בן ימין ריח

שנה שניה לשנות עולם כאשר כ' הרא"ם ז"ל בפ' זה. ובו ביום ישב משה לשפוט את העם ולמ"ד יתרו קודם מ"ת בא ותכף ביום ההוא אמ"ל למשה נבול תבול כו' ואתה תחזה כו'. וא"כ איך נוכל לו' כמ"ש כת"ר נר"ו דפסוק והיה כל מבקש ה' כו' היה ממוצאי יוה"ך עד שנה שניה דהרי מוצאי יוה"ך הזה שניתנה תורה לנו הוא שנה שניה וכמ"ש שהוא שנה שניה לשנות עולם וכבר היה יתרו שם למ"ד יתרו קודם מ"ת בא. וא"כ לא מצינו שנה אחת תמימה קודם מ"ת. ועו' דאיך נוכל לו' דפ' והיה כל מבקש ה' כו'. היה קודם עצת יתרו. דהיינו דקודם עצת יתרו כל מי שהיה לו דין עם חבירו היה מבקש אל משה מאחר דמשרע"ה כל אלו הימים עד יוה"ך היו היה בשמים ממעל היכן היו מוצאים אותו מי יש מבקש דגילה לנו קרא יצא אל אהל מועד וא"כ איך נוכל לו' כמ"ש רו"ם נר"ו דפ' והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד היה ממוצאי יוה"ך עד שנה שניה דהרי לא מצינו שנה אחת תמימה קודם מ"ת ומה גם דכל אלו הימים היה מרע"ה בשמים ממעל. ואנכי חזון הרביתי לרש"י ז"ל בפ' משפטים בפ' ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה כו' מי בעל דברים כו' וז"ל. שבו לנו בזה. והתעכבו כאן עם שאר העם במחנה להיות נכונים לשפוט את כל איש ריבו ע"כ. ותמיהא לי טובא דמה זה שכ' רש"י ז"ל לשפוט את כל איש ריבו דמאחר דעדיין לא נתנה תורה ולא צוה לנו משה את התורה כי אם ביוה"ך א"כ איך צוה להם להתעכב שם לשפוט את כל איש ריבו כל שעדיין לא ידעו את חקי האלדי"ם ואת תורותיו וכמו שכן הכריע רש"י ז"ל בעצמו בפ' ויהי ממחרת. דקודם מ"ת אי אפשר לו' והודעתי את חקי האלדי"ם ואת תורותיו יעו"ש. ובתחילת ההשקפה עלה ע"ד לומר בשנדקדק דבריו שכ' להיות נכונים לשפוט כו' דכונתו לו' דתהיו נכונים מעכשיו לשפוט לאחר מ"ת דעתידים אתם לשפוט את כל איש ריבו ואינו לשפוט עתה. ושוב חזרתי בי דזה דוחק דהרי לא היה בדעת מרע"ה שהם עתידים לשפוט אלא יתרו הוא דהעצתו עצה נכונה והוסיף פרשה אחת בתורה ואתה תחזה וכו'. ואם כבר היה בדעת משה להושיבם לשפוט ה"ן לא ראינו שום הוספה בעצת יתרו. ואף אם נאמר דהאמת הוא כן דכבר היה בדעת משה להושיב את הזקנים לשפוט ולא רצה להושיבם ביום הראשון שישב לשפוט וכשאמר לו יתרו ואתה תחזה כו' לא רצה מרע"ה לומר לו דכבר היה בדעתו זה כדי לכבד את חתנו כאלו הוא מעצמו אמרה. גם זה דוחק כאשר יראה הרואה. ברם אחר ההתבוננות ראה ראיתי דלק"מ דהרי קי"ל דדינין במרה איפקוד וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' בשלח בפ' שם שם לו חק ומשפט וכו'. וא"כ יכולים אנו לומר דמ"ש רש"י ז"ל דאמר להם משה אל הזקנים שבו לנו בזה והתעכבו כאן לשפוט את כל איש ריבו היינו לשפוט הדינין אשר איפקדו במרה וזה מדוקדק היטב במה שדקדק רש"י ז"ל בלשונו הזהב וכתב לשפוט את כל איש ריבו ולא כ' להורות את כל איש דתיבת לשפוט מורה על הדינין אשר איפקדו במרה כמ"ש בפ' שם שם לו חק ומשפט. וכמו שכן ראיתי להגאון הרא"ם ז"ל בפ' משפטים בפ' ויהי ממחרת כו' דעמ"ש רש"י ז"ל שהרי קודם מ"ת אי אפשר לו' והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו כו' כ' הוא ז"ל אבל מן ושפטתי בין איש ובין רעהו לא קשייא דאיכא למימר דדינין במרה איפקוד כר' יאודה כמו שהביאו רש"י ז"ל בפ' שם שם לו חק ומשפט כו' יעו"ש הרי דלשון משפט הוא על דינין דבמרה איפקוד וא"כ זהו מ"ש רש"י ז"ל כאן בפ' משפטים לשפוט את כל איש ריבו דהיינו דיתעכבו שם הזקנים כדי לשפוט להם לישראל את הדינין אשר איפקדו במרה קודם מ"ת כמ"ש וזה פשוט. