בן ימין רכג

קודם עצת יתרו וכדמשמע מק' דואל הזקנים ומה בא יתרו להוסיף ואין להתעקש ולומר דמה שאמר להם מ"ר אל הזקנים שישפטו את כל איש ריבו לא היה אלא עד אשר ישוב מ"ר מן ההר וכשחזר לא הניח להם לשפוט אפי' דינין ומשו"ה אמ"ל יתרו נבול תבול כו' דחלילה לומר כן על מרע"ה דמאחר שכבר הרשה אותם בודאי שהיו ראוים לכך ואיך אח"כ חזר בו ולא הניח אותם עד שבא יתרו ומאי דקאמר ק' עד אשר נשוב אליכם ר"ל דעד אשר נשוב אין אתם יכולים לזוז מתוך המחנה כדי שתהיו נכונים לשפוט אבל כשנשוב אתם רשאים דכיון שאני כאן אני שופטן ואין כונת מרע"ה לו' להם דכשחוזר אין להם עוד רשו' לשפוט אותם ועו' דאעיק' הדבר טפל מבלי מלח לומר בכונת רש"י ז"ל דקאמר רבותא דמשה שאני דאפי"ה לא הורו שום הוראה חוץ מהדינין דאיפקדו במרה דממ"ן אם לא נתן להם רשו' מש"ר להורות כי אם הדינין אשר במרה איפקוד וכדקאמר ק' ואל הזקנים אמר כו' א"כ אין כאן שום רבותא על שלא היו מורין שחר מיני הוראה כיון שלא נתן להם רשו' כ"א על הדינים וא"כ מן הדין היו עושין ואם נתן להם רשו' על הכל למה בשאר מיני הוראה היו עושים רבותא ואין מורין אעפ"י דמה"ד מותר להם ובדינין לא היו עושים רבותא ושופטים. ובעיקר פקפוקו עמ"ש רש"י ז"ל ע"פ ואל הזקנים אמר כו' להיות נכונים לשפוט את כל איש ריבו דבתחי' עלה ע"ד לו' דכונתו לומר דתהיו נכונים מעכשיו לשפוט לאחר מ"ת ושוב חזר בו דזה דוחק דהרי לא היה בדעת מש"כ שהם עתידים לשפוט אלא יתרו הוא דהעצהו עצה נכונה ואם כבר היה בדעתו כן מה בא יתרו לחדש כו' נעלם מעיני דמר מ"ש ה' נחלת יעקב ז"ל ס' יתרו עמ"ש רש"י ז"ל ע"פ וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום אהרן נדב ואביהוא וע' זקנים הנלוים עתה עמך ע"כ הק' עמ"ש הרא"ם ז"ל שם ושוב כ' וז"ל ונ"ל דכך היה הענין דמשה היה דן לבדו ואפי"ה חלק להם בתי דינין שאהרן ג"כ היה דן לבדו בבית אחר וכן נדב ואביהוא וע' זקנים שכל אחד היה דן לבדו ביחיד מומחה או בשלשה ובשעה שאמר יתרו מדוע אתה יושב לבדך לא ידע מזה שדנין גם ב"ד אחרים לכן הוק' בעיניו והשיב לו משה ושפטתי כו' ואז אמ"ל נבול תבול כי לא יספיקו אלו הדיינים לעם הרב הזה אלא יוסיפו עוד דיינים שרי אלפים כו' ע"כ וא"כ לפ"ז שפיר היה אפשר לומר דכונת רש"י ז"ל דתהיו נכונים מעכשיו לשפוט לאחר מ"ת ויתרו בא להוסיף דלא יספיקו אלו אלא יוסיפו עוד דיינים אלא דאעיק' האמת יורה דרכו דאין כונת רש"י ז"ל כן ומה שדקדק כת"ר מלשון רש"י ז"ל דנקט לשפוט את כל איש ריבו ולא כתב להורות כו' דתיבת