בן ימין ריד

עוד תמיהא לי מלתא טובא על גדול שכמותו דהק' לה' לח"ר דלא זכר מהרי"ף באגדתיה. ולפי הנכ' הוא דהבין דהאי הרי"ף הוא הרי"ף בעל ההלכות דאל"כ איך נכנס בסוג קושיא על ה' לח"ר דלא זכר ש"ר מדברי הרי"ף הנז' דהא הרי"ף באגדתיה לפי הנשמע מהרב שם הגדולים הוא היה אחר זמן ה' לח"ר דור אחד ואף אתמ"ל שהיה בדור א' לא יצאו המאורות אלא אחר זמן וע"כ לו' דהבין דהוא הרי"ף בעל ההלכות וא"כ הוא אינו אלא מן המתמיהין דהרי"ף באגדתיה ידוע דהוא הגאון מהר"י פינטו באופן דבכל פינות שאתה פונה דבריו לא יכולתי להלמן וצ"ע ואחת שאלתי מאת מר שידרוש אל ה' הנז' נר"ו פה אל פה ידבר בו במר'אה שיביננו דבריו הקדושים ולח"ר יחשב. עוד ראתה עיני לה' הנז' נר"ו שם ע"א שנתן טעם כעיקר עמ"ש התם בפ' הדר אמר ר"י כל המורה הלכה בפ"ר ראוי להכישו נחש דאיך הוי מכ"מ. וההוא אמר דזה התלמיד שהורה ההלכה בפ"ר הוי פורץ גדר דעובר ע"ד חכמים שגדרו דאין התלמיד יכול להורות ההלכה בפ"ר לכך מכ"מ ראוי הוא שימות בנשיכת נחש וכדכתיב ופגי"ן ע"כ. ואה"מ שותיה דמר לא ידענא דהרי הא דאין התלמיד יכול להורות בפ"ר אינו גדר שגדרו חכמים אלא הויא איסורא דאורייתא דהא ממשה גמרי' וכמ"ש להדייא הר"ן ז"ל בחי' לסנהד' עי"ש וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' א' וז"ל. הרי למדנו כמה חי' יש בין זמן התלמוד לזמנינו דהשתא ומה תלמיד לפני רבו דאית ביה איסו' תורה וח"מ כמו שלמדו ממשה רבינו ע"ה עכ"ז כו' ע"כ. וא"כ איך יכון בזה נשיכת נחש כיון שאינו פורץ גדר אלא אדרבא עובר איסורא דאורי' ועיין בס' בירך יצחק פ' שמיני שנתן טעם לשבח עי"ש. עוד כתוב בד"ק עמ"ש המבי"ט ז"ל ח"א סי' ר"פ וכ"כ מוהריק"ו דס"ל למוהר"ם ז"ל דאע"ג דתלמיד נטל רשות מרבו אינו רשאי להורות במקום רבו תוך ג"פ אפי' ת"ח וכן הביא סמ"ג במצו' י"ג וכ"ן מד' הרמז"ל פ"ך ע"כ דאיך השוה דעת הרמז"ל דאפי' בתלמיד חבר אסור תוך ג"פ ואפי' נטל רשות דמד' הרמז"ל בה' ת"ת משמע דלא ס"ל הכי את"ד. ונעלם מעיני דמר שכן כתב הר"ב כנה"ג סי' רמ"ב הגהת ב"י או' ג' וז"ל. וכ"כ מוהרי"ק בשו' קע"ג כו' נ"ב ואפי' ת"ח וכן הביא סמ"ג מצו' י"ג וכ"ן מד' הרמז"ל פ"ך. מהר"ם מטראני ח"א סי' ר"פ אמר המאסף עיין מ"ש הר"ב המחבר למעלה בסמוך (וצ"ל לקמן בסמוך] בשם הרמז"ל ובמה שאכתוב שאינו מסכים לד' הר"מ מטראני ז"ל עכ"ל, ואהמ"ר לע"ד נר' דאין כונת המבי"ט ז"ל להשוות דעת הסמ"ג והר"מ ז"ל למהר"ם דאף בת"ח אסור תוך ג"פ אפי' בנטי' רשות. אלא כונתו ז"ל עמ"ש לעיל