בן ימין קפט

להרע ולהשחית חוזר דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וקרא כתי' חמת מלך מ"מ ואיש חכם יכפרנה ונר' שזו כונת רש"י ז"ל שפי' בההיא דלעיל דלא הדרא ביה הואיל ותחילתו לטובה נתכוון שוב אינו חוזר עכ"ל והרב הנז' בחסדי דוד על דברי התוספתא דקמא פ"ט הובאה בש"ס ערכין ד"ו היוצא ליהרג וכו' אחרים ם שחבלו בו פטורין כ' וז"ל ודע דרש"י ז"ל פ' שם [בערכין] דכל הנך יוצא ליהרג בדיני ישראל קאמר ונראה טעמו משום דבפ' כל הגט דכ"ח איכא תרי לישני לפ' היוצא ליהרג דתנן התם דנותנין עליו חומרי חיים וח"מ לישנא קמא מפרש כו' וללישנא בתרא איפכא הוא דמתני' בשל אוה"ע דמקבלי שוחדא אפי' בתר דחתים אבל כי נגמ"ד בדיני ישראל תו אין נותנין עליו חומרי חיים כו' ונקט רש"י כלישנא בתרא דהיינו מסקנא דתלמודא ולמדנו מזה דהחובל ביוצא ליהרג בב"ד של ישראל דוקא הוא דפטור אבל הנגע"ד בב"ד של אוה"ע אפי' חתים פורסי שפיר יש לו דמים דשכיח דהדרי בהו ע"י שוחדא כו' ואע"ג דהרמז"ל לא ביאר דין זה בה' חובל י"ל דסמך עמ"ש בה' ערכין פ"ק הי"ג כו' ומרן בכ"מ כ' שם ודייק רבי' לכתוב שנגמ"ד בב"ד של ישראל דאלו בב"ד ש"ג אפי' נגמ"ד לא חשיב מת כדאמרי' בפ' כ"ה ודבריו חיים וקיימים ם שכן נר' מפירש"י וכדאמרן והיינו נמי דבפ"ד מה"ג לא כתב הר"מ שנותנים עליו חומרי חיים ם אלא ביוצ"ל בב"ד ש"ג וכן בפ"ט מה"ת מבואר כן עי"ש עכ"ל הרי מבואר דדוקא מי שנגמ"ד בב"ד ש"י נשים לו ש"ם גברא קטילא. ובתשובת הרק שבות יעקב ז"ל בח"ב סי' פ"ב הביאה הבאה"ט ד' אמשטרדם ביו"ד סי' רס"ו ס"ק ה' מצאתי דגם מי שנגמ"ד בב"ד ש"י הרי הוא כחי לכל דבריו חוץ מלענין ערכין וז"ל. שאלה אשה אחת ילדה ן' זכר שהעידו עליה בערכאות שזינתה ותצא דינ"ה שישרפו אותה ואת ולדה אחר ימי לדתה. אם יש למול הבן כמצותו ביום השבת או לא חשי' הנה סתמה שאלתך וכו' ואולי שאלתך כיון שהוא עומד לשרוף כשרוף ואיך יחללו עליו את השבת לענין מילה וגם מצינו לענין ערכין בסתם מתני' היוצא ליהרג ל"ן ול"ן וכ"פ הר"מ פ"א מה' ערכין אי משום הא לא תברא חדא דכ"ז נאמר ביו"ל בדיני ישר' דוקא וכו' אבל יו"ל בדיניהם הוא בחזקת חי וכדאיתא בגיטין כו' ותו אפי' בדיני ישר' הוא בחז"ח והא דאינו נידר ונערך היינו משום דגזרת הכ' כל חרם כו' אבל לענין שאר דברים הוא כחי וכ"פ מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל' לענין פדיון הבן דחייבין לפדותו וכה"ג איתא שם בערכין ד"ז ע"א היו"ל מזין עליו כו' ופירש"י כו' כלל הדבר כל זמן שהוא חי חייב בכל המצות האמו' בתורה וחביבה מצוה בשעתה ואולי עי"ז שיקיים מצות