בן ימין קעח

לנפשיה כו' דדוקא כשתפס לחבירו ולא לו ל"ק חבירו דליכא מגו דזכי לנפשיה כיון דלא זכה בו כלום אבל כשתפס לו ולחבירו דאיכא מגו דזכי לנפשיה אה"ן דס"ל לר"ן דקנה חבירו במיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כנ"ל לע"ד ברור בכונת הרב"י ז"ל. ושוב אחרי כתבי ראיתי לה' ש"ך ז"ל שכ' וז"ל ונלע"ד שהדין עם הב"י והע"ש דכיון דאית זכייה בהגבהה זו זכי נמי לחבריה אפי' יותר ממה שיוכל לזכות לעצמו דאע"ג דלא שייך מגו דהא אפי' מ"ד דלא אמרי' מגו דאי זכי לנפשיה וכו' מודה דהיכא דזכי לנפשיה מידי זכי לחבריה אפי' מה דלא מצי למזכי לנפשיה וכדמוכח ד"ח ע"א מרבא דפליג ארמי ב"ח וכן סו' ד"ט מר"ן דאותיב לעולא וכדפירש"י שם עי"ש דלא ס"ל מגו ואפי"ה ס"ל גבי טלית שהגביהו ביחד דאע"ג דהתם לא יוכל לזכות בטלית רק החצי שלו זכי לחבריה אידך פלגא מטעמא דכיון דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ואעפ"י שאפשר לדחוק ולחלק אין נ"ל לחלק אלא פשטא דש"ס ריהטא כהב"י כו' עכ"ל ויעלוז לבי שכיונתי לדעת עליון. עוד ראיתי בד"ק שהצריך עיון להרב בית אברהם ז"ל שרצה להליץ בעד הרא"ש ז"ל דס"ל דמסתמא ימר עשאו שליח בעדים דאל"ה למה הוצרכו רבנן למימר את תופס לבע"ח במש"ל הו"לל לאו בע"ד דבעל הספינה את ומוכרח לו' דעשאו שליח בעדים דלאו הכרח הוא דהו"לל לאו ב"ד דבעל הספינה את דאדרבא ס"ל להרא"ש ז"ל דבתופס לא שייך למימר לאו בע"ד דידי את שכ' הרא"ש וז"ל ולא שייך להקשות לימא ליה לאו בע"ד דידי את שהרי אין תובעו לדין להוציא ממנו כלום שיוכל לו' אין להשיב לך כיון שאין לך הרשאה אלא הולך ותופס משלו ולא מצי אמר ליה החזיר לי מה שתפסת כיון דאין לך הרשאה ע"כ. ואען ואומר דמ"ש הרא"ש ז"ל דלא שייך לו' לאו בע"ד דידי את היינו דוקא באפוטרופוס דכיון דמן הדין יכול לתפוס א"כ הולך ותופס משלו וכיון דתפס שוב לא מצי אמר ליה החזיר לי מה שתפסת כיון דאין לך הרשאה לא כן בעובדא דימר שהתופס היה שליח דמן הדין אינו יכול לתפוס כס' הרא"ש ז"ל ואפי"ה בא זה ותפס אה"ן דס"ל להרא"ש דמצי אמר ליה החזיר לי מה שתפסת כיון דלאו בע"ד דידי את אלא ודאי שהיה בעדים וכמ"ש הרב ב"א ז"ל. שוב מצאתי ראיתי למוהרשד"ם ז"ל סס"י קס"ב שכתב וז"ל. גם שאפשר לו' שאני אפוטרופוס דכיון שבתו' אפוטרופוס באו הנכסים לידו נימא שידו יד היורשים ונכסים בחזקת יורשים קיימי בידו וכו' עכ"ל הרי מבואר כמ"ש אני עני. עוד ראתה עיני ע"ע שהק' הר"ב בית הלוי ז"ל