בן ימין קצ

כנגד הכלל כולו וכופר בכל התורה כולה. אבל כשירא שמא יעבור על עון פרטי או אפי' עוכנת רבים ואינו ממיר דתו לא הותר ומה גם כשאין מי שיכריחוהו לשום איסור כו' שהרי אפי' אם ממית עצמו שירא מיסורין כו' אפי"ה הוכיח הרה"ג חיד"א בסו' התשו' כו' דלא הוה שרי כו' הרי דאפי' הדרגה זו דעדיפא מנדון תשו' בשמים ראש אפי"ה דינא יתיב דאסור לעשות כן אלא שאם עשאו בדיעבד אין לו דין מע"ל כו' ואיך פסיק ותני שאין בזה שום איסור. סו"ד לע"ד כל דברי תשו' זו נפלאו ושגבו ממני עכ"ל ולהיות ידי"ן הרב הפו' נר"ו מחוסר ספרי הוצרכתי להעתיק תו"ד הרבנים הנ"ל עכ"פ תורה יוצאה מדבריהם לנ"ד דלא כמ"ש הוא נר"ו דהותר לו לקדם מיתתו ונהפוך הוא וכמו שביארנו. תו חזיתיה לידידי הרב המג"ן בתו'מהו הולך ע"ד רלב"ג שכ' דמה שהרג דוד את ן' איש גר כדין היה לפי שלא הי"ל לשמוע אל שאול דדה"ר ודה"ת כו' וז"ל והוא תימה רבתי שדבריו הם הפך דרז"ל שא' דשאול היה אנוס כו' ולא נכנס בכלל מע"ל כו' אלמא דס"ל שהתירו לו את דמו מה שהרג א"ע ע"י אחר מחמת אונס א"כ איך אפשר שיחיבוהו לההורג אותו יציבא בארעא וגיורא בש"ש את"ד נר"ו. ולדידי לק"מ ודברי רלב"ג נאמנו מאד שכן איתא בירושלמי ס"פ החובל האומר סמא את עיני שמזיקתני קטע ידי שמזיקתני חייב וכ' ה' פני משה ז"ל וז"ל הכי הני לה בתוס' פ"ט וזהו כמו דמפ' המתני' וכי מה עלתה על דעתו לו' כן אלא מפני שיש לו יסורין וכואב לו הרבה והוא אומר לו סמא כו' או קטע ידי שמזיקתני ועושה לו רע אפי"ה חייב ע"כ. גם ה' חסדי דוד כ' וז"ל. ושוב ראיתי בירוש' דגרסי' איפכא האו' סמא כו' שמזיקתני חייב ואם נסחא דווקנית היא י"ל דה"ט דהואיל דמחמת הכאב הוא דקאמר אין לו להשגיח על דבריו דהו"ל איוב לא בדעת ידבר דהכאב אפשר שיהא מעלה ארוכה אבל העין או היד אינה חוזרת ואנן סהדי דלא מלבו הוא דקאמ"ל אלא דאניסיה כאיבא עכ"ל והשתא אף למ"ד אין אדם רשאי לחבול בעצמו ל"א אלא כההיא דנזיר שציער עצמו מן היין וכיוצא שהוא בשאט בנפש מבלי שום אונס וצער כלל. אבל בכה"ג דהולך וצו'ער מאד מעינו רעה או ידו ואינו יכול לסבול עד שהוא בעצמו רוצה לסמות עינו או לקטוע ידו להנצל מכאבו האנושה בודאי דמותר ורשאי לעשותו ועכ"ז אמרו אחרים שחבלו בו ברצונו וצוויו חייבים והיא גופא היא ההיא דשאול במכ"ש דאע"ג שהוא בעצמו היה אנוס ורשאי להמית א"ע מהטעמים האמורים הבן איש גר לא הי"ל לשמוע אל דבריו דדה"ר ודה"ת כו' ושפיר קאמר רלב"ג ז"ל דמה שהרגו דוד כדין היה. עוד חזה הוית בדברי ידי"ן הרב הפו' נר"ו דפשיט ותני מכח ס"ס דאם לא ימצא בנו אופן להושיט לו סה"מ דמותר לו לדוקרו בחרב או לחונקו דהר"ז דומה לדין הקזת דם והוצאת קוץ וכיוצא דמשום רפואה מותר לבן לעשות לאביו בליכא אחר דלרפואה ל"ד אלא לאפוקי שלא יכהו בשאט בנפש מלא דבר העושה נח"ר לאביו אבל כשהוא מכוין להקל צערו בכל אופן שיהיה מותר ע"כ ואף דלפי כל האמור ומדובר זו אינה משלנו דהרי אפי' להביא לו סה"מ אסור. אף למטוניה דחשיב ליה גברא קטילא עמו הס"ר ראייתו איני מכיר דאדרבא משם ראיה להפך דדוקא לרפואה ולהקל מצערו הוא דמותר משום דחיישינן שמא יכביד החולי או המכה ויסתכן ונמצא עביד תרתי לטיבותא דמרפא לאביו. וגם עושה לו נח"ר שמיקל צערו ומכאובי גופו ואז הוא שוכח הצער שהיה לו בעת מעשה הרפואה ומרגיש בעצמו קורת רוח מתוק ונעים אך להמיתו בידים מי שם פה לאדם לומר לבנו שמותר ומצוה לעשותו דאי משום לעשות נח"ר לאביו מהצער שהוא מצטער על העתיד יותר טוב ונכון