בן ימין קצד

לא שייך בזה לו' שמא ירחמו עליו וניחמו על רעתם דזו אינו תלוי ברצון אלא מלך במשפט יעמיד ארץ לשלם לאדם כפועל ידיו עפ"י חקי המשפט וכיון שיצא דינו למיתה שוב אינו חוזר א"כ הו"ל העני הזה חשוב כמת ועל כן אם קדם והרג א"ע כדי שלא יתחלל שם הלאום מישראל כשיוציאו אותו להרוג בפני המון רשעים רבים ושונאי הדת אז יאמרו בגוים) הראיתם האיש הישראלי כו"כ עשה כו' וכך מנהגן של שלומי אמוני ישראל כדרכם וכעלילותם להפיל מום בקדשי בני ישראל ולכן כדי להרים ממנו בושה זו מעל משפחתו בפרט ומעל כל ישראל בכלל קדם והרג א"ע אומר אני דאינו בכלל מע"ל משום דבלא"ה גברא קטילא הוא א"כ מהיכא תיתי לחייב את ההורגו אטו יציבא בארעא וגיורא בש"ש וכנ"ל. הן אמת כי מני"ר הרב המג"ן השיג עלי ע"ז מהירוש' דפ' החובל דקא' התם האומר ס"ע כו' לפי שמזיקתני חייב ע"כ אלמא דאפי' שאם היה חובל בעצמו היה פטור לפי שעשה כן להפיג צערו ממכתו האנושה. מ"מ אחרים שחבלו בו חייבים אעפ"י שעשה כן לטובתו עפ"י צוויו וה"ה והוא הטעם לנ"ד והוא הטעם נמי לחייב את גר העמלקי שהרג את שאול עפ"י צוויו משום שאינו רשאי דדה"ר ודה"ת דמ"ש אלתד"ק. אמנם גם לזאת כבר פקחתי את עיני אחת למעלה ואמרתי דזו אינה משלנו ואין לו ערך ואין לו דמיון עם נדון דידן משום דהתם שאני דחסרון אברים לא מעלה ארוכה ולהכי אמרינן דכאבא אנסיה להרשות כן לחבירו ואיוב לא בדעת ידבר משא"כ היכא דכאיב ליה כאבא בעלמא דניתן להמחל וכדפי' הגאון מהרד"ף ז"ל בפי' על התוס'. ברם הכא שם מיתה חד הוא מ"ל הכא מ"ל התם. ואם נניח במונח התם דהוא בר קטלא והיה מותר לקדם ולשלוט בנפשו לרעה מפני איזה סבה וירא כי לא יכול לפגוע בעצמו וצוה לאחר לפגוע בנפשו מהיכא תיתי לחייב לאחרים עדין התמיהה במקומה עומדת אטו יציבא בארעא כו' וזהו מאי דק"ל על רלב"ג ז"ל שנ"ט לחייב את איש גר העמלקי שהרג א"ש אעפ"י שהיה עפ"י צוויו משו' דדה"ר ודה"ת דמ"ש שאם לפי האמת רז"ל פטרוהו לשאול משום מע"ל יהיה מאיזה טעם שיהיה באיזה פנים נחייבהו לשלוחו מאחר כי לא במרד ולא במעל עשה השליח שליחותו רק לבקשת שאול כי ידע שלא יחייה אחרי נפלו וזה אין הדעת סובלתו ודוק. עוד ראיתי לרא"ג מג"ן הוא חיים מדבר עמ"ש דכל דליכא אחר זולת בנו ומצוהו שימית אותו בכל דבר הממית טרם שיוציאוהו ליהרג מצד המלכות ולא יגיע לו אותה בושה וכלימה דמותר הואיל דגם זה לטובתו ועושה רצון אביו. והבאתי ראיה לזה מהא דקי"ל דהעושה חבורה לאביו חי"ע ועם כ"ז אם הוא מכוין לתועלתו כגון להוציא קוץ ממנו או להקיזו דם לרפואתו מותר כיון שעושה להקל ממנו צערו וע"ז מני"ר חלק עלי בדברים בעלמא בלי שום ראיה הכי אמר מר שי' ראיתו איני מכיר דהתם דוקא לרפואה הוא דמותר כדי שלא יסתכן וימות. אבל להמיתו בידים מי שם פה לאדם להתיר לבנו שימיתהו דאם כדי לעשות נח"ר לאביו יותר טוב לפייסו בדברים היוצאים מן הלב וכו' וכו' ולא להמיתו בידים דזהו נטילת רוח ולא נח"ר לאביו אלת"ד. ונוראות נפלאתי על עומק עיונו וזכות שכלו איך דחאני בקנה רצוץ בלתי שום סעד לדבריו המעיין ישפוט בצדק דהדמי"ן יתעב'ד עד"ז דמאחר שעל עיקר המיתה אין אנו דנין עליה מעתה לפי שאף אם לא ימיתהו בנו ימיתוהו עכ"פ מצד המלכות וגברא קטילא הוא כנ"ל ועתה אין אנו מטפלין אלא מטעם שעושה חבורה באביו הן בעודנו חי דמשו"ה חייב ע"ז הוא שהבאתי סמוכות דמשמע מכאן דכל שאין כונתו להזיק אלא אדרבא כונתו לעשות נח"ר לאביו ולהקל מצערו מותר. אף כאן בנ"ד שמיתתו ע"י בנו זהו רצונו והחבורה שעושה באביו הן בעודנו חי בזה עושה רצון אביו ונ"ר הוא לו שמצילו מאותו צער שיגיעהו כשימיתוהו בהמון רשעים רבים על כן שפיר התרתי לו משום ס"ס כמבואר בקונטריסי הא' כיעו"ש. ומה גם עפ"י חילוק השני