בן ימין רו

קודם תפלת הבאים וש"ץ לא יאמר מאחר שכבר התפלל זה כתבתי לישב ד' ה' פתה"ד שיהא בהם הבנה ומר נראה כי כד נאים ושכיב קורא קונטריסי יקרא אותו בישוב וימצא הכל מתוקן ומקובל. ועתה אסברא לך בדרך קצרה ויותר בנקל והשיכותי מעליו את תלונתו עלי. כי כה אמר דלעיקר תמיהתי לא תיקן כלום כי עיקר תמיהתי אינו אלא עמ"ש הר' ז"ל וז"ל כמ"ש בסי' ר"ד דש"מ דאין הש"ץ מברך עמהם כו' דאיך משמע כן מאותה תשו' עכ"ד חביבי. והנני אפרש דרצונו לומר דהר' מ"ש ש"מ לא מההיא דסי' ר"ד דהוא ז"ל מפרש הראיה בההיא דא' ב' וקא' דאין הש"ץ מברך עמהם מאחר שכבר התפלל ומ"ש באמצע דבריו כמ"ש בסי' ר"ד הנז' הוא לענין דש"ץ חוזר ואומר להם ברכו אף שכבר אמר. אמנם מההיא דסי' א' ב' הוכיח והשמיע מינה דאף דאמר הש"ץ ברכו יחזור ויאמר קודם תפלת הבאים או יהיה קודם תפלת י"ח של צבור היינו קודם גאל ישראל כמ"ש לעיל דיאמר הש"ץ ברכו מפני הבאים אף שש"ץ כבר אמר ברכו ויוצר. ואמת דאני פרשתי לפי דעתו דכונתו כך. אבל יציבא מלתא לפי דעתינו אחרי המחי"ר שהפי' הנכון והפשוט ההיא דסי' ר"ד לאחר שאמר ברכו הוא קודם יוצר אור יחזור ויאמר להם ובסי' א' ב' קודם תפלה היינו ג"כ קודם יוצר אור ומאי דלא ניחא ליה לרב חביבא כזאת מטעמא דא"כ הי"לל דחזינא כל יומא בשלוחא דצבורא דחוזר ואומר ברכו קודם תפלה כו' אינו אלא מדקדוקי עניות. ותו אף לפי פירושו דקאי בערבית הוא דחוזר דהא קודם ערבית אומר פעם ראשון וזה שנית חוזר למי שלא שמע בתחילת ערבית. [וידעתי דאכתי יכול הבע"ד לחלוק לא ראי זה כראי זה אבל אין עמדי]. ואולם תמהני למה אצטריך לו' הר' כמהרח"פ ז"ל דאין הש"ץ מברך עמהם אף דנימא דהש"ץ מברך עמהם משום שעדיין לא בירך ופרס ע"ש די לאתויי ראיה במ"ש דיחזור ויאמר ברכו פעם שנית אף דלש"ץ אין צריך דכבר אמרו ואין איסורא לא משום הפסק ולא משום ברכת ה' לבטלה והיינו טעמא משו' שכבר מתקיים ע"י אחרים מכאן ראיה ליסוד שלו לענין ברכת ס"ת דאם מתקיים ע"י אחרים כלו' להוציא אחרים לא הוי ברכו התחלה ולעולם בברכו בתפלה הוי התחלה כלו' מתחיל בראש ואם כבר אמר יוצר אין לו' ברכו. ושמעית בתראי קל זיע דבא להפליא על מה שאמרתי דקודם תפלה דקא' היינו קודם יוצר אור וכי דברי סתראי נינהו אתם ראו בקונטריסו באורך. זאת אשיב לא אכחד שתפלה עיקרי הוא ח"י ברכות אמנם כיון שרבותינו סידרו יוצר אור קודם. נמצא אצלנו התחלת התפלה מיוצר אור וסתם קודם תפלה המוזכר בפסוקי' נראה יותר פשוט קודם התחלת התפלה ולא שאין לפרש כלל קודם תפלת י"ח וכמו שדברתי בלשוני סמוך ונראה בזה הלשון. באופן דאינו מוכרח לומר דהוא על תפלת ערבית וטפי יכול להיות גם על ת"ש וקודם תפלה היינו סמוך לברכו דאם באנו לפרש בת"ע לא צריכנן לחפוש אחר תשו' הרי"ף מפני התקנה דה"ה מדינא ע"כ משלי. ומאי דדחה אותם לומר דצריך להיות תשו' הרי"ף ממש כמ"ש הפתח הדביר דהן הן דברי הרד"א והא"ח משם הרי"ף הא לא איריא דאמת דדין זה כתב הרד"א וגם מהרי"א והא"ח בשם הרי"ף כמ"ש בב"י בסי' קל"ה אבל אפ' שלא זה ראיתו שהובא לכאן דהא תשו' זו דא' ב' ודאי דאיזה גאון חתים עלה ולא פי' בראיתו כמ"ש הרי"ף בפי' על ערבית אלא כתיב סתם קודם תפלה ואפי' דבא גאון זה לאתויי ראיה גם מת"ש דהש"ץ קודם תפלה דהיינו יוצר אור חוזר ואומר ברכו על הבאים ואם הוי התחלה לא אפ' לחזור על הבאים דהוי הפסק. עוד בא טעון בדברות ראשונות על מה שהקשה על הל"ח והמט"י והכנה"ג והי"א זלה"ה כי מאז דברתי אמירה נעימה כתבית יהבית והוכרחתי הדברי' באמרי לדידיה מי ניחא כו' ויען ראובן להמליץ דבריו ולתקן לשון המנהיג דהא דקאמר לצרכי יחיד רבותא קאמר בגנות המנהג דאף לצרכי יחיד מפסיקין ולא עוד אלא דקא מסהיד סהדותא דהל"ח והי"א והגאון איד"א ז"ל הבינו כדעתו ודמיירי