בן ימין קפא

אותותיו הנעימים והן עתה שנתחדש לי ב' גרגרין בד"ת. אמרתי הנה באתי למרס בד"א כדי שישיב לי וארוה צמאוני אחת היא שבא לידי שלא במתכוין שו"ת מוהר"ם אלאשקאר ז"ל וחזה הוית בסי' צ' דקמ"ז ע"ב דשוא'לים הלכו בו על ס"ת שנקרע יותר מג' שיטין כתב וז"ל כי מ"ש התלמוד קרע הבא בתוך ב' שיטין יתפור בתוך ג' לא יתפור ואסיקנא קכא אפי' בתוך ג' יתפור לאו דוקא ג' שכן דרך התלמוד כשאומרים מספר מועט ומוסיפין עליו לאו דוקא אותו תוס' המועט והבאתי ראיה מפ' הבא על יבמתו דאמרינן התם מל הראשון ומת. ב' ומת ג' לא תמול ול"ד ג' אלא ה"ה ד' וה' וראיה מדפליג רשב"ג ג' תמול ד' לא תמול עכ"ל ואנכי בער לא זכיתי להבין דבריו ז"ל חדא דנר' מדבריו דכל עיקר ראיתו שכן דרך התלמוד היא מדברי ר' שאמר ג' לא תמול ול"ד ג' אלא ה"ה ד' וה' ואנכי לא ידעתי מה זו ראיה לההיא דקריעת ס"ת דהתם אמר רב תחילה דבתוך ב' שיטין יתפור וכשבא ר' ירמיה משמיה דרבא להוסיף ולו' דבדאפיצן אף בג' יתפור נמצא דבא להוסיף וע"ז קאמר ה' ז"ל דל"ד ג' שכן דרך התלמוד כו' משא"כ בההיא דרבי דלא מצינו בו שום הוספה אלא דס"ל דבתרי הוייא חזקה וג' לאתמול והיכי ילפינן מינה שכן דרך התלמוד כשאומרים מספר מועט ומוסיפין עליו ל"ד אותו תוספת ועו' במה שהביא ראיה על עיקר ראיתו מדפליג רשב"ג דנר' כונתו ז"ל שהרגיש שיאמר האומר מי הגיד לך דמ"ש. רבי ג' לא תמול הוא ל"ד וה"ה ד' וה' נימא דס' רבי דוקא ג' לא תמול אבל ד' תמול שכבר הפסיק בג' שלא נימול ולזה בא להביא ראיה מדפליג רשב"ג גם בזה לא יכולתי להבין כונת ראיתו ז"ל דהרי מה שיש לצדד מד' ר' ג' לא תמול אם הוא דוקא או ל"ד היא גופא יש לצדד בד' רשב"ג ואין ביניהם אפי' כמלא נימא כיון דעיקר פלוגתייהו אינו אלא דמר ס' בתרי הויא חזקה ומ"ס בתלתא וכעת דבריו ז"ל צ"ת. זאת שנית דבבכורות פ"ה משנה ד' בתויו"ט ד"ה רשב"ג אומר נאמן הוא כו' ראיתי שכ' וז"ל ופסק נמי ה' כרשב"ג ול"ק אהלכתא דסו' פ"ד דדמאי החמרים שנכנסו לעיר אמר אחד שלי חדש ושל חברי ישן כו' דחיישינן לגומלין התם ששניהם לפנינו ובידיהם למכור איכא חשש דגומלין משא"כ הכא כו' ע"כ ובתחילת ההשקפה אז אמרתי דאין כונת ה' ז"ל להקשות הלכתא אהלכתא אלא על סיום ד' המשנה דהתם שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן ולאו על חדש וישן דרישא והוכחתי כן מתיבת כו' שכ' ה' ז"ל ובחפשי ע"ד אחר מפרשי המשניות ראה ראיתי מ"ש בזה ה' קול הרמ"ז ז"ל וז"ל ד"ה רשב"ג כו' דלה חספא ולא אשכח מרגניתא דשם פ"ב דכתובו' פרש"י דשלי חדש אין ענינו משו' איסו' חדש או שביעית אלא ר"ל שלי חדש ואינו משובח כשל חברי כו' וא"כ אין קו' מהכא להתם דהכא איירינן בדבר איסור ולא חיישינן לגומלין ע"כ ואנכי הדל באלפי לא יכולתי להלום איך לא עלה ע"ד ד"ע לו' ולפרש בד' התיויט כמ"ש דאין קושייתו אלא על סיפא דמתני' ועו' דאף לשיטתיה דכונת ה' ז"ל להקשות דוקא מרישא דמתני' בל"ה קשיא הלכתא אהלכתא מסיומא דשלי אינו מתוקן וש"ח מתוקן וכן היל"ל אלא אי קשיא הא קשיא ואף דאין צריך ראיה לדבר לפ' כן בתיבת כו' שכן מצינו בכמה דוכתי זכר לדבר ראיתי שלא במתכוין מ"ש הש"ח ז"ל עמ"ש רש"י ז"ל במגי' אסתר ע"ס אשר החילות כו' אמרה אומה זו נמשלה לככבים ולעפר כו' כ' ע"ז הש"ח ז"ל בגמ' דייק מסיפיה דקרא כי נפול תפול לפניו כו' גם רש"י עיקר דייוקו מסיפיה דקרא לכך כ' כו' להורות שדייוקו ממה שכתוב אח"כ עכ"ל ולא על הרמ"ז ז"ל לבד תלונותי דגם על הב"ד והש"ל ז"ל דשקלו וטרו בדברי הרמ"ז ז"ל הללו ק"ל איך לא אסיקו אדעתייהו דרבנן לפ' בד' התיו"ט בפשיטות כדפרישית וצ"י. סי' כו וזאת תשובתי אלי מע' הרב המובהק ח"ק