בן ימין רכא

וכיון שנתן לו רשו' ודאי דמידק דייק ביה והוי ממש כדברי הרדב"ז ז"ל עוד ראיתי בד"ק כתוב על מה שהבאתי לראיה לנ"ד תשו' הרדב"ז ז"ל מח"ה סי' ש"א ק"ן שנשאל על תלמיד שבקטנותו למד עם רב אחד ויצא ממנו ולמד עם רב אחר והוא רבו מובהק ונתן לו רשות ורבו הראשון רוצה למונעו אם מחוייב לקיים גזרתו או לא. והשיב דכיון שראוי לדון ונטל רשו' מרבו המובהק א"כ זה הגוזר עליו עובר משו' אל תמנע טוב מבעליו ומשו' ולפני עור כו' וגורם עצומים כל הרוגיה. וא"כ כאן בנ"ד שכבר ראוי להורות שאל"כ לא היה נותן לו רשו' אם אינו מורה עובר על עצומים כל הרוגיה עכ"ד. ורו"ם נר"ו השיג עלי ויחשבני כמתנמנם ומרוב ענותנות' ההוא אמר שאמרתיה בלי עיון והשגחה שהרי הרדב"ז ז"ל לא קאי אלא לת"ח ומשו"ה הוא דקאמר דמותר לו להורות משום דאעיק' כיון שהוא ת"ח אינו חייב לקיים גזרתו כו' אבל אה"ן דאם הגוזר עליו ומונעו מלהורות הוא רבו מובהק שפיר יודה הרדב"ז ז"ל שאפי' שכבר נטל רשות מרבו אחד חייב לקיים גזרתו וכו' וכן ג"כ אם מי שנתן לו רשו' חזר אח"ך וגזר עליו שלא להורות עוד דמחויב שפיר לקיים גזרתו ואף דרבו עשה שלא כהוגן כו' עכ"פ תלמידו חייב לקיים חייובו ולקיים גזרתו את"ד נר"ו. ואנא דאמרי דגם זה בא לו מש' שהבין בעיקר הספק דרבו גזר עליו בפירוש שאל יורה ומשו"ה הוא משיג עלי וכאמור. ברם עתה שפירשתי את דברי א"כ שפיר הבאתי לדברי הרדב"ז אלו לראיה. דכיון דלא גזר עליו בפירוש כי אם שהוא מקפיד בינו לבין עצמו אם תלמידו מקיים את הקפדתו אשר שמעה מפי השמועה עובר על עצומים כל הרוגיה וגם שגורם להיות רבו עובר על ולפני עור כיון שהוא חייש לחזרת רבו מבלי גזירה. עוד ראיתי לרו"ם נר"ו שתמה על הרדב"ז ז"ל בתשו' זאת מידי עוברו במ"ש בסו"ד דסתם רבו הנז' בכל מקום הוא רבו מובהק. ותמה עליו שהרי מצינו בכמה דוכתי דסתם רבו הוי שאינו מובהק כו' עי"ש. זה אינו אלא אריכות הדברים שלא כסדרן וללא צורך דהיה לו להסמיכו בראש דבריו אשר הביא משם הרב נחמד למראה נר"ו דהק' כן להרשב"א ז"ל. שם היה לו לרו"ם נר"ו לכתוב וכ"כ ק' על הרדב"ז ז"ל בח"ה סי' ש"א ק"ן ולא להרחיב הדבור כ"כ כאלו חדשות הוא מגיד. ועיין למרן כ"מ ז"ל פ"ה מה' ת"ת דקאי כדעת הרשב"א והרדב"ז ז"ל דכתב ועוד דלא מצינו לא במשנה ולא בגמ' שיהיה לרבו שאינו מובהק כו' דהא במתני' סתם רבו אמרו והיינו ודאי רבו מובהק דאילו שאינו מובהק אינו נקרא בשם רבו סתם ע"כ יעו"ש. וראיתי עו' לרו"ם נר"ו שהביא מ"ש אנוכי איש צעיר לראיה לנ"ד ממ"ש בסנהד' בד"ה ע"ב דאמ"ל ר' יוחנן לרב שמן הרי אתה ברשותינו עד שתבא אצלינו ומדאצטריך ליה לר"י לומר לו לרב שמן דהרשות נתינה לו עד זמן פלוני דוקא ולא בסתם מינה מוכח דאם היה נותן לו רשו' בסתם היה משמע דלעולם יכול להורות ולא היה יכול ר"י לחזור בו מהרשות שהרשה אותו. דאם איתא דבכל זמן שירצה רבו לחזור בו הרשו' נתונה בידו לחזור למה לא הרשה אותו בסתם אלא ודאי דלאו כל כמיניה לחזור בו דכבר זכה התלמיד להורות ומעלין בקדש ואינן מורידין ודוקא על תנאי אף דזכה מורידין אותו מגדולתו וליכא משו' מב"ק וכמ"ש מ"מ הרב בעל פני מבין ז"ל שם בסוגיין. ורו"ם נר"ו כתב דראיה זו אינה מכירה ואפי' תשב"ר אינם אומרים זה דאף את"ל דיכול לחזור אטו משום דיכול לחזור בו היה צריך ר"י ליתן רשו' בסתם ולחזור בו את"ד יעו"ש. ואנא דאמרי מה אענה ומה אומר להשיב עליו בדבר שהרואה בעיניו יראה איך ראיה זאת היא אלימתא וחזקה בלי שום ספק וכדי לדונו לכף זכות אמרתי אני אל לבי דרו"ם נר"ו לא הבין את דברי ומשו"ה הוא מרבה דברים בלי שום טעם והוא דהעלים עין שכל עיקר ראיתי הנה היא דכיון דהתלמיד זכה להורות אין כח ביד שום אדם להורידו מגדולתו משום