בן ימין רד

מתחי' מב"ש (ולא דייק מדסיים המנהיג לצרכי יחיד דכבר כתבתי למ' דרבותא קאמר) מ"מ יש לחלק מראש דבריו דשאני קו' קדיש וברכו דהיינו אחר ישתבח דמותר לצורך רבים וכדברי הכלבו וא"כ מה לו להקשות על הל"ח דהוי הפך רבינו המחבר. אך על המט"י ז"ל דסיים ומשו"ה מכי מתחיל ב"ש אסור להפסיק (דזה גרם לו מה שדייק בסיום ד' המנהיג דאמר לצרכי יחיד] עליו יש להקשות וכנ"ל. עו"כ מני"ר וז"ל ועל מ"ש ה' י"א דהאי והו"ר קאי על ערבית והקשה מר איך ניח"ל מאחר דבהדייא קאמר בזה אנא דאמרי אי מהא לא אירייא דכונת פי' כך תחילה אמר וכו' ועוד ר"ל דמזה אנו למדין להוציא מאותן המקומות שצועקים ע"ח בזה כלו' אחר קדיש דערבית וכו' והוי הפסק כמו אחר קדיש דיוצר וזה דמיון בזה וכו' זה נר' כונתו אבל במחי"ר לא כיון לדרך הישר והיותר ק' דאחר קו"ב דיוצר אסור אף לרבים וכאן בסיפא לא הוקשה להמנהיג אלא משום דהוי צרכי יחיד ומה תיקן בזה עכ"ל. ואנא דאמרי אדרבא אי מהא לא אירייא להק' על ה' י"א ז"ל דהוא ז"ל הבין בהך סיומא דהמנהיג כמו שפירשתיו למעלה דרבותא קאמר אלא אי קשייא הא ק' על ה' ז"ל מתיבת בזה דאי כמו שנדחק מני"ר דהיינו דמיון וכו' ק' הלא המנהיג הוא מבאר דיני תפלת שחרית תחי' ואח"ך דיני ת"ע ואח"ך בדי"ג ע"ג דיני ערבית והי"ל לבאר דין זה דערבית במקומו הראוי לו ועו' דדוחק לומר דהיו מקומות שצועקים בערבית דכל כונת הצועק הוא להשמיע צעקתו ושלא להניח להתפלל עד שיעשו בקשתו וא"כ יותר טוב לו לצעוק בשחרית דנמצאין כל העם בביהכ"ן דנזהרין בה יותר ועי"ז מוכרחים למלא בקשתו כדי שלא לבטל התפלה. וכן הכלבו שהזכיר מנהג זה דלקבול וכיוצא לא דבר אלא על תפי' שחרית גם הבאר הגולה ביו"ד סוף סי' של"ד בתקנה דרגמ"ה דאין אדם רשאי לבטל התפלה וכו' נר' דלא מיירי אלא בשחרית עי"ש. באופן דתמיהותי על הג' הרועים הללו הל"ח והמט"י והי"א זלה"ה במקומן עומדות כמ"ש בעניותין בדברות ראשונות וכן על הכנה"ג ז"ל שהביא ד' הל"א ועבר עליו בשתיקה והנני מוסיף להפליא על המט"י ז"ל שלא ראה להל"ח שכבר קדמו ולא להשיירי שהביאו. גם מה שתמה אדוני על הגאון חיד"א ז"ל דא"כ דהוי מתחי' החזן יוצר אור כו' א"כ אמאי יהיב טעמא משום דהוי יחיד כו' והוצרך לפרש דברי החיד"א ז"ל בדוחק גדול. אחרי המחי"ר כ"ז הוא ללא צורך דזה פשוט דה' ז"ל הבין בהך סייומא דהמנהיג ז"ל כמ"ש בעניותין דרבותא קאמר וכמו שהבין ה' י"א ז"ל אלא דמה שתמהתי על הכנה"ג זה יש לתמוה על החיד"א ז"ל דמדבריו נראה שמפרש כל דברי המנהיג [זולת בוהוא רחום] כמ"ש אנכי הצעיר. וא"כ מאחר שהביא ד' הי"א ולא ראה שציין להל"ח והמט"י ז"ל איך לא הקשה עליהם כמ"ש. אולם מה שהכריח מני"ר בסו"ד דט"ס נפל בל' המנהיג והעיקר כפי' הגאון חיד"א ז"ל נראה נכון כעת. הנלע"ד כתבתי ואם כה יאמר אדוני כי צדקתי בדברי ישמח לבי גם אני. ואם לאו הרי הן בטלין ומבוטלין והיו כלא היו נאם נאמן אהבתו המיחל תשובתו וברכתו העבד ישראל. ראובן אליהו ישראל ס"ט סי' לח חזר והשיב אלי שבט יאודה דין גר'מא על כי ראה ראיתי כי בא אלי אליהו בהי'ר ידיו רב לו וחזר להחזיק דבריו הראשוני' והרבה להשיב בדברים נכוחים ואתמוהי קא מתמה יציבא מלתא דנלאתי להשיב על דברות שניות וכדי לא לימרו האי גברא תולה ארץ על בלי מה ולא ידע לכוין אמרא דחקתי את עצמי לברר דברי. תחילה ראיתי דחזר לפרש דברי הגאון דחד טעמא קא' ואנא לא ידענא מה בא להוסיף ואינו אלא ממהדורי מילי וכבר ידעתי ביני ידעתי מדבריו הראשונים כי כן כונתו לפ' ואפי' תינוקות של בית רבן שאינן מדקדקים ידעי לפרש כן. אבל