לישראל אור היר"ח נר"ו בימיו ובימינו תושע יאודה וישראל כיר"א ריש"א דאימ'רא לשלמא נקינונא מכאן לקובילנא טבא מאורי אור קדשו ואף כי אפס כח מרוב חולשתי ובסובלי חולאים מתנינן לה אמרתי להשיב מפני אהבת דודים. בראשית מאמר מה שהקשה על ה' מוהר"ם אלשקר ז"ל סי' ץ' עם כי האריך לכתוב דבר דדי בקצי'רת האו'מר שאני הכא דבחזקה תליא מלתא וגם דברי רשב"ג הכי הוא מ"מ התמיהא היא ניגלית לעיני כל ח' וכיון דשלשה גאוני עולם הריב"ש והרשב"ץ וה' מוהר"ם אלאשקאר שהביא דבריהם לא נרגשו מזה תכף עלה ע"ד לומר דח"ו נעלם מהם חילוק זה אלא דהרבנים הללו אין עיקר דינם תלוי בזה כי אם הסברא נותנת דכיון דנוי הס"ת יעמוד במקומו אף בתפירה או דבק יותר מג' שיטין למה לא יתקן יותר מג' ומצד הסברא מותר לתקן יותר לא נשאר אלא דיוכל הסותר לו' דאף דתלוי בסברא מ"מ הש"ס דייק בתוך ג' יתפור ולדיוקי בא דבג' דוקא ולא ד' וה' ע"ז מביא ראיה התשב"ץ כי בדבר התלוי בסברא מספר הבא בש"ס לאו לדיוקא הוא דהא מילת הבנים כשמתו ב' לדברי רבי הוחזק בתרי והג' לא תמול ובודאי דלאו דוקא כיון דהוחזק הדבר א"א לו' דג' לא תמול הוא לדיוקא דאיך אפ"ל כן וג"כ הכא אף דאמרו בתוך ג' יתפור כיון דהסברא נותנת אף בד' וה' יתפור כיון דהנוי במקומו יעמיד ג' שאמר הש"ס לאו לדיוקא וראיה לזה דג' שאמר תמול לאו דוקא דרשב"ג אמר ג' תמול ד' לא תמול ואם נאמר דר' דאמר ג' לא תמול הוא דוקא וד' פנים חדשות באו לכאן ותמול א"כ יוצא דלר' ג' לא תמול וד' תמול ולרשב"ג ג' תמול וד' לא תמול וב' מחלוקות בדבר דלר' ד' תמול ולרשב"ג לא תמול ובג' לר' תמול ובד' לא תמול ואם הדבר כן היה מפרש בש"ס ולא הוה מסתם סתימי ועוד דאם איתה דהמספר דוקא מה לו לרשב"ג להאריך ולו' רביעי לא תמול לימא ג' תמול ואנא אמינא ג' דוקא וד' לא תמול אלא ודאי דכשאומר מספר לאו דוקא וא"כ הייתי אומר דלר' בתרי הוייא חזקה ולא תמול עוד לעולם ולרשב"ג ג' תמול ולעולם דבמילה שנכרתו עליה כ"ך בריתות לא אזלינן בתר חזקה ושפיר כך הוה ס"ד לזה מפרש דד' לא תמול והוא משם ואילך לא תמול ולמה לא תמול דהסברא נותנת כן כיון דהוחזק איך אפ"ל תמול כ"כ בתפירה כיון דמצד הסברא יכול לתפור יותר כשהנוי יעמוד במקומו בתוך ג' לאו דוקא ומוהר"ם אלאשקר ז"ל בחר להביא יותר סברא מבוארת והוא דכ"ז של מילה הוא בשוא"ת אבל בקום עשה לתפור אפ' דוקא תוך ג' לזה מביא ראיה ממ"ש עד עשרה ימים דלאו דוקא והתם הוא בקום עשה כך היה נראה לי בתחילת ההשקפה ויהי כי באתי לרא'ות בגנים בספרי בית המדרש ראיתי כי הדבר נפתח בגדולים דתשו' התשב"ץ שהביא מוהר"ם אלאשקר ז"ל הלא היא כתובה בח"ג סי' ז"ר ועיין ג"כ סי' ל"א ובח"ב סי' רס"ט מרן הק' יו"ד סי' ר"פ ככה"ג הגהט"ו מוהרימ"ט חיו"ד סי' ל"א פרח מט"א ח"א סי' מ"ה תורת חסד סי' ב"ן בתי כהונה ח"א סי' י"ב קרוב לסופו ועיין ג"כ מוהרימ"ט חיו"ד סי' טו"ב ועיין ברכ"י דציין תשו' מוהרימ"ט ג"כ ועיין בס' ב"ד ודב"מ וזכור לאברהם יו"ד אות ס' דף רמ"ט ע"ב מאי דציין באופן דקמחא טחינא הוא. ועיין ג"כ בס' עיקרי הדט. שניה לה מה שתמה על הרמ"ז במשנת בכורות וגם על הב"ד וש"ל דשו"ט בדברי הרמ"ז ולא פירשו דהקושיא הוא מהסיפא שלי אינו מתוקן והביא ראיה על לשון וכו' מדברי הש"ח מגילה ולא היה צריך להאריך ולהביא ראיה ע"ז דדי לן לשון רש"י כתובות דכ"ד ע"א ד"ה אינו נאמן הואיל וע"ה הוא ואינו נאמן על המעשר אעפ"י שמעיד על שלו שאינו מתוקן ועוד שמוסיף ף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו אינו נאמן להחזיק את ש"ח בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין אמור אתה כאן ואני במקום אחר ע"כ