שאמרתי דגם לס' הרי"ף ודעימיה שאוסרים בכה"ג אינו אלא שחוששים שמא יעשה חבלה באביו יותר מכדי הצורך אבל על החבורה עצמה שעושה לצורך אביו להקל מצערו לא חלק אדם מעולם שיהא אסור דפשיטא דהוא פטור ומותר והכא בנ"ד דאינו שייך חששא זו כמובן פשיטא נמי דמותר כיון דבזה מיקל צער בושתו. אבל מיתה כמיתה וק"ל. ועל מה שהוספתי לחלק עו' ולו' דגם לדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל דאסרו שלא לעשות חבורה לאביו ואפי' במקום רפואה ואף דליכא אחר לא מיירי אלא כשאינו מצוהו אביו ומפצירו על זה אלא שמרשהו להקיזו דם וכיוצא ובא לשאול את פי בדה"ץ בכה"ג הוא דסברי מרנן דאסור מחשש דאיידי דטריד חביל יותר והרי הוא בשגגת חנק. אבל כגון ל"ד שאביו מפציר בו ומצוהו כמצות האב על הבן שיעשה בו חבורה שהיא לטובתו ובחבורתו ירפא לו מצערו בהא גם המה יודו דמותר לבן לשמוע אל מצות אביו מטעם דאתי עשה דכאו"א ודחי ל"ת דפן יוסיף כו' וכמו שהארכתי שם. אמנם ע"ז פקח עינו עין הבדולח והגיע לפרק השג יד באומרו ועהס"ר לא דק דאם אפילו בחבורה בעלמא שעושה בגופו לצורך רפואה דרך גב"ר בעל'מא שהם מצטערים הרבה ולפעמים ה"ן מסרבין בזה והי"ט דהאוסרין כ"ש כשבא עד קצו ושם קץ לחייו ע"י דקירת חרב או כיוצא בזה דאעפ"י שאביו נותן תפקידו עליו להמיתו מ"מ אנ"ס דלבו דופק בקרבו ומצטער והולך בצ'ער הגב'וה כנו"ז חלילה לומר שיש בזה רצון שמים זהו הד"ק אעפ"י שאין זה לשונו ואחרי המחי"ר הראויה לו. אנכי לא ידעתי מה טעם קאמר לפי שהוא מצטער אטו איסור המכה את אביו בצערא תלייא מלתא אלא מעתה אם הכהו כשהוא ישן יאמר נא ישראל שהוא פטור לפי שלא הרגיש בצערו הא ודאי לא שהרי המכה את אביו לאחר מיתה תנן שהוא פטור משום דאין חבורה לאח"מ אבל כשהוא ישן דעושה חבורה פש פשיטא דחייב וכ"כ להדייא רש"י בסנהדרין דפ"ה ע"ב בד"ה מידי דהוה כו' דטעמא דהמכה לאח"מ פטור משו' דבעינן חבורה ולאח"מ ליכא חבורה ע"כ. ומינה נשמע דכל שהוא חי אעפ"י שהוא ישן איכא חבורה וחייב אע"ג שלא הרגיש בצערו א"כ איפוא מה לי לצערו של אבא עתה כל עוד דסוף סוף לצע"ר מות יגיע אלא דמדאגה מדבר פן ימיתוהו בצ'ער הגבוה כשיוציאוהו להרוג בפני רבים הוא צוה שימיתהו בנו ביחיד דכל למעוטי בצערא שפיר דמי א"כ למה לא ישמע לאביו כאשר יאמר הכני בדבר ה' וכמו שהארכתי בקונטריסי הא'. סוף דבר אני במקומי עומד ואמינא ולא מסתפינא ומחוינא ומחוינא דמותר עכ"פ להושיט לו סה"מ וליכא בזה משום איסור ל"ע לח"מ מהטעמים הנאותים הנתנים למעלה מאחר שאינו עושה שום מעשה בידים להמיתו וכמו שנתבאר למעלה לפי קוצר השגת דעתי אין בהם נפתל ועקש. ברם לענין הס' השני שנסתפקתי אם מותר עכ"פ להמיתו בידים דהיינו ע"י דקירה חרב בבטנו או ביריית קנה שריפה עליו וכיוצא עפ"י צוויו או לאו. הגם שהראתי פנים בהלכה להתיר גם בזה מ"מ לא מלאני לבי לומר בזה קבלו דעתי מאחר שיצאו עליו עוררין לו' דבב"ד של אוה"ע אעפ"י שנגמ"ד לאו בודאי קטלי ליה וא"כ לא חשיב גב"ק. והגם דגם לזה כבר עשינו סניגרון לעיל בקונטריסי הא' כיד ה' הטובה עלינו. מ"מ לא ארהיב עז בנפשי להקל בזה כיון שאין לי ספרי דבי רב המדברים בזה לשאת ולתת בהם ולהתלמד מדבריהם והמעיין בספריהם ובדברי יבחר וישפוט בצדק כיד ה' הטובה עליו. כל זה ראיתי ונתון אל לבי למען שתי שומי אותותי אלה להשיב מפני הכבוד ולהציל את עצמי מתלונות האי גי"סא דנ"הר דע"ה ופו"ם בדת"א חיים לראש רב ט"ב יו'מי כי שיח וכי שיג לו על כל דברי וישלך אמת ארצה כל הנקרא בשמי על כן אמרתי הגם כי לא בינת אדם לי מכיר אני את מקומי. ובפרט בארץ הנגב מכון שבתי בלא ספרי דב"ר מה טוב ומה נעים הזאת נעמי בכל זאת חלקי אמרה נפשי מה תשתוחחי ומה תהמי מצוה עליך לאהדורי סברא זכה