בן ימין רה

טעמא משום דס"ל דתפלה מעומד עדיף ממסמך גאולה לתפלה. ואם איתא דיוצר וק"ש הוא תפלה למה לא חשו עלה שהוא קורא מיושב בספינה ובקרון אלא ודאי דיוצר אור לא נקרא תפלה ולא אצטריך עמידה. ומאי דנהגו הש"ץ לעמוד הוא משום הקדיש שיקדים לעמוד מישתבח כמ"ש ה' ב"ח בסי' ג"ן דאם לא יקדים לעמוד מישתבח הוא מפסיק בין ישתבח לקדיש כל אותה שעה שעומד ע"ש. וכיון שעמד לא ישב או משום דבפריסת שמע מזכיר קדושה וטוב ש שיעמוד ש"ץ בקו"ר אבל לא משום דנקרא תפלה דהא בין צבור בין יחיד לא יעמדו בפריסת שמע כמו שמפורש בהרמב"ם אלא דוקא בתפלה ולכן האמת יורה דרכו דחכמים תקנו קודם חפלת ח"י ברכות לו' שמע וברכות לפניה ולאחריה דהיינו יוצ"א ואהבת עולם. וגם תקנו ברכו להזמנה לברך כס' ברכת המזון וברה"תו. א"כ סדר תפלה מתחלת מברכו ויוצ"א אבל לא זו תפלה ממש דיוצ"א עיקרו ברכה והודאה והוכשר לתפלת ח"י וראה זה מצאתי בס' תה"ד סי' ט"ו הביאו הב"י בסי' נ"ה וז"ל. וכן שמעתי שאחד מן הגדולים הורה כך שאם התחילו התפלה ביו"ד כלו' הח"י ברכות רשאים לגמור ס' קדושה וקדיש שאח"ך שלא ביו"ד וטעמא לא הוגד לי. אמנם נראה שאם התחילו בשחרית לו' קו"ב ויוצר ביו"ד והלכו מקצתם וכן הערבית כה"ג אין להתפלל שוב י"ח לפני התיבה וכו' דק"ש וברכותיה לחוד ותפלה לחוד ולא שייך כאן התחילו גומרים דהתפלה והקדושה אינו גמר של ק"ש וברכותיה דתפלה אינה נגררת אחר ק"ש וברכותיה דאשכחן בכמה מילי דחמירי תפלה מק"ש אע"ג דצריך ד למסמך גאולה לתפלה היינו משום דאדרבא ק"ש וברכותיה הכשר דתפלה הן. מ"מ לא אתחלתא דתפלה דב' מצות אינון וק"ל ע"כ מפורש יוצא דברכות ק"ש אינו תפלה אלא הכשר דתפלה דכך תקנו חכמים דיקראו אותם קודם תפלת י"ח כי היא הנקראת תפלה וכשיתחיל החיל יוצר לא אתחלתא דתפלה וכמ"ש התה"ד. אבל האמת נקרא סדר התחלת התפלה דמשם מתחיל הש"ץ. מעומד להתפלל כיון דחכמים קבעו חובה להסמיכה לתפלה הוא הדבר אשר דברתי כי לא נקרא תפלה ממש כח"י ברכות. וא"כ כשכבר אמר יוצ"א יאמר ברכו קו' תפלת ח"י למעוניה דמר שהוא שבח ועכ"ל טעם דברכו צריך ברכה אחריו וליכא. ועתה אתקן כל המקומות שהביא למסעד סעיד ראשית כל מה שהביא מס' הפרדס וש"ץ כשעומד להתפלל כו' ויאמר יאודה אין משם ראיה כלל כיון דהכשר תפלה הוא ומשם יעמוד ש"ץ בקול רם שפיר שייך לומר כשעומד להתפלל דהעמידה צורך תפלה הוא וד"ב. אחורי הכונא ראו הביא מ"ש הב"ח בסי' כ"ה טעם קדיש זה לפי שהפסיק בסיפור שבחיו כו' וא"א דשבח