בן ימין קפג

סי' כט גסי הר' המופלא כמוהר"ר שמואל לעסרי נר"ו ר"מ עי"ת גיברלטאר יע"א השיב "ז וז"ל ב' אדר א' ש' לעיני ימים על ימי מל"ך תוס"יף לפ"ק. ריש תורה בוצינא דנהורא הרב דומה למלאך מע' הרב המופלא ח"ק לישראל שושילתא דרבי כמוהר"ר רחמים מלך חיים יאודה ישראל תנשא מלכותו בכח ואל. אורו עיני כל מעיני מראות נג"הים מעשה הכתב פעולת צדיק לחיי"ם. ומחזיקנא טיבותא לרישאי על מנחה טהורה שהעניקני כיד המלך מעט מחזיק את המרובה ר"ח ור"ח וחזרתי על כל המקרא אהך מתני' דדמאי. וגם ראיתי הך דבכורות ודברי הגאון הרמ"ז ז"ל ודברי הב"ד ז"ל. אמנם ס' שושנים לדוד אין איתי ולא לאדם אחר במח"ק ואז החלטתי כי תמיהת מני"ר קיימת והיא מרפסא אגרי דהא ודאי קושית התיו"ט ז"ל היא גם מסיפא ולכ"ע ומרישא אה"ן דקשה ג"כ לפי' הר"ב ז"ל בלבד ומשני התיו"ט ז"ל מלתא דשויא לתרווייהו ושפיר אשכח מרגניתא ובודאי דמאי דמייתי התיו"ט ז"ל רישא בלחוד לאו דוקא כיון שכתב אחריה כו' כמ"ש כת"ר וז"פ ואינו צריך לפנים ובפרט דמסיק ה' תיו"ט ז"ל בתר תי' כו' דחיישינן לגומלין דאלמא עיקר הקושיא הוא משו' דחיישינן לגומלין דמשמע בין מרישא בין מסיפא לכ"ע וזה דקדוק ברור בלשונו ואעיקרא דדינא אף אם לא כתב הרב תיו"ט ז"ל רק האי דרישא לחוד בלא תי' כו' ולא שום באור אחר הדבר מוכרח דקושיתו היא מכולה מתני' מכל היכא דחיישינן לגומלין ומהי תיתי שיקשה מצד אחד ויניח השני ובפרט דמסיפא עדיפא ליה לאקשויי אי משום הך גופא דמרישא לק"מ רק לפי' הרב ז"ל ואלו מסיפא קשה לכ"ע דהרב תיו"ט ז"ל גם הוא ראה וידע והכיר ואזן וחקר כל אותם בקיאות שעשה הגאון הרמ"ז ז"ל מפירש"י ז"ל והתוס' והרמז"ל פי"ב מה' מעשר וכתבה בהאי דדמאי נגד פי' הר"ב ז"ל עי"ש שהאריך בה יותר ממ"ש הרמ"ז ז"ל וכמעט הוא הפותח ראשון בהציג ההתנגדות הנז' ע"ד הרב ז"ל והרמ"ז עשה כאלו המציא דבר שנשמט מעין הרב ז"ל גם מצד אחר יותר נכון להקשות מסיפא דאף דקי"ל דבדמאי הקלו טובא בעניים ובאכסניא ובכמה דברים כמ"ש בפ' ב"מ ובכמה דוכתי גם בפ"ב דכתובות אמרינן לחד שנויא דאפי' לר"י דבעלמא חייש לגומלין ה"ט דבדמאי אמר נאמנין משום דבדמאי הקלו דרוב ע"ה מעשרין הן יעו"ש וא"כ בראותינו דעכ"ז רבנן אף בדמאי חיישי לגומלין כ"ש דקשה טפי ומהיכא תיתי שלא יקשה ה' תיו"ט ועו"ק דאף אם נניח דה' תיו"ט לא כיון להק' רק מההיא דחדש ואהא קא משני הרמ"ז ז"ל שפיר מה יושיענו ביום שידובר בנו הקושיא גם מסיפא הלא מוכרחים אנו לדברי התיו"ט ז"ל נמצא דעדיין אנו צריכים להדא מרגניתא ואעיקרא כבר נאמר מפה קדוש דאין שום רמז בדברי התיו"ט ז"ל דקושייתו היא מרישא דעניינא דתיבת כו' מוכחת שפיר כו' ועם כי דברי כת"ר חיים וקיימים ואין צריכין חיזוק והאמת עד לעצמו וכן הוא סוגיין דעלמא בכמה דוכתי לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם לשון ה' תיו"ט בדמותו כצלמו וכנ"ד עצמו במס' כתובות בפ"ב ד"ה ר' יאודה דשרי זכר עשה לקושיית הש"ס דמקשה התם הך דר"י דדמאי גופא אהך דר"י דהתם ולא מייתי התיו"ט ז"ל רק האי רישא דחדש כו' כמ"ש בבכורות ממש והתם בודאי דעיקר הקושיא הוא מסיפא מדמשני בדמאי הקלו כו' וכמ"ש התוס' ז"ל שם עי"ש וא"כ ה"ן דכוותה וכבר עלה במחשבה לו' דשפיר ידע הרמ"ז ז"ל דכונת הקו' מסיפא אלא מדמייתי ה' תויו"ט ז"ל גם הרישא אשתמע ליה למר הרמ"ז ז"ל דכיון פתיחן ליה לאקשויי גם מרישא דלא לוקי רישא בחד ענינא וסיפא בחד ענינא ותרווייהו מיירי באיסורא. ואהא מתרץ מה שתירץ ונסתייע מפירש"י ז"ל לשנויי אתרווייהו וה"ט דציין הרמ"א ז"ל על תי' לפרש"י וכו'. ועם