בן ימין רכב

בדברי הרשב"א ז"ל כדחזי הרואה בעיניו יראה דכונת הרשב"א ז"ל אינו כמו שהבין רו"ם נר"ו והוא דהוא נר"ו הבין בכונת הרשב"א דבא לומר דכמו דמצינו בסוכה כשלא יצא בהחלט כי אם להביא איזה צורך להסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה גמורה ואין צריך לחזור ולברך כיון שלא יצא בהחלט לילך לעסקיו ה"ה נמי בחליצת תפילין דכשהוציאם לילך לבה"כ אדעתא להניחם אח"כ אינו צריך לברך כיון שלא הסיח דעתו מהם זהו מה שהבין רו"ם נר"ו בכונת ד' הרשב"א ז"ל ומפני זה פי' שצריך לפרש בסוגיין דרבא לא היה לבוש תפלין מקודם וכמו שהאריך הרחיב רו"ם נר"ו וע"ז באתי לפרש ד' הרשב"א ז"ל ואפי' דהם פשוטים ואינם צריכים פי' מ"מ כדי להסיר טעות זה צריכין פי'. והוא דכל כונת הרשב"א ז"ל לומר דדוקא בסוכה כי אמרינן דצריך לחזור ולברך היינו כשיצא ממנה יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר אזי מצרכינן לברך אפילו דחזר בו ביום משו' דלא יצא לענין הסוכה כי אם לעסקיו דזהו הוי כמו חליצת תפלין דכל שהוציאם הוי גמר המצוה וצריך לחזור ולברך ודעתו של הרשב"א ז"ל דאפי' דחלץ תפליו כדי ליכנס לבה"כ הוי היסח הדעת ואפי' שדעתו להניחם אח"ך דכיון שחלצם הוי גמר מצותן וצריך לברך. ואמינא לה דע"כ כונת הרשב"א כן משו' דאי כדברך היה צריך הרשב"א למינקט בסו"ד שכ' אבל אם לא יצא מתחי' אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הוייא יציאה כלל וכו' הו"ל ג"כ לפרש את שיחותיו גם בתפלין דאם חלצן לצרכן כמו ליכנס לבה"כ אין צריך לברך כמו שפי' בסוכה ומדחזינן דדוקא בחלוקה הראשונה אשר כתב דכשיצא לסוכה לעניניו הוי הפסק כתב שם דהוא כחליצת תפלין ש"מ דס"ל להרשב"א ז"ל דכשהסיר התפלין בכל אופן שיהיה הוי גמר המצוה וצריך לחזור ולברך אפי' בו ביום. ומה גם דאפושי פלוגתא לא מפשינן וכלהו רבוותא סברי מרנן דצריך לברך אפי' חלצן מאה פעמים ביום בכל אופן שיהיה וא"כ אזדא ליה מ"ש כת"ר נר"ו בכונת הגמ' והדרא קושייתין לעט"ר ה"ה מ"ז ז"ל לדוכתין כאשר יר' הרואה ועל שאר דבריו אשר כתב להליץ עו' בעד עט"ר ה"ה הנז' הוא בעצמו שם אזיל ומודה אלי דהאמת אתי כאשר יראה המעיין ואין הפנאי מסכים עמי להאריך עוד נקי נדר אשובה אראה בס"ד. החותם הנז"ל. סי' מב וזאת תשובתי אליו כל יקר ראתה עיני אור יקרות כמו השחר עלה במד"בר בער'בה מבקשי ה' יבינו כל. כל שנתנו חכמים עיניהם בו נותנין לו את השבח מפשח ויהיב לן אלותא אלותא גדולה תשובה לא תחסר כל. כל המקודש מחבירו החכם השלם והכולל רקיע וספין אור החיים קרישפין. והוא נכבד מכל כל כי האי מלתא מחייב איניש לאודועי למען דעת כל. כל לגבי דידי לא מלבי היתה לחזור על המקרא ועל השינות דבזה וכיוצא אמרו למדין ואין משיבין לא כל. כל לאתויי דאיידי דחזיתיה לדעתיה דר' מאיר דצהבו פניו נפק דק ואשכח איבד ושיבר בריחי שערי אמרי ומצא עזר כנגדי חיים ברצונו לאשויי נפשיה הדרנא הדר"יה וזיויה הד"ר הוא לכל. כל פינה ופינה פניתי אני את לבי להשיב אל כל המקומות כמעט שעבר ואינינו והשיכותי מעלי את תלונות במקום שמרה ויע"ש פלילות לגדל ולחזק לכל. כל לרבות תרתי מחדא ל"ה את אתייא כי חביבים עלי דברי דודי חיבה יתירה חרבו שלופה ועלהו לתרופה את והב בסופה אקרובי דעתא ולקרובי כל. כל תפלה שמע ה' כל יאודה יאיר עיני בדבר תורה לבל אכשל רק יהיו דברי במשפט על כל אכי"ר. ראשון לכל דבר תפס עלי על מה שהקשיתי אני עני ע"מ שפי' כת"ר ע"ד רש"י ז"ל בסנהדרין ד"ה ד"ה כנגד מחנה ישראל וכו'. דאיך אפשר לו' דאף דנתן להם רשות משה רבם אפי"ה מנעו עצמם מלהורות דהרי זיל קרי בי רב הוא ושפטו את העם כו' וכת"ר הרבה להק' עלי שלא ירר אל עמק עיוני בזה דלדידי מי ניחא כו'. ואנכי הרואה דהאמת