו להכי איענוש ולהא דאמרו גבי אלעזר יתישב וכו' ולמאי דאמרי' גבי יאושע ן' נון וכו' אלא דאכתי צריך לפ' מ"ש בהגה"א וקצת גמגום יש וע"ז כתב ומיהו סיים בהגה"א כו' דיש לחלק בין ת"ג שהורה לפני רבו למורה לפני גדול הדור ואינו רבו כו' ע"כ וא"כ לפ"ז אין כאן מקים לכל מ"ש כת"ר וכמובן. עוד ראיתי לרו"ם נר"ו ע"מ שהק' על ה' מלך שלם דנעלם ממנו ד' התוס' בכתובו' ואנכי הצעיר ויהי מאז השיבותי לו דנעלם מעיני דמר נר"ו דה' ז"ל גופיה זכר עשה לד' התוס' הנז' בדי"ט וא"כ הי"ל להק' על ה' זיל מיניה וביה והן עתה ויהי כמשיב כת"ר ע"ז דאין זה אלא דקדוקי עניות ואדרבא היה לי להיות תנא דמסייע ליה כו' וכיוצא מאלו הדברים. גם לזה אנא דאמרי לשרי לן מר דאין זה משורת דרך אר"ש ודרך אר"ש קדמה לתורה ואדרבא כמו שכתבתי כך היא דרכה של תורה. הלא מעתה הבא נבא לבית הספק ועיני ראתה לרו"ם נר"ו שכתב דהבנתי בדבריו מה שלא נתכון ולא נסתפק. והוא דאין כונתו לו' ששלח לו בפי' שאל יורה אלא שרבו קפיד בינו לבין עצמו ודבר עם איזה בני אדם שהוא מקפיד על הוראת תלמידו והתלמיד שמע והבין שאין רצונו של רבו שיורה כו' ובמונח זה רצה לפטור עצמו מכל מה שהק' עליו וחזר ופי' דבריו הראשונים באורך וברוחב מה שלא בא בדבריו ולא עלה על לבו בתחי'. ואען ואומר דמלבד דא"כ דעיקר ספיקו אינו אלא כשלא אמ"ל בפי' שאל יורה אלא דקפיד רבו בינו לב"ע ומשו"ה הוא מאי דעלה בהסכמה דאין לחוש לחזרתו דכיון שרבו לא גזר עליו בפי' אין לתלמיד לחוש לחזרתו ולידע תוכן הדברים אשר שמע דקא קפיד רבו א"כ בכל מאי דשקיל וטרי רו"ם בדברו' הראשונו' לפחות בפעם א' הי"ל להשמיט קן קולמוסו ולפרש כן ואיך אפשר דבשאר דברי' בא בארוכה כמעט ללא צורך ובדבר הזה דהעיק' תלוי בו לא ירמוז שמץ מיניהו. אלא דהאמת במה שהוא אמת דבתחי' מעולם לא עלה על לבו להסתפק בכה"ג ועתה הוא שנתקן כדי להציל את עצמו ופי' דבריו כחפצו ורצונו. אלא דאנכי תמיה על כת"ר דאם כבר נחית לזה. טרם כל הי"ל להשגיח שפיר בדבריו הראשונים ולו' דבר שלא יהא ח"ו סותר אהלו שהרי כתב שם בד"ה הדרן לדמעיק' וז"ל א"כ ק"ו בנ"ד דבפירוש קפיד רביה במה שמורה תלמידו כו' והגם דיד הדוחה לדחות דכונת כת"ר לו' על מאי דקאמר בפי' לאיזה בני אדם ואינו ר"ל לתלמידו מלבד דהאמת אינו כן מה יענה למ"ש עו' כת"ר נר"ו שם וז"ל עוד נ"ל להביא ראיה לנ"ד כו' ועתה שרוצה לחזור בו יראה לע"ד שגורם שעובר על ולפני עיור לא תתן מכשול אם תלמידו מקיים את דברו של רבו שאל יורה וכו' ע"כ וזה הוי הפך ממש ממ"ש בדברו' אחרונו' דאין כונתו לו' ששלח לו בפירוש שאל יורה ואיני יודע אם בדברי' שבכתב כאלו היוכל איש לחזור בו ולפרש כל בתר איפכא. עוד יש להוכיח כן מדבריו הראשונים במה שהביא ראיה לנ"ד בסו"ד ממאי דאמ"ל ר"י לרב שמן הרי אתה ברשותינו עד שתבא אצלנו וסיים וז"ל. וא"כ בנ"ד כל שהרשה אותו מעיק' בסתם ודאי דלא יוכל לחזור בו כו' ואין יכולת ביד רבו להורידו מגדולתו וכו' וחכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין דאם הוא רבו שיורידהו מגדולתו וא"כ זכינו לדין דלא יוכל רבו להורידו מגדולתו מכמה טעמים שכתבנו וכו' עכ"ד. והשתא א"א דכל עיקר ספקו אינו אלא כשהתלמיד שמע והבין שאין רצונו של רבו שיורה אם יוכל התלמיד להורות ואל יחוש לחזרת רבו או נאמר דכיון שהוא מקפיד עתה צריך התלמיד לחוש לחזרתו. א"ך בהכרח לו' דכת"ר פתח בכד וסיים בחבית שהרי כיון שרבו לא אמ"ל בפי' שאל יורה אלא דהתלמיד הוא שהבין דהקפיד רבו איך שייך לכתוב ולומר דבנ"ד אין יכולת ביד רבו להורידו מגדולתו כאילו בכח גדול וביד חזקה מעכב לתלמידו שאל יורה ובשלמא כשהספק הוא שאמ"ל רבו בפי' שאל יורה וכמו שהבנתי אני עני בכונת כת"ר וכמו שהוא האמת שייך שפיר למימר כלשון הזה דאין כח ביד רבו להורידו מגדולתו ולא עו' אלא דגם עתה בדברו' אחרונו' חזר וכ' וז"ל. ברם אם אינו ע"ת ודאי דיש משו'