בן ימין רב

דמבטלין וגורמין שלא לגמור תפלה בצבור מפני הקבול כי אם אחר ששומעין דבריו הוא מתחיל החזן בתפלה אפי"ה אסור משום דהוי הפסק בין שבח לתפלה אלא דאני תמיה על החיד"א דא"כ דהוי מתחיל החזן יוצר אור הרי דר"ל אחר קו"ב אין להפסיק בקבול לחבירו ולהתחיל החזן אח"כ תפלת יוצר אור א"כ אמאי יהיב טעמו משום דהוי יחיד הרי בתחלה קאמר דאף לרבים אין להפסיק אחר קדיש והוא פל"אי. אלא דלעד"ן לומר ואח"כ מתחיל החזן סתם מה שהפסיק בו דאם הפסיק אחר ק' ומתחיל החזן יוצר אור הרי אסור מפני שהוא התחלת תפלה אף לרבים כאמור לעיל לא נצרכה אלא דאם הפסיק קודם קדיש אחר ישתבח ואח"כ מתחיל החזן קדיש אפי"ה צריכין כפרה שהרי הם מפסיקין בין ב"ש לתפלה ליחיד דלצבור דוקא הותר ולא ליחיד ולדברי החיד"א ז"ל דקא' מתחיל יוצר צ"ל דהוי כנותן טעם לשבח דמאי דמפסיק קודם ק' דהיינו אחר ישתבח איסורו הוי משו' דפסק בין ישתבח ליוצר דאז הוי איסורא משום יחיד דאי הוי הקובלנא מב"ש לישתבח לא משום יחיד אסיר דאף לרבים אסיר ולולי דמסתפינא אמינא דאיזה תלמיד טועה או ט"ס נפל בלשון זה דנכתב בל'מד יתירה וצ"ל והו"ר יכפר עון וכמו שפי' החיד"א ז"ל שרי להו מרייהו דאי כדברי מר וכפשט הדברים דאומר החזן פסוק והוא רחום לכפר עון זה קשה טובא ממ"ן אי ליכא מנהגא לקבול מדוע מניחים הצבור וגזברי וממוני הקהל אעיקרא לקבול דהא לחטא יחשב וכמ"ש המנהיג דליחיד אין להפסיק ואי משום שהם נוטלים רשות מעצמם ובאים וקובלים ונמצא דעשו עון מאי אהנייא לן שיאמר החזן והוא רחום אטו באמירת החזן והוא רחום יכופר להם העון שהפסיקו הם ובלבלו להצבור ואי כך מנהגם לקבול דסמכו למימר דהוי כדבר מצוה וכפסק מור"ם דנתקן כשנאמר מעט פסוקי דזמרה וק' אחריו וכמו שכ' הכלבו א"כ מה צריך החזן לומר והו"ר כדי לכפר העון הא אין כאן עון דלדבר מצוה הותרה דאם עון הוא יבטלו מנהגם. ועוד בודאי כשזה האיש קובל על חבירו אין הצבור מפסיקין כי אם רומזים להם שאחר תפלה יעסקו בדין זה ובטענתם וחוזרים לתפלתם אח"כ. וא"כ למה החזן מפסיק ואומר והו"ר ע"כ יותר נ"ל לו' דהוא דברי המנהיג וכפי' החיד"א שרי להו מנייהו דמתרעם על המנהג דהא אין מפסיקין על היחיד אף מישתבח ליוצר. זאת כתבתי שלא להניחו ריקם והבוחר יבחר ה' ינאמנו ואמרתי חי אנכי אראה בנחמה עין בעין ניחזי אנן צדיקים במיתתן נקראו חיים המה יתפללו אל אל בשמים לטוב לנו כל הימים ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לעמוד על המשמר על התורה ועל העבודה כיר"א. נאם איש יהו"די מקוה חסדי האל והוא. הצעיר אליעזר יאודה ישראל ס"ט סי' לו חזרתי והשיבותי לו כ"ה מנחם ש' ויתב"רכו ב"ו לפ"ק אורי וישעי אלופי ומיודעי מע' הרב השלם ר' אליעזר המוד'עי ויחי ויתן לו מזהב שי"בה ה' רועי כיר"א. יפעת אורות גלילי ידיו ק' האירו אל עבר פני ואהי נג'וה כל היום ואהיה שעשועים באמרותיו הטהורות ואבא להשיב על ראשון ראשון. הנה על מה שתמהתי אני עני על ה' פתה"ד ז"ל שהבין בד' הגאונים ז"ל דברכו הוי התחלה דתפלה וגם על מה שחילק דבריהם לב' טעמים כ' מני"ר וז"ל הא פשיטא דה"ר חיים למעלה לא עלה ע"ד שברכו הוא תפלה כי אם ברכו הוא הזמנה לשבח לה' קודם שיתפלל וכו' וכו' והוא דאי כאשר כ' רו"ם דחד טעמא קאמר דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא כו' ומה אצטריך עו' להביא הטעם ולו' וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל הא כבר אמרו ברישא בתחלה שבח ואח"כ תפלה ועו' למטוניה דמר דברכו הוא שבח אכתי ק' כו' דהאיכא שבח ואח"כ תפי' י"ח