המדקדק יראה כי באו הדברים בכפי' לא ארמ'אה דכיון דקדים אמרה שבח ואח"כ תפלה הפשט הוא דיאמר שבח ואח"כ יתחיל להתפלל וכיון שנתן מעם אח"כ דאין לומר להם ברכו כיון דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא הרי ר"ל כיון דהתחיל בתפלה אין לאומרו שוב באמצע ומה צריך לחזור ולומר וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל הא שמעינן לה מרישא דהא קא' התחלת התפלה הרי ר"ל דהתחלת התפלה גורם לביטול ברכו. ואף למטוניה דמר דטעם א' הוא ואצטריך לברך כו' דבא ללמד אף דעדין איכא ח"י ברכות אנן צריכין שבח קודם ולא באמצע כמו שפי' מר אחת ושתים הא ק"ל דלמה יהיה כך. איברא דלכתחילה כך צריך שבח קודם שיתחיל. אמנם בדיעבד שכבר התחילו הבאים דהיינו דפרסו ע"ש יהיה הצלה פורתא ויאמר להם ברכו דאכתי הוי קודם תפלת ח"י ברכות והיינו קודם גאל ישראל דאיברא דהש"ץ אין להפסיק קודם גאל ישראל בשביל הבאים. אך אם הש"ץ לא התחיל יוצר יחזור ויאמר להם ברכו קודם שיאמרו הבאים גאל ישראל ואז יאמרו ברוך ה' המבורך ואח"כ תפלת י"ח דהוי שבח ואח"כ תפלה כמו שהקשיתי מקודם דהא טעם האומר מפסיקין לתפלין הוא משום דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפלין [עיין בב"י סי' ס"ו] א"כ אף למ"ד אין מפסיקין לתפלין הא מיהא דשייך טפי סידור שבח עם התפלה יהיה מודה בה בלי ספק דיענו הבאים ברוך ה' המבורך ויתחילו התפלה דהיינו ח"י ברכות אלא דלהא אנחנו צריכים לטעמא דברכו הוא הזמנה לברך דהיינו ברכת יוצר אור ולא לתפלה ומוכרח דתרי טעמי איכא בדבר חדא דכך תקנו חכמים בסדר התחלת התפלה ברכו ואח"כ יוצר אור ועכשיו איך יעשה להפך יוצר אור ואח"כ ברכו ואין זה כמטבע חכמים ועו' דברכו נתקן להזמנה כדי לברך לקונו קודם שיתפלל וכיון שכבר בירך מה צריך לומר ברכו וזה תדייק במאי דקא' וצריך לברך הי"לל וצריך שבח קודם שיתפלל ואמאי שינה לשונו לומר בסוף וצריך לברך אלא לא זה טעם לומר שבח ואח"כ תפלה אלא טעמא אחרינא הוא שכשיאמר ברכו צריך ברכה דהיינו יוצר אור ועכשיו לא יאמר ברכה אלא תפלה ממש. ומאי דתמה עלי דלא עיינתי דהטעם דבתחילה שבח ואח"כ תפלה לא כתבוהו אלא למה שאמרו תחי' כו' היינו דבאותו הפרק הארכתי כי רציתי לפרש היטב ודין גרמא דמצא מקום לתפוס אותי בלשוני אבל עכשיו תקנתי ודקדקתי לפרש כונתי. ואנא דאמרי דתחילה אמר שאם יאמר ברכו קודם פריסת שמע הרי קיים דברי רבנן תחילה שבח היינו פסוקי דזמרה ואח"כ תפלה דהיינו כמו סידרו להתחיל בברכו. ואח"כ כתב אבל אם פירס ע"ש אינו אומר ברכו וע"ז דוקא כתב הני תרי טעמי לו' למה לא יאמר ברכו חדא ברכו הוי התחלת התפלה קודם יוצר אור שנית כשיאמר ברכו צריך לברך וכאן לא יאמר ברכה דקדים אמרה. וממילא אזדא ליה טענתיה שכתב דלתרי טעמי דכתבתי אנא זעירא לא יכול להבדיל אפי' כמלא נימא ואנכי לא ידעתי מה אונס הי"ל שלא להבדיל אינו אלא כי לביה אנסיה כי דוק ותשכח בדברי תיתי חדא דחכמים תקנו בסדר תפלה ברכו ואח"כ יוצר אור. ואף את"ל הא לא תקנו אלא קודם תפלה ועכשיו בדיעבד יאמר קודם ח"י ברכות לזה נותן טעם דברכו צריך ברכה ועתה לא יאמר ברכה אלא תפלה. גם מה שהביא סעד מכמה מקומות לומר דיוצר הוא תפלה אנא דאמרי דל מהכא סברא זו דיוצר הוא תפלה דבהדייא אמרו כמה פעמים במס' ברכות ויקרא ק"ש ויתפלל הרי דק"ש קודם תפלה. נמצא עיקר תפלה בכל מקום הוא ח"י ברכות וזה אין להכחיש כלל [ולא כאשר חשב עלי סותר מיני ובי כאשר אבאר] ועוד במס' ברכות דף ל' השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא וקאמר