בן ימין קעט

וא"כ לא שבקה שום תמיהא על ה' מוהרשד"ם ז"ל וזה פשוט. גם ראיתי כתוב בד"ק ע"מ שתי' הרב מ"ז ז"ל לקו' ה' גידולי תרומה ז"ל דהרא"ש ז"ל לא פליג עליה דהרי"ף אלא במ"ש הרי"ף ותקנה הוא שהתקינו וע"ז כ' הרא"ש ז"ל דלא הוי תקנה אלא מדינא וכתב מני"ר דליתא וכו' ובסו' דבריו כתב ועיין להרב"ח שתי' תי' נכון ע"ז כו' עכ"ל. ואנכי הפעוט לא ידעתי מה הבין מכ"תר בדברי ה' מ"ז ז"ל דהרואה יראה שם בדבריו שהתי' שת' אינו אלא תי' הרב"ח ז"ל וכמו שיראה המעיין בדבריו ומן התימא על ה' מ"ז ז"ל איך אשתמיט מיניה דברי הרב"ח ז"ל. וכדי שלא להניח הנייר חלק ראיתי לכתוב פה מה שנתקשיתי אני עני בד' התוס' דגרסינן בב"מ די"א ע"א מתני' ראה אותן רצין אחר מציאה כו' ואמר זכתה לי שדי זכתה לו ואמרי' בגמ' והוא שעומד בצד שדהו ופריך ותקניה ליה שדהו דאמר ר' יוסי ב"ח חצירו ש"א קונה לו שלא מדעתו ותי' הני מילי בחצר המשתמרת אבל חצר שאינו משתמ' אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא וכתבו' התוס' וז"ל ה"מ בחצר המשתמרת. תימא וכו' וא"כ כי ליתיה נמי לקניה ועו' כו' וי"ל דהכי פי' דליתיה למשכון בחצר אבל מלוה גם לפי המקשן מיירי דליתיה בחצר כו' עכ"ל. ולע"ד לא יכולתי להבין כונתם ז"ל דאיך אנו יכולין לו' דמאי דתירצו בגמ' בדליתיה היינו דליתיה למשכון בחצר דא"כ איך קאמר בגמ' הכא במ"ע בדליתיה כל היכא דאיתיה לדידיה דאי בעי מקניה קני קני ליה נמי חצירו כל היכא דליתיה לדידי' דאי בעי הוא למקני לא מצי קני חצרו נמי לא קני ואם איתא כדברי התוס' דהש"ס מיירי דליתי' למשכון למה לי משו' דכל היכא דאיתי' לדידי' וכו' תפי"ל משום דהמשכון אינו בחצר וא"ת דמאי דפי' התוס' דליתיה למשכון אינו אלא על בדליתיה בתרא שבגמ' שם זה אינו שהרי כתבו וז"ל וי"ל דהפי' דליתי' למשכון בחצר אבל מלוה גם לפי המקשן מיירי דליתי' בחצר כו' ולכאורה צריך ישוב. (א"ה עיין מגדנות נתן להר"ן בורגיל ז"ל]. ועתה כעבד הנפטר מרבו אפסע ג' פסיעות בכריעה והשתחויה על אפים וכפי פרושות השמים יאריכו ימי מעכ"ת בטו' ושנותיו בנעימים בבנים וב"ב לתת לו אחרית טוב מראשיתו ימים על ימי מלך יוסיפו שנותיו לדור ודור וגם עד זקנה ושיבה יהי אלהיו עמו ויעל ע"ג המעלות וההצלחות כנפשו המלאה לה רוח דעה ויראת ה' וכנפש החותם העבד ישראל. הצעיר חיים יאודה ישראל ס"ט שייך לאה"ע סי' כא למע' רב אחאי גאון חיים עד העולם נר"ו הא כמה זמני דאין אנו משתעשעים בד"ת מצד לצד אמרתי ויהי מה ארוצה באלו הימים דהזמן גרמא קבלת התורה מחדש לכתוב אה ת ב' מה שחדשתי היום היטבו דברי בעיניו ובעיני ידידנו עזרנו ומגינ'נו מג"ן אברהם נר"ו ואבא בקיצור מילין דמזל שעה גורם. עיין מש"ל ה' גרושין פ"ו ה"ג מ"ש הרב המגיה ז"ל ע"ד התוס' יבמות דנ"ב לאשה בעלמא לא מאי דנ"מ בין תוס' להרמב"ם והק' ה' שורשי הים ז"ל דהיאך הפה יכולה לדבר דלמ"ד בכתיבה וכו' כ"ש כשכתבו אחר ע"כ. ואחרי המחי"ר לא ידעתי מאי קאמר דלפי דברי התוס' כל טעם הש"ס אינו אלא משום מלתא דלא מצי עביד איניש לא מצי מ"ש ואה"ן דס"ל להש"ס דאם כתבו בעצמו דיכול לגרש בו ומהיכא נפקא ליה דאם כתבו הוא דאינו יכול להתגרש בו כ"ש לשליח ובשלמא להרמב"ם ניחא אבל לדברי התוס' אומר הרב המגיה דכל טעם הש"ס אינו אלא משום מלתא דלא מצי כו'. גם עיין להר"ב אמרות טהורות ז"ל סי' בל"ק מ"ש ד"ה ועדיין צריך אני לבאר דף ר"ג ע"ג. ואני תמיה בין על ה' המגיה ז"ל