בן ימין רי

ג"כ דאם לאו דקים ליה בגויה לא יהיב ליה רשותא וא"כ כאן בנ"ד ג"כ אם לא הוה קים ליה ביה דלא יבואו לטעות השומעים לא היה מרשה אותו ומדהרשה ודאי דראה דלשונו פתוח. עוד נ"ל להביא ראיה לנ"ד דאינו יכול לחזור בו רבו מהרשות שהרשה אותו כיון דמעיקרא הרשה אותו ודאי דידע ביה דהגיע להוראה וכמ"ש ועתה שרוצה לחזור בו יראה לע"ד שגורם שעובר על ועצומים כל הרוגיה זה ת"ח כו' וגם על לפני עור לא תתן מכשול אם תלמידו מקים את דברו של רבו שאל יורה והוא במה שראיתי שעל כיוצא בזה נשאל הרדב"ז ז"ל בח"ה סי' שלשת אלפים ק"ן שנשאל על תלמיד שבקטנותו למד עם רב אחד ויצא ממנו ולמד עם רב אחר ולמד רוב חכמתו ממנו והוא רבו מובהק והרב המובהק נתן לו רשות יורה יורה והרב הראשון רוצה למונעו אם מחויב לקיים גזרתו או לא והשיב תשו' תניא כו' וכיון שהגיע להיות ראוי לדון ונטל רשות מרבו המובהק א"כ זה הגוזר עליו עובר משו' אל תמנע טוב מבעליו ומשום ולפני עור לא תתן מכשול וגורם להיות כו' ופשיטא שאינו חייב לקיים גזרתו ואם קיימה עובר על ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה ע"כ יעש"ב. הרי לך בהדייא שאם הגיע להוראה ומונעים אותו מלהורות המונע עובר על ולפני עור כו' והמקיימו עובר על ועצומים כל הרוגיה א"כ כאן בנ"ד שכבר ראוי והגון להורות שאל"כ לא היה נותן לו רשות רבו מעיקרא אם אינו מורה עובר על ועצומים כל הרוגיה אלא דזה לא היה עובר על ועצומים כו' משו' שלא נתן לו רשות עדיין אך עתה דהרשה אותו ואינו מורה עובר על ועצומים כו' ובודאי שלא יכול רבו לחזור מרשותו מפני כבודו דהא מחיל ליה מעיקרא וכיון דמחיל והרשה אותו עתה אם מונעו עובר על ולפני עור כו' וזה פשוט. עוד נ"ל להביא ראיה לנ"ד דכיון דנתן לו רשות מעיקרא יכול להורות לעולם ממה שאמרו בסוגיין בסנהדרין ד"ה פשיטא לפלגא הא קאמר דמהני על תנאי מאי ת"ש דאמ"ל ר' יוחנן לרב שמן הרי אתה ברשותינו עד שתבא אצלינו ופירש"י ז"ל וז"ל על תנאי כגון עד שנה או שנתים ולא יותר מאי מהני בתוך הזמן או לא ברשותינו רשות נתונה לך לדון ע"כ. והנה מדאצטריך ליה ר' יוחנן לומר לו לרב שמן דהרשות נתונה לו להורות עד זמן פלוני דוקא ולא בסתם מינה מונח דאם היה נותן לו רשות יורה יורה ידין ידין בסתם היה משמע דלעולם יכול להורות ולא היה יכול ר' יוחנן לחזור בו מרשותו שהרשה אותו מעיקרא דאם איתא דבכל זמן שירצה רבו לחזור בו מרשותו יוכל לחזור בו למה לא הרשה אותו בסתם אלא ודאי דלאו כל כמיניה לחזור בו כיון דהרשה אותו מעיקרא דכבר זכה התלמיד להורות ומעלין בקדש ואינן מורידין ודוקא על תנאי אף דזכה מורידין אותו מגדולתו וליכא משום מעלין בקדש ואינן מורידין דכיון דהוא על תנאי וכמו שכן ראיתי למ"מ ה"ה רבי"ן חסידא ז"ל בסוגיין זה דכתב דכיון דהוי על תנאי ליכא משום מעלין בקדש ואינן מורידין יעש"ב וא"כ בנ"ד כל שהרשה אותו מעיקרא בסתם ודאי דלא יוכל לחזור בו וכיון דלא הוי על תנאי איכא משום מעלין בקדש ואינן מורידין ואין יכולת ביד רבו להורידו מגדולתו כיון שכבר זכה להורות לרבים וחכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין דאם הוא רבו שיורידוהו מגדולתו. וא"כ זכינו לדין דלא יוכל רבו להורידו מגדולתו מכמה טעמים שכתבנו ויורה ואין לו עליו שום איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואדרבא מן השמים יסייעו אותו ויורה כבתחילה. את זה כתבתי להלכה ולא למעשה כי אם בדרך שקלא וטריא כי מה אני קטן הכמות למיהוי כספריא. מכיר אני את מקומי פחות שבערכין ולקצת יומיא. אך אמרתי אני אל לבי תורה היא וללמוד אני צריך ל"ה מיבעייא. ואם שגיתי אתי תלין נאלמתי דומיה ואלהים משמים ינחני במעגלי צדק חכמה ותושיה זכותיה דמרן אבא ז"ל יגן עלי לא תיזוז