בן ימין ריא

לענין סוכה ותפלין ומה שייך הכא היסח הדעת מתפלין ע"י טלית קטן דכתב דאם נשאר עליו טלית קטן לא היה מברך ואיך אפ"ל שרבינו יפרש כזה בפ' לולב וערבה מה שלא הוזכר בש"ס כלל ענין טלית וצ"י. החותם הנ"ל ס' מ וזאת תשובתי אליו הן כל יקר ראתה עיני דברים ככתבן ה"מ מחיים בהויות דאביי ורבא במאי דעלה ונסתפק בהא דקי"ל דאסור לתלמיד להורות בפני רבו דאם רבו נתן לו רשות יורה יורה ידין ידין והתלמיד קבע עצמו להוראה זה ש"ר בעיר אחרת ושוב אח"כ חזר בו רבו מהרשות שנתן לו מי אמרי' כיון דמתחי' הרשה אותו וכבר קבע את עצמו א"כ אפי' חזר בו אין בכך כלום א"ד כיון דעתה עכ"פ הדר ביה וקא קפיד ודאי דאין רשאי להורות ככתוב באר'שו אר"ש רחבה ושאל ממני ליהנות מארצי ארץ ערבה ומפתי פת חרבה למרס בדם אהבה. ואשיבהו בתשו' כי שאלה זאת כדי נסבה וזו היא סיבה כי לא בינת אדם לי ואנה אני בא אך למען הקים את דברו מרוב אהבה על כן אמרתי להניף את ידי לכתוב אליו בחיבה אולי שדי הנגובה תעשה דשנה ורטובה וה' יפתח בלבי פתח וארובה להאיר בתורה ככל חפצי בה. ראש על אר"ש אתא ואייתיה בידיה מאי דאמרי' התם בסנהדרין ד"ה ע"ב תנחום בריה דר"א איקלע לחתר דרש להו כו' אמרו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה אלא אם כן רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל ופירש רש"י ז"ל כנגד מחנה ישראל דכל מאן דבעי מלתא אזיל לגבי דמשה דכתי' והיה כל מבקש ה' כו' אע"ג דהמחנה ג"פ רבותא דמשה שאני ע"כ וכת"ר כ' ע"ד רש"י ז"ל הללו שהם משוללי ההבנה ומתוך כך השיאו לד"א ואנכי הרואה דברי רש"י ז"ל פשוטים ואין בהם נפתל ועקש והוא דרש"י ז"ל נרגש דבשביל שמצינו במחנה ישראל שהיה ג"פ איך בזה נלמד לתלמיד שאל יורה אלא א"כ רחוק מרבו ג"פ ולזה קאמר דשם מצינו דכל מאן דבעי מלתא אזיל לגבי דמשה דכתי' והיה כל מבקש ה' כו' ומדהוצרכו ללכת אל משה ולא הורו הם לעצמם משמע שהיה אסור להם להורות ואע"ג דהמחנה היה ג"פ ואותם שהיו בקצה המחנה היו מותרים להורות וא"כ אדרבא משם נלמוד דאף ברחוק מרבו ג"פ אסור להורות רבותא דמשה שאני וכלו' דמשו' דמתחי' כשהיה עמהם במחנה היה אסור להם להורות בפניו משו"ה אע"ג דנתרחק נשארו במנהגן הראשון לרבותא דמשה וא"כ שפיר גמרינן מהתם דתוך ג"פ אסור להורות וכמ"ש הפרישה רסי' רמ"ב. ובעיקר פי' שפי' כת"ר בד' רש"י ז"ל לדידי לא ניתן ליאמר כלל חדא דהרשות שנתן להם מש"ר להורות ע"י עצת יתרו לא היה אלא בשנה שניה למ"ת וכמ"ש רש"י ז"ל שם בפ' יתרו ד"ה ויהי ממחרת וז"ל ואין פ' זו כתובה כסדר שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שניה כו' וא"כ יכולים אנו למימר שפיר דמ"ש בפ' כי תשא והיה כל מבקש ה' כו' זה לא היה אלא דוקא ממוצאי יוה"כ עד שנה שניה שבא יתרו אבל משבא יתרו ואמר למשה ואתה תחזה כו' מהיום ההוא ומעלה לא היו הולכים אצל משה אלא לדבר הקשה וכמאמר הכתוב ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם ועו' דאיך הפה יכולה לדבר ולו' דאף דנתן להם רשות משה רבם אפי"ה מנעו עצמם מלהורות מפני כבודו של משה דהרי זיל קרי בי רב הוא ושפטו את העם בכל עת כו' וכל הדבר הקטון ישפוטו הם הרי בפי' דלא מנעו עצמם ועו' דאעיק' איך אפשר לו' כן בכונת רש"י ז"ל דנרגש דאע"ג דבמחנה היה ג"פ וקי"ל דאם נתן לו רבו רשות מותר להורות רבותא דמשה שאני דאף דנתן להם רשות מש"ר מנעו עצמם כו' שהרי בימים ההם לא היה צריך ליטול רשות מרבם אלא כל שהיה רחוק ג"פ היה מותר להם להורות אף בלא נטילת רשות וזה שצריך נטילת רשות אף ברחוק ממנו ג"פ אינו אלא מרבי