בן ימין קצה

וברה והאמת יורה דרכו ואני בתומי ומני"ר רחמים לחיים הי"ו השב ישיב לי לאסור או להתיר ואל יתן לו דמי. יאודה יעלה תורתו דיליה רב גובריה ורב חיליה משכבי עד קומי וזאת התעודה בישראל כי לא לפניו חנף יבא והאמת אהובה אצלו והחיים והש' באהל משכן של"ו לשלמנא נקיטנא גם איש שלומי הכו"ח פה מתא בוקרישט בשנת ארית"י מר"י ע"ם בש"מי [תרנ"ב לפ"ק] בשלהי כסליו זה זכרי וזה שמי ירושלמי ולא קרתני הקורא בין עומד בין יושב מצפה רחמי קוני. הצעיר מתתיה אברהם צורמאני ס"ט סי' לג וזה אשר חזרתי והשיבותי לו אני היר"א בן א"א ה"ה הכ"מ זצוק"ל עיני ראו אור יקרות דפח"ת הוא עט"ר הודי והדרי מ"ד הרב המובהק המאיר כברק. אחד היה אברהם נר"ו תשובה נצחת. את כל ונוכחת. ע"ד עט"ר הרב ר' אב"ה אור החיים הכ"מ. זאת באתנו קודם חג הפסח דהאי שתא ויען באותן הימים היה עט"ר הרב א"מ הכ"מ חלו"ש סב"א בשתים רעות חזו"ת קשה וחולי מעים אשר שמו קץ לחייו לא עצר כח לעבור על דב"ק טוב ונר אלהים טרם יכבה בה' שם מבטחו ויאמר אם יהיה אלהים עמדי לסעדני ולהחלימני ושבתי בשלום לאיתני. אז אשנה פרק זה. והן בעון לא נתנו אלהים וידום השמש ויר"ח עמד. ותחשך הארץ. ואנכי בנו המר ונאנח. הגם שמכיר אני דלות ערכי וקוצר שכלי ויר"א אנכי ליכנס בין ב' הרים גדולים עכ"ז נדחקתי ונכנסתי בעובי התור"ה כדי להתלמד. ואף גם זאת למעבד כי נייחא להאי שופרא דבלי בחגא דפסחא ולקיים מילי דאבוס ושפתי צדיק ידעון רצון ויהיו דובבות זיע"א. הנה אדוני אברהם בראש רמי ומקשה על מה שתמה עליו עט"ר ר' אבא הכ"מ דאיך עלה ע"ד דתני"ר לפטור את המושיט סה"מ לחבירו מד"ש מטעם שמדעתו ורצונו עשה כן דהלא משנה ערוכה שנינו האומר לחבירו סמא א"ע כו' חייב וכה אמר מר וז"ל דבריו נפלאו ממני ולא ידעתי מה דמות יערוך הא דנ"ד להא דאמ"ל סמה א"ע דחייב. התם שאני שהוא עשה הפעולה בידיו לסמות א"ע וכו' אבל הכא הפעולה היא המיתה והוא לא האכילהו סה"מ רק שהושיטו ואיך יתחייב ע"ז והלא בידו היה שלא יאכל ע"כ. ויען ראובן עבדו דברי אדוני הראשוני' שכ' ועו' דהתם הרגו שלוחי שלא מדעתו של נהרג וכו' מוכיחין להדייא דכונתו הן היתה שהדבר תלוי בין מדעתו של נהרג לשלא מדעתו וע"ז שפיר הקשה עליו ר' אבה הכ"מ דאיך פשיטה ליה בנ"ד דפטור ומותר מהאי טעמא הפך ממאי דתנן האומר לחברו וכו' ברם אה"ן דמטעם שהוא לא ימיתנו בידו אלא יהיה גרמה בעלמא ודאי דהיה פטיר ועתיר אף אם הביאו הסה"מ מעצמו והוא לא צוה ולא סליק אדעתיה דאותו צדיק ר' אב"ה הכ"מ לו' דכונתו באומרו ועו' דהתם הרגו וכו' היה להוכיח דהתם הוא בריא היזקא והכא אינו אלא גרמה (כמו שרצה לתקן עתה] דהרי כתבו פעם אחת קודם זה וז"ל ע"כ לא אמרו התם דחייב בד"ש אלא משום דהשליח הלך והרגו בשיליחותו והוייא בריא היזקא משא"כ הכא דליכא אלא גרמא בעלמא וכו'. ומה חידש לן תנא באומרו ועו' וכו'. עוד אנא חזיתיה לאדוני נר"ו שכ' וז"ל. אמנם מ"ש מני"ר והעתיר עלי דברים מדעת עצמו לו' דאין זה גברא קטילא משום דבידו ית' לסבב כמה סיבות להציל ממות נפשו וכו' וכו' אחרי המחי"ר הראויה אליו הם דברים של מה בכך ולא אקבל דבר זה וכו' וכו' אלא ודאי כי דרך נס אינו נכנס בסוג זה וכו' ע"כ ואחרי ניו"ק תמה אני מה כל החרדה הזאת ללא צורך אחר שעט"ר ר' אבא הכ"מ גופיה חזר ודחה דברי עצמו וכה אמר וז"ל ואם יאמר האומר שכל הדברים הללו אינם אלא חששות רחוקות ואין בהם כדי שביעה לסמוך עליהן לנין דינא אף אתה אמור לו דאעיקי אינו נקרא גב"ק אלא מי שנגמ"ד למיתה עפ"י סנהדרין דוקא וכו' ועוד דלסניף בעלמא מיהא ראויין ליכתב וכך היא דרכה ש"ת. כמ"ש בתשו' שבות