מזה וז"ל. ותרתי בעינן לתלמיד נטילת רשות וחוץ לג"פ כו' וע"ז הוא שכתב וכ"כ מהרי"ק דס"ל למהר"ם ז"ל דאע"ג דנטל רשו' מרבו אינו רשאי להורות תוך ג"פ וכן הביא סמ"ג וכ"ן מד' הר"מ וכו'. אלא דכיון שכבר הביא ס' מהר"ם ז"ל כתב ג"כ דס"ל למהר"ם אף בת"ח. וראיה לזה שהרי הסמ"ג ג"כ לא הזכיר ת"ח בדבריו כלל שכ' וז"ל. ובפ"ק דסנהד' תניא אין תלמיד מורה הלכה בפ"ר אא"כ רחוק ממנו ג"פ ופי' ר"י אפי' נטל רשות מרבו דאי בלא נטל רשו' אפי' חוץ לג"פ נמי אסור עכ"ל. הרי מבואר דהסמ"ג ז"ל לא הזכיר ת"ח כלל אלא ודאי מוכרח דכונת המבי"ט ז"ל כדכתיבנא. וזו היא שק' על ה' ז"ל דכיון דלדעתו מה שהשוה המבי"ט ז"ל להסמ"ג והר"מ עם ס' מהר"ם ז"ל מיירי ג"כ לת"ח למה זה לא הק' ג"כ דבד' הסמ"ג ז"ל לא הוזכר ת"ח כלל וכדכתיבנא וצ"ע. וראיתי להר"ן ז"ל בחי' לסנהד' שכ' וז"ל. והתוס' ז"ל תופסים דרך אחרת ופירשו בפניו ח"מ והוא תוך ג"פ שלא בפניו חוץ לג"פ אסור מדאורייתא ולדבריהם ז"ל ק' א"כ למאי אצטריכו לגזור הכא תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשו' מרבו דהא בלא הך גזרה איכא איסורא דאורייתא והוצרכו להעמיד גזרה זו בת"ח שבתוך ג"פ איכא איסורא וחוץ לג"פ מותר ומכח גזרה זו נאסר אפי' חוץ לג"פ אא"כ נטל רשות עכ"ל. בתוס' שלנו לא חזינא שכתבו כן דהגזרה שגזרו אינו אלא לת"ח ואפשר דאיזה תוס' הי"ל לה"ר ז"ל שכתוב כן בפי'. או אפשר דאין כונת הר"ן לו' שכן כתבו בפי' אלא דמוכרחים אנו לומר כן בכונתם. אלא דאעיקרא אנכי הדיוט לא זכיתי להבין איך אפשר לו' כן דהגזרה הן היתה על ת"ח דאף חוץ מג"פ אסור לו להורות אא"כ נטל רשו' מרבו. דהא אמרי' בפ' הדר שם דרבינא סר סכינא בבבל ואמ"ל רב אשי מ"ט עבד מר הכי כו' אמ"ל אנא תלמיד חבר דמר אנא וכתבו התוס' ז"ל שם דרבינא היה רחוק הרבה מר"א ומשו' דת"ח הוה משו"ה חוץ לג"פ שרי עי"ש ופשוט דבלא רשו' הוה מדאמר ליה ר"א מ"ט עביד מר הכי ואין לומר דהך מעשה דרבינא קודם הגזרה הוה דהוא סוף האמוראים הוה ואלו הגזרה היתה בימי רבי וכעת צ"ע. ולעיק' דברי התוס' ז"ל שקשה דא"כ למאי אצטריכו לגזור תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו עיין בס' ברכות מים שם ישוב לזה. עוד כתוב בד"ק על האי טעמא דאמור רבנן בכתובו' דאסור להורות במקום רבו אף ברשות משום דלא מסתייעא מלתא דהא מצינו בחולדה הנביאה דמשו' דלא הוה קפיד עלה ירמיה איסתייעא לה מלתא. ואך חילק בין נבואה לדין וגם תמה על ה' חיד"א ז"ל בס' כסא רחמים וה' מ"מ בעל פ"מ דאיך לא חשו להביא