בן ימין קצז

סוף. והיה בהני"ח לכל מעיין בדברי ובדבריך יראה וישפוט במבחן עיונו למי יותן המשפט והצדק אבל כאשר כבודך הפצרתני להשיב מילין ע"כ דבריך נעתרתי לבקשתך ומשכתי הקס"ת לתומי אחרי שתי שימי רק לברר דברי אשר כתבתי כי לעשות רצונך חפצתי אמנם שלא להיות ממהדורי מילי חלקתי כל דבריך לסעיפים ע"ס א' ב' ואבוא להשיב עפ"י קונטריסך בע"ה להקל מעל המעיין וזה החלי בעזר צורי וגואל. א) מ"ש בדברות הראשונות ועו' וכו' עד ומדעתו ורצונו שי, כן ע"כ אחר אשר בררתי דברי בדברות שניות ש כר' בזה הוא שאין לדמות נ"ד להאומר צא והרוג אה"ן לא מצד הפועל ולא מצד הנפעל כמו שיעוש"ב ממילא משמע ומ"ש אז ומדעתו ורצונו עשה כן על השולח להביא לו סה"מ תסוב מילתי שהוא מדעתו ורצונו אכל הסה"מ להמית את עצמו דמי הכריחו ל ולא על המושיט לו סה"מ דברתי דאל"כ מאי ועוד דקא אמינא וז"פ ודוק. ב) כתבת עוד כלם מקרים טבעיים המה. תשובה גם לפי דבריך שכלם מקרים טבעיים הם. מ"מ בנ"ד שאני דע"פ משפט המלך ויעציו יצא דינו להריגה אחר שנו"ן בדינו עפ"י הדת והנימוס א"כ אין לך גב"ק גדול מזה וכמובן למעיין וק"ל. ג) עוד כתבת מנ"ל שלא יהרגוהו בלא התעוללות כו' ידידי. לא כתבתי פה לשון התעוללות ע"ד שארז"ל גבי שאול המל' שהכונה התעוללות בפועל מיתתו. דכאן לא שייך זה שהרי כאן יהרגוהו כהריגת כל אדם שנתחייב מיתה הא' בא להרוג וישפוט שפו"ט בנימוס המלכות ותורה אחת ומשפט אחד יהיה לכלם אבל כאן ר"ל התעוללות בכח והוא לשון מושאל על השחוק וההתעוללות שיליצו עליו בעת שיוציאוהו להרוג אותו בהמון רשעים רבים לפי שהוא יהודי ונפל בידם כתוא מכמר וז"פ. ד) כתבת עוד זה דנ"ר לא נזכר בשום מקום כי אם טעם רפואה וכשאינו עושה לאביו שום רפואה כ"א נטילת רוח ודאי דאסור ע"כ. ומחילה מכבודך אומר בזה שלא הבנת כונתי ואפי' הנקדנין לא היו תופסין אותו על כך כי פשוט להבין בזה אומרי נחת רוח שר"ל על תועלת ורצון אביו וכלו' שלא היתה כונתו להזיק לאביו ולעשות בו חבורה כ"א למלא רצון אביו שמצטער שלא יגיעהו לאותה בושה וכלימה כנ"ל. ועפ"י זה' סרו כל תמיהותיך בזה עלי כמו שיראה כ המעיין ודוק. ה) עוד כתבת וז"ל ונוראות נפלאתי איך נעלם ממנו ברייתא דיבמו' בעידנא דעסיק בה שאם אמ"ל אביו לעבור על ד"ת ל"א אתי עשה ודחי ל"ת שהרי כולכם חייבים בכבודי ע"כ תמהני עליך ידידי יר"א איך לא הרגשת נמי על הרה"ג מר אביך זצוק"ל צדיק הראשון בריבו איך לא ערער עלי בקושייתך זאת כי גדולה היא בעיניך אבל בקושטא האמת עד לעצמו דאין כאן תימה. אין כאן פליאה אין כאן קושייא כלל משום דע"כ ל"א דאין הבן חייב לשמוע אל אביו כשאו'ל לעבור עד"ת אל"ד כשאו"ל לעבור בשאט בנפש על ד"ת כגון שהוא כהן ורוצה שיטמא עצמו וכיוצא שאין הדבר נוגע אל עצמו ואל בשרו אזי נא' כולכם חייבים בכבודי ואי"ח לשמוע אליו אבל בכגו"ז כי בלא"ה הוא בר קטלא מצד המלכות ולא אתינא ליה לחייבו אלא מצד שעושה בו חבורה דבאחר הוא בלאו דוקא לזה אמינא ז"ד כשמכוין להזיקו שלא ברצון אביו אבל כשאביו נותן תפקידו עליו שיכנו נפש לפי שזהו רצונו לתועלתו ולקורת רוחו שלא ישלטו זרים בו א"כ הו"ל כמקיז אותו שהוא ג"כ לתועלתו דפטור ומותר והא נמי דכוותא היא ומאי כולכם ח' בכבודי שייך כאן והלא אלו היה שולט בעצמו לרעה לא היה חייב משו' מע"ל כדאמרן לעיל דמה"מ הוא מ"ל הכא מ"ל התם א"כ כשהוא צוה לבנו להכותו נפש חייב לשמוע לו משום עשה דכאו"א ודחי את ל"ת מאחר דמעיקרא אין כאן ל"ת מכיון שזהו רצונו וכבודו ומלבד שלא יח"טיא השערה לשמוע אל אביו אבל אדרבא מצוה הוא עושה כדאמרן. ו) ומה שהקשית ע"ז