מב"ק ודוקא היכא דהוי על תנאי ליכא משו' מב"ק כי הא דרב שמן וכמו שהוכיח מכאן מ"מ בעל פ"מ ז"ל. ברם אם אינו ע"ת ודאי דיש משו' מב"ק וא"כ מה כחו יפה של רבו להורידו מגדולתו דמה מצא בו עול. ועוד דבעיקר דברי הבין רו"ם שכונתי היא שר"י בכונה מכוונת עשה זה שלא להרשות אותו בסתם כדי לחזור בו אח"ך וע"ז הוא מקשה דלא יחזור דאטו משו' דיכול לחזור יחזור בו. גם בזה לא הבין את דברי כאשר המעיין יראה. והוא דכונתי לומר שהרשה אותו בסתם כדי שכשיחזור מבבל וירצה לחזור רב שמן עוד לבבל כדי להורות יהיה כפוף תחתיו ויהיה צריך לרשותו כדרך כל התלמידים ואין כונתו למנוע אותו לגמרי וראיתי עוד שכ' דלא זכה להבין דעתו דר"י דאמר לו לר"ש הרי אתה ברשותינו עד שתבא אצלינו דכיון דהיה ראוי ר"ש להורות איך היה מונעו דח"ו הוא עובר על ועצומים ם כו' ועל ולפני עור וכמ"ש הרדב"ז ז"ל. ואומר אני דלא ירדתי אל סוף דעתו בזה כלל. והוא דדעת ר"י הוא דכיון שהוא תלמידו רוצה שיהיה כפוף תחתיו שבכל זמן שירצה רב שמן להורות שיהיה מוכנע לו לרשותו עד שישאל ממנו והוא יתן לו רשו' ולא כמו שהבין הוא שהיה מונעו ח"ו כי אם שהיה רוצה להיות כפוף אליו ויהיה צריך לרשותו וזה פשוט. ובהיותי בזה ראיתי דדין זה דהרב יכול להרשות את התלמיד לזמן קבוע דוקא פסקו הרמז"ל בה' סנהד' פ"ד ה"ט וכן יש לסומכין ליתן רשות עד זמן ולומר לנסמך יש לך רשות לדון או להורות עד שיבאו הנשים לכאן או כל זמן שאין אתה עמנו במדינה וכן כל כיוצא בזה ע"כ ועיין למרן כ"מ ז"ל שם וע"ז תמהתי הרבה למה זה דין זה לא פסקו כי אם דוקא הרמב"ם ושאר כל הפוסקים השמיטוהו ולא פסקו אותו ולא ידעתי למה. וגם סימן זה אשר לקח הרמז"ל עד שיבואו הנשים לכאן לא ציין לנו מרן ז"ל מהיכן הביא הרמז"ל הסי' הזה ואנחנו לא נדע ובסוגיין ליכא אלא כי אם עד שתבא אצלינו. הדרן לדמעיקרא לענין הדין כי אין לחוש לתלמיד לחזרת רבו ויורה יורה ידין ידין כבתחי' ואין צריך לבקש ולידע מה ששמע שחזר רבו בו. וגדולה מזאת ראיתי להגאון המפורסם בעל שאלת יעבץ ז"ל סי' ה' דשם שקיל וטרי ה' הנז' בענין אם יכול התלמיד לחלוק על רבו כיעו"ש ובדכ"ד ע"א כ' וז"ל ואפי' אם יתעקש אדם לומר דמהני רשותא דרביה כה"ג נמי מסתייה דנימא הכי כי יהיב ליה רשותא בהדייא דאפשר לגביה דידיה מהני דאחר שכבר העיד על התלמיד שכחו יפה לחלוק עליו בשנתן לו רשות על כך אפי' רצה לחזור בו אין שומעין לו לאחר מעשה וכאותה שאמרו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור שעשאו כחבר ע"י נתינת הרשות מיהא בסתמא פשיטא דלא מהני מידי דאמרינן כי יהיב ליה רשותא לאורויי אבל למיפלג עליו לא קא יהיב ליה ע"כ. הרי לך בהדייא דהרב ז"ל כתב בפירוש דכיון דהרשה הרב לתלמיד אין שומעין לו לאחר מעשה כו' ודוקא למיפלג עליה לא יהיב ליה רשותא. וא"כ פשיטא דבנ"ד אפי' אם יחזור בו אין שומעין לו וזה פשוט ואינה צריכה לפנים. זה נלע"ד להלכה ולא למעשה ואם נטיתי מדרכו כך היא דרכה של תורה ואת וה"ב בסופה כ"ד איש צעיר גברא דלא חשיב ודלא ספין נרצע ליודעי דת ודין. הצעיר חיים יצחק קרישפין ס"ט הלא עתה ראיתי לרו"ם נר"ו על מה שהקשיתי אנכי איש צעיר לה"ה מוה"ד צהמ"ד לי בעל כסא אליאו ז"ל וראיתי לרו"ם נר"ו שכ' דלק"מ ותרד פלא'ים דכדברי ה' הגדול מר זקנו ז"ל מצא להרשב"א ז"ל בחי' לסוכה כיעו"ש בד"ק ואין הפנאי מסכים עמי להביאם פה ואומר אני דהן אמת דאדם קרוב אצל עצמו ומה גם דגברא רבה אמרה למילתיה וצריך למשכוני אנפשין כל כמה דמצינן להליץ בעדו. אך עכ"פ צריכין אנו לראות בתחי' שלא לפרש בדבריו מה שלא נתכוון ואפי"ה אם היה כונת הרשב"א ז"ל כמ"ש רו"ם נר"ו אפשר דהיה צד לומר דכיוון הרמ"ז ז"ל לזה. ברם כד דייקינן