דוקא על אחר ברכו כדלעיל מינה. מלבד דלשון שהרי לא יכון בטוב לפי פירושו אלא דזו דבר המסור ללב והבוחר יבחר. אף זו מן התוכחות דלפי דעתו מנהג זה שלא מדעת ובלתי סמך כלל כי בדבר שאין צבור מותר הם יורו להם התירא דאין להם על מה שיסמוכו אטו בשופטני עסקינן ולפי דעתי לא רחוק כ"כ כיון דהמה ראו או שמעו דהותר לצבור ולד"א נדמה להם דגם זה דבר מצוה להציל מיד עושקו וע"ז קא' דתועים הם בזה כלו' להפסיק בין ישתבח ליוצר ליחיד לא קודם קדיש ולא לאחר ק' וכיון דשניהם בין קודם ק' בין לאחר ק' שוים ליחיד לאיסורא ע"כ לא קפיד ואמר בזה כלו' בין ישתבח ליוצר [ולא יתפוס אותי בתיבת בזה] דמישתבח ליוצר לדעתי הוי ג"כ מטעם שלא להפסיק בין ב"ש עד גמר י"ח מטעמא דהוי הפסק בין שבח לתפלה והקדיש לא היה צריך אלא משום ההפסק שהיו עושים מישתבח דהיינו עסוקין בשבח לתפלה וע"כ תקנו קדיש לתקון אלא דממילא נהגו גם בלא הפסק משום דגם זו לטוב להזכיר גאולה בימין התפלה [עיין במנהיג ד"ט ע"ג וכתב רב עמרם כו'] וכן תדייק בד' הרא"ש דקא' מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים ליה י"ח ולזה כתב הכלבו הטעם משו' דצריך לסמוך שבח לתפלה וכמו שכן נראה ממעדני יו"ט וממקומו מוכרע בכלבו] דהוא יהיב טעמא על כי אין לפסוק אחר ישתבח מטעמא דהוי הפסק בין ב"ש לתפלה דוק ותשכח בדין פסוקים וב"ש דע"ד הרי"ף כתב והרב בעל האשכול כו' עד תיבת שהוא ישתבח עי"ש ג"כ במנהיג ד"ז ע"א בשם רב עמרם ואף גם זאת לא ישוח כלל עד סוף שים ש' ויהיב טעמא לסמוך סדר השבח לתפלה. הרי להדייא דקודם ברכו היינו טעמא סמיכת השבח לתפלה ועוד ראיה דאם איתא כמ"ש מר על המנהג דסידור השבח הוא משום ברכו אמאי בתחילה לא אמר כך אלא נקט טעמא משום דהתחילו ביוצר ובסוף שינה וקאמר משום הפסקת שבח ואי תחילה ר"ל בשתים דמלבד הפסקת השבח ג"כ הוי כאלו התחיל בתפלה למה זה לא רמזו ג"כ לבסוף לו' והוי ג"כ הפסקה בין שבח לתפלה גם לרבות דהוי הפסק בתפלה ותו דבפי' קאמר תחילה המנהיג בד"ח דאחר ישתבח לצבור הותר וכאן קא' דלצבור אסור. וצ"ל דתחילה הוא אחר ישתבח מותר לצבור ולבסוף קאי אחר ברכו וצריך להבין מה בין זה לזה דבישתבח ג"כ הוי הפסק בין שבח לתפלה דעיקר שבח הוא פסוקי דזמרה מן ב"ש עד אחר ישתבח כמ"ש בגמ' וכך אמר הטור בסי' נ"א וז"ל נתקנה ברכה זו משום הא דאיתא בפ' כ"כ יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ומסקינן כי קא' בפסוקי דזמרא כו' וכן דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל כו' עד מ"ש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים י"ח ע"כ. הרי הפסק בין ישתבח ליוצר הוי טעם האיסור משום דהוי הפסק בין שבח לתפלה ואמאי לצבור הותר וצ"ל דתחילה איירי אחר ישתבח דוקא דבא הק' ומתקן להפסקה משא"כ אחר ברכו ואעיקרא למטוניה דמר דטעם זה דלבסוף בין שבח לתפלה קאי על ברכו לא ירדתי לסוף דעתו מה מק' כת"ר למעדני יו"ט דהא לא יכחד מר דאחר ישתבח דנגמר השבח מפסוקי דזמרא צריך שלא להפסיק ותכף יתחיל בתפלה משום לסמוך השבח לתפלה וזהו דק"ל למעדני יו"ט דלפי טעם זה דקא' לבסוף דאין מפסיקין אחר ברכו משום סמיכות שבח לתפלה ג"כ אחר ישתבח איתא טעם זה דלא גרע מברכו ומתחילה משמע דקודם קדיש דהיינו אחר ישתבח מפסיקין לצבור בלי חשש. ועוד בא מפי' בד"ח דאחר ישתבח ליוצר מפסיקין. ואמי הרי מפסיק בין שבח לתפלה ומר קא' דליכא קו' דהא טעם השבח מיירי על קדיש וברכו דלעיל מיניה הא עלה קא צווח המעדני יו"ט דגם קודם ק' ג"כ איתא להאי טעמא וע"כ תי' דצ"ל קודם קדיש שאני דבא הק' ומתקנו וכמ"ש הכלבו. ומ"ש מר והאריך כי קדיש הוא שבח מאריה דאברהם מי זה אמר שאינו שבח ופשוט הוא שכל דבריו אינו אלא שבח ליוצר הכל ומשו"ה בא לתקן ההפסקה בהקדישו