בן ימין רא

שהביא ד' ה' ז"ל ועבר עליו בשתיקה. וגם על מט"י ויד אהרן ז"ל תמה עליהם כזה. אחי אחי אתה מה כל החרדה הזאת וטרם כל אני תמיה עליה דמר לדידיה מי ניחא הרי קשיא מרישיה לסיפיה דתחי' קאמר שאחר קו"ב אין לספר אף בצרכי רבים ומדקאמר לבסוף שהרי הם מפסיקין בין סידור השבח לתפלה לצרכי יחיד משמע הא לרבים מותר להפסיק כי ע"כ אני אומר דלא כמ"ש מר דסידור שבח דקאמר הוא על ברכו דברכו הוא הזמנה אלא כיון דהוי הזמנה הוי כאלו התחיל ביוצר ופשוט הוא דסידור השבח הוא מתחיל מב"ש דהן על פסוקי דזמרה דעל מאי דקא' הרא"ש הילכך מבעיא ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים ליה י"ח ע"ז כתב המעדני יו"ט באות צ' וז"ל עד דמסיים לשמנה עשרה וכתב הכלבו הטעם לפי שב"ש נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של המקום ב"ה ואח"כ יתפלל וכיון שכן הוא אינו דין לדבר בין סידור השבח ותפלה ע"כ והביאו הב"י בסי' נ"ד וסיים בה אמנם בענייני מצוה כו' מותר לספר אחר ישתבח ע"כ ובדברי חמודות כתוב באות ך' וז"ל עד דמסיים ליה י"ח ואפי' בין ישתבח ליוצר לא יפסיק ומיהו כתב הטו' בסי' ד"ן דה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל במידי דצרכי צבור או צדקה כו' ש"ד וכתב הכלבו שמזה נתפשט המנהג כו' או לקבול בביהכ"ן שיעשו לו דין בין ישתבח ליוצר אור דכ"ז מקרי לצורך מצוה ואח"כ כשחוזרין להתפלל יאמר הש"ץ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כו' אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק לכל דבר ע"כ. וא"כ מאי דנתן טעם המנהיג שאין להפסיק אחר קדיש וברכו משום שאין מפסיקין בין סידור השבח לתפלה ק"ל להר' דברי חמודות דלפי טעם זה גם קודם קדיש לא יפסיק דסידור שבח מתחיל מב"ש ומדבריו הראשונים משמע דקודם קדיש יוכל להפסיק דקא' דאחר שאמר החזן קדיש כו' לכן מתרץ כפי מ"ש רמ"א בשם הכלבו שהביא לעיל שאמר שמזה נתפשט כו' וז"א מ"מ יש לחלק מראש דבריו דשאני קודם קדיש וברכו וכדברי הכלבו כלו' הגם דמשהתחיל ב"ש דהוא תחילת סידור השבח אין להפסיק אמנם כשהוא קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח שאני דיכול להפסיק לצבור שיאמר אח"כ פסוקי דזמרה וקדיש כמ"ש הכלבו משא"כ אחר קדיש דאין להפסיק כלל משום דהוי כאלו התחיל יוצר אור. אבל טעמא יהיב המנהיג בסו"ד דטועים הם באותם המקומות דנוהגים לקבול קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח דאינו יכול להפסיק ביחיד כיון דהוי מפסיק בין סידור שבח דהיינו מב"ש דהוא סבר דאף אחר ישתבח לצבור הותרה דוקא וטועים הם לדמותו לדבר מצוה דצרכי יחיד הוא כנ"ל. וממילא דברי הר' מטה יוסף מפורשים היטב. דהכי ביאור קושייתו דמרישא משמע דאחר קו"ב איסור הפסקתו היינו משום דהוי כאלו התחיל ביוצר אור והוי הפסקה בתפלה אבל קודם קדיש מותר. אבל מסו"ד דקאמר טעמא דלא יפסיק משום דהוי הפסקה בין סידור השבח לתפלה. וא"כ אף קודם ק' שייך האי טעמא לומר דאסור להפסיק דהא מב"ש מתחיל השבח. וע"כ מתרץ דמאי דמשתמע תחילה דקודם קדיש מפסיקין היינו לצרכי רבים דהיינו אחר ישתבח קודם ק' יפסיק ואח"כ יש תקנה לומר פסוקי דזמרה וק' כמ"ש הכלבו. אבל לאחר ק' לא משום דהו"ל כאלו התחיל בתפלה ואין מפסיקין בתפלה אף לרבים ומאי דמשתמע לבסוף דאין להפסיק אף קודם ק' מטעמא דיהיב דהוי מפסיק בין סידור שבח לתפלה דזה שייך אף קודם ק' דמפסיק בין סידור שבח דהיינו ב"ש לתפלת שמנה עשרה היינו בצרכי יחיד דאף שאמר ישתבח אין להפסיק ליחיד בסידור שבח והיינו מתחילת ב"ש אפי' אחר ישתבח עד גמר י"ח ברכות. וזה פי' דברי המנהיג שדבר פשוט הוא שאחר שאמר הש"ץ קו"ב כאלו התחיל ביוצר אור אין לספר אף בצרכי רבים הא קודם ק' כלו' אחר ישתבח דוקא מותר לרבים וליחיד לא ולהוציא מאותם המקומו' שצועקים בזה כו' ל"מ אחר קדיש דהוי הפסקה בתפלה ואסור אף לרבים כמ"ש