ואילך משום מעשה שהיה כו' באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו אלא ודאי דכונת רש"י כדכתיבנא בנא וזה ברור כביעתא בכותחא. שוב ראיתי להרב זרע אברהם ז"ל בחי' לסנהדרין שפי' כן אלא דברבותא לא פי' כן עי"ש. והנה שם בסנהד' הק' התוס' בד"ה אלא א"כ דממ"ש התם בפ' הדר דרב המנונא לא הורי בחרתא דארגיז בשני דר"ה לפי שתלמידו היה משמע דאף חוץ מג"פ אסור והכא משמע דחוץ לג"פ יכול להורות וליכא למימר דהכא איירי בת"ח ולכך שרי חוץ לג"פ כמו ר"ח דהתם דהא כיון דממשה גמרי' משמע דבת"ג איירי כו' ותי' דהתם מיירי בלא נטל רשות ע"כ ואלו התם בפ' הדר כתבו להפך וחילקו בין הכא להתם דהכא איירי בת"ח ולכך שרי חוץ לג"פ. ועיין בס' בארות מים בחי' להר"מ פ"ה מה' ת"ת עיש"ב וראיתי להר"ב ראשון לציון דצ"ו ע"ד שהרבה להק' ע"ד התוס' שבפ' הדר דמוקמו הכל בת"ח כיד ה' הטובה עליו ובדצ"ז ע"ד כ' וז"ל ועו"ק לדידהו דמוקמו הברייתא דקתני אא"כ חוץ מג"פ בת"ח הרי הראיה דמייתי ג"פ היה ממשה ומשה רב מובהק היה ע"כ נלע"ד כו' ע"כ. ואהמ"ר כנר' שנעלם ממנו דבריהם ז"ל שבסנהד' והי"ל להק' ממ"ש שם הם עצמם. ועו' יגדל התימה דהוא ז"ל שם סמוך ונר' הביאה להך סוג' דסנהד' פעם ושתים ואיך לא ראה עינא דשפיר חזי דשם כתבו התוס' ז"ל כן בפי' ועו' יש להרגיש עליו דלפי כל הני קו' שהק' ע"ד ז"ל איך לא הק' ג"כ עמ"ש הרב ב"ח יו"ד סי' רמ"ב שהביא דברי התוס' דפ' הדר וכתב ודלא כמ"ש התוס' פ"ק דסנהד' דדחו האי שינויא דליכא למימר דעובדא דתנחום איירי בת"ח דהא כיון דממשה גמרי' משמע דבת"ג איירי דליתא ע"כ דמה יענה לכל הני שכתב הוא ז"ל. עוד חזה הוית לה' הנז' ז"ל שם ע"ב שכ' וז"ל ומ"ש מהרי"ק והוכיח מר"ל דה"ג הוה לר"י ואחר שהיה שוה לר"י מצינו שהיה חולק על ר"י ומורה הפך דעת ר"י הכי איתא בכתובו' כו' ואם תעמוד בשלך לו' דלדעת התוס' נמי נוכל להוכיח דמודים התוס' דר"ל ת"ג הוה לר"י כו' עכ"ז אחר שיונח כן אין להוכיח דההיא דהורה ר"ל ה"ט דלא הוה אפשר בלא"ה והוא דק' אמאי בתר דאתו לקמיה דר"י הדר אתו לקמיה דר"ל אלא הטעם הוא משום דר"י קרוב להם הוה ומעיק' אתו לקמיה כו' והיכא אמרי' דאסור להורות דוקא בדין שיכול הרב לדונו ולהורות אז אין מציאות לתלמיד שיורה מבלעדי רבו אבל כה"ג שרי ולזה הורה ר"ל הגם דת"ג הוה ע"כ ולא זכיתי להבין דבריו דמריהטא דלישניה משמע שחי' זה חילקו הוא ז"ל מעצמו והרואה יראה למוהריק"ו ז"ל שם דקפ"ח ע"ב דכשהוכיח מהא דר"ל ור"י כ' וז"ל והרי לך שר"ל היה חולק על ר"י רבו ואע"ג דהתם בקריביה הוה בהנהו תרי עובדי מ"מ פש פשיטא שאם לא היה יכול לחלוק עליו שלא היה סותר את דבריו וכ"מ התם בהדייא וכו' עכ"ל הרי לך בהדייא דמוהריק"ו ז"ל ג"כ חי' כן ולא הונח לו משו' דמ"מ משו' דקריביה הוה לא היה יכול לחלוק עליו ולסתור את דבריו ואף אם נאמר דה' ז"ל לא ס"ל כן אלא כיון דהוי הבע"ד קרובים והותר לו לתלמיד להורות יכול ג"כ לחלוק עליו מ"מ הי"ל להביאו משמו ז"ל ולחלוק עליו. עוד חזי הוית לה' הנז' שם ע"ב שכ' וז"ל. ע"כ נראה דדבריהם ז"ל הכא רחוקים דמלבד דפשי' דאין כח בידינו להמציא מציאות כזה לומר דר"ח ת"ח דר"ה הוה כל שלא נאמר בהדייא בש"ס דמסתמא סתם תלמיד ת"ג ופשוט כו' ע"כ ודבריו ז"ל תמוהים לע"ד דמלבד דנעלם ממנו שכן הק' ע"ד הרשב"א ז"ל סי' קי"ג. עו' בה דאעיק' דבריו ז"ל תמוהים דהא אשכחן בפ' עגלה ערופה דמ"ו ע"ב על ההיא ברייתא דמייתי התם לענין לויה דקתני תלמיד לרב אין לו שיעור ואפי"ה מפרש בגמ' דהיינו תלמיד שאינו גמור ועיין להפ"ח א"ח סי' תע"ב ובס' קול בן לוי ד"ט ע"ג והר"ב יד