בן ימין רטו

מה שהשוה לה' חיד"א ז"ל בס' כסא רחמים עם מ"מ ה' פ"מ דשניהם כאחד ס"ל דבנבואה ליכא משום מורה הלכה. איברא דה' פ"מ ז"ל כתב כן אבל בס' כסא רחמים לא חזינא כי האי סימנא אלא אדרבא מדבריו ז"ל משמע דס"ל כל בתר איפכא שהרי כ' וז"ל ומוכרח לח' בין נבואה וכו'. ואם אמרו בחולדה דקרובת ירמיה היא ולא מקפיד עלה שאני התם דהוא לענין נבואה אבל ללמוד משם למורה הלכה ליכא למגמר מינה ע"כ. הרי מבואר דה' ז"ל לא קאמר אלא דהפרש יש בין נבואה ובין מורה הלכה דבנבואה די בשאינו מקפיד לא כן במורה הלכה. אבל דבנבואה ליכא משו' מורה הלכה בזה לא כתב ה' ז"ל כלל. וגם ממ"ש עו' שם אח"כ בד"ה ומיהו כו' מבואר דס"ל דגם בנבואה איכא משום מורה הלכה עי"ש עוד כתוב בד"ק במה שהק' על ה' מלך שלם ז"ל והיותר תימה עליו במה שפסק ותני דאם רבו מחיל ליה דשרי להורות דנר' דנעלם מעיני דמר ד' התוס' בכתובו' כו' וגם הגה"א כתב וקצת גמגום יש. ע"כ. והנה למה שהק' מהתוס' דכתובו' האמת אתו אלא דעכ"פ גם מעיני דמר נעלם דה' ז"ל גופיה ד' י"ט ע"ג זכר עשה להך סוג' דכתובו' ודברי התוס' הנז' והק' מהתם על נדב ואביהוא ושמואל איך הורו הלכה עי"ש וא"כ הי"ל להק' לה' ז"ל מיניה וביה דאיך כאן מפשט פשיטא ליה דאם רבו מחיל ליה דשרי להורות ולא איכפת ליה משו' ההיא דכתובו' דלא מסתייעא מלתא. אבל מהגה"א לק"מ ואדרבא נעלם מעיני דמר דה' ז"ל שם דכ"ב ע"א הביא דברי הגה"א הללו ולא חש לסיום דבריו. אלא דגם זה ק' דאיך לא חש לסיום דבריו והק' לרש"י ז"ל אחר שנוכל לו' שפיר דכונת הגה"א ז"ל לחלק בין נבואה לדין וכמ"ש ה' חיד"א ז"ל שם בס' פ"ע. עוד כתוב בד"ק עמ"ש מוהרח"א ז"ל בס' עץ החיים בכונת הכתוב המקנא אתה לי או משה מת או מורין הלכה מה יעשו כי יתן ה' את רוחו עליהם ואין יכולים לכבוש נבואתם ע"כ. דבס' גולל אור כתב דאלדד ומדד נענשו על מה שפירשו את נבואתם ואיך כתב דלא היו יכולים לכבוש את נבואתם. ולדידי לק"מ דמוהרח"א ז"ל לא קאי אלא לפשטן של דברים דהא לא חזינן דנענשו ומה לנו עם מ"ש הרמ"ע ז"ל בס' גולל אור דהנהו תרי אלמי היו גלגול אלדד ומידד ונענשו בשביל כך דההוא אינו אלא לפי סודן של דברי' הנסתרות לה' והנגלות לנו. עוד כתוב בד"ק בעיקר הספק דבנ"ד מותר לו להורות דאי משו' דלא מסתייעא מלתא לית לן בה כיון שהוא חוץ לג"פ וגם טעם אפקרותא ליכא בנ"ד כיון דאינו בפניו ונתן לו רשות מעיק' ובכה"ג כתבו הרשב"א ח"א סי' קו"א והראב"ד והריב"ש ז"ל סי' ער"א דאפי' ברבו מובהק כיון דהוי רחוק י"ג מילין ונטל רשו' ממנו מותר לו להורות ע"כ. ואנכי הרואה דדברים אלו