בן ימין קפ

דאין כתיבתו כלום אלא מדעתו הוי להו כשלוחיו לגבי האי מלתא דבעינן דההיא שתעא מצי כתבי עכ"ל הרי מבואר דמא דלא מהני שליחות היינו דוקא משו' דבההיא שעתא שעשאו שליח לכתוב לא הוה מצי כתבי הוא בעצמו וא"כ קרינן ביה שפיר מלתא דלמ"ע ל"מ מ"ש ואפי' לדידן דלא בעי' שליחות בכתיבה לא כן אי אמרי' דהוא בעצמו יכול לכותבו וכמאי דפשיטא ליה לה"ה ז"ל בודאי הגמור דס"ל להמרדכי דמצי מ"ש לכותבו ול"מ לדידן דלא בעינן שליחות בכתיבה אלא אפי' אי בעי' של שליחות מצי שפיר לעשותו שליח לכתוב כיון דהוא בעצמו יכול לכותבו ומלתא דמצי עביד קרינן ביה. עוד ראתה עיני עמ"ש ה' אהלי יאודה נר"ו על התוס' דשאני גט אשה מג"ש דכתב כת"ר נר"ו דלק"מ כו' והנני מוסיף להפליא על ה' נר"ו דמה יענה למאי דאמרי' בפ' האומר לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך הרי זו מקודשת והשתא הדברים ק"ו ומה התם שהיא א"א גמורה ואם הבעל אינו מגרשה אין ביד שניהם כלום אפי"ה למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הויא מקודשת ותכף שגירשה הראשון הויא מקודשת לב' ונאסרת לכל העולם נמצא דאף דעדיין אגידא ביה בראשון יכול הב' לאוסרה קודם שתהיה ניתרת כ"ש הכא שהיא פנוייה ובידה לקדש את עצמה דמצי לגרשה ולהתירה קודם שישאנה והתימא על מניי"יר נר"ו דמאחר דאייתי בידיה דברי המרדכי ושם כתוב לאמר וז"ל ואינו יכול לעשות שליח לקדש אשה שהיא עכשיו א"א וההיא נמי אתיא כמ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל דאי למ"ד אדם מקנה דבשלב"ל אפי' בשעה שהיא א"א יכול לקדש לכשתגרש והיינו כמו לאחר שימות בעליך כו' ע"כ איך לא זכר שר להק' לה' נר"ו כמ"ש גם מה שהק' ה' נר"ו מההיא דאמר' היו לו ב' נשים כו' יתר מכן אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו מטעמא דבעינן לשמה אהמ"ר לא שמא מתייא דשאני התם שנכתב לשם אשה א' ונמלך ורוצה לגרש בו אחרת או שכתבו מתחי' לגרש בו לאיזה שירצה לא כן הכא שנכתב שפיר לשם אשה הזאת המתגרשת ומה שרמז כת'ר נר"ו לעיין בתוס' הרא"ש ליבמו' אנכי לא ידעתי מי הכריחו להניח את העיקר וליטול את התוס' דהן הן הדברי' הנאמרי' כאן בחי' הרא"ש ז"ל רק אין דבר שלומיה דמר יסגא לעד כנה"ר וכנפש וחפץ נא"ה. הצעיר רי"ח ישראל ס"ט שייך לאה"ע סי' כג את זה שלחתי למוה"ר אלף המגן פחד יצחק נר"ו ביום צום הד' ש' זמר"ת. ראיתי מ"ש הבאה"ט בש"ע אה"ע סי' קמ"ד ס"א בשם מוהרימ"ט ז"ל וראיתי הדברי' במקומן בח"ב סי' ח' וז"ל וכשאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש או ל' יום יש להסתפק ביום אחרון אי עד ועד בכלל או לאו בכלל ופלוגתא דר' ורבנן בפ' אלו טרפות גבי בין הפרשות ועיין בתשו' הרא"ש כ' עו' בסו' דבלשון מעולם עד ולא עד בכלל אלא שיש שם תשו' אחרת לו נראית דחולקת עכ"ל ובעניותין לא זכיתי להבין דבריו ז"ל חדא במ"ש דהוי פלוגתא דר' ורבנן בפ' א"ט גבי בין הפרשות ולא חזינא שם דמ"ו כי אם בעיא דלא איפשיטא ופסקו הפוסקים לחומרא וכך אמרו שם דנ"ה והביאו הרא"ש ז"ל שם סי' ד' דאי עד ועד בכלל חומרא אמרי' עד ועד בכלל. ואי עד ולא עד בכלל חומרא אמרי' עד ולא עד בכלל. ועוד דזה סותר למ"ש רבי' הטו' ז"ל בסי' קמ"ג בשם הר ופסקו