בן ימין ריט

מללו דכיון דמלתא דפשי' היא מותר לאו' משום דליכא חציפיתא או דילמא אפי"ה חוצפא הוי ותירץ בגמ' אפי ביעתא בכותחא כו' דהוייא מלתא דפשיטא לא אורי רב חסדא כל שני חייו דר"ה משו' כבודו דר"ה ובמונח זה דמשו' חציפותא הוא מאי דשקיל וטרי שם בש"ס כל הסוג' וכדמוכח שם דלא שקיל וטרי כלל בענין דצריך רשו' משו' שיהא לשונו פתוח. וא"כ שפיר קא מקשה ה' תורת חיים ז"ל עמ"ש התוס' דמאי דלא הורי רב המנונא היה משו' שלא נטל רשו' דהרי שם בעירובין לא קאי אם יהא לשונו פתוח אם לאו אלא קאי משו' דמיחזי כאפקרותא וא"כ לא ידעתי מאי קא מקשה כת"ר נר"ו דמי מעכב לנו כו' דהרי אין לך עכוב גדול מזה כיון דאעיק' דמלתא לא שקיל וטרי שם בס"ס בענין רשות. ומצאתי און לי דכן ראיתי למוהרי"קו ז"ל דקפ"ח ע"ב בשורש זה דכ' דבפ' הדר שם קאי דוקא דתלמיד אל יורה בפני רבו משו' כבוד רבו ולא משום רשו' כיעוש"ב. ומה מאוד יגדל התימה על רו'ם נר"ו דכיון דהוא כבר הביא לנו דברי מוהרי"קו ז"ל בכל דבר א"כ למה זה לעת הצורך נעלם מעינא דשפיר חזי דברי מוהרי"קו דאלו היה רואה ד' מוהרי"קו ז"ל מלבד דלא היה מקשה לה' תורת חיים ז"ל מאחר דמצא אילן גדול לסמוך עליו. אלא אדרבא היה מקשה לו למה לא הביא ד' מוהרי"ק ז"ל לסיעתא לדבריו עוד ראתה עיני שהק' על ה' תורת חיים ז"ל דהק' עמ"ש הב"י ביו"ד סי' רמ"ב דהנחים נמי הוה אקראי בעלמא מדקאמר איקלע לחתר. הקשה דמאי אצטריך לפ' הכי דילמא נטל רשו' מרבו הוה כו'. וכ' הוא נר"ו והנה בתחילה עלה ע"ד להוכיח כמ"ש בב"י ממה שהשיב להו לאו אדעתאי ואי הכי דכבר נטל רשות מיניה איך לא הוה אדעתיה שוב ראיתי דזו אינה הוכחה כלל דלא רחוקה היא לומר דהיום נטל רשות ולמחר בעת הדרוש לא עלה ע"ד מרבו ולא נתן לבו עליו את"ד. ותמהני עליו דפסק את הדין בסכינא חריפא דבכל פעם ופעם צריך ליטול רשו' מרבו שכ' דהיום נטל רשו' ולמחר בעת הדרוש שכח מרבו ולא נטל רשות ולזה אמ"ל לאו ר' מני דמן צור איכא הכא כו'. דזה איך אפשר לו' מאחר דמוהרי"קו ז"ל שם כ' להדייא וכמו שהבאתי את דבריו אני עני לראיה לנ"ד דכ' דאינו צריך ליטול רשו' בכל פעם ופעם שיורה אלא בפעם הראשונה דוקא מותר לו להורות תמיד יעש"ב. א"כ הרי דעת מוהרי"ק ז"ל דאין צריך רשו' בכל פעם שיורה וכ"ש שסובר שאין צריך רשו' בכל פעם לדרוש דאי להוראה קאמר הכי כ"ש לדרוש. והשת'א הכא איככה אוכל לו' בכונת תנחום שאמר לאו אדעתאי דהיינו דאתמול נתן לו רשות ולמחר כשדרש שכח ליטול רשו' ולא עלה על לבו ולזה אמר לאו אדעתאי. ואעיקרא דמלתא אם כבר נתן לו רשו' רבו היה צריך