בן ימין רז

ודלא כמ"ש מר דהקדיש מפסיקו ומפרידו להשבח של ב"ש מהתפלה ותלאו בשם הגדולים הב"ח והפרדס דק' כיון שהקדיש הוא שבח למה יבא להפרידו להזמרה מהתפלה כלפי לייא כיון דאנן צריכין לסמוך הזמרא לתפלה לולי דקדיש הוא שבח לא היינו אומרין אותו הוא הדבר אשר דברתי מתחילה כי ברכת יוצר הוא שבח וע"כ ניתן ליאמר אחר גמר פסוקי דזמרה דהם אמרו מאחר שהם שבח יכולים אנחנו לסמוך אחר שבח דזמרה והאריכות בזה יגיעת בשר כי אם בקיצור אני אומר כי זה לא יאמר כי אם ברכת ישתבח הוא דמסיים לשבח דזמרה דהיא העיקר והקדיש לא היה צריך כי אם מפני ההפסקה משבח דזמרא שהיו עושין ובא לתקן ומצאו סמך לאומרו אף בלתי הפסק משו' דיבא טוב אל התפלה ודי בזה ויוצר שבח הוי דאי לאו הכי לא היו מסדרין קודם י"ח משום הפסק בפסוקי דזמרא לתפלה אם לא דכל ברכה שבח הוא אלא דחכמים לא כינו לו שם שבח כי תקדים אל התפלה כי אם לפסוקי דזמרא והיוצר הוא משום ברכות לק"ש ויקרא סדר תפלה. ואנכי לא ידעתי מי גילה למר רז זה דברכו הוא שבח ואני לא מצאתי בפוסקים דכיכו לברכו בשם שבח כי אם מר כי כינה לו שם חדש והעמיס אותו בדעת הגאונים כל לגבי דידי הזמנה לברך כמו ברכת זימון ואמת דכד דייקינן שפיר גם ברכו וענייתו שבח הוי אבל לא שייך לומר טעם דצריך שבח קודם תפלה דלא נתקן לשבח קודם תפלה כי אם להזמנה. ומאי דהכריע מר להשיג לי על מה שביארתי דברי המנהיג. וכה אמר הרי המנהיג כבר אמר בד"ח אינו צריך להשמיענו במשמעות ובדוחק עכ"ד לא מידי דהמנהיג בא בסדר התפלה והגיע לישתבח בד"ח ואמר דליחיד אסור ולרבים הותר וכיון שבא להקדיש בא להגיד כי אף לרבים דהורה התירא לעיל בין ישתבח ליוצר אחר קדיש אין להפסיק ולהוציא מאותן המקומות דחשבי ליה ליחיד כרבים ומפסיקין בזה כלו' בין ישתבח ליוצר כי ליחיד אין חי' בין קדיש ולאחר ק' ודוק. ואשא עיני ואראה על מה שכתבתי על קו' ה' יד אהרן להמע"י וכך אמר מר דאיך לא עיין היטב בסוף ף דברי המט"י שכ' אבל כו' והאריך למע'"נ תו ככתוב עי"ש. את חט"אי אני מזכיר אמת דבאותו פרק לא עיינתי היטב ועתה ראיתי דהדיוק עצים. אמנם גברא רבה אמר מלתא צריכין אנחנו למשכוני נפשין ולפרש דבריו והיה בהניח הנ'חה סיב'רת כי א"א דנעלם מיניה ד' הב"י ותו במה שאני רואה דאין קושייתו משום מ"ש לבסוף ליחיד וכמו שהקשיתי אני כי אם קושייתו יכול להיות בנקל. כי הוא דמתחילה נראה דוקא אחר ברכו אין להפסיק אבל קודם יכול להפסיק ומטעמא דקא יהיב לבסוף משמע דאף קודם ק' אין להפסיק דהא הוי הפסק בין שבח דב"ש לתפלה. כי זה ממש כר' קו' הק' מעדני יו"ט א"כ היה לו לתרץ כמו שתי' המעדני יו"ט דקודם ק' שאני דבא הק' ומתקנו אבל לאחר ק' לא ומה אצטריך לחלק בין יחיד לצבור אימא אידי ואידי גם לצבור אלא דסו"ד מיירי אחר ק' וברכו. וע"כ צ"ל דהמט"י לא נח"ל בהכי דכשיתרץ קודם ק' שאני ורישא וסיפא נותן טעם לצבור משום דהוי אחר קו"ב. א"כ אמאי ברישא לא יהיב האי טעמא דבין שבח לתפלה והיא היא קושייתו דכפי טעמו למטה אף קודם ק' שייך האי טעמא ואם למטה איירי קודם קדיש כבר נשמע למעלה דלצבור לא איכפת לן משום הפסק בין שבח לתפלה כי אם דוקא משו' הפסק בתפלה ולכן חי' בין יחיד לצבור וזה שכ' ומ' מדבריו דמהיכן משמע ומאי משמע אלא הוא הדבר אשר דברתי דמדפי' תחי' משום הפסק תפלה ולבסוף יהיב טעמא אחרינא דהיינו משום הפסקת משבח לתפלה צ"ל דלצבור לא איכפת לן כ"כ משום לסמוך שבח לתפלה דהא מיהא בקדיש מתקן. אבל משום הפסקת בתפלה חיישינן משא"כ ליחיד חיישינן ג"כ להפסק' משבח דב"ש לתפלה וע"כ אין להפסיק כלל מב"ש