בוראו בזמנה ואולי זכות המילה יעמוד לו שיהא ניצול והרבה ריוח והצלה לפניו כו' וגדולה מזו מצינו ברע"ק אף כשהוציאוהו להריגה קבל עליו עמ"ש כו' עכ"ל. ובכן בנ"ד אינו יכול לקדם מיתתו ע"י עצמו מדין גברא קטילא דכחי חשיב והמביא לו סה"מ עובר על לאו דל"ע לת"מ. גם מ"ש ידי"ן ה"ה נר"ו דנ"ד הוא ק"ו מההיא דשאול כנז"ל עהס"ר ק"ו דאית ליה פירכא הוא דאדרבא בשאול היה ודאי שימיתוהו וכמו שיבא קמן ועו' דאעיק' אנכי לא ידעתי מה חילול ה' ובזיון לכל ישראל איכא בנ"ד כדי שנתיר לו לאע"ל אם האיש הזה הרשיע לעשות איזה עון גדול ולכן דנוהו למיתה הוא רשע בעונו ימות וכבוד ה' ואומתו במקומו מונח. שהרי גם החוטאים אשר לא מבנ"י המה נענשים כמוהו כי תורה אחת ומשפט אחד לכולם שאלמלא מוראה כו' וכיצד תתבייש עדת ישראל בעבורו האיש אחד יחטא וע"כ העדה תכס'וף. ואם האיש הזה נקי הוא מעון ובעלילה באו עליו כ"ש שאין בזה לא בזיון לישראל ולא חי"ה. גם מ"ש דאנוס לאבד ע"ל כדי שלא יתעללו בו ביום המועד להריגה בפני המון רב אם כונתו הוא שיהתלו בו ויצחקו עליו או שיענו אותו ביסורין ואכזרייות בשעה שיהרגוהו מלבד שלא שמענו ולא ראינו שעושים כן בזה"ז לחייבי מיתות כ"א אחת דתו להמית לבד אף אם נאמר שיעשו לו כן אפי"ה לאו כל כמיניה להרוג עצמו בעבור זה שהרי כ' רש"ל בס' ים ש"ש לקמא סי' נ"ט וז"ל לענייננו וכן האי קרא דרשינן בגי' בהאי סוגייא אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש א"ר אלעזר מיד נפשותיכם אדרוש היינו נמי שאסור להרוג א"ע בשביל שום דבר שירא וכ"פ ר"י להדייא ונראה אפי' אם נתפס בידי גויים ומתיירא שלא יענו אותו עד ש שיעבוד ע"ז מ"מ לא ימית א"ע ויסבול כל העינויים כפי כחו והבא לטהר מסייעין לו ואולי יכול לקבל העינוים וכו' וכו' ומ"מ אם מתיירא שלא יענו אותו על יהודים אחרים ויאבדו ח"ו כמה נפשות מישראל כמו שיש מקצת מושלים על דבר שקר שמענין יהודי אחד על הכלל ואחד יאבד הרבה בעו"ה מותר להרוג בעצמו ואולי שאול ע"ה כיוין ע"ז שנפל על חרבו שסבר אם יפול חי בידם יתעללו בו ויענו אותו ומסתמא בני ישראל לא יכולים לראות ולשמוע בצרת המלך ולא יעמדו על נפשם מלנקום נקמתו ולהצילו ויפלו כמה רבבות מישראל והוא כבר ידע שנגזרה שלא ימלט מהם כו' ולפקוח נפש אחרים מותר לחבול בעצמו. וגם אפשר משום כבוד מלך משוח שאין ראוי שימות בידי הערלים ויעשו בו מיתת עינוי ובזיון והוא חילול ה' בדת אמונתו כו' עכ"ל. גם מוהר"ש יפה ז"ל עמ"ש במדר' ס' נח ע"פ ואך את דמכם כו' יכול כשאול ת"ל אך כ' וז"ל שנפל הוא עצמו על חרבו ומת פן יבאו הערלים ודקרוהו והתעללו