להשיב כששאלו ממנו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ישיב להם כבר הרשה אותי ומותר אני להורות. ומדלא השיב נראה דלא הרשהו כלל. ואראה עוד לרו"ם נר"ו דתמ'ה יקר"א עמ"ש אנכי איש צעיר דדברי הרמז"ל קשים מדיוקא וגם כתבתי שכל רבני האחרונים עמדו בדברי הרמז"ל וכתב כת"ר כר"ו דלא מצא מי שנרגש מזה אנא דאמרי כסבור הייתי שרו"ם הי"ו כשילמוד דברי הרמז"ל תכף ירגיש מזה ויחפש בדברי רבנו האחרונים ז"ל דישרן סמוכין על הרמז"ל ובהם ימצא מרגוע ואין כונתי לומר דקושיא זאת הקשו אותה רבני האחרונים ז"ל אלא דהם ז"ל מכח הרגש אשר הרגישו בדברי הרמב"ם ז"ל כל אחד לדרכו פנה לפרש ד' הרמז"ל כ"א לפי דרכו. ועל מ"ש רו"ם נר"ו דלא דקדקתי יפה בדברי ה' בן ידיד ז"ל ופירש הוא לדברי ה' הנז' כפי דרכו כמ"ש בד"ק. אנכי הרואה דדבריו באו בכפלון וגם באו מגומגמים וצריכין עיון רב כדי להבינם ואחר העיון ראה ראיתי דאי כפי פירושו אשר פירש בד' ה' הנז' היה צריך להיות בד' ה' בן ידיד תיבת ואפי' והיה צ"ל כן אבל לקבוע עצמו להוראה דהיינו סתם הוראה אפילו בלא קביעות מדרש כו' ואז היינו יכולים לומר כדברי רו"ם. אבל עתה דכתב כזה הלשון הרואה יראה דלא היתה כונת הרב ז"ל כמ"ש הוא נר"ו אלא דהאמת הוא דצ"ל דט"ס נפל בדבריו של הרב ז"ל וצ"ל אבל לקבוע עצמו כו' בקביעות מדרש אסור כו' וע"י זה מוצל אותו צדיק מכל מה שערער רו"ם נר"ו עליו. עוד כתוב למ"ר נר"ו על מה שהקשיתי להמבי"ט ז"ל וכתב דנעלם ממני שכבר מרן החבי"ב בשיירי יו"ד סי' רמ"ב הגב"י או' ג'' הק' כן יע"ש אמינא להא דהאמת אתו והיא לו' נעל'מה ממני. ולמה שתירץ ג"כ הוא נר"ו לכאורה נראה דבאמת דבריו צדקו ועד בשחק נאמן דעתה דחזרתי על המקרא תכף עלה ע"ד דעת הדיוט לתרץ כמ"ש הוא נר"ו וששתי כעל כל הון דנשתוינו בדעת אחר לפחות בזה. עוד כתב רו"ם נר"ו במ"ש אני עני בדעת עמ"ש התוס' בכתובו' ד"ס ע"ב דאסור להורות במקום רבו אפי' דמחיל משו' דלא מסתייעא מלתא והקשיתי להו דהא מצינו בחולדה דמשו' דלא קפיד ירמיה דקרובתה היתה איסתייעא לה מלתא ולזה חילקתי בין נבואה להוראה וגם הקשיתי על ה"ה חיד"א זלה"ה ועל מ"מ ה"ה בעל פני מבין ז"ל דלמה לא חשו להביא ד' התוס' הללו וע"ז תמה כת"ר נר"ו דאינו מכיר תמיהתי דלמה להם להביא ד' התוס' כו' כיעו"ש בד"ק אנא דאמרי דהאריכות בזה הוא להג הרבה והענין אינו סובל אריכות אך מה אעשה שכנגדי חלוק עלי כל בתר איפכא והוא מאריך במקום שאמרו לקצר ואפי"ה אני לא אשנה מדתי ואו' בקצור אמיץ דהעיני בש"ר לו' בעיניו יראה איך היה להם להביא דברי