היינו יוצר הא לא הפסיק וכ"ו א"ד רב אח"א נר"ו. מה שרצה לדחוקי לי לו' דשבח לא יוציא תקשי לדידיה דוקא כי בודאי מבין ריסי עיניו נראה דהבין דהאי הפסיק בשבחיו ר"ל לפי שגמר שבחיו וע"כ הוא דהקשה לי והרי לא גמר שבחיו. א"כ למטוניה דמר כי ברכו הוא שבח וע"ז נאמר שבח ואח"כ תפלה כמו שפי' מר ובכחו זה הק' והפליא לרבנן קמאי הרי לא גמר שבחיו דהאיכא ברכו ואמאי אצטריך קדיש דלפי דעת הב"ח לא אצטריך קדיש אם לא שגמר שבחיו ועליה דמר לתקן. אמנם לדידי לק"מ אף אי נימא דההפסק היינו שגמר שבחיו והוא בדאגלה דעתי דאמת השבח היינו פסוקי דזמרא שכן תקנו ברכה לאחריו דהיינו ישתבח וע"ז נאמר דוקא שבח ואח"כ תפלה ולא כאשר צחק בי אליאו בה'יר וכה אמר עיקר הטעם למטבע זה דיוצר אור ואח"כ ח"י ברכות אינו אלא משום תחי' שבח ואח"כ תפלה. דזה הס כי לא להזכיר כי שבח ואח"כ תפלה נאמר על יוצ"א ומעולם לא עלתה על לבי [וכמו שלא דמיתי כס' מר דעל ברכו נאמר ש' ואח"כ תפלה] אא דנרגשתי איך תקנו חכמים אחריו יוצר דהוי הפסק בין שבח דב"ש לתפלה. וע"כ אמרתי אל לבי שצריך להיות דגם ברכות ק"ש הוי הודאה ושבח וע"כ לא חשו לה משום הפסק בין ב"ש לתפלה כיון דהמה ראו לסמוך הק"ש אל התפלה וגם הוצרכו לתקן ברכות לפניה ולאחריה: כמו ברכת התו'. וזה שדברתי בלשוני שנית משום דחכמים תקנו שבח ואח"כ תפלה רציתי לומר חכמים תקנו יוצ"א דגם זו שבח קודם תפלה דברכה כהודאה וכיון שכבר בירך יוצ"א כיצד יעשה הזמנה לברך והוא לא יאמר ברכת שבח כ"א תפלת י"ח וכבר גיליתי דעתי דיוצר לא נתקן לא לשבח כמו פסוקי דזמרה ולא לתפלה אלא נקרא סדר התחלת תפלה והמבין יבין. ומעתה אף לפי דבריו דנתן טעם לקדיש לפי שגמר שבחיו א"ש דהא ברכת ישתבח למה תקנו משום דגמר שבח פסוקי דזמרה. אמנם כפי דעתי לשון הפסקה אינו צודק לכנותו גמר. ולעד"ן דאפי' זה הפי' סיבב על מ"ש בסו' הסי' הקודם דלצורך צבור מפסיקין אהא פי' הב"ח דע"ז אמר הטור ואומר קדיש על שהפסיק ור"ל הב"ח דאי לא היה הפסק אחר ישתבח לא אצטריך קדיש וזה הקדיש הוא על שהפסיק בדבור בגמר הספור של שבח פסוקי דזמרא דאין לפסוק מישתבח ליוצר ועכ"פ לא מכאן ראיה שיוצר הוא תפלה ודייק דלא אמר ויתחיל בתפלה אלא ויתחיל בק"ש וברכותיה. אבל האמתות נראה דהפי' הוא לפי שהפסיק בפסוקים אחרים אחר פסוקי דזמרה דהוסיפו עליהם שכ"כ בהרמב"ם ה"ת פ"ז הי"ב וז"ל וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם וכן בהי"ג וכן תמצא בטור ע"ז כ' טעם זה דהיא היא ל' האגור שהביאו הב"י בסי' הנז' וז"ל השיב הראב"ד טעם על הקדישות שאומר בתפלה האחד אחרי פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים כו'. וזה ממש קא מפרש לו' כנגד שהפסיק תוך שבחיו בפסוקים תקנו להקדישו יתב' באמירת קדיש והן עתה מתחיל בברכות ק"ש וברכותיה שהוא ענין אחר שתקנו שיהא אמירתם קודם תפלת ח"י ולא משמע שהוא תפלה ממש ודלא כמ"ש מר אלא מוכרח כו']. ותמיה לי דכשראה הב"ח למה לא שלטה עינו על מ"ש בסמוך וז"ל וכן אם התחיל ש"ץ בייצ"א ואח"כ יצא האחד גומר עד אחר שיתפללו י"ח בלחש ופוסק ואינו רשאי להתחיל התפלה בקול רם כדי לומר הקדושה בתוך התפלה שזהו ענין אחר ע"כ והן הן הדברים בשם תה"ד שהעתקתים הא ברישא. הרי דיוצר אור לא תפלה דא"כ הוה אמרינן אם התחיל יגמור. גם מה שהביא ממעדני י"ט גם זו לא מידי דכן כונת המעדי"ט דעל מה שהביא הרא"ש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסים ליה י"ח ע"ז קאמר וכ' הכלבו הטעם. כלו' אף שכבר גמר שבח פסוקי דזמרה ובירך ישתבח לא לאשתעויי מפני שאין להפסיק מב"ש עד גמר תפלת י"ח. והביא עוד שכן ג"כ בירוש' מפורש דהשח בין ישתבח ליוצר אור וכו'. וע"כ משום דס"ד דמאחר שכבר גמר פסוקי דזמרה שהיא השבח והן עתה דבר חדש ברכות וק"ש דהו"א דיכול להפסיק לא היא אלא עבירה היא בידו דכ"ז שלא התפלל י"ח הוא הפסק בין סידור השבח והתפלה ומעולם לא עלה ע"ד המעדני יו"ט לו' דברכו הוי שבח לתפלה דהא גילה דעתו בל"ח ע"ד המנהיג באומרו דלפי סוף לשונו נראה דלעולם אין לצעוק על חבריהם מכי מתחיל ב"ש כו'. הרי דלא סליק אדעתיה דברכו הוא שבח לתפלה. עד כי מר גופיה מותיב ליה מדנפשיה דמ"ש המנהיג דשבח לתפלה הוא על ברכו. ובדפשוט ליה דגם הגאון דסי' כ"ד קאי בהכי. וגם על הכנסת הרבה לתמוה אמאי לא נת'מא כמוהו מורה. עוד ראיתי דשב ועומד הוא לבקש פתחון פה על פי' ה' פה"ד ז"ל בכונת הראיה שהביא בתשו' דא' ב' דכפי דעתו הוא שהבין הר' לההיא דסי' ר"ד לאחר ברכו היינו לאחר שהתפללו הקהל ובאותו הפרק אמרתי לו דמכח דקדוק תיבת להם ויפרסו ר"ל דהש"ץ לא יאמר עמהם והאמת שגם הש"ץ לא התפלל יוצר עדיין ועל תשו' דסי' ב' פירשתי כונתו ושוב הדרי בי משום שראיתי שכתב בסו"ד והוא א אינו מברך שכבר התפלל הרי קאי אחר תפלה. אלא דאמרתי דאם נאמר דכונתו דלאחר ברכו ר"ל אחר ברכו ויוצר אור כלו' דאז יגמור התפלה ויאמר להם ברכו יבא דברי תשו' ר"ד טוב. אמנם בדברי תשו' דא' ב' דקאמר קודם תפלה צ"ל