בו ומ"מ אין ללמוד מכאן לכל מסובב מאוייבים וירא פן יתעללו בו שימית את עצמו דדילמא שאני שאול דקים ליה שימות שכבר נאמר לו מחר אתה ובניך עמי (עיין תוס' מועד קטן דכ"א ע"א ד"ה דאלת"ה] אבל אחרים לא דאפשר יחיוהו ואפי' ח"ח מונחת עצש"א לא ימנע עצמו מן הרחמים כדאי' בפ"ק דברכות ועו' דשאני שאול שהיה מלך דמסתמא יתעללו בו לבזותו אבל סתם אדם עכ"ל שיתעללו בו ולא יהרגוהו בלי התעללות ע"כ. והרב יקרא דשכבי ז"ל בדכ"ז כ' וזה תו"ד כללו של דבר כי אין האדם יכול להמית עצמו אעפ"י שיודע שעתידים אויבים להרוג אותו מטעם דמוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול בעצמו וכו' וכל הורג עצמו מחמת יראה של איזה דבר בין שהוא מחמת שירא שיהרגוהו אויבים בין מחמת שירא שיעבירוהו על המצוה מאותן המצות שאינו חייב למסור עצמו הר"ז מתחייב בנפשו ולזה אמר יכול כשאול כו' ובזה זכינו ללמוד סניגורייא על שאול שחבל בעצמו והוא מ"ש למעלה בשם מוהר"ש יפה ז"ל אלא שה' הנז' עשה ב' טעמים מחולקים כו' אבל אין גם אחד מספיק כו' כי ודאי שאול המלך אע"ג דהוה קים ליה שיהרגוהו לא היה חובל בעצמו אך כיון שהיה שם חששא דג"ע שיתעללו בו הותר לו לחבול בעצמו כו' שהרי עי"ז ינצל מהאיסור כו' עכ"ל. גם הרב חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"א סי' מ"ו עמד בנדון קרוב לנ"ד ברוצח שנתפס למשפט ויתנוהו במשמר ואחר ימים אמרו שומרי בית הסהר דמצאוהו חנוק אם יש בו דין מע"ל והביא מ"ש ה' המאסף ז"ל ביו"ד סי' זק"ן וז"ל ולכן נראה דמשאול ליכא ראיה שכבר היה יודע שלא יחיה עוד שאמ"ל שמואל מחר אתה ובניך עמי ומוטב שיהרג עצמו ולא יתעללו בו פלישתים אבל מי שהוא ספק שאם לא יהרוג את עצמו אולי ינצל אין לפגוע בעצמו ע"כ ואח"כ הביא ד"ה מהרש"י ז"ל הנ"ל הא למגמר לנדונו דאין לו דין מע"ל ושו"כ שראה להריטב"א ז"ל משם ר"ת דהיכא שמתיירא שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו ופי' בכונת המדר' יכול אפי' כשאול שחבל בעצמו משום שהיה מתיירא שמא יעבירוהו ע"ד ובסו"ד כ' דלפי הריטב"א ודעימיה לא הוה שרי בנ"ד להרוג א"ע אם לא במקום שיש ליתא שמא יעבירוהו ע"ד מ"מ בכה"ג שכבר הורגים אותו ודאי וירא שיתעללו בו וכבר הרג עצמו אין זה מע"ל דהוא סבר דבכה"ג מותר גמור אף שאסור לעשות כן את"ד ז"ל. גם הרב צפיחית בדבש ז"ל בסי' ס"ט דקע"ה ע"ג חזות קשה הוגד לו על תשו' הרא"ש אשר בס' בשמים ראש סי' שמ"ה וכ' וז"ל ולא אשכחן שהותר לאבד ע"ל אלא כשהוא חושש שיכרחוהו לעבור ע"ד כמ"ש הרה"ג חיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' מ"ו שזה הוא