פלטתן הקולמוס שלא מדעת בעלים דהרי בפי' כתב הריב"ש ז"ל שם וז"ל. אבל תוך ג"פ אסור לו להורות משו' כבודו בלתי רשו' ממנו אע"פי שכבר קבל מן הרב האחד וזו דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל. ע"כ. הרי לך בהדייא דס"ל דאף תוך ג"פ מותר לו להורות ברשו' ואינו צריך שיהיה חוץ מג"פ וכן כ' בהדייא הר"ב ש"ך יו"ד סי' רמ"ב סק"ד הבאתי דבריו לעיל וז"ל. ואפי' נטילת כו' ודעת הראב"ד והרשב"א בתשו' סי' קי"א והריב"ש ז"ל סי' ער"א דנטי' רשו' מהני אפי' תוך ג"פ עכ"ל. וא"כ איך כתב כת"ר דס"ל דאפי' ברבו מובהק כיון דהוי רחוק י"ג מילין ונטל רשו' מותר לו להורות. דהא כיון שכבר נטל רשו' ס"ל דמותר אפי' תוך נ"פ וכמ"ש. וזה שכתב כת"ר אינו אלא לדעת התוס' ומוהרי"קו ואגודה וסמ"ק והביאו מור"ם ז"ל במפה סי' רמ"ב ס"ד דס"ל דאפי' נטילת רשו' לא מהני ברבו מובהק תוך ג"פ ולהם אתייא שפיר מ"ש כת"ר דבנ"ד שהוא חוץ מג"פ כו' מודו דמותר לו להורות. עוד כתוב בד"ק וז"ל. וטעמם הוי כיון דאעיק' מה שגזרו תלמיד אל יורה כו' הוא משו' מעשה שהיה כו'. וא"כ כיון שרבו נותן לו רשו' בודאי בעינו ראה שלשונו פתוח ולא יבואו לטעות בהוראתו ע"כ. גם בזה דבריו באו שלא בדקדוק דהא כיון דהוי חוץ מג"פ דליכא משום חציפותא וגם כבר נטל רשות פשיטא ופשיטא שמותר גמור להורות ובזה כ"ע מודו ומה טעם צריך עו' לזה דמה לו לעשות עוד. ומלישנא שכתב כת"ר וטעמם הוי כו' משמע דיש מחלוק' בדבר והוצרך לומר טעמא דהמתירין ולא היא דבזה כ"ע מודו וכדכתיבנא. וטעם זה לא צריך אלא לההיא דאם נתן לו אחד מרבותיו רשו' דיכול להורות אע"פי שיש לו רב אחר שלא נתן לו רשו' כיון שהוא חוץ מג"פ דכיון דעיקר טעמא דגזרו שיטול רשו' אינו אלא משו' שמא יטעו בדבריו וזה שכבר נטל רשו' מרב אחד בודאי דראה דלשונו פתוח ואין צריך עו' רשו' מאחרי' וכמ"ש הריב"ש ומוהרי"קו ז"ל. עוד כתוב בד"ק שהביא דברי מוהריק"ו שורש ק"ע שכתב דמה שאמרו תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו אינו צריך ליטול רשות מכל רבותיו וגם לא בכל פעם שיורה אלא דוקא ברבו מובהק ובפעם הראשונה והיינו משו' דטעמא דמלתא אינו אלא משו' שמא לא ידקדק בדבריו ופשיטא שמכיון שנתן לו רבו האחד רשו' אין לחוש עוד לשמא אין לשונו פתוח. ומור הביא דבריו אלו הא למיגמר לנ"ד דכיון שכבר נתן לו רשו' ודאי דמידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולאו כל כמיניה לחזור בו ואף דחזר אין לחוש לחזרתו עכ"ד. ולדידי לאו שמא מתייא ולא דמי כעוכלא לדינא דע"כ לא קאמר מוהריק"ו ז"ל אלא דכיון שכבר