ויאמר ברכו על ח"י ברכות כו' עכ"ל. ולפקע"ד אחר המחי"ר לק"מ וחדא מתרצא חברתה דכונת ד' הגאונים פשוטה לעין כל חוזה דהם אמרו בנ"א שנכנסו לביהכ"ן לאחר שאמר הש"ץ ברכו [קודם שיתחיל יוצר אור] אם עדיין לא פרסו ע"ש [אלו הבאים] יחזור ויאמר להם ברכו ויפרסו ע"ש [אלו הבאים] דבתחי' [צ"ל] שבח ואח"כ תפלה ולכן מחוייב החזן לחזור ולו' להם ברכו אם לא התחיל עדיין יוצר אור] אבל אם קראו ק"ש [הבאים ביחיד] אל יאמר להם ברכו כלל [אף שעדיין לא אמרו ח"י ברכות מפני שכבר התחילו בתפלה] דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל [ר"ל קודם שיתחיל להתפלל והרי התחילו ואם יאמר השבח דהיינו ברכו אחר ההתחלה זו. נמצא דאומרו באמצע התפלה ולא קודם הרי דמוכרח לו' אח"כ וצריך אדם לברך כו' כדי שלא נאמר דכיון דלא אמר עדיין ח"י ברכות האיכא שבא ואח"כ תפלה לזה איכפל תנא להשמיענו דצריך קודם דוקא ולא אחר שהתחיל ומ"ש בתשו' דסי' שמ"ט מוכרח לפרש כפשטן של דברים שלא יחזור לו' ברכו אחר התפלה [כמנהגנו אחר ק' בתרא] דהא שירותא איהו כו'. ולפ"ז גם מ"ש עו' רב יאודה יעלה נר"ו וז"ל לזה צ"ל כמו שהבין ה' פתה"ד ז"ל דתרי טעמי איכא במלתא חדא דהתחלת התפלה מיוצ"א הוא כלו' דחכמים תקנו בתפלה דיתחיל ברכו ואח"כ ברכת יוצר ועכשיו שכבר אמר יוצר כשיאמר ברכו לא יאמר יוצר אלא ח"י ברכות נמצא שלא יעשו הבאים כמטבע שטבעו חכמים שנית משום דחכמים תקנו שבח ואח"כ תפלה והשבח היינו ברכת יוצר אור וכיון שכבר אמר יוצר אור כיצד יעשה הזמנת ברכו לשבח והוא לא יאמר שבח כ"א תפלה כו' ע"כ. אחרי המחי"ר תמהני איך לא עיין יפה בתשו' הגאונים דהטעם הזה דבתחי' שבח ואח"כ תפלה לא כתבוהו אלא למה שאמרו תחי' דיחזור ויאמר להם ברכו וכמו שביארתי לעיל ולא למ"ש אח"כ דאם קראו ק"ש אל יאמר להם ברכו כלל וכמ"ש מני"ר ועו' דאעיק' בהני תרי טעמי דקאמר מר לא יכולתי להבדיל ביניהם אפי' כמלא נימא ואיני רואה בהם כ"א כפל הענין במלות שונות דאף למטוניה דחמני"ר דשבח היינו יוצר אור עיקר הטעם למטבע זה שט"ח דיאמר יוצר אור ואח"כ ח"י ברכות אינו אלא משו' דתחי' שבח ואח"כ תפלה. וא"כ היינו מ"ש בטעם השני והכל הולך אל מקום אחד אלא הנכון כמ"ש דיוצר היינו תפלה וברכו הוא השבח הקודם לה. ויש לי להביא סעד וסמך לדברי ממ"ש בס' הפרדס דנ"ז סוע"ג וז"ל וש"ץ כשעומד להתפלל מתפיל הקדיש להפסיק בין ישתבח ליוצר כו'. הרי דליוצר קרי ליה תפלה. וכן ראיתי להב"ח בסי' נ"ה וז"ל טעם קדיש זה הוא לפי שהפסיק בסיפור שבחיו ויתחיל בק"ש וברכותיה תקנו להקדישו י"ת באמירת הקדיש כו' ע"כ. ואם איתא דשבח היינו יוצר אור הא לא הפסיק עדיין אלא מוכרח דהתחלת התפלה הוא מיוצר אור וכמ"ש. גם המעדני יו"ט בפ' אין עומדין אות צ' כ' וז"ל. וכ' הכלבו הטעם לפי שב"ש נתקן עם התפלה להסדיר שש"מ הקב"ה ואח"כ יתפלל וכיון שכן הוא אינו דין לדבר בין סי' השבח והתפלה ובטור סי' נ"א כ' שכן יש בירוש' השח בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו ע"כ הרי להדייא דליוצר קרי ליה תפלה. וזה תמהני על מעכ"ת דמאחר דהביא לקמן ד' המעדני יו"ט הללו איך הונח לו לפרש דשבח היינו יוצר אור. עכ"פ כיון דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא וכמו שהוכחנו השבח הקודם לה היינו ברכו [או קדיש וברכו וכמו שיבא קמן] וחזרה תמיהתי על ה' פתה"ד ז"ל דהבין בד' הגאונים ז"ל שלא כפשטן ועי"ז בא להקשות דהני תרי תשו' סתראי נינהו לתשו' שבסי' א' ב' שכ' דברכו לא הויא התחלה ולפי כל האמור לק"מ וכמ"ש בקונטריסי הראשון.