קו' התוס' והוא ז"ל רצה להליץ בעד רש"י דר"ח ס"ל דאף בדאית ליה מגו ל"ק כיון דהוי חב לאחרי' וא"כ ק"ל לרש"י כיון דאיכא מגו אמאי ל"ק ולכך פירש"י ז"ל מאחר דלא עשאו שליח ואה"ן דאם עשאו שליח קנה והק' מכ"תר ע"ד דהא ר"ח לא ס"ל כלל טעמא דמגו כו'. ותמיה לי עליה דמר דבסמוך כבר הביא דברי הרב מ"ז ז"ל ואיך לא שת לבו דשם סמוך ונראה המה הרב מ"ז ז"ל ע"ד הר"ב בית הלוי ז"ל הללו ובסו' דבריו כתב וז"ל ועו' יש לי להשיב ע"ד טובא ואין הפנאי מסכים עמי והרואה יראה דדבריו הם דחוקים עד מאד עכ"ל דמשמע מדבריו דכל זה כבר עלה בדעתו של הרב ז"ל. ומה שהק' עו' על דברי ה' בית הלוי ז"ל הללו ממתני' דקתני אמר זכתה לי שדי זכתה לו לכאורה לא ירדתי לסו' דעתו דבמתני' דאמרו זכתה לי שדי מה מגו שייך התם ומה תופס לבע"ח שייך התם דטעמא דמתני' אינו אלא משום דחצירו ש"א קונה לו שלא מדעתו ויורני ע"ד כבוד שמו מאי דעתו בזה. והנה במה שפירש"י בב"מ ד' יו"ד ע"א עלה דאמרי' בגמ' ר"ן ור"ח דאמרי תרוויהו המגביה מ"ל ל"ק חבירו מ"ט הוי תופס לבע"ח במש"ל והתופס לבע"ח במש"ל ל"ק וז"ל הוי תופס כו' כאדם הבא מאליו ותו' ממון חבירו בשביל חוב שיש לאחר עליו ובא לקדם כו' לא קנה כדאמרי' בכתו' דלאו כ"כ להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס עכ"ל נמצא דס"ל לרש"י ז"ל דכשעשאו שליח יכול לתפוס ובפ' הכותב כ' עלה דימר בר חשו דאמרי' בגמ' ואמר ר"י התופס לבע"ח במש"ל ל"ק פירש"י ז"ל וז"ל תופס לבע"ח שליח התופס מטלטלין של לוה לצורך בע"ח במש"ל שמפסיד בע"ח אחרי' בתפיסתו עכ"ל. נמצא שהוא ז"ל ס"ל דאפי' כשעשאו שליח ל"ק וא"כ קשייא דידיה אדידיה ולכאורה צריך ישוב ודוחק לו' דמה שפי' בב"מ אינו אלא כשעשאו שליח בעדים והרשאה ומה שפי' בפ' מרובה כשעשאו בדבור בעלמא כיון דב' הפי' הללו הם על ממרת ר"י. שוב ראיתי לה' גידולי תרומה ז"ל ד' שנ"ט שהק' כ"כ לרש"י ז"ל עי"ש וראיתי לה' קול אליאו ז"ל שרצה להליץ בעד רש"י ז"ל עיש"ב ונחה שקטה תמיהתו של ה' גידולי תרומה ז"ל. גם ראיתי כתו' בד"ק ע"מ שתי' הר"ב ק"א ז"ל בעד רש"י ז"ל דמ"ש כדאמרי' בכתו' הכונה דהתם הוי חב לשנים והכא במתני' ג"כ הוי חב לרבים דהיינו מציאה דאם לא היה זה מגביה היו מגביהים אותו כל ישראל וכו' והק' מכ"תר דתי' זה הוי הפך סוג' דגיטין דמשמע התם דאפי' הוי חב לא' דהיינו לאדון בלבד אפי"ה הוי תופס לבע"ח במש"ל. ולע"ד נראה לחלק ולו' דמאי דאמרי' התופס לבע"ח במקום שחב לא' קנה היינו דוקא