בן ימין ר

אונ דלזה שייך ברכו דהיינו הזמנה לשבח דהשבח היינו ברכה. וזה נראה פשוט דברכו לא הוי לא שבח ולא תפלה כי אם הזמנה וכיון שאמר, ברכו כלשניה דהיינו הזמנה לברך צריך ברכה שלא יהיו ככופרים ואם איתא דאינו קשור ברכו עם יוצר אור אף שהבא לביהכ"ן אמר יוצר, אור יאמר הש"ץ ברכו עליו להוציאו ואחיך אאא י"ח אלא ודאי לברכו צריך יוצר אור דהוי שבח ואח"ך תפלה. העולה מכל אשר אמרנו דכשאמר ברכו כיון שצ"ל שבח אחריו דהיינו יוצר אור הרי כאלו התחיל יוצר אור וזה ס"ל לה' פתח הדביר כ"ע מודים בה ולזה קא מקשה לענין עליה ס"ת ומתרץ דהתם שאני דיכול להתקיים ההזמנה ע"י אחרים אלא דאח"ך מביא עו' סברות דאינו צריך ברכה לברכו כי באמירת הציבור ברוך ה' המבורך הרי לא יהיו ככופרי מ"מ מהגאונים משמע דאם לא יש יוצר אור שכבר אמרו אין אומרים ברכו דהא צריך ברכה וכבר אמר כנר' דבאמירת ברוך ה' המבורך אינו די והרי ראה אדוני מה שהאריך בזה. עוד ראיתי בקונטריסו דעל כונת הראיה שמביא בתשו' דסי' ב' ופירשה הר' חיים תחילה הקשה עליו משי"ח וז"ל דנראה שהבין שמ"ש בתשו' דסי' ר"ד בנ"א שנכנסו לביהכ"ן לאחר שאמר ש"ץ ברכו וכו' ר"ל לאחר שהתפללו הקהל ולכן כתב דש"מ דאין הש"ץ מברך עמהם אחרי בקשת המחילה מק"ע תמהני איך הבין כן בד' הגאוני' הנ"ל חדא דאם כדבריו היל"ל בנ"א שנכנסו לביההכ"ן לאחר שהתפללו ומדאמרו לאחר שאמר הש"ץ ברכו מוכח שנכנסו קודם שיתחיל החזן יוצר אור ועו' דאיהו גופיה אחר כלותו להביא ב' תשו' הנ"ל כ' דהן ד' תשו' הגאונים שהזכיר מרן ז"ל, בב"י לעיל בסי' ס"ט משם ס' המנהיג ושם בב"י כ' להדיא וז"ל אבל אם לאחר ברכו באים מיד ולא פתח החזן ביוצר אור וכו' ואיך העמיס בדברי הגאונים מה שלא כיוונו כלל אלה הם דברי חביבי. ואני פותח בתשו' תחילה כי הר' לא הבין כמ"ש שמר דלאחר ברכו הוא לאחר שהתפללו הקהל, מההכרחיות דהכריח מר כי נכונים הם אלא הוא מדייק הכא והתם מתיבת להם דהוא מיותר היל"ל יחזור ויאמר ברכו ותיבת להם לומר דברכו שנית לא שייך כלל אלא להם כלומר להבאים דוקא כי הש"ץ כבר אמר ברכו ויתפללו ע"ס ברכו ראשון לעצמם וז"א בתשו' דסי' ב' דחזינן בכל יומא בשלוחא דצבורא דאמר ברכו קודם תפלה כלו' קודם שיתחיל הש"ץ יוצר אור אומר ברכו על הבאים ולא שמעו ולית בה איסורא לומר שהוא מברך ברכו שנית דהוי הפסק קודם שיאמר יוצר אור לעצמו כמ"ש שעיקר התחלה הוא יוצר אור וברכו לא הוי התחלה כך נ"ל לפום ריהטא שוב ראיתי דאין כונתו כך, דבהדיא קאמר בסו"ד והוא