מרן ז"ל שם סי' ז' אמר ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן עד ל' יום אפי' לא נתנה לו עד יום ל' בסופו מגורשת ע"כ הרי דאמרי' ועד בכלל אפי' לקולא ולהתיר א"א לעלמא כ"ש הכא באם לא באתי שראוי לו' ועד בכלל שהיא לחומרא וקיים תנאו ואינה מגורשת ומהתימא על הרב המאסף ז"ל שה"ד ולא נרגש מזה כלום ולא עצרתי כח לחפש בספרים וכעת צע"ר לי. סי' כד וזאת תשובתו אלי מ"ש מוהרימ"ט פלוגתא דר' ורבנן לא ר"ל על עד ועד בכלל אלא כונתו דבפלוגתא דר' ורבנן בחוט השדרה שנפסק רובו ור' יעקב היינו רבנן ושם בהפרשות הוא ענין עד ועד בכלל או לא והיינו בעייא דלא איפשיטא והרא"ש בתשו' הביאה הבעייא וא"כ איך אפ"ל דמוהרימ"ט יכתוב פלוגתא דבר שלא היה והוא רמז תשו' הרא"ש אלא ודאי כדכתיבנא בכונתו ויהיה בו קצת חיסור לשון וכיון דבל' הרא"ש משמע דעד ולא עד בכלל וסתר מיניה וביה וכיון דהם במקום א' וריעים זה לזה צרי' לחלק מתשו' לתשו' ונלמד מ"מ דאמרי' דעד ולא עד בכלל בנדון א' וא"כ הגם דהרמ"ה שכתב באה"ע סי' קמ"ג ופסקו מרן ז"ל דאמרי' עד ועד בכלל מ"מ יש לספק אם לא אבא עד ל' יום או אפכא אם כונתו עד ועד בכלל או לא כיון דהרא"ש סבר עד ולא עד בכלל וא"כ יותר טוב לעשות תיקון מוהראנ"ח לפרש דבריו זהו כונת מוהרימ"ט לע"ד אלא דבא בקיצור וזה הבין הכנה"ג ז"ל ולכן לא מצא בו הרגש זהו לדעתי הקצרה כונת מוהרימ"ט ולא נעלם ממנו דברי הרמ"ה ומר ז"ל. אבל הר"ב קהלת יעקב אלגאזי ז"ל במ"ל אות עד ועד כו' כ' ע"ד מוהרימ"ט ז"ל דאין מקום לספקו והביא הי' ה' מחנ"א ז"ל ועיין לה' שמות בארץ בקונט' יום תרועה די"א ע"ג ע"פ עד עצם היום הזה מה שחי' ועיין ח"מ סי' מ"ג וככה"ג ז"ל ומט"ש שם ע"כ השבתי מפני הכבוד ושלמא דמר יסגא מ"ש מוהרימ"ט משם ר"ת דלא ידע מה אידון ביה יגעתי למצוא אותו עד שמצאתי במס' גיטין דע"ב ע"א ד"ה מהיום עכ"ל ה' המג"ן. והרואה יראה אהמ"ר כמה דחוקים דבריו לעלות אל היש'וב ד' מוהרימ"ט ז"ל שאם כל כונת ה' ז"ל אינו אלא לרמוז לנו דבפ' א"ט בהפרשות הוא ענין עד ועד בכלל למה הוצרך להזכיר הפלוגתא דר' ורבנן דמה לתבן עם הבר והלא הפלוגתא אינו אלא דר' ס"ל דחוט השדרה שנפסק טריפה ור"י ס"ל אפי' ניקב ואחר דשקיל וטרי הש"ס בד' ר' ובעי בעיא אחר בעיא אח"כ בעי עד היכן חוט השדרה ואמר שמואל עד בין הפרשות ועל הך מימרא דשמואל בעי ר"ה עד ועד בכלל או לא וא"כ מה הי"ל לה' ז"ל לעלות על שפתיו פלוגתא דר' ור"י ולא הי"ל לו' אלא ובפ' אלו טרפות גבי בין הפרשות. והן אמת דאפי' אי הוה קאמר הכי היה לנו לדחוק ולו' שיש בדבריו ז"ל קצת חיסור לשון וכמ' הרב המג"ן נר"ו אבל עיקר תמיהתנו אינו אלא על לשונו היתר להזכיר הפלוגתא ולא מצינו לו' בד' חכמים גורעין ומוסיפין. גם מ"ש מני"ר נר"ו עמ"ש ה' ז"ל משם ר"ת שיגע ומצא בגיטין אנכי לא ידעתי שאיך אחר שיגע ומצא ד' ר"ת לא הרגיש על ה' ז"ל שלא כ"כ ר"ת אלא במהיום אם מתי ואיך לא דייק ה' ז"ל וכ' ע"ד ר"ת באומר מהיום ולאחר מיתה דהתם אעיק' אמרי' במתני' גט ואינו גט אף אם לא מת באותו היום באופן דגם לזה נ"י. שייך ליו"ד סי' כה גם את זה שלחתי למוה"ר המג"ן פחד יצחק נר"ו י' י"ד שבט התרמ"ד אחרי עתרת החיים והש' בא האות יען צמאה נפשי לראות