לפייסו בדברים היוצאים מן הלב ומרפא לשון באומרו לו לא כן אבי אל תתיאש מן הרחמים כאומרם אפי' חרב חדה כו' ועת ועת ישועת ה' כי גדול הוא ורב להושיע כאשר שמענו כן ראינו מאורעות דומות לאלו שבעת דכדוכה של מות הושיעם ה' ואם ח"ו לא תנצל וסופך לימסר בידי המלכות קבל עליך דין שמים והתודה על עוניך ותפטר בתשו' מהעוה"ז ומיתתך תהיה כפרתך ומה בצע כי תפגע בנפשך שלא ברצון ה' ותורתו שאם הוא היה רוצה היה ממיתך עתה כמות כל האדם ולא היית נמסר בידי אחרים אל"ו שכך גזרה חכמתו ית' וכיוצא דברים כאלו אשר כח בהם לישב דעתו ולהקל צערו ולקבל עליו גזרתו בספ"י דאז עושה בודאי נח"ר אמתי לאביו ולא להמיתו בידים ח"ו ולצערו בצער המיתה הקשה מכל דזה אינו אלא נטילת רוח ולא קורת רוח. גם מ"ש עוד ועו' יש מקום להתיר בשופי בנ"ד אליבא דכ"ע כשלא יש אחר רק בנו והוא דאפי' לסברת הרי"ף ודעימיה כו' אינו אלא שמא יעשה חבורה יותר מכדי הצורך לרפואתו וכן מפו' בגמ' דילמא חביל כו' כלו' איידי דטריד כו' שמא יחבול יותר כו' וכן מתבאר מדברי הר"מ והטו' שם כו' את"ד נר"ו תמהני מאחר שכ"כ להדייא הר"מ שם וז"ל ומדיליף לה ממכה בהמה ודאי פטור ומותר קאמר אלא דר"פ ורבינא כיון שהיו מוצאים מי שירפאם לא הוו שבקי לברייהו משום דדילמא הוו חבלי בהו טפי ממה שהוא כדרך הרפואה וכ"כ נמק"י בשם הרמב"ן עכ"ל וכן הב"י שם הביא ל' הרמב"ן וכן מבואר בלבוש ובפרישה. גם השירי שם בהגהב"י או' ד' כ' שכ"כ ה' המאירי מדוע לא נשא את שמותם על שפתיו. עוד כ' מע' ה"ה נר"ו וז"ל זאת ועו"א יש לחלק ולו' דגם לסברת הרי"ף ודעימיה שהחליטו לאסור את הבן לעשות חבורה לאביו אפי' שמכוין לרפואה אינו אלא כשאביו מצטער באותה חבורה שעושה לו באשר שכן דרך כל הארץ רובם ככולם מסרבין בעצמם שיעשו להם חבורה ואעפ"י שמצטערים בחוליהם מ"מ ממאנים הם מחמת מורך לבבם ופועלים בהם ע"כ שלא בטובתם או ע"י שמישנים אותם שלא ירגישו בכאב א"נ אפי' שהאב מרשה לבן לעשות כחפצו משום רפואה מ"מ לא יתן תפקידו עליו להיות כמצווה ועושה וכאן הבן שואל לב"ד אם מותר לו לעשות כן ע"ז הוא שפסקו הרי"ף ודעימיה שמורין לו שלא לעשות באביו חבורה אפי' מכוין לרפואה לפי חומר איסורו שהוא בחנק ברם היכא שהאב מצוה לבנו בכל תוקף שיכהו נפש ומפציר בו כו' מהיכא תיתי שלא ישמע אליו כו' אטו מי זוטר מ"ש במלכים א' ס' ך' ואיש א' מבני הנביאים כו' וימאן האיש להכותו ואכלו אריה כו' והכ"ן איכא רצון שמים כו' את"ד נר"ו. ועה"סר לא דק דממקום שבא משם תברא דאי אפי' בחבורה לבד קאמר מר שכן דרך כל הארץ לסרב ולמאן אף שבטוח להם שעיי"ז יתרפאו מחולייהם ופועלים בהם ע"כ שלא בטובתם מחמת שמצטערים במעשה החבורה וה"ט דהאוסרים כ"ש וק"ו במיתה ממש דאפס תקוה ובטחון ויבא עד קיצו דאף שאנו רואים את האב מפציר בבנו להמיתו אנ"ס דלבו דופק בקרבו ומיעיו מתחתן בחושבו צער המיתה שיעשה לו בנו דקשה מאד פרידת הנפש בכל אופן שיהיה אלא דמרוב צערו ועומק מחשבותו על העתיד לשונו תהלך לצוות כן וחלילה לו' שיש בזה רצון שמים אף שחביו יתן תפקידו עליו הנלע"ד כתבתי להלכה ולמעשה בשב ואל תעשה וזאת התעודה בישראל וכגון דא לימרו מן שמאי ושמו את שמי על בני ישראל ואני תפלה משגיאות יצילני צור ישראל יחזקני ואמצני בכח ואל ינחני ויובילני אל הר הקדש ארעא דישראל אני הגבר מיחל רחמי האל. הצעיר רחמים חיים יאודה ישראל ס"ט סי' לב וזה אשר חזר והשיב לקראת אור כי יהל או"ר הו"א מראש ת"ת ישראל ריכא ובר ריכא מזרע המלוכה מלך ישראל הד"ר