יעקב ומובאה בקונטריסו של מרן אב"א הכ"מ וז"ל כלל הדבר כל זמן שהוא חי חייב בכל המצות וכו' ואולי עי"ז שיקיים מצות בוראו בזמנה ואולי זכות המלה יעמוד לו שיהא ניצול והרבה ריוח והצלה לפניו וכו'. גם מ"ש מני"ר שאותן חששות רחוקות בנ"ס היו עומדין אנכי הפעוט איני מוצא אף שמץ נס כי כולם מקרים טבעיים המה. עוד ראתה עיני לאדוני אברהם נר"ו שכ' וז"ל ומ"מ מה שרצה מני"ר הרב המג"ן להוכיח כי גם בנ"ד אינו רשאי להרוג א"ע ממ"ש רש"ל ביש"ש לקמא וכו' וכן מה שהביא מהיפ"ת על המדר' ס' נח וכו'. אחר המחי"ר אינו דומה לנ"ד דהתם לא מיירי אלא שנתפס בידי גוים וכו' משא"כ בנד"ז כי הוא נדון עפ"י המשפט להריגה וכו' ואפי' מה שהביה לנו לראיה מהגאון חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"א סי' מ"ו וכו' יש לדחות דמיירי כשעדיין לא נגמ"ד למשפט וכו' וכו' אטו יציבא בארעא וגיורא בשמיא ע"כ. ואנכי בע"ר תמיהא לי טובא מדוע לא דקדק אדוני ש"י בדברי עט"ר הא"מ הכ"מ שכל כונתו בהבאת דברי הרבנים הללו לא היתה אלא על מה שכ' מני"ר כי האי גברא דנ"ד אנוס הוא לאבד א"ע כדי שלא יתעללו בו ביום המועד להריגה בפני המון רב ע"ז הוכיח במישור מדבריהם ז"ל דזו אינה טענה מספקת להתיר בעבורה לאבד עצמו דלדעת רש"ל לא הותר אלא א"כ יש חשש איבוד נפשות מישראל וה"ט דשאול שהרג א"ע. או אפשר דשאני שאול שהיה מלך ישראל אך שאר כל אדם חייב לסבול כל הדבר הקשה ולא יהרוג א"ע ולדעת היפ"ת ג"כ לא הותר אלא כנדון דשאול שהיה מלך דמסתמא יתעללו בו לבזותו אבל סתם אדם מנ"ל שיתעללו בו ולא יהרגוהו בלי התעוללות ולדעת הגאון חיד"א ז"ל לפי דברי הריטב"א ז"ל לא הותר אלא במקום שיש ליתא שמא יעבירוהו על דת הא לאו הכי אסור להרוג א"ע אפי' שבודאי יהרגוהו והאי גברא דנ"ד אף שנאמר שאם עבר והרג א"ע אין לו דין מע"ל שלא להתאבל עליו וכיוצא דגברא קטילא הוא [לדעת מני"ר] מ"מ לפום דבריהם דרבנן הנ"ל איסורא מיהא איכא דמוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול הוא בעצמו וחלילה לנו להתיר לו לכתחי' להרוג א"ע וא"כ ה"ה לאחר הרוצה להורגו עפ"י צוויו שאין אנו מתירין לו לכתחי'. עוד ראיתי לאדוני ש"י שכ' וז"ל. עו' ראיתי לרא"ג מג"ן הוא חיים מדבר ע"מ שהבאתי ראיה לדברי דכל דליכא אחר זולת בנו ומצוהו שיחנק אותו וכיוצא כו' דמותר דוגמא למאי דקי"ל דבן המקיז דם או מוציא קוץ לאביו מותר כו' וע"ז חלק עלי בדברים בעלמא בלי שום ראיה הכי אמר מר שי' ראיתו אינו מכיר דהתם דוקא לרפואה הוא דמותר כו' ונוראות נפלאתי על עומק עיונו וזכות שכלו איך דמאני בקנה רצוץ בלי שום ראיה והמעיין ישפוט בצדק דהדמי"ן יתעב"ד וכו' וכו'. דכל שעושה חבורה כדי לעשות נח"ר לאביו ואין כונתו להזיק מותר ואף בנ"ד כן הוא שמיתתו זהו רצונו כו' שפיר התרתי עפ"י ס"ס כו' עכ"ל. ואנכי עבדו אחרי ניו"ק ת"ם אני לא אדע שכי"ול דאדרבא דבריו באו בלי שום ראיה דמי מלל לאברהם אדוני דטעם ההיתר להקיז או להוציא את הקוץ וכיוצא הוא מטעם דעושה נח"ר דמלבד דשם זה של נ"ר לא הוזכר בש"ס ובפוסקי' כ"א מטעם רפואה דוקא ובהכרח לו' כן דהלא מהיקשא דמכה בהמה יליף לה ובבהמה לא שייך לו' דטעמא הוי משום נח"ר דאין אנו אחראין לנח"ר שלה אלא דוקא לרפואה פטור שהרי לא הזיקה וא"כ גם במכה אביו ועושה בו חבורה לרפואה דוקא הוא דמותר הא לאו הכי בכל גוונא אסור. עוד בה דאם איתא דמשום כח"ר נגעו בה הרי בשעת הסרת הקוץ או נתוח המכה וכיוצא אנו רואים שמלבד שלא יש לו שום קו"ר אדרבא מצטער וכואב מאוד והיאך מתירים לו לעשות כן מה תאמר דהנח"ר יר'גיש אדם אחר מעשה החבורה לכשיתרפא. א"כ דון מינה