דא"א להא למה מר בריה דרבינא לא מצא אופן לצוות לבריה ה למשקל מיניה סלווא ואפי' אם יעשה בו חבורה יותר מכדי צורכו ובזה היה מובטח שלא יכשל בנו בשגגת חנק מאחר שכן צהו !? תמהני עליך ידידי יר"ר מה דיות תערוך עובדא דמר בד"ר לנדון שלפנינו ? דשר: הכא בנדון שלפנינו שהאב מפקיר עצמו למיתה ע"י בנו ושוה דיודע שלא יחיה עוד דבר קטלא הוא מצד המלכות ומה לו דאג מעתה על כל החבורה מאחר דהכא שם חבורה ושם מ' אחד הוא משא"כ בעובדא דמר בד"ר דכונתו היתה דוקא להתרפאות מחוליו ולא להצטער. וא"כ איך אפשר ליתן ל רשות שיקיזהו וכיוצא גם אם חב"ול יחבול יותר מן הצו"ן ויעשה בו חבורה תחת חבורה. זה אין הדעת סובלתו דאפשר ביתרון זה נפש הוא חובל ועד מתי ליצטער וליזיל וע"ז נאמר ויקו לעשות ענבים ויעש באושים לכן שפיר עבד שלא להרשות את בנו למשקל ממנו סלווא דילמא חביל יותר והוי שגגת חנק וז"פ. ז) ומה שהקשית לשאול ע"ז דמה לי הרשאתו ומ"ל צוואתו מחילה מכבודך לא צדקת בזה דענין הרשיון מועיל לענין שאינו חייב משום עושה חבורה באביו כל שבחבורתו. נרפא לו כמ"ש הר"מ והט"ו שם. אבל אם הבן חושש לעצמו ואינו רוצה להקיזו וכיוצא מי יימר שהוא חייב להקיזו משום עשה דכאו"א הלא הוא לא צוה אלא נתן לו רשות דמשמע אם ירצה אבל לא יכריחנו משא"כ כשנותן תפקידו עליו לעשות דבר ולא יעשנו אז נקרא עובר על מצות אביו ובכה"ג שייך לו' אתי עשה דכאו"א ודחי ל"ת וז"פ. ח) עמ"ש בקונ' הב' אטו איסור המכה את אביו בצערא תלייא מלתא כו' הוספת להפליא עלי איך לא זכרתי דברי עצמי מ"ש בקונטריסי הא' דגם לס'. המחמירים שלא להתיר את הבן לעשו' חבורה באביו אפי' לצורך רפואה איני אלא כשהוא מצטער באותה חבורה כו' וע"ז הוא דקאמר עט"ר מ"א ז"ל דאי בצערא תלייא מלתא אדרבא משם תברא וכו' עכ"ל. אמנם גם לזאת אנכי אענך כי מ"ש דשאני התם שהוא מצטער באותה חבורה כו' אין כונתי על צערא דגופא שהוא סובל בשעת ההכאה דהא ודאי מי יכחיש דיש צער בכל מין חבורה שיהיה. אבל רצוני בזה לומר צער הנפש שמצטער מקודם איך יניח א"ע לסבול מכת רעהו אשר יחבול בו ויעשהו חבורה אשר בעבור זה יתכן דבשעה שסובל מכת רעהו או בנו ירע בעיניו ולא ימחיל לו אעפ"י שמתחילה הרשהו משא"כ בנדון שלפנינו שבחושבו כי הוא ימות ביד זרים הוא מצוה את בנו בלב שמח שיפגע בו פעם אחת ולא ישנה כי זהו רצונו לברור לו מיתה יפה ולא ימסור מיתתו ביד זרים וישיגהו אותה כלימה א"כ נמצא שהוא מקבל המיתה ביד בנו בלב שמח ומאחר שבזה עושה לאביו קורת רוח מהיכא תיתי שלא יאבה לו ולא ישמע אליו דהא נמי בכלל כאו"א וק"ל. ט) אסופא דמגילתא כתבתי למסקנא דמלתא דמותר להושיט לו סה"מ וליכא בזה משו' לתא דל"ע לת"מ מהטעמים הנאותים למעלה מאחר שאינו עושה מעשה בידים להמיתו כו' וע"ז. תמהת עלי דמאי בעי מעשה בידים בכאן והלא המושיט כוס יין לנזיר שאסורו משום ול"ע לת"מ אלא גרמא בעלמא ואפי"ה אסור ע"כ בהא ודאי מודינא לך שהדין עמך, אבל חסרון הניכר. בכאן ואינו אלא שמוטת אג"ב ריהטאי וכצ"ל גם אין המושיט לו סה"מ חייב בד"ש משום שהוא היה הגורם כדין השולח להרוג אה"ן דחייב בד"ש משום דהכא לאו בריא היזקא ולא עשה שום מעשה בידים להמיתו וכמו כו' ובזה יתוקן ויבושם הכל כמבואר אמור מעתה כי חזר הדין לסיני כמו שאמרתי דמותר לאיש להושיט לו סה"מ לגברא בר קטלא דנ"ד מהטעם שכתבתי לעיל דגם אם היה חובל בעצמו לא היה חייב לשמים ואיך נחייבהו לאחר דעלמא יציבא בארעא כו'. וכ"ש אם הוא בנו דמצותו עליו לקיים דברי אביו כמש"ל וצ"מ. נאם דודך הכו"ח פה בוקורישט בש"א לחדש שבע ש' התרנ'ג הצעיר מצ"א חן ס"ט