ד' התוס' בכתובו'. והנה מלבד דעין לא ראתה בס' מראית העין לה' ז"ל בחי' לכתובו' שחי' כן וכתב דזהו כונת מ"ש בהגהות אשירי וקצת גמגום יש וכמ"ש כת"ר בשינוי קצת. אלא דגם תמיהתו איני מכיר דלמה להם להביא דברי התוס' הללו דהם לא קיימי אלא בעדיפא מינה בעיקר הדין דהמורה הלכה במקו' רבו ח"מ וכ' בהגה"א דיכולין להורות במקום דידוע דלא קפיד רבו והיינו אף בלא רשות ולזה חי' כל אחד לדרכו פנו ואלו הך טעמא דלא מסתייעא מלתא היינו דאף בנטילת רשות לא מסתייעא מלתא להורות במקום רבו ובהא לא קיימי הכא. וראיתי בס' מראה הגדול ח"ב דמ"ה ע"ד שהביא דברי הגה"א הללו וכתב בפשיטו' בכונת וקצת גמגום יש וז"ל. ומ"ש וקצת יש לגמגם היינו על מה שרצה ללמוד מההיא דהתם דהה"ן לרחוק במקום דידוע דלא קפיד רבו ע"ז הוא שכתב וקצת וכו' אבל בקרוב מפשט פשיטא ליה מההיא דהתם דיכול להורות בפ"ר משו' דסתם קרוב אינו מקפיד וזה פשוט. ולע"ד דבריו נפלאו ממני ולא ידעתי מה יענה ה' ז"ל ביום שידובר בו ההיא ברייתא דפ' הדר דקתני בהדייא לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבם דמוכח להדייא דאף בקרוב איתא להאי דינא וצא"ת ע"כ. ואהמ"ר לע"ד לק"מ דמי הכריחנו לפ' כן ולא נפרש דכונתו ז"ל במ"ש וקצת גמגום יש לח' בין נבואה להוראה וכמ"ש ה' חיד"א ז"ל בס' פת"ע דנ"ב ע"ד עי"ש והגם דבס' ראש דוד פ' פנחס הביא משם בנו כמ"ש ה' ז"ל כבר כת' שם בפת"ע בסו' דבריו ועמ"ש בס' ראש דוד פ' פנחס ע"כ וכלו' דבהא שכתבנו בכונת ויש לגמגם חלף הלך מ"ש בנו דס"ל להגה"א דאם לא מקפיד רבו שרי להורות. עוד כתוב בד"ק עמ"ש ה' מלך שלם ז"ל דלמה מתו בני אהרן בשביל שהורו הלכה בודאי משה לא היה מקפיד עליהם וכו' וכמו שלא הקפיד ירמיה על חולדה ע"כ. וע"ז כ' כת"ר נר"ו וז"ל קו' ליתא דשאני חולדה דלא קפיד עלה ירמיה משום דהיה בנבואה וליכא מורה הלכה כמ"ש ומסתייעא מלתא וכמ"ש ה' מוהרח"א ז"ל בס' כסא רחמים ומ"מ בס' פ"מ דבנבואה ליכא מורה הלכה ומשו"ה כיון דלא הקפיד לא נענשה וכו' ע"כ. ושותיה דמר לא ידענא דאחז החבל בב' ראשין דמ"מ אם בא לחלק בין נבואה לדין דבנבואה די בשאינו מקפיד א"כ איך תלי טעמא בדליכא מורה הלכה וכ' דשאני חולדה דלא קפיד כו' וליכא מורה הלכה שהרי אף דנימא דבנבואה איכא מורה הלכה אפי"ה טעמא רבה איכא לח' בין נבואה לדין ולומר דבנבואה די בשאינו נו מקפיד וכמ"ש ה' פת"ע שם. ואם בא לחלק ולו' דבנבואה ליכא מורה הלכה א"כ למה תלי טעמא ג"כ בדלא קפיד דאי אעיקרא ליכא משו' מורה הלכה אף דקפיד לית לן בה. גם