לעיל אלא אפי' קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח לאו שפיר עבדי דאין להפסיק ליחיד בין סידור שבח דהיינו ב"ש עד גמר תפי' י"ח ליחיד דלצבור שאני דמפסיק קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח. א"כ אחרי שביארנו דברי המט"י אגלה דעתי דאיש ת'ם אנכי ולא הבינותי מה ילין עליו ה' יד אהרן באומרו כי המט"י אתי הפך רבינו המחבר דס"ל דבין ב"ש חמיר יותר מבין ישתבח ליוצר דמה מצא עול ח"ו במט"י כדי להקשות עליו וכנר' דהבין במט"י דקודם ק' מותר ר"ל בין ב"ש לישתבח. וע"כ ק"ל דאיך יאמר דבין ב"ש לישתבח מותר לרבים אבל אחר קדיש דהיינו מישתבח ליוצר אסיר דזו הוי הפך המחבר היינו הב"י ובמחי"ר זה אינו לע"ד כי אם ס"ל כמ"ש גדולי המפרשים וקודם ק' ר"ל אחר ישתבח והיינו בין ישתבח ליוצר דמותר להפסיק לרבים ולמצוה אבל בין ב"ש לישתבח לא כי חמיר יותר ומרוב פשיטותו לא חש להאריך כי כבר כתב הב"י להדייא בסי' נ"א בשם הכלבו כי בין ב"ש לישתבח לא יפסיק אף למצוה. וגם ה' מט"י אזיל ומודה בה וקודם ק' יפסיק דקא' ר"ל אחר ישתבח דוקא ולאפוקי אחר קדיש דלא כי מ"ש ב"' בשם הכלבו דלענין מצוה יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר היינו קודם קדיש משום דיכול לתקוני באומרו מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש וזה פשוט. ותו ק"ל על ה' יד אהרן דקושייא זו דדברי המנהיג ג קשייא מרישיה לסיפיה דהביא לה תחי' מעצמו הק' לה ה' לחם חמודות כמו שציין הוא בעצמו ועיין לחם חמודות ולמה לא הק' לה' לחם חמודות כמו שהק' לה' מט"י דכן ת' הוא ג"כ דקודם ק' מותר דהיינו מן ב"ש לישתבח משום דאפ' לתקן ולומר קדיש אחריו. אבל אחר קדיש דהוא מישתבח ליוצר אסיר ואתי הפך המחבר היינו הב"י ואי פי' לה כמו שכתבנו קודם ק' ר"ל אחר ישתבח יפסיק אבל קודם ישתבח לא דאין להפסיק אף לרבים א"כ למה לא פ' כן במט,י ומאי אולמיה דל"ח מהמט"י וזה תימה דע"כ צריך לפ' תי' ה' ל"ח ג"כ בהאי גוונא כיון דהב"י העיד על הכלבו דבין ב"ש לישתבח חמיר יותר מבין ישתבח ליוצר וא"כ הכלבו והמנהיג שוים הם והיינו דאיכא בינייהו דלהכלבו נהגו לחשוב קבול היחיד כמצוה וצבור ואחר ישתבח קודם קדיש מפסיקין ולהמנהיג הוי צורך יחיד ואין להפסיק אחר ישתבח. ועל מ"ש ה' יד אהרן דהאי והוא רחום הוא על ערבית והקשה מר איך ניח"ל מאחר דבהדייא קא' בזה אנא דאמרי אי מהא לא אירייא דכונת פי' כך תחילה אמר שאחר שאמר החזן קו"ב כאלו התחיל ביוצר אור ואין לספר אף לצרכי רבים ועו' ר"ל דמזה אנו למדין להוציא מאותן המקומות שצועקים על חבריהם בזה כלו' אחר קדיש דערבית ואח"כ אאא החזן והו"ר דהוי כברכת מעריב ונמצא דהפסיק בין קדיש לערבית לפי דעתו שנוהגים לו' קדיש קודם ערבית והוי הפסק כמו אחר ק' דיוצר (וזה דמיון בזה כמו אחר קדיש דיוצר האמור לעיל] זה נר' כונתו אבל במחי"ר לא כיון לדרך הישר והיותר קשה דאחר קו"ב דיוצר אסיר אף לרבים וכאן בסיפא לא הוקשה להמנהיג אלא משום דהוי צרכי יחיד ומה תקן בזה. אדהכי והכי אין להפליא על הר' לחם חמודות ולא לתמוה על הכנסת ולא ע מט"י א"כ דפתח בכד וסיים בחבית ולא על הר' יד אהרן כמו שתמה מר דיפה הקשו ותירצו בה כמבואר ואין להאריך עו' בזה. עוד אתא ואייתי איזי וחביבי חכם ומבין מה שפי' ה' חיד"א ז"ל בס' מחזיק ברכה כי והוא רחום כלו' שרי להו מרייהו וכי הדבר מבואר דמ"ש ומתחיל החזן הוא ברכת יוצר ועליו אליהו כותב ב' תשו' בדבר וכי אדבר על השנית ראה תראה חכם מה הוא אומר שאם כדבריו לא היה צ"ל ואח"ך מתחיל החזן דזה גלוי וידוע כו' ומה בא להשמיענו ע"ב. ולדידי לולי שמצא מפי' יוצא בדברי המנהיג במקומו והוא רחום לכפר עון זה דאות למ"ד ולשון זה נר' שהחזן אומר כך לכפר הוכחה זו לא מעלה ולא מוריד דמלבד דכך ארחיה למימר עוד אסברא לך דאיכא למימר טרח כתב מתחיל החזן דלא תימא דהעון הוא על שהן מפסיקים לגמריה