בן ימין קפב

ועיין שם בפירש"י ד"ה שלי חדש ג"כ באופן דלס' רש"י הוא דשלי חדש כו' הוא להוסיף שבח לחבירו כדי שיאמינו ששל חבירו מתוקן אפי"ה אינו נאמן ופליאה נשגבה היא על ג' הרועים הללו דאל"כ מה הבינו במחלוקותם לפירש"י דחכ"א נאמן ור' יאודה אומר נאמן דאם הוא על שלי חדש כו' כיון דאינו נוגע לדבר איסור מה מחלוקת שייך בזה לו' אי נאמן או אינו נאמן ומוכרח דלפירש"י מחלוקותם בשלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן וזה ברור וא"כ דבריהם תמוהים טובא והרמ"ז גופיה להוכיח דהרמב"ם ס"ל כרש"י כתב כדמוכח פי"ב מה' מעשרות והתם הוא דהר"מ לא נקיט אלא שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן דאינו נאמן ולכן נראה לע"ד לו' דשאני מעשר דתקנו חכמים דמאי משו' חשדא א"כ בדבר זה שתקנו דמאי משום חשדא נמצא דהדבר קל בע"ה וחשודים לכך תקנו דמאי ומשו"ה אינם נאמנים בענין מעשר וחיישינן לגומלין משא"כ במומי בכור לא נחשדו ישראל וגם הכהנים חמור עליהם איסור זה ודי שנאמר שחשודים בשבילם דוקא ולא על אחרי' אבל אי אמרי' דשלי חדש כו' הוא על איסור חדש או שביעית דזה דמי למומין שבבכור שלא נחשדו קשיא מחדש להא דמומין כ"ן כעת לפי חומר הקושיא ואל תשיג עלי דקי"ל רוב ע"ה מעשרין הן דאה"ן מ"מ משום מיעוטא תקנו דמאי ונמצא דהמיעוט חשודין הם וכיון שתקנו דמאי אמרו דחיישינן לגומלין ויוציאו דמאי דאינם נאמנים וא"כ ל"ק הלכתא אהלכתא ושו"ר דהא בורכא היא דא"כ מאי מקשו במס' כתובות דרבנן אדרבנן אם יש לחלק כמו שכתבתי ואף דהיה ס"ד ובסוף מסיק דאינו מטעם דחיישינן לגומלין אפי"ה איך עלו בס"ד להקשות והדרן תמיהתנו על ג' הרועים הללו וצ"י וכעת לא אצא חפ'שי ואם ירצה ה' ב' לעת הפנאי לו אצא חפישי ועיין נחמד למראה ח"א דנ"ז דלא נרגש עליהם נאם המעתיר בעדו לאל. איש צעיר רפאל יצחק ישראל ס"ט סי' כו וזאת תשובתי אביו אחרי עתרת החיים והש' זאת מע'טי להגיד כי ישר מקבלת כיה"ק וראיתי את כל הכתוב לחיים על תמיהתי ע"ד התשב"ץ ז"ל המובאים במוהר"ם אלאשקר ז"ל שכבר עמדו ע"ד רבני האחרונים וקמחא טחינא הוא ואנא דאמרי דהן אמת דבאותן הימים מאין פנאי לא עצרתי כח לחפש בספרי דב"ר. אמנם הן עתה אחר שראיתי הספרים שצוין כת"ר לי אנכי הרואה דמוהרימ"ט ז"ל כל עיקר קוש' על הראיה שהביא מההיא דמילה אינו אלא דהיכי שייך לו' הרביעי וחמישי תמול ומי מוציאם מידי ספק כו'. גם ה' פמ"א ז"ל עיקר קו' אינו אלא דיש לחלק שאני התם במילה שהוא משום סכנה באופן שכל כונתם לו' שאין ראיה מהתם לדינא דיש לחלק ביניהם לא כן אנכי הדיוט שאין כונתי לתמוה ח"ו על עיקר הדין אלא על הכלל דכייל לן שכן דרך התלמוד כשאומרים מספר מועט ומוסיפין עליו לאו דוקא אותו תוספת המועט והביא ראיה לזה הכלל מההיא דאמרי' התם על הראשון ומת וכו' שלישי לא תמול ולאו דוקא ג' ה"ה ד' וה' דהיכי נלמוד מהתם ראיה לזה הכלל כיון דהתם אין שם מנין אחד בתחילה ואח"כ בא להוסיף כדי שנאמר דמה שמוסיף לאו דוקא דמ"ש ג' לא תמול לא נקרא הוספה על הב' הראשוני' דהב' הראשוני' הם שנימולו ומתו ומכאן ואילך התחיל למצות ולהזהיר שלא תמול משא"כ הכא שאמר תחילה דבתוך ב' שיטין יתפור ובא להוסיף דאף בג' יתפור שייך שפיר לו' דזה שהוסיף ג' לאו דוקא אלא אף דו"ה וכן מתבאר ממ"ש מר בריה הרשב"ש ז"ל סי' ק"ן וז"ל ואז מוה"ר ז"ל אמר לו שמה שאמרו שלש יתפור ל"ד שלש אלא אפי' יותר