לשפוט מורה על הדינין והביא ראיה ממ"ש הרא"ם ז"ל. אנכי תמיה על כת"ר דמריהטא דלישניה שכ' דתיבת לשפוט מורה על הדינין אשר איפקדו במרה כמ"ש בפ' שם שם לו חק ומשפט נראה דנדמה לו דהדינין שנפקדו במרה הם איזה דינין פרטים ומשו"ה כתב דתיבת לשפוט מורה על הדינין אשר איפקדו במרה כמ"ש בפ' שם שם לו חק ומשפט וכלו' דמזה הק' דרשו רז"ל דדינין איפקדו במרה והיינו מתיבת משפט נמצא דתיבת משפט מורה ובא על דינין שאיפקדו במרה דוקא וא"כ גם מ"ש רש"י ז"ל לשפוט כו' מורה על הדינין דאיפקדו במרה דאם אין כונת כת"ר כן למה לו להאריך כ"ז אשר איפקדו במרה כמ"ש בפ' שם שם לו חק ומשפט ולהביא ראיה מהרא"ם ז"ל דלשון משפט הוא על הדינין דאיפקדו במרה תפ"ל דתיבת משפט בעלמא מורה ובא על הדינין אלא מוכרח דכונת כת"ר נר"ו כדכתיבנא ועמו הס"ר טעה בדמיונו ואין הדבר כן אלא מ"ש רז"ל דדינין איפקדו במרה ר"ל כל פ' משפטים וכמ"ש הרא"ם ז"ל שם ע"פ שם שם לו עי"ש והוא דכל דבר שהוא בין איש לרעהו חוץ מדיני איסור והתר כשר ופסול נקרא דינין. עוד חזה היית בד"ק עמ"ש אני עני עפ"י כת"ר בד' רש"י ז"ל דאעיק' ק' איך אפשר לו' כן בכונת רש"י ז"ל שהרי בימים ההם לא היה צריך ליטול רשו' מרבם אלא כל שהיה רחוק ג"פ היה מותר להורות אף בלא נטילת רשו' וזה שצרי' נטילת רשו' אף ברחוק ממנו ג"פ אינו אלא מר' ואילך ומשום מעשה שהיה וע"ז חזר וכ' כת"ר דכ"ז שכתב נזרקה נבואה בפיו והוי מתורתן של רבני האחרונים הר"ב ראשון לציון וה' כמוהרח"א ז"ל בס' עה"ח ובס' וזאת ליאודה ז"ל ולא זו בלבד אלא שהגדיל המדורה עלי דאיך אישתמיט מ מינאי ד' הר' ר"ל לעת הצורך ואנא דאמרי דגם בזה שגג בדברי דכל עיקר קושיתי אינו אלא דבימים ההם לא היה צרי' ליטול רשו' מרבם מרחוק ממנו ג"פ כיון דזה אינו אלא מר' ואילך משו' מעשה שהיה וכמ"ש בפי' בדברות הראשונות וא"כ מאי מייתי מר מהני שלשת הרועים ז"ל דהם לא מיירו אלא בפ"ר דהיינו תוך ג"פ ובתוך ג"פ ודאי דגם בזמן ההוא היה צרי' רשו' משו' דטעמא הוי משו' כ"ר ומה לתבן עם הבר אלא דעכ"פ צרי' אני לדון למר לכף זכות דכיון דכל מגיותו אינו אלא לעשות אגרת פיטו'רין משו"ה לא השגיח שפיר בדברי הגם דאפי' השגחה אינו צרי' לזה דהדבר פשוט לעין כל חוזה. עוד חזה הוית בד"ק עמ"ש ה' ת"ח ז"ל עמ"ש בב"י סי' רמ"ב דתנחום הוה אקראי בעלמא דמאי אצטרי' לפ' הכי דילמא נטל רשו' מרבו הוה ואנכי הצעיר כתבתי בדברות הראשונות דבהחי' עלה ע"ד דעת הדיוט להוכיח כמ"ש בב"י כו' ושו"ר דאינה הוכחה בו' וכת"ר תפס עלי בציצית ראשי דאיך פסקתי