אתו שלא הבין את דברי וזה בא לו ממה שלא הלך בדברי דרך ישר ולקח בתחי' הקו' הב' שהרי בתחי' כבר כתבתי דיכולים אנו לו' דפסוק והיה כל מבקש ה' כו' לא היה אלא דוקא ממוצאי יוה"ך עד שבא יתרו אבל משבא יתרו ואמר למשה ואתה תחזה מהיום ההוא ומעלה לא היו הולכים אצל משה אלא לדבר הקשה וכמאמר הכתו' ושפטו כו' וא"כ לפ"ז מה מקום להק' על פי' שפי' אני עני בד' רש"י ז"ל דכיון דנשארו במנהגן הראשון ולא הורו היכן נתקיי' קרא דושפטו את העם דהרי שפיר נתקיים משבא יתרו ואילך. ומ"ש בכונת רש"י ז"ל דנשארו במכהגן הראשון ולא הורו ה"ד עד שבא יתרו שהרי רש"י ז"ל לא קאי אלא ע"פ והיה כל מבקש ה' כו' דאוקימנא ליה בקודם שבא יתרו. הן אמת ולא אכחד דיסוד רעוע הוה כיון דאעיק' מ"ש רש"י ז"ל בחו' ע"פ ויהי ממחרת דפ' זו לא נאמרה עד שנה שניה אינו אלא על מוצאי יוה"ך ההוא שירד משה מן ההר והוא שנה שניה לשנות עולם וכמ"ש הרא"ם וכמו שתמה עלי כת"ר נר"ו. אלא דאכתי הפי' שפי' אני הדל ע"ד רש"י ז"ל בסנהד' במקומו עומד והוא אמת ויציב. דלפי' שפי' כת"ר עדיין ק' דמה זו הרגשה שנרגש רש"י ז"ל דקי"ל דאם נתן לו רבו רשו' מותר להורות ולמה היו מבקשים את משה דהרי ס"ל לרש"י ז"ל דיתרו לאחר מ"ת בא וכמ"ש בעלי התוס' בס' דעת זקנים ס' יתרו והר"ב נחלת יעקב ז"ל שם וא"כ שפיר איכא למימר דפ' והיה כל מבקש ה' לא היה אלא ממוצאי יוה"ך עד שבא יתרו ונתן להם רשו' שהרי למ"ד אחר מ"ת בא א"א לו' שבא בין ו' בסיון ובין יוה"ך דא"כ איך יוכל להתקיים השליחו' אני חותנך כו'. שהרי משה היה תמיד בהר אלא ודאי צ"ל דבא לאחר יוה"ך כמה ימים באותן הימים שבין יוה"ך ובין מסע הדגלים וכמ"ש כל זה ה' נ"י ז"ל שם. וא"כ לפירושי ולפי' ה' זרע אברהם ז"ל לק"מ מק' דושפטו את העם כו' דזה לא היה אלא משבא יתרו ואילך וכמ"ש. אלא לפי' כת"ר עדיין ק' וכאמור. והן עתה ראיתי בס' רנו ליעקב בחי' לסנהד' שפי' בדברי רש"י ז"ל כמ"ש בעניותין אלא דברבותא לא פי' כלום עי"ש. אלא דלפי האמור עדיין ק' למ"ד יתרו קודם מ"ת בא היאך יתקיימו ב' כתובים הללו. וי"ל דלמ"ד קודם מ"ת בא ס"ל דק' והיה כל מבקש ה' כו' לא קאי אלא לדבר הקשה ולזה דוקא היו הולכים אצל משה ולא ס"ל כרש"י ז"ל דהיה משום רבותא דמשה וק' דושפטו לא איירי אלא לדבר הקטן שכן כתי' את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם. א"ן י"ל דלזה המ"ד ס"ל דק' והיה כל מבקש ה' ר"ל מאן דהוה בעי ללמוד תורה ממשה ולא לענין הוראת דין. עוד ראיתי למכת"ר נר"ו שתי' למה שהק' אנכי הדיוט עפ"י דהיאך נתקיים ק' דושפטו את העם כו' דשפיר נתקים דהזקנים היו שופטים בין איש ובין רעהו את הדינין דאיפקדו קודם מ"ת במרה ולא היו מורים הוראות כדרך כל הוראה אשר מורים הת"ח עתה וכמו שהיה מורה להם מרבע"ה וא"כ מצינן למימר דזהו מ"ש רש"י ז"ל רבותא דמשה שאני דהיינו דאפי"ה לא הורו שום הוראה וק' דושפטו את העם שפיר אפשר לקיימו דקאי על הדינין אשר במרה איפקוד כו' את"ד ועמו הס"ר דבריו באו שלא בדקדוק שהרי עדיין לחלוחית הדיו קיימת במ"ש עמ"ש רש"י ז"ל ע"פ ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה כו' להיות נכונים לשפוט את כל איש ריבו ודוחק לו' דכונתו לו דתהיו נכונים מעכשיו לשפוט לאחר מ"ת דהרי לא היה בדעת מ"ר שהם עתידים לשפוט אלא יתרו הוא דהעצהו עצה נכונה והוסיף פ' א' בתורה ואם כבר היה בדעתו להושיבם לשפוט ה"ן לא ראינו שום הוספה בעצת יתרו ומהכרח זה כתב דמ"ש רש"י ז"ל לשפוט את כל איש ריבו היינו לשפוט את הדינין אשר איפקדו במרה וא"כ מינה נשמע דעצת יתרו הן היתה על כל מיני הוראה דאל"כ מה בא להוסיף ואיך תוך כ"ד כתב דשפיר נתקיים ק' דושפטו את העם והיינו דקאי על הדינין אשר במרה איפקוד והלא זה כבר היו שופטים