בן ימין ריז

כ"ז שמניחן מברך עליהן ע"ז פירש"י ז"ל ואפי' חולצן ומניחן מאה פעמים ביום. ואיך מזה מוכח להא דרבא דהיה לבוש אותם מקודם ומה לתבן עם הבר. ואם כונתו לו' דכיון דרבא עביד כר' ובמילתיה דרבי פירש"י אפי' מאה פעמים ואיך אפשר ללבוש אותם מאה פעמים ודאי מוכרח דר"ל דכל היום כולו היה לבוש בהם וכשהיה חולצן ומניחן או לעשות צרכיו או לאיזה דבר אף שדעתו היה ללבוש אותם לאלתר אפ"ה היה מברך אלא שקיצר במקום שאמרו להאריך. אף זה א ני חדא דרש"י לא נקט מאה פעמים לדוקא אלא דרך גוזמא קתני ועו' דמי הכריחנו לו' כן במילתיה דרבא. באופן שלא מצאתי בראיה זו לא טעם ולא ריח. עוד הק' כת"ר עמ"ש ה' ז"ל שם עוד ישיב אחר ע"ד הטו' ז"ל דספקו אינו אלא בנשאר עליו טלית קטן והיה דעתו ללובשו מיד דההיא דפ' לולב וערבה ס"ל לרבי' הטו' דמיירי בשלא נשאר עליו טלית קטן ומשו"ה אף שהיה ה דעתו לחזור וללבשו מיד היה מברך וטעמא ודאי דכיון שלא נשאר עליו טלית קטן אז ודאי מקרי הסח הדעת ומר הגדיל התימה עליו דאיך יצאו מפה קדוש דברי' כאלו דהרי שם לא נזכר דין טלית כלל. ולדידי גם זה לק"מ שהרי כל עק' קו' הב' אינו אלא דהא אמרי' בפ' לולב וערבה דרבא הוה מקדים כו' ומשמע שהיה מניח תפלין כל היום וכשמסיר אותם כדי ליכנס לבה"כ ודאי הוא ע"ד לחזור ולהניחם מיד כשיצא ואפי"ה היה מברך וה"ה לציצית וכלו' דכיון דילפינן כל התו' מתפלין הדין ניתן דבציצית ג"כ הוי דינא הכי דכשפשט טליתו אף אם דעתו ללובשו מיד צרי' לברך וע"ז כתב הרמ"ז ז"ל דס"ל לרבי' הטו' דהא דגמרינן מפ' לולב וערבה לציצית ג"כ לא גמרי' אלא לשלא נשאר עליו טלית קטן ומשו"ה אף שהיה דעתו של אדם לחזור וללובשו מיד מברך וטעמא ודאי כו' ואין כונתו לו' על עובדא דרבא מיירי בטלית דבדבר כזה לא טעי אפי' בר בירב דחד יומא ומ"ש היה מברך תיבת היה היא שפת יתר ושלא בדקדוק. א"ן י"ל דסובר ה' ז"ל דמ"ש בב"י וה"ה לציצית ר"ל דכמו שהיה עושה רבא בתפלין שהיה מברך כ"ז שמניחן ה"ה דהוה עושה הכי ג"כ בציצית דבכל פעם שהיה לובשו ביום היה מברך אף שהיה דעתו להניחו לאלתר וכתפלין וא"כ למה לא פשיט רבי' הטו' ספיקו מהתם ולזה תריץ יתיב הרמ"ז ז"ל דספיקו של הטו' אינו אלא בנשאר עליו טלית קטן וההיא דפ' לולב וערבה דמשמע דרבא היה עושה כן בציצית מיירי בשלא נשאר עליו טלית קטן משו"ה אף שהיה דעתו לחזור וללובשו מיד היה מברך. נאם הנרבע לפני כל יודעי דת ודין העבד ישראל קטן שאין בו דעת להשאל יושב ומצפה כל היום רחמי האל והוא. הצעיר חיים יאודה ישראל ס"ט סי' מא וזאת תשובתו אלי קול דודי הנה זה בא האיר וזרח הני מילי מחיים איש ישראל. קול ענ'ות גבורה מש"ב דב'רים נכו'חים ויתחזק ישראל. קול אומר קרא חיי"ם בא'פו ידיו רב לו במלחמתה של תורה רב מישראל. קול יאודה בפלפולא ש"ת דבר דבור על אופנו ותדבר ישראל. קול גדול דרך קס"תי ופעמים שבא בארוכה כאחד שבטי ישראל. קול לו בתבונה ובדעת הדר הוא רב אחא משבחא מע' החכם השלם והכולל כמוה"ר חיים יאודה נר"ו שמו בישראל. קול אליו קראתי בכל לב נגילה ונשמחה ונתעלסה באהבים באר'שות החיים בקרב ישראל. קול רם למ'איר ובא את והב בסופה יהי שלום בחילינו ישמח ישראל. קול תחנוני אני אברך ברכת הדייוט יגדיל תורה ויאדיר ה' אלהים יעזור לנו ואל שדי יהיה בעזרתינו עוד רבות בשנים גם עד זקנה ושיבה יברך ישראל. קרבן ראשית הביא לנו רב חביבא חיים ומלך נר"ו מה שהבאתי אני עני בדעת בתחילת דברי ד' רש"י ז"ל מסנהד' ד"ה ע"א ד"ה כנגד מחנה ישראל דכל מאן דבעי מלתא אזיל לגביה דמשה דכתי' והיה כל מבקש ה' יצא אל משה כו' ואע"ג דהמחנה ג"פ רבותא דמשה שאני ע"כ. ורי"ום נר"ו פירש ד' רש"י אלו לפי דרכו וכתב דכונת רש"י ז"ל במ"ש ואע"ג דהמחנה כו' הוא דאע"ג דהיה ג"פ ואותם שהיו בקצה המחנה היו מותרים להורות רבותא דמשה שאני כלו' דמשום דמתחילה כשהיה עמהם היה אסור להם להורות בפניו מש"ה אע"ג דנתרחק מהם נשארו במנהגן הראשון את"ד נר"ו ומכנ"ר הי"ו כ"כ ערב לו פי' זה ע"ד כל דרך איש כו' אשר מכח זה כ' כי דברי רש"י הללו נכוחים ואין בהם נפתל ועקש וע"ז הרבה להק' בדברי קבא דקושייתא כאשר אציגם לפניך אחת לאחת וצריך אני להביא את קושיא השלישית בתח' והוא דהק' אלי על מ"ש אנכי הצעיר בכונת רש"י ז"ל וז"ל. דאיך הפה יכולה לומר דאף דנתן להם רשו' משה רבם אפי"ה מנעו עצמם מלהורות כו דהרי זיל קרי בי רב ושפטו את העם כו' הדבר הקטן ישפוטו הם כו' את"ד נר"ו ורואה אנכי דקו' זאת מרפסא איגרי ובאמת לכאורה נראה דהיא קו' אלימתא דא"כ דמצינו דלא הורו א"כ היאך נתקיים פסיק ושפטו את העם כו' וכל הדבר הקטן וכו'. אך לא ירדתי אל עומק עיונו בזה דאיך הונח לו דקושיא זאת מאי דקשיא היא בדברי דוקא ולא לפי' שפי' הוא נר"י דהרי גם הוא כתב דאע"ג דנתרחק מרע"ה אפ"ה נשארו במנהגן הראשון דהיינו דלא הורו כאשר היה בתחי' דלא היו מורים וא"כ לדידך מי ניחא דהיכן נתקים פסוק ושפטו את העם כו' כיון דנשארו במנגהן הראשון ולא הורו ובחינם חרדת עלינו את כל החרדה הזאת לסתור את מ"ש א"ה מכח קו' זאת ומכח זה פי' הוא לפי דרכו כאלו לדידיה ניחא. ותמהני הרבה איך בעוד לחלוחית הדיו קיימת ממה שפי' בדברי רש"י ז"ל שם באותו פרק ש שכחה עבר לפניו והוא פלא. וגם לפי' ה' זרע אברהם ז"ל אשר הביא לנו רו"ם נר"ו דפי' רבותא דמשה שאני ר"ל רבנות של משה אינו כשאר רבנות של דורות מותר לתלמיד להורות חוץ לג"פ רבנות של משה שהוא אב התורה אין שום אדם יכול להורות אפי' חוץ לג"פ ע"כ. גם לדידיה קשה דהיכן מצינו דנתקיים פסוק זה מאחר דלא הורו אפי' חוץ לג"פ. ואעיקרא דמלתא לע"ד עדיין לא זכיתי להבין אמרי קדוש רש"י ז"ל כאשר כתבתי בתחי' דהם משוללי ההבנה וכת"ר כתב דאין בהם נפתל ועקש ושותיה דמר לא ידענא דבין למ"ש הרב זרע אברהם ז"ל ובין למ"ש רו"מ יצ"ו ובין למ"ש א"ה לא זכינו לדעת מאי קאמר רבותא דמשה דזה עומד לנגדנו פסוק ושפטו את העם כו' וכל הדבר הקטן כי' דהיכן נתקיימו יומו משפטים הללו כיון דלרבותא דמשה לא הורו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. עוד ראתה עיני לכת"ר שכתב וז"ל. ובעיקר פי' שפי' כת"ר בד' רש"י ז"ל הללו לא נתן ליאמר. חדא. דהרשו' שנתן להם משה רבם להורות ע"י עצת יתרו לא היתה אלא בשנה שניה למתן תורה וכמ"ש רש"י שם בפ' יתרו ד"ה ויהי ממחרת כו' וא"כ יכולים ם אנו לומר שפיר דמ"ש בפ' תשא והיה כל מבקש ה' וכו' לא היה אלא דוקא ממוצאי יוה"ך עד שנה שניה שבא יתרו אבל משבא יתרו ואמר למשה ואתה תחזה מהיום ההוא ומעלה לא היו הולכים אצל משה אלא כו'. את"ד יעש"ב. ולע"ד אם דל הוא לא זכיתי להבין דבריו גם בזה דכתב דפסוק והיה כל מבקש ה' כו' לא היה אלא דוקא ממוצאי יוה"ך עד שנה שניה שבא יתרו. דזה לא ניתן ליאמר מכמה אנפי. חדא. דמכת"ר נר"ו כנראה דלא דקדק יפה בד' רש"י ז"ל בפי' שנה שניה והוא דכונת רש"י ז"ל לומר בפ' ויהי ממחרת היינו מוצאי יוה"ך לצאת בני ישראל מארץ מצרים דהיינו דישראל יצאו ממצרים בניסן ובסיון ירד ה' על הר סיני ועלה משה אל האלדי"ם להביא לנו את לוחות הראשונות וירד בי"ז בתמוז ושבר את הלוחות ולמחרתו עלה אל אלדי'ם להביא לנו את לוחות האחרונות ושהא שמונים יום וירד ביום הכפורים ולמחרת שהוא מוצאי יוה"ך הזה שהוא