את הדין בסכינא חריפא דבכל פעם ופעם צרי' ליטול רשו' מרבו דזה הוי הפך מוהריק"ו ז"ל כו' ולזאת אשיב דלדין כזה אפי' בסכין מלא חלודה הוא בנקל למפסקיה וכ"ש בחריף אבל מה אעשה דכת"ר לא הבין כדחזי דברי ה' ת"ח ז"ל ומזה בא לו ג"כ שלא הבין את דברי וגם נר' דלא ראה דברי הב"י במקומן ואף אם ראם לא השגיח בהם יפה דהרי כונת הב"י ברורה דהוק' לו דמדאותבוה לר' תנחום מדתנייא תלמיד אל יורה אלא א"כ היה רחוק ממנו ג"פ משמע דאי הוה חוץ לג"פ שפיר דמי והר"מ ס"ל דאפי' חוץ לג"פ אסור לקבוע ולהורות וע"ז כתב דההיא עובדא דתנחום הוה אקראי בעלמא ומשו"ה אמרו לו דהתניא תלמיד אל יורה אלא א"כ רחוק ממנו ג"פ וכלו' דאפי' דהוא עראי לא שרי אלא חוץ מג"פ אבל מר שהוא תוך ג"פ אסור וע"ז השיב להם לאו אדעתאי וע"ז הק' ה' ת"ח ז"ל דמאי אצטריך לפ' הכי דילמא נטל רשו' מרבו הוה ולכך הוה שרי ליה להורות חוץ מג"פ וכלו' דמאי דמשמע מן הש"ס דאי הוה חוץ מג"פ ש"ד היינו משו' שכבר נטל רשו' מרבו להורות חוץ מג"פ ומשו"ה הוק' לו לר' תנחום לאו ר' מני דמן צור איכא הכא כו' וכלו' דאף בנטילת רשו' לא שרי אלא חוץ מג"פ וע"ז כתבתי אנכי הצעיר דבתחי' עלה על דעתי להוכיח כמ"ש בב"י דלא אוקמי בנטל רשו' ממאי דהשיב לאו אדעתאי וא"א דכבר נטל רשו' מיניה וכלו' להורות חוץ מג"פ דאילו תוך ג"פ לא מהני אפי' רשו' וכמ"ש שם בב"י בשם התוס' ומוהריק"ו ז"ל א"כ איך לא הוה אדעתיה. ומה להורות חוץ מג"פ הוה אדעתיה ונטל רשו' ממנו להורות תוך ג"פ לא סליק אדעתיה מרביה שו"ר דזו אינה הוכחה דלא רחוקה היא לומר דהיום נטל רשו' ולמחר בעת הדרוש לא עלה ע"ד מרבו ולא נתן לבו עליו וכלו' דבאותה שעה שכח כלל וכלל מרבו ואילו היה זוכר לא היה פוצה פיו כלל. ואין כונתי לומר דלא עלה על לבו ליטול רשו' ממנו דכיון שהוא תוך ג"פ לא מהני רשו' וא"כ נחה שקטה כל האר"ש ואדרבא על כת"ר יש לתמוה דעשה כל אפיא שוין דאף תוך ג"פ מהני רשו' ולא זו בלבד אלא דאף בפעם א' סגי ואף גם זאת דיחס כן בס' מוהריק"ו הפך ממ"ש בפי' הב"י ז"ל משם מוהריק"ו ז"ל. עוד ראתה עיני בד"ק ע"מ שהק' כת"ר בדברות הראשונות על הרמז"ל ושכל רבני האחרונים עמדו בד' הרמז"ל ואנכי הצעיר השיבותי לו דלא מצאתי מי שנרגש מזה וגם עמ"ש אני עני על ה' בן ידיד ז"ל. וגם על מה שהק' בדברו' הראשונו' על ה' חיד"א ז"ל והר"ב פ"מ ז"ל דלמה לא חשו להביא ד' התוס' בכתובו' ואנכי הדיוט כתבתי ע"ז דלמה להם להביא ד' התוס' ככתו' באורך בקונ' הראשון ועל הכל רצה כת"ר לפטור ולהציל את עצמו בדברים בעלמא כאשר