כגון חוב דע"י מה שתפס יאודה לשמעון הוי חוב ללוי שהוא בע"ח אחר כגון זה אמרי' כיון שהוא יחיד יכול לתפוס לא כן הכא בעבד שהוא חוב ללוה עצמו דהיינו לאדון וכגון דא אפי' שהוא יחיד אינו יכול לתפוס זהו הנראה לפקע"ד. גם ראיתי כתו' בד"ק ע"מ שרצה לתרץ הרב מ"ז ז"ל דמ"ש רש"י ז"ל כדאמרי' בכתו' הכונה דק"ל ממתני' דאמאי ל"ק להכי פי' כדאמרי' כו' דהתם פי' דלאו כ"כ לזכות לזה ולחוב לזה והתם הוי שליח הכא נמי טעמא דל"ק במתני' הוא משו' דלאו כ"כ כו' ע"כ ומני"ר הפלא על המ"ז ז"ל דאם כדבריו מאחר שכ"ט דאף באם נעשה שליח ל"ק כדאמרי' בכתו' דהתם פי' דלאו כ"כ לזכות לזה ולחוב לזה והתם הוי שליח וכ"כ הוי טעמא דמתני' א"כ מאי דכתב עו' רש"י ז"ל מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס דמשמע דאם עשאו שליח קנה הוא הפך ממה שפי' הרב ז"ל דכפי פי' אף אם עשאו שליח ל"ק עכ"ד מכת"ר. ואחרי המחי"ר לא ידעתי למה שינה מלשון הרב ז"ל שהרי הוא ז"ל כתב וז"ל והכונה דלא תימא דבמתני' כיון דעשאו שליח אמאי ל"ק דהתם שאני כדאמרי' בכתו' והתם בכתו' מיירי דעשאו שליח ואעפ"כ ל"ק וטעמא משום דלא הגיע התפיסה לידו הכא נמי במציאה דמתני' טעמא דל"ק משו' דלא הגיע המציאה ליד מי שהגביהו לו ולהכי ל"ק ע"כ. הרי מבואר דהטעם אינו משום דלאו כ"כ לזכות לזה ולחוב לזה אלא טעמא הוי משו' דלא הגיע התפיסה לידו וא"כ מאי דכ' עו' רש"י ז"ל מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס דמשמע דאם עשאו שליח קנה היינו כשמגיע לידו זה נלע"ד פשוט בדברי הרב מ"ז ז"ל. עוד חזה הוית שתמה על הרב מ"ז ז"ל במאי שרצא לתרץ קו' ה' בית הלוי ז"ל על הרב מוהרשד"ם ז"ל מההיא דגיטין דאין נסתר מההיא דגיטין דכבר אמרי' התם וא"ת משנתינו כל האומר תנו כזכי דמי דלא ידע מאי בא לתקן בזה במאי דאמר התם וא"ת משנתינו כל האומר תנו כזכי דמי והיכי מתקן בזה קו' הרב בית הלוי ז"ל. ולדידי חזה לי דיפה פי' ויפה תקן ה' מ"ז ז"ל קו' הרב בית הלוי ז"ל דכל עיקר קו' ה' ז"ל אינו אלא דאם איתא למוהרשד"ם ז"ל דיש חילוק לכשיודע השליח שהוא חב לאחרי' לכשאינו יודע א"כ כשהק' בגמ' וא"ת משנתינו הי"ל לתרץ הכא במ"ע שידע השליח שהיה חב לאחרי' ואעפ"כ תפס וקנה וע"ז בא ה' מ"ז ז"ל לתרץ ולו' דאה"ן כשידע שהוא חב לאחרי' קנה ומה שלא תירצו כן בגמ' הוא משו' דרצו לתרץ עדיפא מינה דכל האומר תנו כזכי דמי והכא מעיקרא לא הוי חב לאחרי' כיון שהבעל בעצמו עשאו שליח לזכות בו וכמ"ש רש"י ז"ל