אינו מברך שכבר התפלל הרי קאי אחר תפלה אמת דיכול לאתויי ראייה דאחר תפלה כלו' דאם באו אחר שיתחיל יוצר אור דאז יכול הש"ץ לומר להם ברכו אחר תשלום התפלה והם יפרסו, על שמע כמ"ש מפורש בההיא דכ' ב"י בשם המנהיג וז"ל ולאחר שיתחיל הש"ץ ברכו ויוצר אור ובאים בנ"א לביהכ"ן בשחרי' לא יאמר להם ש"ץ ברכו עד אחר תפלה ע"כ ובודאי דאז. הש"ץ אומר ברכו ואינו אומר עמהם כי כבר התפלל כי אם הם יפרסו לעצמם דאם בקיאים הם למה תאמר ללא צורך ומה תאמר דש"ץ חוזר ופורס ע"ש עוד הפעם משום שאין לומר ברכו בלא ברכה אחריו לזה חוזר ומברך ברכת יוצר ומתפלל כלפי לייא דבשלמא ברכו שנית איכא למימר דיכול להתקיים באחרים העונים ומברכים ולא הוי ללא צורך אבל ברכת יוצר אור וח"י ברכות כיון שיצא ידי חובתו ובקיאים הם מה לו לש"ץ לחזור ולאומרם והוי כמזכיר ש"ש לבטלה ח"ו [ואחרי כתבי זאת מצאתי בסי' ס"ט בב"י וז"ל ומיהו לפי מ"ש. רבי' בסי' רע"ג בשם, בה"ג שמי שקדש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים שאין יודעין לקדש מקדש להם אבל אם יודעים לקדש אינו מקדש להם צ"ל להכא נמי אם יש באותם שלא שמעו בקי אין אותו ששמע מוציאו וכן ראוי לעשות ע"כ אלא ודאי דדוקא ברכו אומר להוציא להם ידי חובתם וליכא הפסק לו' כבר התחיל וצריך להשלים כי ברכו לא תפלה כי אם הזמנה וכבר הזדמנו נענו ואמרו ברוך אבל ברכות ותפלה יכולים ם הבאים להתפלל על שם ברכו שאמר הש"ץ בשבילם הא למדת דברכו לבד אומר הש"ץ בשביל אחרים והוא לא יאמר אחריו ברכה ותפלה מאחר כי לא הוי התחלה לא להבאים ולא חל החיוב לעצמו. אמנם בדברי התשו' דקא' דחזינן כל יומא בשלוחא, דצבורא דאמר ברכו קודם תפלה ל"מ דראיתו הכי הוי וצ"ל בדוחק דש"ץ אמר ברכו קודם תפלת הבאים והוא לא יאמר משום שכבר אמר כדי שיכונו דברי פתח הדביר אבל יותר טוב היה לומר קודם תפלה של ש"ץ דהיינו אחר ברכו דוקא באו אחרים שלא שמעו דאומר להם תכף ברכו אף שלא יאמר בעדו דהוא כבר אמר דנמצא דלא הוי ברכו כהתחלה לכשלא יפסיק להוציא אחרים כמו שכן האמת דאף בתפלת שחרית כיון דהוא קודם תפלה יכול לומר ברכו על אחרים אבל אם אמר ברכו ויוצר אור כלו' שכבר התחיל להתפלל לא יאמר להם ש"צ ברכו עד אחר תפלה שהוא הפסק ולא בין גאולה לתפלה דבעינן תכף לגאולה תפלה זולת בערבית יכול לומ' ברכו קודם תפלת י"א שאין צריך סמיכות גאולה לתפלה. מאחר עלות כ"ז מה שרצה לפרש מר בראיה זאת עפ"י תשו' הרי"ף דקא בתפלת ערבית כל לגבי דידי לא כ"כ מורין דבריו דקאי