ולס' ש"ה ולה' א"ט ז"ל דאיך אשתמיט מנייהו מלכי דברי המרדכי ביבמות סוף פרק ר"ג דכתב דאפי' דלא בעינן שליחות לכתיבה בעינן זה אמרי' כל מלתא דלא מצי כו' משום דדעת הבעל בעינן עי"ש ודוק הטב וצ"ע. ועיין להרב אהני יאודה נר"ו ד' יו"ד מה שהק' על התוס' דשאני גט אשה מגט שחרור עי"ש באורך. ולע"ד לק"מ דגם הגט לאשה נקרא קניה וכמ"ש בקי' וקונה את עצמה בב' דרכים בגט כו' ואי משום לשמה גם ג"ש צריך לשמה וכמ"ש מרן ביו"ד סי' רס"ז סמ"ח בהדייא. ולע"ד נראה ק"ו לפי ש"ס קידושין ד"ו ע"ב אמר לה לאשתו הרי את לעצמך מהו ודוק ומה שהשוה הרב נר"ו לנדר לא דמי וכמובן גם עו' הק' הרב נר"ו על המש"ל דחילק בין מחוסר זמן למחוסר מעשה מהא דאבעיא שם ביבמו' ליבימתו מאי. וגם הקשה על הש"ס ועיין מה שחילק ונעלם ממנו דברי התוס' נזיר די"ב ע"א ד"ה באשה שאין לה בת וא"ת והא מעשים בכל יום וכו' והעולה מהם דלענין להשוות שליח לגט חשיב מחוסר מעשה מה שבידו לבעול ודברי התוס' הללו הביאם המש"ל פ"ט מה' אישות ה"ז עיש"ב. ועיין תוס' הרא"ש ליבמות ד"ה ליבימתו מהו והריטב"א ליבמו' משם הרשב"א ודוק. עד פה אבא ולא אוסיף ואתה ש' וכל אשר לך ש' מאתי עבד ה'. כצעיר רפאל יצחק ישראל ס"ט וזאת תשובתי אליו סי' כב ראיתי את כל הכתוב לחיים לפנים בישראל עליון למעלה ראש רישא דדהבא הרב המג"ן פחד יצחק נר"ו ואומר על ראשון ראשון דאעיק' אנכי הרואה דברי הרב המגיה תמוהים בעיני במה שרצה לחלוק את השווין תוס' והרמב"ם ז"ל דהתוס' סברי דטעמא דלאשה בעלמא אינו גט משו' דכל מלתא דלא מצי עביד ל"מ משוה שליח ולהאי טעמא לדידן דלא בעינן שליחות בכתיבה כל שצוה להם לכותבו ולמוסרו בידו שהוא בעצמו יגרשנה ש"ד שהרי השתא דאתית להכי דלא עשאו שליח אלא לכתיבה דוקא היכי שייכא עו' למימר במלתא כדנא מלתא דל"מ עביד ל"מ מ"ש שהרי גם הוא בעצמו היה יכול לכותבו דמאי שנא וא"כ היכי קרינן ביה מלתא דל"מ עביד כו' ואף אם נאמר דבעינן שליחות בכתיבה בה שפיר מצי לכתוב ע"י שליח כיון דהוא בעצמו יכול לכתוב אלא דהאמת במה שהוא אמת דגם התוס' כונתם ז"ל אינו אלא מטעמא דלשמה ואף הוא בעצמו אינו יכול לכותבו וכהרמב"ם ורש"י ז"ל וכמו שהוכיח הרב א"ט ז"ל אלא דגם על ה' ז"ל יש לתמוה דאיך לא הוכיח כמ"ש וכמו כן יש לתמוה על ה' זה הים גדול ז"ל דאדהקשי ליה לה"ה דכיון דלא בעינן שליחות בכתיבה אמאי קאמרי בגמ' דלאשה בעלמא אינו גט דבזה יד הדוחה ולדחות דס"ל לרמי בר חמא דבעינן שליחות לכתיבת הגט תיקשי ליה אעיק' דמלתא דהיכי שייך לו' בזה מלתא דלא מ"ע כו' ואחרון הכביד מנו"ר נר"ו דבא ופירש הנגלות לנו כונת ה"ה ז"ל ויהי בהקשותו על הרב ש"ה ז"ל וכה אמר מר ואה"ן דס"ל להש"ס דאם כתבו בעצמו דיכול לגרש בו ומהיכן נפק"ל דאם כתבו הוא דאינו יכול לגרש בו כו' מאריה דאברהם א"כ דאם כתבו בעצמו יכול לגרש בו למה זה אינו יכול. לעשות שליח לכותבו דהרי הוא מלתא דמצי עביד והיותר תימא על מני"ר נר"ו דלפי מינה זה שהניח דלדעת ה"ה לדעת התוס' ס"ל להש"ס דהוא בעצמו יכול לכותבו ולגרש בו וערב לו למכי"ר דרך זה כאלו אין בו שום נפתל ועקש א"כ מאי קא מקשה על ה"ה ז"ל דאשתמיט מיני דברי המרדכי דע"כ לא כ' המרדכי דאפ' דלא בעינן שליחות בכתיבה בענין זה אמרי' כל מלתא דלמ"ע כו' היינו משו' דס"ל בפשיטו' דברי ה"שס אף הבעל בעצמו אינו יכול לכותבו קודם שיקדשנה מטעמא דלשמה וכמ"ש וז"ל ואפי"ה דעת הבעל בעינן משו' וכתב לה לשמה וכיון