בן ימין ריב

מלאכי דקמ"ז ע"א ועיין בס' נחמד למראה הנ"מ דקל"ד ע"ד שהק' כן להרשב"א ז"ל ועל הכל צ"ע. וחמותי ראיתי להר"ב מראה הגדול ז"ל בס' יד יאודה דס"ו ע"ג שכ' עמ"ש הרב עליון למעלה כמוהרי"ט דאנון ז"ל דמסוג' דפ' אלו מציאות דל"ג נר' בבירור דהיה ר"ה רבו מובהק מר"ח מדבעי מיניה תלמיד וצרי' לו רבו מאי ואיקפד ר"ה ואמ"ל חסדא חסדא לא צריכנא לך ע"כ. והרואה יראה ולבבו יבין דהוי ת"ג ולא ת"ח ע"כ ע"ז השיב לו ה' ז"ל וז"ל. עו' כתוב בד"ק כו' ולפי ק"ד נר' לו' דהתוס' סברי דההיא דפ' א"מ ל"מ כ"כ דהוה ת"ג דאיכא למימר דמאי דאיקפד ר"ה היינו משו' דר"ה חשב בדעתו דכל עיקר שאלתו על עצמו הוא דקאמ' הכי כו' ומשו"ה איקפד ואמר מר דהוא אינו צריך לו כלל אלא אדרבא הוא צריך לו שהיה ת"ח שלו ומאי דאמ"ל ר"ה בלשון את כו' את"ד ואה"מ נעלם ממנו מ"ש הר"ב ראשון לציון דצ"ו ע"ד שהוכיח במישור מהך סוג' דפ' א"מ דר"ח ת"ג דר"ה הוה עי"ש ותנוח דעתך. והנה על הך תי' שכתבו התוס' דהא דרב המנונא לא הורי בחרתא דארגיז בשני דר"ה אע"ג דהוה רחוק ג"פ משו' דלא נטל רשות מרבו. חזה הוית להר"ב תורת חיים ז"ל בחי' לשם שכ' וז"ל כתבו התוס' כו' וק' דהא טעמא דגזרו דתלמיד אל יורה אלא א"כ נוטל רשות מרבו לאו משום כבוד רבו הוא אלא כדי שיבדקנו רבו אם לשונו פתוח אם לאו והתם משמע בהדייא דהא דלא הורה רב המנונא משו' כבודו דר"ה רביה הוא דעביד הכי כו' כדאיתא התם עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דמי הגיד לו דטעמא דלא הורה רב המנונא הוא משום כ"ר ומהיכא משמע הכי ומי מעכב על ידינו שלא נאמר דמ"ש התם בשני דר"ה רביה הוא דלא הורה אינו אלא משו' שלא נטל רשות מר"ה והיינו כדי שיבדקנו אם לשונו פתוח אם לאו והורה בשני דר"ח דת"ח דיליה הוה ובת"ח לא גזרו. עוד חזה הוית לה' הנז' שם וז"ל ואם נטל רשות מרבו כ' הרמז"ל שם דשרי חוץ לג"פ אפי' לקבוע וא"כ צ"ל דר"ה לא נטל רשות מרבו ומיהו ק' דלפי זה הא דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו אפי' באקראי בעלמא קאמר דלקבוע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור אלא א"כ נטל רשות מרבו וא"כ אמאי כתב הרמז"ל שם היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב משמע אפי' בלא נטל רשות מרבו ואמאי נהי דמשום כ"ר ליכא אפ"ל דצריך ליטול רשות כיון דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו לראות אם לשונו פתוח אם לאו ע"כ וגם בזה לא זכיתי להבין דבריו דמהיכא תיתי דלקבוע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור כי היכי דנימא דהא דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו הוי אפי' באקראי בעלמא אי ממה שחי' התוס' דההיא דקתני תלמיד אל יורה אא"כ חוץ לג"פ דמשמע חוץ מג"פ שרי איירי בשנטל רשות דמשמע מדבריהם דהיכא שלא נטל רשות מדינא אסור להורות דהא הברייתא מדינא איירי דהא ממשה גמיר תוך ג"פ דאסור וחוץ לג"פ דמשמע דשרי הוא בשנטל רשות זו אינה הוכחה לע"ד דא"ל דכונת הברייתא לדעת התוס' הכי הוי תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אא"כ רחוק ממנו ג"פ דדוקא עד ג"פ אסור מדינא אבל חוץ מג"פ שרי אפי' בלא נטילת רשות ומשו' מעשה שהיה צריך ליטול רשות ומ"ש רבא שלא בפניו דהיינו חוץ מג"פ אסור איירי בלא נטילת רשות ומשו' הך גזרה וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' ער"א בדעת התוס' עי"ש ואף שהרשב"א ז"ל לא ס"ל כן בדעת התוס' אלא דרבא מדינא קאמר וכדבריו הכריחו ה' ב"ח ז"ל דקפ"ב ע"ב והר"ב ברכות מים דע"ה ע"א וכן ס"ל להר"ן ז"ל בחי' בדעת התוס' מ"מ מנ"ל לה' ז"ל דכן ס"ל להרמז"ל דשפיר מצינן למימר דס"ל דהך דרבא היינו משו' הגזרה וכמ"ש הריב"ש ז"ל שם ג"כ בדעת הרמז"ל ואי מהא דרב המנונא לא הוה הורה משו' שלא נטל רשות מר"ה רבו. גם זו אינה הוכחה כלל לע"ד דבודאי הוה אחר הגזרה שהרי הגזרה היתה בימי רבי ואלו ר"ה לא היה אלא בדור שני מהאמוראים וכמ"ש הגאון רבי' המאירי בפתיחתו לס' בתי אבות עי"ש וא"א לו' דהא ר"ה הוא הראשון שמת בחיי רבי שהרי אמרי' שם בעירובין דר"ח היה תלמידו ואלו ר"ח היה אחר ר"ה הב' אלא ודאי מוכרח דהאי ר"ה דאמרי' שהיה רבו של רב המנונא הוא ר"ה הב' וא"כ שפיר מצינן למימר דהא דלא הוה הורה רב המנונא בשני דר"ה רביה הוה משום שלא נטל רשות והיינו משו' שיבדקנו אם לשונו פתוח אם לאו ומשו' אותה גזרה דוקא וא"כ מוכרח לומר דס"ל להרמז"ל דלא גזרו אלא לקבוע אבל באקראי בעלמא מותר להורות בלא רשות חוץ מג"פ ואי משום מ"ש התם במעשה שהיה כו' אמרו לו תלמיד א' בא לכאן והורה לנו כו' דמשמע דהוה אקראי זה אינו אלא ר"ל דתלמיד א' בא לכאן וקבע עצמו להוראה ובכלל הוראותיו הורה לנו כו'. וכן ראיתי להריב"ש ז"ל שם שכתב כן ועיין ג"כ לה' ראשון לציון דצ"ח סע"א ומשו"ה גזרו באותה שעה תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו והיינו לקבוע וכמעשה שהיה. וא"כ שפיר פסק הרמז"ל דכשהיה חוץ מג"פ ושאל לו אדם דבר הלכה באקראי מותר להשיב והיינו אפי' בלא רשות והכי דייק ג"כ לישנא דגזרה תלמיד אל יורה אלא א"כ נוטל רשות מרבו ולא קאמרי אל יורה הלכה וכמ"ש אח"כ תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו כו' משום דהלכה באקראי משמע וכמ"ש איהו גופיה ה' ז"ל שם וזו היא שק' על