היות כי גם זה לא נמלט מהדוחק כו'. ומה גם שהרמ"ז ז"ל בעצמו במס' שקלים פ"א שהשיג על הרב רב"ע ז"ל בד"ה שלא יעכבו וכו' שכתב וז"ל מנ"ל הא שהרי הר"מ כ' ספ"א ותובעים אותו עד שיתנו. ומוכרח שהשגתו היא על סיום דברי הרב"ע ז"ל שכתב ואם יעכבו ולא יתנו לב ב"ד מתנה עליהם שיהיה חלף עבודתם כמו שנותנים מתרומת הלשכה לשאר עושי מלאכות בקודש כו' והגם שציין בריש הדבור ע"י תיבת כו' מסיפא הוא דמקשה כאשר עיני כת"ר תחזינה משרים. עוד עלתה בפומאי לפי חומר הנושא בדרך חריפות קצת שלא להוציא חלק והסגנון כך דודאי ידע הרמ"ז ז"ל דהקושיא גם מסיפא אלא דמר סבר דאילו קשה מרישא תו לק"מ מסיפא. והוא דהך דחדש נמי לענין איסור מתניא מצינן למרמי אהך דבכורות מתרווייהו. אכן לפירש"י ז"ל דהך דחדש לאשבוחי דוקא הוא והא דתני לה הוא להודיעך כחו דר' יאודה דאפי' בכה"ג דמוכח טובא דבאו לגמול זה לזה אפי"ה נאמנים כמ"ש התוס' שם בכתובות. א"כ לק"מ אהך דבכורות מדמאי דסברי רבנן דאין נאמנים משום דשאני הך דדמאי דמוכח טובא וכנז"ל. משא"כ הך דבכורות דאין ידים מוכיחות. ולכאורה נראה כפתור ופרח דהק' הרמ"ז ז"ל דהשתא דאתי ה' תיו"ט ז"ל לאסתיועי מפירש"י ז"ל. לעיקר תירוצו לא אשכח מרגניתא דמותרת הקושייא בין מרישא בין מסיפא וק"ל. אלא דעיקר חסר ואדרבא סוף לשונו מתנגד לזה כאשר יראה הרואה. עוד בה דא"כ מאי פריך בכתובות דכ"ד בסופו. דר"י אר"י לא קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא בתמיה. ומאי קושייא דאה"ן דלא קשיא וכנ"ז ודוק וכמ"ש בתוס' שם. ולכאו' לא מצאתי און לי בדברי הגאון הרמ"ז ז"ל. כ"ז כתבתי להשיב מפני הכבוד מני"ר כי רב הוא. כי אין אומן בלי כלי מלאכה. ובמח"ק מסתפקים בהכרחי מחזורי שמ"ע וחק לישראל ועו"י על המחיא ועל הכלכלה ואפילו ישיבת מוהדי"ל ז"ל שהיתה מבונה בכל טוב. להיות שבניו הי"ו קבעו דירתם במתא לישבונא לקחו עמם כל חלב האר"ש ספרי דבי רב. וסמכתי על קדושת וענוותיניה דמ"י"ר ידינני לכף זכות מהטעיות רבו כמו רבו בכתב זה. שזה שני חדשים כלוא בבית מרוב הקרירות גם בלא דעת. והימנותא להוי כי זה שלשה שבועות שהתחלתי לכתוב בכל יום שתים שלשה שורות להפקת רצון צדיק בדברים שאין בהם ממש ואין הקומץ משביע לארייא דבי עלאה ירום הודו ותנשא מלכותו דלימטי ליה שיב"ה מכשור"א ישמח צדיק כי חזה אשר זרעו בו למיניהו מנייהו מלכי מנייהו אפרכי ועטרת מלכם בראשם מני"ר ברבות הטובה כנפש אלימלך המלאה לה תורה וחכמה וכנפש העבד לעבדי האל יוצרי. שמואל לעסרי נר"ו סי' ל שייך לי"ד שאלה זו נשאלה במכתב עתי ישראלית איטלקית הנקרא [קוריירו] או המרוץ. שלחו מתם מארץ הודו איש אחד ישראלי שנתחייב מיתה למלכות ונגמר דינו להמיתו ליום נועד רח"ל ולמאי דביני ביני שמו אותו במשמר כנודע. והאיש ההוא בחושבו את יום מר אשר תהיה לו באחרונה יום אשר יוציאוהו ליהרג בהמון רשעים רבים ויהיה חילול ה' בדבר וגם בזיון לכל ישראל בכלל ולכל משפחתו בפרט. צוה לבנו שיביא לו סם המות לאכול וימות מיתת עצמו ולא ישיגנו אותה כלימה ביום ההוא. ושאל השואל אם מותר לבן לשמוע א אל אביו ולגרום לו מיתה על ידו או לא. ע"כ והנה צדדי השאלה יש לברר על דרך זה מי אמרי' כיון דבלא"ה יוצא ליהרג מדת המלכות א"כ גברא קטילא הוא ומלאך המות הוא מ"ל הכא מ"ל התם יכול הבן להושיט לו סה"מ וימות בכבוד ולא בביזוי. או"ד כיון שעכ"פ הוא מקרב מיתתו והוא בריא היזקא אין הבן רשאי לגרום מיתה לאביו. או"ד אדרבא כיון שהוא בנו וחייב בכבודו והוא צוה לו הכי א"כ זהו כבודו ואדרבא ח חיוב ומצוה איכא לעשות כדבר אביו.