משלש ולא אמרו שלש אלא להוסיף על השנים אבל ה"ה דבחדתא דיותר מג' יתפור כו' ע"כ באופן דתמיהתי קיימת ולא ראיתי כעת מי שנרגש בזה ואף הר"ב תורת חסד ז"ל לא נרגש כ"א במה שהביא ראיה על עיקר ראיתו מדפליג רשב"ג וכמ"ש אני עני ובא אל הישוב אבל בתמיהתי על מה שרצה ללמוד מהתם זה הכלל לא נרגש ואת זה ראיתי לה' ברכ"י ז"ל שהביא ד' ה' שבות יעקב ז"ל וכ' וז"ל ומה שהשיג על ה' אמ"ש מסו' תשו' מוהרימ"ט ז"ל י"ל דהוה מפ' דבריו כמ"ש ה' בת"ב ח"א סי' י"ב ועיין בס' ב"ד סי' קמ"ד שנתקשה בד' מוהרימ"ט אך הכנה"ג הגיה בד' רבו מוהרימ"ט כמ"ש הש"י וק"ק על ה' בת"ב וה' ב"ד דלא זכרו מדברי הכנה"ג כסברת רבו עכ"ל. ואחרי המחי"ר אנכי לא ידעתי איך אשתמיט מיניה דמר מ"ש שם הב"ד ז"ל בסו"ד וז"ל שוב נדפס ס' כנה"ג והגיה הואיל ויצא הדבר באיסור ע"כ ואין הפנאי מסכים עמי לחפש בספרי ה' ז"ל אם נתקן באיזה השמטות כדרכו דרך הק'. גם במ"ש מני"ר נר"ו במה שרצה להליץ ע"ד התשב"ץ בתחי' ההשקפה וז"ל וראיה לזה דג' שאמר תמול ל"ד דרשב"ג אמר ג' תמול ד' לא תמול. ואם נאמר דר' דאמר ג' לא תמול הוא דוקא וד' פנים חדשות באו לכאן ותמול א"כ יוצא דלר' ג' לא תמול וד' תמול ולרשב"ג ג' תמול וד' לא תמול וב' מחלוקיות בדבר דלר' ד' תמול ולרשב"ג לא תמול ובג' לר' תמול ובד' לא תמול. ואם הדבר כן היה מפרש בש"ס ולא הוה מסתם סתומי עכ"ל נר"ו ואם הדברים ככתבן אהמ"ר אין להם בית מושב והוכרחתי לו' שיש טעות בדבריו. רחמים חיים יאודה ישראל ס"ט סי' כח וזאת תשובת ידי"ן האי גיסא דכ'הר דע"ה מע' הר' המו' כש"ת מתתיא אברהם צורמאני יצ"ו מעי"ת בוקורישט יע"א על קושיתי על ה' קול הרמ"ז ז"ל בפ"ה דבכורות מ"ד הנז"ל וז"ל. לפי חומר הנושא אמרתי לישב כונת הרב בדרך אפשר והוא דבלי ס' הרב ז"ל הבין דכונת התיו"ט להק' הלכתא אהלכתא אינו אלא מסיפת המשנה שלי אינו מתוקן כו' דאלו מרישא שלי חדש כו' ידע הרב דלק"מ לפי פירש"י דלאו משום איסור חדש קאמר כיעו"ש. אבל קשיתיה מסיפא דקא' אינו נאמן משו' דחיישינן לגומלין והוא הפך מ"ש פה הלכתא כרשב"ג וע"ז מתרץ הרב דל"ד דהתם כי מעיד ע"ח שהוא מתוקן אעפ"י שאינו יודע בבירור מ"מ אין לו אימת איסור דמאי עליו אלא ס' איסור מדרבנן הילכך מיקל ומעיד עליו כדי שחבירו ג"כ יעיד עליו אבל הכא לענין הטלת מום בבכור דיש איסור לאו במטיל מום בקדשים דכתי' כל מום לא יהיה בו וכמ"ש הר"ב שם במ"ג הצורם וכ"פ הרמז"ל לא חיישינן דחוטא ולא לו עכשיו כדי שיעיד לו פעם אחרת כן דאימת האיסור עליו כל שאין לו הנאה גדולה בעת ההיא וכמ"ש הרמב"ם בספי"א מה' עדות עי"ש אבל אי הוה מפרש"י רישא דמתני' שלי חדש כו' שהוא על איסור חדש דישנו בלאו אזי הו"ק קו' התיו"ט בכל תוקף כיון ששניהם איירו על דבר איסור ולזה בא הרב קול הרמ"ז ז"ל לשלול ולו' דרישא לא מיירי לענין איסור חדש וכדפירש"י ז"ל א"כ מסיפא לק"מ דהכא איירינן בדבר איסו' ול"ח לגומלין זה נ"ל בכונת קול הרמ"ז ז"ל: אלא דמצד אחר ק"ל דמאי פירוקא היא על הרב ז"ל עפ"י פירש"י מאחר דה' גופיה לא פי' כפירש"י דבפ"ד דדמאי מ"ו מי כאן מוכר ישן וכו' פי' הר"ב שירא שיאכילהו חדש קודם שיקריב העומר כו' עי"ש א"כ מסתמא דגם במ"ז החמרים כו' מפרש כן א"כ איפוא שפיר מק' התיו"ט מרישא שלי חדש כו' דהיינו איסור חדש ואפי"ה חיישינן לגומלין והכא לא שייך תירוצו וחזרה הקו' לדוכתא וכעת צ"ע. הצעיר מתתיא אברהם צורמאני ס"ט