בתפלת ערבית מדכתב דאמר ברכו קודם תפלה אם הוא על תפלת ערבית היל"ל קודם ח"י ברכות דקודם תפלה סתם היינו קודם תפלה ממש דהיינו יוצר אור או ברכת אשר בדברו סמוך לברכו דאז יכול לומר תכף ברכו להוציא אחרים ולא הוי הפסק וכמ"ש. אלא דאם הוא אחר שהתחיל יוצר אור דנמצא דכבר התחיל להתפלל אין לומר ברכו על אחרים דהוי הפסק. וגם לא קודם תפלת י"ח משום דהוי הפסק בין גאולה לתפלה אלא אחר כל התפלה דוקא משא"כ בערבית ת אף שהתחיל ברכת אשר בדברו יאמר ברכו קודם ברכת י"ח מדינא כיון דל"צ סמיכו' גאולה לתפלה באופן דאינו מוכרח לומר דהוא על תפלת ערבית וטפי יכול להיות גם על ת"ש אלא דאיירי קודם תפלה דהיינו סמוך לברכו. דאם באנו לפרשה בת"ע לא צרכינן לחפוש אחר תשו' הרי"ף דהא קאמר בהדייא בתשו' המנהיג דאחר שיתחיל ש"צ ברכו ויוצר אור וכו' לא יאמר להם ש"ץ ברכו עד אחר התפלה ולא בין גאולה לתפלה וכו' אבל בערבית וכו' יכול לומר ברכו הרי דגם מדינא בערבית יכול לומר להבאים ברכו קודם ברכת י"ח וכמו שפסקו מור"ם בסי' ס"ט ומאי דתמה כת"ר על החיד"א ז"ל למה לא נסתייע מתשו' הל הרי"פ לעד"ן משום דהיכא למדחי דלא איירי אלא לפום רנא וכס' המנהיג אבל אפי' דס"ל להרי"פ לפי מס' סופרים דאף בשחרית מותר להפסיק כמו שהכריח ה' נחלת יעקב ז"נ והכי דייק לישניה דלא קאמר למי שלא שמע ברכו בתפלת ער' דאז הוה אמרי' מפני התקנה אלא כתב למאן דלא הוה בתחילת תפלת ערבית כלו' דלא בא לא אחר התחלת ערבי' דהיינו דכבר אמר הש"צ ברכו והתחיל בברכות דלפני ק"ש וכיון שכן דינא הוא שיאמר להם. ברכו קודם תפלת י"ח דאי הוה קודם התחלת ערבית כלו' קודם שיתחיל הש"צ התפלה דהיינו ברכה ראשונה היה אומר תכף הש"צ ברכו להם בעדם (אבל אחר התקנה לא יברך ברכו הש"צ בעדם כי אם קודם ח"י ברכות) והוא יברך עמהם ברכות דפשיטא דליכא איסור' דמה איסורא איכא כיון דגם הש"ץ מברך עמהם. אלא דהוכחתו היא דאחר שהתחיל הש"צ ברכה דיאמר להם ברכו קודם תפלת י"ח. והוא לא יאמר עמהם ברכות הרי דברכו לא צריך ברכה אחריו ואינו קשור עם הברכה זה הראיה שהביא הרי"ף. ואשא עיני ואראה לידי"ן כמהר"ר אליהו בהי"ר דהביא דברי המנהיג שהביא הב"י בסי' ז"ן ופירשם במה שמצא מפורש בדברי המנהיג עצמו במקומם ושוב הביא דברי חמודות בפ' אין עומדין ואחריו בא לתמוה. והכי קאמר מר דנר' מדבריו דהאי סידו' השבח דקאמר הב"י הוא על ברוך שאמר והפליא עליו דאיך יתכן לפרשו על ב"ש דא"כ פתח בכד וסיים בחבית וכמו כן תמה יקרא על הכנה"ג בשיירי