מינן אבא בם אודה יה. יפתח לנו שערי אורה זו תורה שערי ישוב בלאו הכי לא סגייא. כ"ד איש צעיר גברא דלא חשיב ודלא ספין והוא. הצעיר חיים יצחק קרישפין ס"ט וכדי שלא להניח הניר חלק אמרתי והנה טוב להביא כאן מה שכתוב אצלי מגירסא דינקותא בטור א"ח סי' ח' ואם פשט טליתו ולא היה דעתו כו' מיהו י"ל דשאני התם שזזו ממקומן כו' אבל אם הזיזן כו' להחזירן מיד התם נמי לא היה צריך לברך וזה דעתי נוטה ע"כ. נ"ב מרן בב"י ז"ל שם הק' לרבי' הטור וז"ל. אבל איני יודע מה עלה על דעתו להסתפק בכך דהא בהדייא אמרינן בפ' לולב וערבה דרבא הוה מקדים ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפלין ומברך וכי אצטריך זימנא אחריתי עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפלין ומברך ומשמע ודאי שהיה מניח תפלין כל היום וכשמסיר אותם כדי ליכנס לבה"כ ודאי היה על דעתו לחזור ולהניחם מיד כשיצא ואפי"ה היה מברך וה"ה לציצית עכ"ל. וראיתי לה' שלחן גבוה ז"ל בסי' זה שהביא דברי רבי' הטור ז"ל וד' הב"י ז"ל והקשה עליו וז"ל ולא זכיתי להבין דברות קדשו במ"ש וה"ה לציצית דזהו ספקו של הטור אי ילפינן ציצית מתפלין או לא דבשלמא אם היה הך עובדא דרבא בציצית הוה השגה טובא. אבל כיון דהך עובדא הוא בתפלין לא נעלם מעיני הטור דלא אלימא הך עובדא דרבא ממה שהביא מפ"ק דקידושין דילפינן כל התורה כולה מתפלין ואפי"ה נסתפק אי אמרינן ה"ה לציצית או לא א"כ מה השגה היא זו עכ"ל. ואחרי המ"ר לא זכיתי להבין דבריו דכתב דספיקו של רבינו הטור הוא ילפינן ציצית מתפלין דהרי ספק הטור אינו אלא בתפלין דכתב אבל אם הזיזן ממקומם אדעתא להחזירן מיד התם נמי לא היה צריך לברך כו'. נמצא דספקו הוא בתפלין אי יש חילוק כשהזיזן ממקומן וידע או כשלא ידע כו' ובודאי דציצית מדמינן לתפלין כמ"ש דילפינן כל התורה כולה מתפלין וכל עיקר ספקו הוא אי בתפלין יש חי' לידע ללא ידע וכשפושטים אנחנו ספק התפלין ממילא נתפשט דין ציצית כיון דילפינן כל התורה כולה מתפלין וזה מדוקדק במ"ש מרן ב"י ז"ל וה"ה לציצית דהיינו כיון דמצינו פשיטות בתפלין ה"ה לציצית. ובהיותי בזה ראתה עיני לעט"ר כה"ד לי שאר בשרינו ה"ה בעל ס' כסא אליהו ז"ל בסי' זה סק"ז שכתב וז"ל ובהורמנותיה דמרן נלע"ד להליץ דס"ל לרבינו הטור ז"ל דמאי דקי"ל דבתפלין מברך עליהם כל זמן שמניחם היינו כשהסיר דעתו מהם. אבל אם חולצן על דעת להניחם אין צריך לחזור ולברך והוציא דין זה כו'. מעתה אף אני אומר דרבינו הטור ס"ל כסברת שהביא הרב המגיד ז"ל והיא מלתא דתליא בסברא ומשו"ה לא פשט ספקו מההיא דתפלין דאיהו ז"ל לא ס"ל דגם בתפלין אם חלץ לחזור וללובשם דצריך לחזור ולברך דהתם מיירי שהיה לובש אותם אחר יציאתו מבה"כ ומאז ומקדם לא היה לבוש בהם ודוק היטב עכ"ל ואחרי המ"ר ונשיקת עפרות זהב לו ת"ם אני לא אדע שכ'ול דהיכן מצא דבר זה דבתפלין מיירי שהיה לובש אותם אחר יציאתו מבה"כ ומאז ומקדם לא היה לבוש בהם תמהני עליו הפלא ופלא דאיך אפשר לומר כן מאחר דשם בפ' לולב וערבה מבורר בהדייא דהיה לבוש אותם מקודם וכמו שפירש"י ז"ל שם ד"ה כל זמן שמניחן. ואפי' חולצן ומניחן מאה פעמים כו' ואיך נוכל לו' דלא היה לבוש אותם מקודם ומה שיש לומר הוא דט"ס נפל בדבריו וצ"ל ומאז ומקדם לא היה בדעתו ללבוש אותם וזה דוחק. עוד ק"ל במ"ש שם עוד וז"ל. עוד נלע"ד לישב דעת הטור ז"ל דהנה הוא ז"ל כ' תחי' כו' אמנם ההיא דפ' לולב וערבה ס"ל לרבינו הטור דמיירי כשלא נשאר עליו טלית קטן ומשו"ה אף שהיה דעתו לחזור וללובשו מיד היה מברך וטעמא ודאי דכיון שלא נשאר עליו אפי' טלית קטן אז ודאי מיקרי היסח הדעת עכ"ל. ואחרי המ"ר מה מאד תמהני עליו דאיך יצאו מפה קדוש דברים כאלו דהרי שם בפ' לולב וערבה לא נזכר שם דין טלית כלל אלא שם הוא