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת דהמשפט הוא מורה ובא על הדינין אשר במרה איפקוד כמ"ש א"כ שפיר מצינן למימר דפ' ושפטו את העם בכל עת כו' שפיר נתקיים דהיינו דהזקנים היו שופטים את ישראל בין א"ש ובין רעהו את הדינין דאיפקוד קודם מ"ת ולא היו מורין הוראות כדרך כל הוראה אשר מורים הת"ח עתה וכמו שהיה מורה להם מרע"ה. וא"כ בין לפי' ה' זרע אברהם ז"ל שפי' בד' רש"י ז"ל בסוגיין דסנהד' ובין למה שפי' רו"ם נר"ו ובין למ"ש אנכי איש צעיר מצינן למימר דזהו מ"ש רש"י ז"ל רבותא דמשה שאני דהיינו דאפי"ה לא הורו שום הוראה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ופסוק ושפטו את העם כו' שפיר אפשר לקיימו דקאי על הדינין אשר במרה איפקוד וזהו מה שהיו שופטים הם ודוק. עוד ראה ראיתי כתוב למ"ר נר"ו וז"ל. ועוד דאעיק' איך אפשר לומר כן בכונת רש"י ז"ל שנרגש דאע"ג דבמחנה היה ג"פ וקי"ל דאם נתן לו רבו רשו' מותר להורות רבותא דמשה שאני דאפי' דנתן להם רשות מנעו עצמם כו' שהרי בימים ההם לא היה צרי' ליטול רשו' מרבם כו' וזה שצריך ליטול רשו' אף ברחוק ממנו ג"פ אינו אלא מרבי ואילך משו' מעשה שהיה כו' יעוש"ב ומכח זה דחה את דברי וכ' דכונת רש"י ז"ל הוי כמ"ש והוא ברור כביעתא בכותחא יעי"ש ואני הפעוט אם שאיני כדאי אמינא דכ"ז שכתבתי דגם בימי מרע"ה היה ג"כ רשות נזרקה נבואה בפי והוי מתורתן של רבני האחרונים ז"ל ראשון לכל ה"ה ה' ראשון לציון ז"ל בדצ"ח ע"א כ' וז"ל ולא תיקשי במה שהעלינו דאפי' בנתינת רשו' אסור בפני רבו מובהק והלא משה העמיד סנהדרין נראה דיש לחלק אם רבו נותן לו רשו' להורות משום כבודו של תלמיד שבקש ממנו שיתן לו רשות אי נמי מאליו לכבדו עלה אמר אביי דלא מסתייעא מלתא. אבל אם כבד המשא על רבו והוא מבקש לעזר ולסיוע לתלמיד לשאת עמו במלאכתו כי הא דמרע"ה על ידי נתינת רשות שפיר דמי עכ"ד יעו"ש. וכן ראיתי למ"מ ה"ה כמוהרח"א זלה"ה בס' עץ החיים בס' יתרו דכ' דגם בימי מרע"ה היה צריך נטילת רשות וכ"כ ה' וזאת ליאודה ז"ל בס' בהעלותך כיע"ש. הרי דשלשה הרועים הללו כולם נתנבאו בסגנון אחד דבימי מרע"ה היה צריך ג"כ רשות. וא"כ לא ידעתי מה תצעק אלי דהרי זו הוי מתורתן של רבני האחרוני' דמה שהורו הזקנים בימי משה היה ע"י רשו' שהרשה אותם משה רבם אפי' דהגזרה הזאת דצרי' רשו' להורות מצינו אותה דוקא בימי רבי וטעמם הוי דבימי מרע"ה היה טעם הרשו' משו' דמיחזי כאפקרותא והגזרה בימי ר' היא הייתה משו' שיהא לשונו של תלמיד פתוח משו' מעשה שהיה. וא"כ שפיר מצינן למימר כמ"ש א"ה בכונת רש"י ז"ל וע"י זה לא יהיה בהם נפתל ועקש ומה מאד יגדל התימה עליו שהרי הוא הביא לנו דברי הרב ראשון לציון ז"ל על מ"ש בענין זה ואיך אישתמיט מעיני דמר דבריו של גדול לעת הצורך. עוד חזה הוית במכתבו שהביא ד' הר"ב תורת חיים ז"ל בשיטתו למס' סנהד' שהק' על מ"ש התוס' שם בסנהד' ד"ה אלא א"כ דכתבו דרב המנונא לא הורי בשני דר"ה משו' שלא נטל רשו' מרבו והק' הוא ז"ל דהתם משמע בהדייא בעירובין דמאי דלא הורי רב המנונא משום כבודו דר"ה הוא דעביד הכי כו' כיעו"ש. ורו"ם נר"ו הק' אליו דלא זכה להבין דבריו דמי הגיד לו דטעמא דלא הורה רב המנונא הוה משו' כבוד רבו ומי מעכב על ידינו לומר דמ"ש התם בשני דר"ה רביה הוא דלא הורה אינו אלא משו' דלא נטל רשו' מר"ה והיינו כדי שיבדקנו אם לשונו פתוח אם לאו כו' את"ד נר"ו. ולדידי לא כן אנכי עמדי ודברי ה' ז"ל נכונים בטעמם ויפה קא מקשה להו להתוס' והוא דהרי שם בעירובין לא מצינו שאמרו שתלמיד אל יורה אלא א"כ נוטל רשות מרבו אלא כל עיקרו של דבר מ"ש שם הוא משו' דמיחזי כאפקרותא והוי חוצפא מי שמורה לפני רבו ומשו"ה חייב מיתה וכדמוכח שם להדייא בתחי' הסוג' דהקשו שם אמ"ל אביי לרב יוסף קי"ל משנת ר"א קב ונקי ואמר רב יאודה אמר שמואל הלכה כר"א בן יעקב מהו לאורויי במקום רבו אמ"ל אפי' ביעתא בכותחא כו' ופירש"י ז"ל שם וז"ל מהו לאורויי תלמיד במקום רבו כיון דלא תלייה בסברא ומלתא פשוטה היא שרי או דילמא חוצפא הוא ע"כ. וכונת דבריו ברור