ה' ז"ל דכיון דאיהו גופיה הוכיח עמ"ש תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו כו' דמלישנא דאל יורה הלכה משמע אפי' הלכה אחת למה זה לא דייק ג"כ במ"ש תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות ערבו דלקבוע קאמר אלא אדרבא הוכיח להפך באופן שדברי ה' ז"ל בזה תמוהים אצלי וצ"ע. עוד חזי הוית לה' הנז' ז"ל שם שכ' עמ"ש בב"י ביו"ד סי' רמ"ב דתנחום בריה דר"א אקראי בעלמא הוה דמאי אצטריך לפ' הכי דלמא נטל רשות מרבו הוה ולכך הוה שרי להורות חוץ מג"פ ע"כ. וכן בק' אנא חזיתיה להריב"ש ז"ל שם שכ' כמ"ש בב"י והנה בתחי' עלה ע"ד להוכיח כמ"ש בב"י ממה שהשיב להו לאו אדעתאי וא"א דכבר נטל רשות מיניה איך לא הוה אדעתיה שו"ר דזו אינה הוכחה כלל דלא רחוקה היא לומר דהיום נטל רשות ולמחר בעת הדרוש לא ע"ד מרבו ולא נתן לבו עליו ועו' דאפשר לו' דלא נטל רשו' אלא בצור דהוה אתריה דרביה וכשאיקלע לחתר ודרש להו לא היה יודע שרבו היה שם וכשאמרו לו שהיה שם אמר להו לאו אדעתאי וכלו' לא הייתי יודע שהיה כאן לפי שאין כאן מקומו כי מן הבאר את זה תמהני עמ"ש הרב ברכות מים דע"ד ע"ד במאי דשקיל וטרי ע"ד התוס' שבפ' הדר וז"ל. אמנם אי קשייא להו ק' מעובדא דר' תנחום דמוכח שם בש"ס שהורה בלא נטילת רשות מדתי' לאו אדעתיה ע"כ ואהמ"ר לע"ד זו אינה הוכחה כלל וכדכתיבנא. וא"כ נפל היסוד במה שרצה לתרץ בזה קו' הרשב"א ז"ל סי' קי"א ע"ד התוס' וגם מה שרצה להשוות דברי התוס' שבכאן עם מ"ש התם בסנהד' ד"ה ד"ה אא"כ עי"ש. וכן ראיתי להרמ"א ז"ל שם בסנהד' שכ' וז"ל ואבע"א תנחום רשותא הוה נקיט מרביה ואפי"ה במקום רבו לא ע"כ. ונראה לע"ד להוכיח דמ"ש ה' ז"ל דכבר נטל רשות מרבו דהנה רש"י ז"ל בשבת דצ"ה כ' משם רבותיו דפי' לאו אדעתאי דהתם הוי לא ס"ל וא"כ יכולים אנו לומר ג"כ בתשו' תנחום שהשיב לאו אדעתאי דר"ל ג"כ לא ס"ל וזה אינו אלא במונח שכבר נטל רשות וכמ"ש ה' ז"ל והיינו שרצה לתרץ דכיון שכבר נטלתי רשות מותר להורות אפי' בפ"ר וכמו שכן ס"ל להר"ן בחי' והרשב"א והראב"ד והריב"ש ז"ל דבנטילת רשות סגי לדון בפניו וכמ"ש הר"ב ש"ך ז"ל שם סי' רמ"ב ס"ק ד' כנ"ל. עוד ראיתי כתוב למר עמ"ש הר"מ פ"ה מה' ת"ת ה"ב איזהו חולק על רבו כו' שדבריו קשים מדיוקא אדיוקא ושכל רבני האחרונים נצבו כמו נד בד' הר"מ הללו ומכללם ה' בן ידיד ז"ל כו' אנא דאמרי עירוב פרשיות קא חזינא הכא וה' בן ידיד ז"ל לא נגע ולא פגע בזאת הקו' וקו' ה' ז"ל אינו אלא עמ"ש מרן ז"ל להשגת הרמ"ך דמ"ש רבי' שאסור לקבוע לו מדרש ה"ד בשקובע עצמו להורות ע"ז הוא שהק' ה' ז"ל דא"כ מה זה שחזר רבי' ואמר ואסור לאדם להורות בפ"ר וכו'