עד גמר י"ח ולאפוקי דלצבור אינה הפסקה משבח לתפלה דהיינו קודם קדיש ולתוך פסוקי דזמרא לא איירי בה דפשיטא דאין להפסיק בהם גם לצבור דהרי הוי חמור כמו הפסקה בתפלה כנ"ל להמליץ בעד המט"י. ומה שהפליא מר על המט"י שלא ראה להל ח שקדמו זה התימה הי"ל להי"א להפליא עליו מאחר שצוין להליח וסמיך ליה הביא להמט"י אלא דסתמו כפירושו ועוד דק' זו פשוטה לעין כל חוזה ולא אצטריך אלא טעם ותירוץ והוא תי' באופן אחר. ואנא חזיתיה למר מאהבה דעפ"י יסודו דאין להפסיק משבח לתפלה שאמר המנהיג הוא על ברכו החזיק בתמיהותיו ופלאותיו מראש וע"ס דגם בסו"ד כתוב למ"ר על החיד"א ז"ל שמאחר בא מצדו לפי דעתו איך לא הק' להל"ח: והמט"י. אנא דאמרי משם ראיה דלא ס"ל כמר והראיה יש בשנותו את טעמו מרישא לסיפא וכבר אמרתי דזהו יסוד חדש אצלי לכנות לו לברכו שבח לתפלה דלדידי ברכו סדר תפלה ומכאן מודעה כי לא יכולתי לו' תצדק בדברך ואם עד אלה לא הונח לו דברי יכח הדבר לכ"ל הקורא בהני תו'רי דמנגחי אהדדי ואשר יבחר בו יקריב אליו. ואולם הא קי"ל את והב בסיפה אהבה בסופה הלא מראש כי כך היא דרכה של תורה ואני ש' והוא. הצעיר אליעזר יאודה ישראל ס"ט ויען ראובן הרואה יראה שיש להשיב על רוב דברי אלופינו כו מע' רב יאודה נר"ו. שהעמיס בדברי תשו' הגאונים והבית חדש וה' פתח הדביר זלה"ה מה שלא כיוונו אך עתותי ספורות: להיותי עסוק בקד'שם מכין ומסדר האי ספ'רא דמאריה טב ולהגישו אל מזבח הדפוס יפשא"ק ואין הפנאי מסכים עמדי. והיה בהניח הדבר אליך הקורא יקר בין תבין את אשר לפניך ותוכיח בין שנינו ואשרי תבחר ותקרב. סי' לט שייך ליו"ד נסתפקתי בהאי דקי"ל אסור להורות לתלמיד בפני רבו אם חכם אחד נתן רשות לתלמידו יורה יורה ידין ידין והתלמיד קבע עצמו להוראה זה שנים רבות בעיר אחרת שלא במקום רבו והורה לרבים זה כמה פעמים. ם. ושוב אחרי כן חזר בו רבו מהרשות שנתן לו להורות מי אמרי' דמתחי' הרשה אותו לדון ולהורות וכבר קבע את עצמו: א"כ אפי' יחזור בו רבו אין בכך כלום ויכול לדון או דילמא דאפי' דנתן לו רשות מעיקרא כיון דעתה הדר ביה וקא קפיד ודאי דאין רשאי להורות. וגם מטעם דלא מסתייעא מלתא אף אנו נאמר דגם עתה לא מסתייעא אף דהרשה אותו מעיקרא. ואומר דעיקרא דהאי מלתא איתא התם בעירובין דס"ג ובסנהדרין ד"ה ע"ב תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות מרבו תנחום בריה דר' איקלע לחתר דרש להו כו' אמרו לו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה אלא א"כ היה רחוק ממנו שלש פרסאות אמ"ל לאו אדעתאי ע"כ. ופירש"י אלא א"כ נוטל רשות מרבו וכי יהיב ליה רשותא מידק דייק ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעים את דבריו עו' פירש"י שם וז"ל כנגד מחנה ישראל דכל מאן דבעי מלתא אזיל לגביה דמשה דכתיב והיה כל מבקש ה' כו' אע"ג שהמחנה שלשה פרסאות רבותא דמשה שאני ע"כ. ואחד הרואה דברי רש"י ז"ל הללו בעיניו יראה דהם משוללי ההבנה. ולעד"ן לפרש ד' רש"י ז"ל. והוא דמצינו דמרע"ה כבר נתן להם רשות להורות כמו שמצינו בעצת יתרו שאמר למשה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל כו'. ומרע"ה מצינו שם ששמע בקול חתנו כמ"ש וישמע משה לקול חתנו ויבחר כו'. א"כ נמצא דנתן להם רשות להורות ואפי"ה קאמר הכתוב והיה כל מבקש ה' יצא אל משה דהיינו דכל מאן דבעי ולתא אזיל למשה ולזה נרגש רש"י ז"ל ואע"ג דהמחנה שלשה פרסאות וקי"ל דאם נתן לו רשות רבו מותר להורות א"כ למה היו מבקשים את משה לזה תירץ רבותא דמשה שאני דאפי' דהיה מותר להם להורות אותם שהיו