נטל רשו' מרבו אחד אין צרי' עו' ליטול רשו' מאחרי' ואף מרבו אינו צריך אלא פעם ראשונה אבל אם רבו מובהק האחר מעכב על ידו וגוזר עליו שלא להורות או מי שנתן לו רשו' חזר בו וגזר עליו שלא יורה עוד ובנ"ד בכגון דא פשיטא שיודה מוהרי"קו ז"ל דמחוייב שפיר לקיים גזרתו ואסור לו להורות ואע"ג שכיון שכבר נתן לו רשו' ומידק דייק ביה אפי"ה מחוייב שפיר לקיים גזרת רבו. עוד ראיתי כתוב בד"ק שהביא תשו' הרדב"ז ז"ל סימן ש"א קמ"ז וכ' וז"ל. הרי דעת הרדב"ז ג"כ דאי לאו דקים ליה ביה לא יהיב ליה רשותא וא"כ בנ"ד ג"כ אי לאו דהוה קיים ליה כו' ע"כ. וכל לגבי דידי ביאה זאת אינה אלא ביאה ריקנית שהרי הדבר מוכרח ממקומו דבגמ' מפו' להדייא דטעמא שגזרו ליטול רשות אינו אלא משי' מעשה שהיה כו' וטעו משו' שלא פי' דבריו משו"ה גזרו ליטול רשו' דכי יהיב ליה רשותא מידק דייק ביה ולא יבואו לטעות וכמ"ש רש"י ז"ל ומה צריך עוד להביא ראיה שכ"כ הרדב"ז ז"ל וזה אינו אלא רבוי דברים ללא צורך. עוד כחוב בד"ק ראיה לנ"ד דאינו יכול לחזור בו רבו מרשותו מתשו' הרדב"ז ז"ל סי' ש"א ק"ן שנשאל על תלמיד שבקטנותו למד עם רב אחד ויצא ממנו ולמד עם רב אחר והוא רבו מובהק ונתן לו רשו' ורבו הראשון רוצה למונעו אם מחוייב לקיים גזרתו או לא והשיב דכיון שראוי לדון ונטל רשו' מרבו המובהק א"כ זה הגוזר עליו עובר משום אל תמנע טוב מבעליו ומשו' ולפני עור וגורם להיות עצומים כל הרוגיה. ואם כן כאן בנ"ד שכבר ראוי להורות שאל"כ לא היה נותן לו רשו' אם אינו מורה עובר על ועצומים כל הרוגיה עכ"ד. וכשאני לעצמי נר' דכד נים ושכיב אמרה בלי עיון ובלי השגחה. שהרי הרדב"ז ז"ל לא קאי אלא לת"ח ומשו"ה הוא דקאמר דמותר לו להורות משום דאעיק' כיון שהוא ת"ח אינו חייב לקיים גזרתו שכן כ' וז"ל. והוי יודע דבדברי הרשו' אינו חייב לקיים גזרתו מחמת רב שכתב הר"מ כו' מכלל דרבו שאינו מובהק יכול לסתור את דבריו וכ"ש שאינו מחוייב לקיים גזרתו ויכול לדון ולהורות בפניו כו' הרי לך להדייא דכל עיקר טעמו של ה' ז"ל אינו אלא משום דת"ח הוה ואינו חייב לקיים גזרתו ומשו"ה אם קיימה עובר על ועצומים כל הרוגיה אבל אה"ן דאם הגוזר עליו ומונעו מלהורות הוא רבו מובהק שפיר יודה הרדב"ז ז"ל דאף שכבר נטל רשו' מרבו אחד חייב לקיים גזרתו ואסור לו להורות וכן ג"כ אם מי שנתן לו רשות חזר בו אח"כ וגזר עליו שלא להורות עוד דמחויב יב שפיר לקיים גזרתו ואף דרבו עשה שלא כהוגן דכיון שכבר ראוי להורות אסור למונעו ועובר משו' אל תמנע טוב מבעליו עכ"פ תלמידו מחוייב לעשות חייובו ולקיים גזרתו ואינו עובר