התוס' הללו ואין צורך להאריך ודוק. וראתה עיני לרו"ם נר"ו שתמה על מה שהקשיתי לה' מלך שלם שכ' דלמה מתו בני אהרן בשביל שהורו הלכה בודאי משה לא היה מקפיד עליהם וכמו שלא הקפיד ירמיה על חולדה. וע"ז הקשיתי לו דשאני חולדה דלא קפיד עלה ירמיה משו' דהיה בנבואה וליכא מוכה הלכה כמ"ש ומסתייעא מלתא כו' ומשו"ה משום דלא קפיד לא נענשה ורו"ם נר"ו הק' אלי דאחזתי החבל אתרי רכשי דממ"ן אם באתי לחלק בין נבואה לדין דבנבואה די בשאינו מקפיד א"כ איך תליתי טעמא בדליכא מורה הלכה שהרי אף דנימא דבנבואה איכא מורה הלכה אפי"ה טעמא רבה איכא כו' דבנבואה די בשאינו מקפיד. ואם נחלק דבנבואה ליכא מורה הלכה א"כ למה צריך טעם ג"כ בדלא קפיד דאי אעיקרא ליכא משו' מורה הלכה אף דקפיד לית לן בה את"ד נר"ו. גם לזאת אומר דקצורי גרם לי והוא דעיקר החילוק שחילקתי אני עני הוא דבנבואה כיון דליכא מורה הלכה א"כ ליכא הקפדה ומשו"ה לא הקפיד ירמיה ואיסתייעא לה מלתא לאומרה וזהו מה שכתבתי ומשו"ה כיון דלא הקפיד לא נענשה ירצה דלא הקפיד ירמיה משו' דליכא דין מורה הלכה בנבואה ואף אם היה מקפיד איסתייעא לה מלתא אפי"ה. וא"כ הדרא קושייא לדוכתא דלא זכיתי להבין דברי ה' מלך שלם ז"ל דהקשה מנבואת ירמיה להוראת בני אהרן דשאני ושאני כמ"ש. ורו"ם נר"ו בהחרד עלינו את כל החרדה הזאת דנתי בדעתי דהוא בא לתרץ לקו' ה' מלך שלם ז"ל ואח"כ עיני ראו דלא בא אלא לסתור את דברי ולהקשות אלי בלי שום ראיה והוכחה. וכל זה בא לו משו' דאינו מחשיב את דברי למצוא להם איזה הבנה כאשר אני בעני' כמה יגיעות יגעתי להבין ד' כת"ר נר"ו דפעמים ע"י פליטת הקולמוס נראה כסותר את דבריו אך אחר העיון וההשגחה ראה ראיתי דאינן אלא פליטת הקולמוס. עוד תמה אלי במ"ש דגם דעת ה"ה כמוהרח"א זלה"ה ס"ל דגם בנבואה ליכא דין מורה הלכה ותמה אלי דמדברי ה"ה ז"ל במ"ש שם בס' כסא רחמים לא חזינא כי האי סימנא אלא אדרבא מדבריו משמע דס"ל כל בתר איפכא שהרי כ' וז"ל ומוכרח לחלק בין נבואה כו' ואם אמרו בחולדה דקרובת ירמיה היתה ולא מקפיד עלה שאני התם דהוא לענין נבואה אבל ללמד משם במורה הלכה ליכא למיגמר מינה ע"כ. הרי מבואר דה' ז"ל לא קאמר אלא דהפרש יש בין נבואה ובין מורה הלכה דבנבואה די בשאינו מקפיד לא כן במורה הלכה אבל דבנבואה ליכא משו' מורה הלכה לא כתב בזה כלל את"ד נר"ו. ואנכי הרואה דזו אינו אלא מן המה'מיהים ומרוב חשקו להשיב לא דקדק יפה בדברי ה"ה הנז' שם בס' כסא רחמים והוא דאיך נוכל לומר דהרב ז"ל לא נחית דבנבואה ליכא דין מורה הלכה מאחר דדבריו ברור מללו דכונתו לחלק